מדוע אביו של הרבי ומשפחתו לא הגיעו לארץ ישראל?

מאת שניאור זלמן ברגר, בית משיח

היה זה זמן קצר לאחר שהשלטונות הקומוניסטים נטלו את מושכות ההנהגה, הם חתמו את שעריה של ברית המועצות, והקימו את מסך הברזל האיום, שאמנם בלתי נראה היה, אך הורגש היטב על ידי מליוני תושביה. רק מדי פעם העניקו במשורה רישיונות הגירה מגבולותיה.

אלו, בפרט היהודים, שביקשו לעלות לעלות לארץ הקודש, ניצבו בפני בעיה נוספת  בדמות השלטונות הבריטיים שחסמו את העליה לארץ הקודש באופן חופשי. האפשרות היחידה הייתה להגיע על ידי סרטיפיקטים (מעין אשרת עליה)  שחולקה מדי תקופה בכמות מצומצמת. כדי לקבל סרטיפיקט, היה הדורש צריך להוכיח כי יוכל להתפרנס בכבוד בכוחות עצמו. היו כאלו שהיו בעלי תפקיד או שררה, או אז זכו אלו לקבל סרטיפיקטים דרך הארגונים היהודיים שהיו אחראים על כך, ובהם הרבנות הראשית לישראל.

אדמו"ר הריי"צ וחשובי עסקני חב"ד השקיעו מאמצים רבים בשנות הפ' והצ' כדי להשיג סרטיפיקטים עבור חסידי חב"ד ברוסיה הסובייטית, בפרט עבור אלו שנרדפו על ידי הקומוניסטים.

כדי להקל קבלת סרטיפיקט, הוכרזו רבים מהחסידים לרבנים רשמיים. במסמכים שהתפרסמו אך בתקופה האחרונה על ידי "ארכיון המדינה", עולה כי חסידים רבים שנודעו בעסקנותם אך לא היו מעולם בתפקיד רבנות, הפכו לפתע לרבנים מוצלחים. הדבר היה כרוך כמובן בפיקוח נפש, במטרה להצילם מעמק הבכא הסובייטי.

פנייתה של הרבנות הראשית לקבלת ויזות

בקיץ תרפ"ד הוגשו בקשות מיוחדות עבור הרב שלום שלמה שניאורסאהן, רעייתו, בתו, וחמיו הגאון החסיד הרב דוד צבי חן (הרד"צ). בין המסמכים שהתגלו לאחרונה, מופיעים מכתביו של ד"ר ר' אשר הילמן, חתנו של הרד"צ שהתגורר באותה תקופה בארץ הקודש בהם הוא כותב לרבנות הראשית לישראל, כי מתחייב לפרנס בכבוד את גיסו הרב שלום שלמה שניאורסאהן וכן את חמיו הרד"צ חן.

בעקבות זאת, שיגרה הרבנות הראשית לישראל בח' סיון תרפ"ד בקשה לרישיון כניסה עבור הרד"צ חן. הבקשה הופנתה למושל מחוז ירושלים יפו:

"הרב דוד הירש חן אב"ד בצרניגוב, כעת במוסקבה [שהה בעיר הבירה כדי לסדר את אישורי העליה], רחוב פברסקי 68, דירה 15. הוא רב גדול ומפורסם ובואו היה יהיה לתועלת לענייני היהדות בארץ ישראל. הוא יתפרנס פה בכבוד, ולא יפול למשא על הציבור.

"בהיותו נמצא תחת לחץ הסובייטים, הננו מבקשים ממעלת כבודו על יסוד הבטחתו של הוד מעלת הנציב העליון [שניהל את השלטון הבריטי בארץ הקודש] במקרים שכאלה, לתת לו הרישיון לבוא הנה".

המכתב נכתב במכונת כתיבה, אך בשוליו התווספו בכתב יד שמותיהם של משפחת בתו וחתנו – הרב שלום שלמה, הרבנית רחל ובתם זעלדה. לא ברור כיום מי הוסיף זאת ומה היתה כוונתו.

