משחק הכיסאות שהוביל לגילוי הנשמה • חיים שליחות באתיופיה

אבריימקה אייזנשטיין, חב"ד אינפו

אנו שמחים להגיש לגולשים את המדור השבועי חיים שליחות במסגרת המגזין השבועי שישי אינפו, בו מידי שבוע אנו מארחים את אחד משלוחי הרבי מלך המשיח בארץ ובעולם, על הפעילות. השבוע ראיינו את השליח הרב אליהו שם טוב חביב שליח הרבי מלך המשיח ומנהל בית חב”ד באדיס אבבה, בירת אתיופיה.

איך בעצם הגעת לאתיופיה? מה הביא אותך לצאת לשליחות דווקא שם?

הפעם הראשונה שבה הייתי בשליחות ממש, היתה בסיום שנת הקבוצה כשנסעתי יחד עם קבוצת תמימים לסייע לפעילות בבית חב"ד בהודו.

הפעם השניה היתה תקופה קצרה לאחר חתונתי עם רעייתי מרת דבורה (ביתו של הרב שמואל גרומך שליח הרבי לבית דגן), אז ישבנו לתכנן את יציאתנו לשליחות.

התכנון היה לטוס להודו לשליחות לפסח, שם להצטרף לגיסי השליח הרב מוטי גרומך, אך הסתבר שבהודו יש עונות טיולים ואת העונה פספסנו…

באותם ימים קיבלתי פתאום טלפון מבחור שפגשתי בעבר בהודו והוא זה ש'הכריע את הכף'. "הרב אליהו, איך זה שאין בית חב"ד באתיופיה?!" השאלה הנוקבת עשתה את שלה ואת ליל הסדר באותה שנה עשינו באתיופיה…

הגענו לבדוק מה קורה שם ומיד התחלנו בפעילות שוטפת עם יהודי הקהילה העדנית והמטיילים (רק שנתיים לאחר מכן גיליתי את ההשגחה הפרטית המופלאה בעקבות הטיסה לאתיופיה…)

שנתיים לאחר מכן, במהלך ביקור בארץ לצורך סידורים לבית חב"ד, עברתי בכפר חב"ד, שם בכניסה ל'בית מנחם' פגשתי חבר וותיק והתפתחה שיחה ערה בינינו. תוך כדי השיחה החבר מזכיר לי, כי בזמנו כשכתבתי לרבי בנוגע לנסיעה לשליחות, התשובה שקיבלתי היתה בשפת האידיש ולכן ביקשתי מהחבר עזרה בתרגום, אך גם הוא שתרגם לי את המכתב, לא שם לב לכך שצויינה שם המילה 'אביסינה'.

"לפני מספר ימים" מספר החבר, "גיליתי את משמעות המילה – אביסינה זה – אתיופיה!" (לימים התברר שזו הפעם היחידה בכל כרכי האגרות קודש בה מוזכרת המילה 'אביסינה'…)

כאמור, כשהגענו למקום שכרנו דירת מגורים קטנה בעיר הבירה אדיס אבבה, דירה זו שמשה את הבית חב"ד ובה גרנו. בסייעתא דשמיא ובברכות הרבי מלך המשיח שליט"א, בהמשך הצלחנו לבנות מקווה טהרה ראשון מסוגו באדיס אבבה בתוך מתחם הבית כנסת העתיק של קהילת עדן.

אומרים תמיד ש"כל ההתחלות קשות", תן לנו טעימה קטנה מימי התחלת השליחות.

זה לא רק "התחלות קשות", זה יותר מזה… פעם שמעתי מהשליח הרב בצלאל קופצ'יק שבכל העשר השנים הראשונות של שליח זה 'התחלות קשות…' וזה ממש ככה. אין שום דבר בתחילת הדרך שברור מאליו.

כשיוצאים לשליחות בתור צעיר לנהל בית חב"ד, זה מאתגר. אנחנו יצאנו לשליחות עם 800 דולר בכיס בלבד.

