"והיא שעמדה": שליח הרבי ליושיביה משתף בסיפור נס הצלתו

יוסי סולומון, מגזין פסחב"ד אינפו

את ימי חול המועד חג הפסח אנו מנצלים להתיישב ולשמוע את סיפור נס ההצלה של שליח הרבי מלך המשיח ליושיביה הרב אלי לוי שמשתף את כתב מגזין פסחב"ד אינפו ברגעי האימה בהם חדרו מחבלי הנוח'בות ליישוב שלו, תיפקודו כשליח במהלך השעות הדרמטיות ועד לרגע נס ההצלה – "והיא שעמדה לאבותינו ולנו".

את סיפורו פותח הרב אלי ברקע מקדים על הגעתו לשליחות בדרום: "זכינו לצאת לשליחות למושב יושיביה לפני שמונה שנים. ב"ה, השליחות כאן ענפה ואנחנו זוכים לעשות פעילות בבסיסי צה"ל כמו גם עם סטודנטים הלומדים ולנים באזור.

מושב יושיביה נמצא 7 דקות נסיעה בלבד מקיבוץ בארי. בליל שמחת תורה הגיעו לחגוג איתנו 50 איש והשמחה הייתה גדולה.

בחצות לילה הגיעה קבוצת בחורים וביקשו שאתוועד עימם. הסברתי להם שאני מאוד עייף כעת ונשמור את ההתוועדות לבוקר, לאחר ההקפות. אלא שכל התכניות השתנו בשש וחצי בבוקר, כאשר התעוררנו לאזעקת 'צבע אדום' ולרעש פיצוצים עזים.

כיוון שאנחנו בעוטף עזה, היינו רגילים לאזעקות במושב, אבל הפעם זה היה נשמע הרבה יותר קיצוני.

בחלוף דקות אחדות פתחתי את החלון, ושמעתי יריות. הסתכלתי לשמיים וראיתי שאין מסוקי קרב באזור, ומיד הבנתי שיש כאן אירוע מסוג אחר שאיננו מורגלים בו.

מכיוון שאני נמנה בין חברי כיתת הכוננות במושב, רצתי לחדר, הוצאתי את האקדח מהכספת ושמתי את הטלפון בכיס.

בדיוק אז הגיע הרבש"צ (רכז ביטחון שוטף צבאי), וקרא עם מגפון "לכל מי שיש אקדח, שיהיה דרוך איתו". הוא קרא לי והסביר לי שיש אירוע גדול מאוד, וביקש שאתפוס פיקוד על הרחוב שלי ועל הרחוב המקביל. הוא הוסיף והורה לי להכניס את כולם לבתים, בעודו מסביר שראש המועצה עדכן אותו שמאות מחבלים חדרו לשטח הארץ, והם נכנסו כבר למושבים שלידנו, שם יש כבר עשרות הרוגים…

הלכתי מיד לוודא שכל המקלטים במושב פתוחים. באחד המקלטים לא הצלחתי להיכנס, ואז פתח לי את המקלט מישהו עם שיער ארוך ואמר "כנס אחרי".

נכנסתי, וראיתי מספר צעירים יושבים מפוחדים ובוכים. הם שאלו אותי מי אני, והסברתי להם שאין להם מה לחשוש, אני חבר כיתת כוננות במושב.

הם סיפרו לי שהם היו במסיבת 'נובה', אבל הם הצליחו לברוח לשם כמה דקות לפני שהמחבלים התחילו לרסס את כל מה שהיה בשטח. הם הצליחו להיכנס למושב דרך השדות, ואז ראו מקלט פתוח, נכנסו אליו ונעלו מבפנים, עד שאני הגעתי.

דאגתי להביא להם פירות וכדורי הרגעה.

לאחר זמן, החל האירוע הגדול במושב שלנו. הבנו שהמחבלים נמצאים בדרכם אלינו, הם גם ניסו לפרוץ את שער המושב, אך בנס לא הצליחו. נקל לתאר את ההרגשה שהרגשתי באותם רגעים.

האירוע היה כל כך קשה, שכאשר התקשרתי למשטרה, ענה לי השוטר, כי עד שאני לא רואה מחבלים מסתובבים ויורים בתוך המושב, שלא אתקשר בכלל… 

בו ברגע הבנתי כי רק מי שנמצא במושב כרגע, הוא זה שיוכל להגן על המושב ולנסות למנוע את טבח המקום. ידעתי שכוח הנשק שיש במושב, הוא מזערי וצריכים רחמי שמים מרובים.

נערים שהיו במושב החלו להכין בקבוקי תבערה כדי לזרוק על מחבלים ברגע שיכנסו…

במהלך כל הבוקר, ראינו מחבלים נוסעים בכביש הראשי מול הכניסה למושב, אבל בנס הם לא פונים להיכנס אלינו.

בשלב הזה היינו שלושה חברים עם משפחותיהם בסעודת שבת וחג אצל משפחת דרעי, שביתה ממוקם קרוב לכביש הראשי. כשליח של הרבי, ביקשתי להרגיע אותם וחזרתי על דברי הרבי כי ארץ ישראל זה המקום הבטוח בעולם…

בסיום הארוחה, החליט אחד מחברי כיתת הכוננות להוריד את אפליקציית פיקוד העורף. מיד כשהוריד את האפליקציה, נפל טיל בקרבת מקום – חמישה מטרים בלבד מאתנו.