כעבור חודש שיגרה הרבנות הראשית מכתב דומה על אודות משפחת הרב שלום שלמה שניאורסאהן. הנוסח דומה כמו גם הכתובת בה שוהים בני המשפחה במוסקבה, ורק התווספו הפרטיים האישיים: הרב שלום שלמה שניאורסאהן מ'צרניגוב – בן 46 שנה, אשתו רחל בת 46 שנה, ובתם זעלדה – בת 10 שנים.

הרב הראשי נחלץ לסייע

עליית בני משפחות שניאורסאהן וחן באה על רקע רדיפות הקומוניסטים. אמנם לבני משפחת חן היה חלום ישן לעלות לארץ הקודש ולהתיישב בצפת, אך לאחר המהפכה הקומוניסטית הסיבה שונתה בשל תלאות הימים. הרב שלום שלמה שניאורסאהן נרדף על ידי השלטונות עד שנאלץ בעל כורחו לעזוב את משרתו כרבה של העיר שירוקאיה ועבר עם רעייתו ובתו להתגורר אצל הורי רעייתו – הרד"צ והרבנית פערלא גוטא חן בצ'רניגוב.

דא עקא, שגם חמיו הרד"צ סבל מרדיפות הקומוניסטים, והוא נקרא לא פעם לחקירות. בשנת תרפ"ד הלכה הרבנית פערלא גוטא לעולמה. באותה שנה החלו בני המשפחה בפעולות מעשיות בניסיון לעלות לארץ הקודש.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל נרתם אישית לסייע למשפחה המכובדת הזאת, להוציאה מגיא צלמוות ולהעלותה לארץ הקודש. וכך סיפר הרב ניסן טלושקין, מחשובי רבני ארצות הברית: "בהיותו [הרב קוק] כאן בארה"ב [בשנת תרפ"ד] קרא אותי פעם אליו וביקשני לטכס עצה איך להשיג אמצעים להביא את הגאון החסיד החב"די ר' דוד צבי חן זצ"ל, רב דטשערניגוב, ברוסיא עם משפחתו לארץ ישראל […]. במשך שיחתנו נודע לי שמרן הגראי"ה זצ"ל נדר נדר גמור לבלי לחזור לארץ ישראל טרם שישיג את האמצעים להביא משפחה רוממה זו מרוסיה לירושלים. מסרתי את בקשתו לחברי אגודת הרבנים [של ארצות הברית] והסכום הדרוש הובטח".

מה היו הסיבות שגרמו לרב קוק להירתם בכל כוחו לסייע לרד"צ חן? האם הייתה להם היכרות מוקדמת, האם בגלל פניה שקיבל בנידון, החליט להיענות? אין בידנו תשובה ברורה לכך, אך המסמכים דלעיל מבהירים כי בחודשי הקיץ תרפ"ד, הרבנות הראשית ובראשה הרב קוק, ביקשה מהבריטים סרטיפיקטים עבור משפחת הרד"צ וחתנו ר' שלום שלמה שניאורסאהן. הבקשה נענתה, ובת הרד"צ, מרת מוסיא הילמן שהתגוררה בארץ הקודש, הזדרזה לשלוח את הסרטיפיקט למשרדים המתאימים במוסקבה. במקביל הודיעה על כך לאביה. בג' באלול תרפ"ד שיגר הרד"צ לבתו מכתב בו הוא מודה על משלוח רישיון הכניסה לארץ ישראל, אך מבהיר כי הרישיון טרם הגיע למוסקבה, שם אמורים לקבלו ולאשר את היציאה בפועל. הוא מוסיף ומציין כי עדיין לא קיבל פספורט – דרכון ליציאה לחו"ל.

נעקר האילן הזקן

אין בידינו את המשך השתלשלות האירועים, אך בתקופה הבאה הגיעו מסמכים מתאימים גם אל משפחת כלתו הרבנית פסיה (אלמנת בנו הרב מענדל חן הי"ד שכיהן כרבה של נייעז'ין ונרצח שם על קידוש השם) וילדיה: פרץ, דוב, שושנה ורבקה.

בימי ספירת העומר תרפ"ה, יצאה משפחת הרד"צ, משפחת הרב שלום שלמה שניאורסאהן ואלמנת הרב מענדל חן ובניו היתומים, יצאו יחדיו את עמק הבכא בדרכם לארץ הקודש.