בראש השנה הראשון שלנו, אני עומד בקהילה ואחד אומר לי "אתה יודע מינימום זה 1,500 דולר שכירות לחודש כאן…". בניסי ניסים רואים איך הכל מלמעלה באופן שמימי ובברכת המשלח הרבי שליט"א מלך המשיח, זה לא משהו שאפשר להסביר איך זה קורה בדרך הטבע.

אחד הניסים שפוגשים אותי, זה כשאנחנו יוצאים לשחיטה. גם זה היה בהתחלה ממש קשה; לא היה לי מפעל וכיו"ב, הייתי צריך לצאת לשחוט ממש בשטח, לפעמים היה יוצא שביום אחד הייתי שוחט 50 עופות במסירות נפש ממש.

כששוחטים בשטח, מגיעים אח"כ העובדים ומורטים את הנוצות ולהעסיק את העובדים וכל ההתעסקות מסביב ואז להתחיל עם המליחה, אם יש שמש הסיכוי לקלקול העופות גדול יותר והדרך עד לבית ללא קירור… לצערי קרו מספר פעמים מקרים שכל העופות הלכו לאשפה בסוף אחרי כל המאמצים (כמובן יש פה גם עניין של הפסד כספי עצום!).

מהם התחומים העיקריים בהם אתה מתעסק היום בעבודת שליחות?

בנוסף לבית חב"ד בעיר, אנחנו מפעילים בית חב"ד בטרמינל של שדה התעופה הבינלאומי באדיס אבבה. במקום עוברים יהודים רבים בטיסות 'קונקשן' בדרכם לישראל וממנה והבית חב"ד מציע מקום נעים לתפילה, לימוד ומנוחה.

יש לנו כאן את העבודה עם הקהילה, שזה אומר לדאוג לכל אחד באופן אישי, דבר שדורש המון מחשבה.

בכדי למנף את הפעילות עם הקהילה ועם המטיילים והתיירים, פתחנו בנוסף כעין 'מועדון ערב' שבו כל אחד שרוצה מגיע לבית חב"ד ויכול לאכול ארוחת ערב ולקבל בתמורה לכך אוכל ל'נשמה' בדמות שיעור ביהדות, התחזקות בקיום מצוות והיד עוד נטויה, כשהכל כמובן נעשה במטרה לזרז את התגלותו המיידית של הרבי מלך המשיח שליט"א, תיכף ומיד ממש!

בית כנסת בשדה התעופה. מה אתה יכול לספר לנו על זה?

אז כך: סיפורו של הבית כנסת, בעצם הגיע בזכותו של היילמריאם דסלן – ראש הממשלה הקודם של אתיופיה, שדאג ועזר לנו בכל האישורים לפתיחת הבית כנסת וכן בזכות ובעידוד איש עסקים בשם ר' משה אינדיג ע"ה שדחף ופעל רבות לקידום הבניה.

צריך להבין שמדובר בבית הכנסת היחיד בעולם חוץ מישראל, שקיים בתוך הטרמינל! אין כזה דבר בשום מקום אחר בעולם וזה אולי כבר מסביר את כל הניסים שהרבי עושה באתיופיה בכל יום ובכל פרט.

ורואים תוצאות?

ברור!

בחנוכה בכל שנה אנחנו מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת ובמרכז השדה ביחד עם עשרות יהודים, כמו כן במהלך השבוע אנחנו עושים מבצע תפילין לכל היהודים שעוברים במקום במשך כל היום כולו ובכלל עצם העובדה שיש בית כנסת פעיל במדינה נידחת כזו.

בכלל, זה שיש בית כנסת זה מהווה שיקול משמעותי ליהודים דרך איפה לטוס באפריקה. אנשים אומרים לי כל הזמן שוב ושוב שהיות והם רוצים להתפלל כמו שצריך, הם יעדיפו לעבור דרך המדינה הזו.

עם מי בעצם הפעילות השוטפת שנדרשת משליח במדינה אפריקאית במהלך השנה?