רסיסים רבים חדרו לבית, והכל עף במקום. הכנסנו את המשפחות לממ"ד, ויצאנו לסרוק את הזירה לראות אם המחבלים מנסים לחדור אלינו בעקבות הנפילה.

פתחתי את הדלת על מנת לצאת, ואז ראיתי מסך עשן ואש מולי. האש הלכה והתעצמה, והתקרב לעבר הבית. הוריתי מיד למשפחות שלנו לצאת מהבית ולמצוא מחסה בבתים אחרים במושב, ולהסתגר שם בממ"ד.

רכבי כיבוי אש לא היו במקום, ואנחנו תפעלנו את האירוע והצלחנו לכבות את האש בכוחות עצמנו, ולמנוע ממנה להתפשט ולשרוף את כל המושב.

בשעות הצהריים כבר נמנו עשרות הרוגים בכביש הראשי המקביל לכניסה למושב שלנו. הבנתי שאם זה המצב, ואף כוח ביטחון לא בא עד כה לעזור לנו, אז כנראה שעוד מעט המחבלים יצליחו להיכנס למושב שלנו, וגורלנו נחרץ…

מאוחר יותר התברר, כי 12 מחבלים כבר היו בדרכם אלינו, עם מפות מדויקות היכן נמצא כל בית במושב – ביניהם גם הבית של הרבש"צ והבית שלי. מטרים בודדים בלבד משער הכניסה, כיתה של ימ"מ ראתה אותם וחיסלה אותם. זה היה נס גדול שכיתת הימ"מ הבחינה בהם, כי אם המחבלים היו נכנסים עם כל האמל"ח שלהם, המצב במושב שלנו היה נגמר רע מאוד", משחזר הרב אליעזר לוי את סיפור נס הצלת מושב יושיביה.

הרב אלי לוי מתוועד עם חיילי צה"ל

עד כמה הרגשת סכנת חיים אמיתית?

ב–12:00 בצהריים הגעתי לאשתי והסברתי לה את הסיטואציה איתה אנחנו מתמודדים, וביקשתי ממנה שתארוז את התיק כדי שנוכל לברוח. אלא שבדיוק אז חבר כוננות אמר לי כי אסור לי לברוח, שכן לפי ידיעות שבידו, יש מסוק שמסתובב בשמיים באזור, וכל רכב שהוא לא מזוהה מטעם כוחות הביטחון, הוא פשוט 'מוריד' אותו.

כך, באותו שלב לא הייתה לנו שום אפשרות לברוח מהמחבלים. התחלתי להשלים עם המציאות המרה – שככל הנראה נגזר גורלנו…

מה נתן לך את הכוחות לפעול בדרך שפעלת ולא להסתגר בבית?

תודעת השליחות שלי, שיש לי את הזכות להציל יהודים. אולי גם כל העניינים שעברתי בחיים, חישלו אותי והביאו אותי להיות האדם שאני היום.

כמובן, עצם הידיעה שאין לנו ברירה, אלא להילחם על החיים שלנו.

מה היה הרגע המפחיד ביותר?

כשהרבש"צ התקשר אליי ואמר שיש אירוע בכניסה למושב, וקיים חשש ממשי לחדירת מחבלים. 

ובאמת, ראינו שיש פצועים ממש מעבר לשער הכניסה שלנו, ועלינו להעניק להם טיפול מציל חיים תוך שאנחנו יוצאים מהשער, שם מסתובבים מחבלים.

מה מנע ממחבלים להכנס למושב?

עד היום אף אחד לא יודע מה גרם למחבלים להיכשל במשימה שלהם לנסות להיכנס למושב. במצלמות המושב ניתן לראות בבירור כיצד הם יורים על שער המושב שהיה סגור בשבת, אך הם לא מצליחים לפרוץ אותו, משום מה.

אני מרגיש שעניין התחזקות בשמירת תורה ומצוות, שבת וטהרת המשפחה, שהייתה במושב כמה ימים קודם לכן – זה מה ששמר והגן עלינו. כי על פי טבע, אין שום הסבר למה הם לא נכנסו ליושביה בזמן שבכל המושבים שלידנו הם הצליחו להיכנס לרצוח ולטבוח.

לרגע אחד בכל יממת הלחימה על 'יושביה', לא שכחתי שאני שליח של הרבי. היה שלב בו הסתכלתי על תמונה של הרבי ופשוט ביקשתי שיציל לנו את החיים. אמרתי לרבי שיש לנו שליחות ואנחנו חייבים להמשיך אותה בשביל הנשמות הרבות שעוד זקוקות לנו…

כשפגשתי את החבר'ה מהמסיבה בנובה במקלט, מיד אמרתי לעצמי שאני שליח של הרבי ודאגנו להם. לדעתי, בזכות זה ניצלנו.

שנה חלפה מאז, כיצד ממשיכים להכין את 'יושביה' לגאולה לאחר אירוע כזה?

יום לפני שמחת תורה, היינו במוצבים באזור, ואני יכול לספר שכל החיילים שעשינו להם מבצע לולב ביום שלפני שמחת תורה, כולם ניצלו…

במהלך השנה האחרונה, העצמנו את הפעילות שלנו, אם זה עם סטודנטים, או עם יוצאי צבא או בבסיסים הפזורים באיזור.

זכינו להיות שלוחים של הרבי בעוטף עזה – חותם הרב אליעזר לוי את סיפור נס ההצלה של המושב בו הוא משמש כשליח.