את עליית בני משפחת חן-שניאורסאהן, תיאר ביד אמן, הרב אברהם חן, בן הרד"צ, בחיבורו המרטיט 'למנחמיי':

"תרפ"ה. עוקר האילן הזקן את עצמו מארץ מטעו ועולה גרדום [גלמוד] לארץ. עוזב הוא את ארץ הדמים, אבל גם את כל הקדוש לו ואת כל הנשגב לו, הוא עוזב. עוזב הוא את העיר אשר את כתר רבנותה נשא יותר משישים שנה. את העיר, אשר עוד אביו הגדול כיהן בה […] את העיר והארץ אשר עשה בהן נפשות רבות והקים דורות שלימים של לומדי דבריו […] נטל מקלו ויצא. יצאו אתו גם אחות אחת [הרבנית רחל], קרבן עולה מנעוריה להבית הגדול […] עם בעלה הרב הגדול מוהרש"ש שניאורסאהן, ובתה החסודה [המשוררת זלדה]. יצאה גם אלמנת אחינו הקדוש ויתומיו – 'נרות ישראל' דלעתיד […].

"גם נקודות אורה לא חסרה דרכם. ההלויות [היינו, אירועי הפרידה] בצ'רניגוב ואפילו בקייב היו מחזות נהדרים… בצ'רניגוב למשל, לא נשאר ממש עולל אחד בבית, כולם כאיש אחד באו ללוותו להביט בו בפעם האחרונה וכשנעתקה האוניה (ההולכת מטשרניגוב לקייב) הריע כל הקהל כאיש אחד בקול גדול: "צאתכם לשלום, רבנו הקדוש".

עם בואו לארץ הקודש, התגורר הרד"צ בתקופה הראשונה בבית מלון "מלכוב" בתל אביב בהנהלת העסקן החרדי ר' יעקב מלכוב (עסקן חרדי, צאצא לחסידי חב"ד). כעבור זמן עלו הרד"צ ומשפחתו לירושלים על מנת להשתקע בה.

דבר בואו לירושלים נודע מבעוד מועד, וכמה מגדולי העיר וחשוביה נסעו לישוב מוצא בואכה ירושלים, כדי לקבל את פניו, ואילו שאר התושבים ערכו לו קבלת פנים חמה בשערי העיר עצמה. בעיתון החרדי 'קול ישראל' פורסמו מודעות המקדמות בברכה את בוא הרד"צ לירושלים.

הרד"צ שהיה מגדולי רבני חב"ד ומקורב לרבותינו נשיאינו, היוה מקור לדברי הלכה ותולדות החסידות, ועם הגיעו לארץ הקודש, היו גדולי החסידים בירושלים מסתופפים בצלו, בהם הרב ר' חיים נאה בעל השיעורים, הרב שלמה זלמן הבלין מנהל ומשפיע ישיבת תורת אמת, והרב משה יהודה לייב שפירא ראש ישיבת תורת אמת בירושלים. הללו היו מתעדים את דבריו בהלכה, במנהג ובתולדות דברי החסידות.

לא זמן רב זכה הרד"צ להיות בירושלים, שכן בערב חנוכה תרפ"ו הלך לעולמו והוא נטמן בהר הזיתים, בתום הלוויית רבת משתתפים בהם השתתפו גאב"ד ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד והראי"ה קוק.

כעבור ששה שבועות מרים, בז' שבט תרפ"ו, נפטר גם חתנו הרב שלום שלמה שניאורסאהן והוא נטמן ליד חמיו הרד"צ. אדמו"ר מוהריי"צ שיגר לאלמנה מכתב ניחומין: "ש"ב הרבנית מ' רחל תי'. נבהלתי לשמוע מהבשורה המעציבה, מפטירת בעלה, ש"ב הרה"ג הנודע וו"ח אי"א הר"ר שלום שלמה נ"ע. אל אלקים הוי' צבאות, דיין אלמנות ואבי יתומים הוא ית' ינחמם, בתוך אבלי ציון וירושלים והוא יתעלה יזמין להם פרנסתם בריוח ובכבוד, ויחזק את בריאותה לגדל את בתה תי' לתורה חופה ומעשים טובים מתוך הרחבה.