דבר ראשון, יש לנו את הקהילה היהודית המקומית הכוללת בתוכה 100 משפחות שהם מנהלים, עובדים, אנשי שגרירות ודיפלומטים ששומרים איתם על קשר אישי ממש, במיוחד שכל אחד גר בנקודה אחרת בעיר אדיס אבבה, שיש בה למעלה מ-10 מליון תושבים, לכן אנחנו נערכים לכל דבר הרבה זמן מראש.

לדוגמא משלוחי מנות כבר התחלנו לחלק מראש חודש אדר היות ואנו יודעים שזה הדבר היחיד שהם מקבלים ומרגישים את הקשר ליהדות.

אפריקה היא עדיין מדינה שמלאה בקשיים בירוקרטיים במובן כזה, שכל דבר שרוצים להזמין או שיהיה לחג, צריך לחשוב מראש ולפעמים זה קצת מעצבן אבל לומדים לחיות עם זה ולהסתדר, למרות כל הקשיים שיש גם במדינה הזו לכשעצמה.

בנוסף, לפעמים העזרה שאתה מציע היא יכולה להיות הפשוטה ביותר אבל עבור המטייל והתיירים או היהודי המקומי זה הצלה, בין אם זה לבדוק שהוא במלון קרוב לבית חב"ד שיהיה לו קל לבוא בשבת, ואפילו סים לטלפון – לכל דבר שיהודי צריך – הבית חב"ד כאן בשבילו.

יש עוד שלוחים באזור? איך מסתדרים עם האוכל, מוצרי צריכה?

השליח הכי קרוב הוא הרב שמואל נוטיק מבית חב"ד בקניה, שבאמת אנחנו עומדים בקשר בנוגע לכל הדברים שקשורים לשחיטת ליובאוויטש, ועושים הכל תוך שיתוף פעולה מלא.

כיום רוב המוצרים אנחנו מייבאים מהארץ, כשגם מהארץ בסופו של דבר הבית חב"ד הקרוב אלינו חוץ מקניה – זה הבית חב"ד אילת… אומנם המרחק הגיאוגרפי הוא לא כזה גדול, אבל במציאות זה שונה לגמרי.

יש לך סיפור מיוחד שתשמח לשתף בו את הגולשים?

כשמגיעים לפגישה במשרדי הממשלה באתיופיה, במקום לקחת כרטיס לחכות לתורך ולנוח קמעה, אתה מתיישב בכסא הקרוב ומחכה שהיושב לצידך יקום ויעבור לכסא שלידו, לאחר מכן עליך לעבור גם אתה לכיסא שלידך, וכך הלאה עד שמגיע תורך – הכסא הקרוב ביותר לפקיד הממשלתי. בעברית 'משחק הכסאות'.

בוקר אחד הגעתי לאחד ממשרדי הממשלה לצורך פגישה מסוימת וכפי שהסברתי על 'סידור התורים', התקדמתי אט אט מכסא לכסא וחיכיתי לתורי באחד ממשרדי הממשלה על מנת להגיש את הטפסים החשובים.

ובהקדים; עברית וצרפתית שגורים על לשוני, הבעיה היא עם השפה האנגלית. הסתכלתי בחדר הלוך ושוב אולי יש יהודי שיוכל לעזור לי במילוי הטפסים בשפה האנגלית אבל לא מצאתי. לאחר כמה דקות מצאתי בחוץ מטייל שעבר באזור, ביקשתי את עזרתו והלה נענה בחיוב.

אחרי כמה דקות של שיחה, המטייל מספר לי בדרך אגב שהוא "חצי יהודי וחצי נוצרי…".

מיד הסברתי לו שעל פי היהדות הדת משתייכת לפי האם – ואם אימו יהודייה – גם הוא יהודי. המטייל האדיש הסכים והציע פשרה עימה הוא חי כבר שנים רבות; "בכנסייה אני כמו אבא, בבית כנסת אני כמו אמא. מה הבעיה?…"

לקראת סיום שיחתנו, בהשגחה פרטית מכשיר הפלאפון שלי צילצל, על הקו מנהל חברת 'טמפו' שנמצא כעת בביקור באזור. "היום הוא יום השנה של אבי אני צריך מניין יהודים על מנת לומר עליו קדיש". "ובכן, אתה בא איתי" אמרתי למטייל.