א' כסלו – הויזה אושרה!

בעוד בני משפחות חן-שניאורסאהן מתחילים להתאקלם בירושלים, החלו להעשות צעדים ממשיים כדי לסייע לעליתו של האח הגאון החסיד הרב לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של הרבי מה"מ. כך עולה מתוך מסמכי הרבנות הראשית לישראל אשר פורסמו לאחרונה על ידי ארכיון המדינה. יתכן והיה זה בזכותו של האח הרב שלום שלמה שניאורסאהן, שלאחר עלייתו לארץ הקודש החל לפעול למען עליית אחיו הרב לוי יצחק.

בי"ט אלול תרפ"ה, מספר חודשים לאחר עליית המשפחות לארץ הקודש, שוב פונה הרבנות הראשית לישראל אל מושל מחוז ירושלים-יפו, בבקשה לאשר ויזה ל: "הרה"ג ר' לויק שניאורסאהן אבד"ק יקטרינוסלב – רוסיה הסובייטית… היינו אסירי תורה למעלת כבודו, בהואילו לסדר שינתנו הויזות הדרושות לבוא אל הארץ, לו ואשתו: הוא בן 54 שנה, אשתו חנה בת 49 שנה".

לאחר מספר חודשים אושרו הויזות בשעה טובה ומוצלחת. על כך בישרה הרבנות הראשית לישראל במכתב ששיגרה לרבי לוי יצחק ביקטרינוסלב:

א' לחדש כסלו תרפ"ו

לכבוד הרב הגאון המפורסם, כקש"ת מוה"ר לוי יצחק שניאורסון שליט"א,

רב ואב"ד יקטרינוסלב יע"א

שלום וברכה,

יקבל כבוד תורתו, רצוף בזה מכתבו של המושל המחוזי, בתשובה על דרישתנו בעד ויזה עבור כת"ר ובני ביתו שי', שלפיו נתבקש בא כח הענינים הבריטיים במוסקבה לתת ויזה עבור כת"ר ובני ביתו לבוא לארץ ישראל.

מעתה על כת"ר לפנות ישר לשם ויקבל את הויזה בלי דיחוי עוד בעז"ה יתברך.

הננו להעיר בזה את תשומת לב כת"ר, שזמן הויזות נתקצר בזמן האחרון, ועל כן צריכים למהר ולעשותן, בג' החודשים הראשונים אחרי צאת ההודעה עליהן.

והננו דורשים שלומם וטובתם, ומחכים לראותו פנים אל פנים בארץ הקודש, בקרוב אי"ה.

העליה של רבי לוי יצחק ומשפחתו, לא יצאה בסוף אל הפועל, מסיבה שאינה ידועה לנו כיום.

על הרצון של רבי לוי יצחק לעלות לחונן את עפרה של ארץ הקודש, אנו מוצאים גם בספר "תולדות לוי יצחק" (מאת הסופר הרב נפתלי צבי גוטליב ע"ה):

"מחשבות אלו [אודות העליה] ודומיהם, מעולם לא הגיעו לידי שלב של ביצוע. מי כמוהו ידע עד כמה לא יוכל לנטוש את אלה הצאן, אשר שמו בו מבטחם, וכי באם יהגר למדינה אחרת – הרי לא עוד בשר כשר, לא עוד חינוך על טהרת הקודש; ערעור יסוד קיום העם בגלל חוסר מקוואות טהרה ושאר עניני יהדות עקרוניים הקיימים עדיין בזכות עמידתו האיתנה על המשמר, ללא סיכוי, אשר אישיות אחרת תוכל למלא מקומו.

"לארץ ישראל, הביע דעתו, אינו ראוי לנסוע: 'לא לשם פרנסה בלבד – היה אומר – מותר ליהודי לנסוע לארץ ישראל'.

מקורות: אגרות קודש, תולדות לוי יצחק, אבני חן, המשפיע (הבלין), למנחמיי, על שירת זלדה, קול ישראל (עיתון), אור המזרח, ארכיון המדינה.