צעדנו יחד לבית חב"ד, עד שיתאספו מניין יהודים ייקח זמן ולבנתיים ניצלתי את הזמן לשיחה אישית עם המטייל. דיברנו על נשמה ועל אלוקים, על מטרות ועל תכלית החיים, עד שלאט לאט היה ניכר שהלב האדיש ליהדות נפתח ומתרגש מהנאמר, ניכר כי אבן קטנה זזה בלב היהודי הרדום… ברור שלבסוף הוא השתתף בתפילה, ואף נענה לבקשתי לגור לידנו תקופה קצרה.

שנים עברו, המטייל חזר לצרפת עיר מולדתו והקשר בינו לביני נמשך. יום אחד, זה קרה. קיבלתי ממנו הודעת וואצאפ עם תמונה מרגשת במיוחד – המטייל קנה סוף סוף זוג תפילין משלו!

האם יש לכם תוכניות מיוחדות לעתיד?

התוכנית העיקרית שלנו זה בניין לבית חב"ד. אנחנו עובדים מול העירייה כאן כבר הרבה זמן עבור זה לקבל שטח, ובעז"ה ובברכות של הרבי כל העניינים יסתדרו והשלטונות יאשרו את השטח.

איך אנשים מקבלים אצלכם את המסר של בשורת הגאולה וקבלת פני משיח צדקנו?

בשביל להעביר את המסר כמו שצריך בכל מקום, הנושא של 'בשורת הגאולה' וקבלת פני משיח צדקנו צריך להיות קודם כל חדור בנו ואז ממילא לא יהיו שום שאלות. כמובן שאין מה להתבייש "אל יבוש מפני המלעיגים" ודווקא רואים איך זה מתקבל אצל כולם בתמימות ובפשטות.

סתם לדוגמא; כשאני מתכוון שמתקבל אצל כולם ב'תמימות', אז אפשר לראות איך שכל פעם אני נותן לילד שלי להכריז את הכרזת הקודש 'יחי אדוננו' אחרי כל תפילה ורואים את הצעקה המתקבלת, אין אחד שלא זועק יחד איתו…

בנוסף, אנחנו משתדלים להחדיר בכל דבר 'משיח' ומרגישים כאן שהעולם כבר מוכן לגאולה והאנשים מחכים כל הזמן לשמוע את זה.

לסיום: מה יש לך למסור לאחיך השלוחים ולאנ"ש בכלל, בעמדנו בשנת 'הקהל'?

קצת קשה לענות על זה היות ואני לא חי בתוך 'קהילה' של אנ"ש, שם מטבע הדברים חיים את 'הקהל' ואת ה'התוועדויות של הקהל' יותר.

אבל מה שכן למדתי, בשנת הקהל כל דבר צריך להיות חדור בעניין של 'הקהל', כל פרט ביום-יום.

זכור לי כשהייתי בשליחות בבית חב"ד של השליח הרב יהודה פרידמן במיל-בייסין, הוא היה מידי פעם דופק על הבימה ואומר 'הקהל' וחוזר נקודה משיחה של הרבי.

הנקודה היא שכל דבר צריך להיות 'הקהל' אין פה דבר נפרד בפעילות מהקהל.

כל אחד מהגולשים צריך לזכור שהוא יכול להיות שליח והוא שליח של הרבי מלך המשיח ולא לפספס את הנקודה העיקרית; היום ישנם הרבה מגזרים שעושים 'שליחות' ומדליקים חנוכיות ודואגים שיהיה 'אור'…

הנקודה שלנו היא אחת ויחידה – הרבי שליט"א מלך המשיח הולך להתגלות ובכל רגע אנחנו עומדים ללכת ולקבל אותו בגאולה השלימה, אסור לנו להתבלבל ולאבד את נקודת השליחות – קבלת פני משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!

מערכת מרכז החדשות החב"די – חב"ד אינפו, מאחלת לרב חביב ומשפחתו בהצלחה רבה בשליחות היחידה קבלת פני משיח צדקנו!

הצצה קטנה לפעילות גדולה: