הגוי שהכין כיסא למשיח ועידוד שמיימי מהרבי • חיים שליחות

אבריימקה אייזנשטיין, חב"ד אינפו

אנו שמחים להגיש לגולשים את המדור השבועי חיים שליחות במסגרת המגזין השבועי שישי אינפו, בו מידי שבוע אנו מארחים את אחד משלוחי הרבי מלך המשיח בארץ ובעולם, על הפעילות. השבוע אנו מארחים במדור את השליח הרב יוסף יצחק לוי – שליח הרבי מלך המשיח ומנהל בית חב”ד מנילה, פיליפינים.

ראשית; מה הביא אותך לצאת לשליחות? איך בעצם הגעת לפיליפינים?

אז ככה. כבר לפני החתונה דיברתי עם רעייתי תחי' על החיים שאחרי החתונה, היה לנו ברור שהכיוון זה לפתוח בית חב"ד ולצאת בשליחות כ"ק אד"ש מה"מ. כבר לפני זה היינו כל אחד בכל מיני פעילויות אצל שלוחים, לדוגמא כשהייתי בחור הייתי עושה הרבה פעילות עם ישראלים, והיינו בעניין השליחות מאוד חזק, כשכמובן למדנו כל הזמן את 'ספר השליחות' שעוסק בשיחות של הרבי על שליחות.

לגבי פיליפינים; לאחר החתונה גרנו בקראון הייטס, אני למדתי בכולל ואישתי שימשה כמורה. סמוך ליום הנישואין הראשון שלנו, באו אלי באקראי ארבעה שלוחים ממקומות שונים; שניים מפלורידה, אחד מניו זילנד ואחד מהארץ ושאלו אותי למה אין בפיליפנים בית חב"ד?… (חלק אמרו שהמקורבים שלהם היו שם, שליח אחד אמר שהיה שם בעצמו, וככה התחלנו לחשוב בכיוון הזה).

היה לנו אז ארבעה הצעות על הפרק; בוליביה, לונג-איילנד, מייל בייסין ופיליפינים. ישבנו לכתוב לרבי מלך המשיח שליט"א, ובתשובה הרבי מברך את הפונה אליו ומספר ששמח לשמוע על הפעילות שהוא עושה במקום רחוק באי ליד אוסטרליה…

ובאמת באותו רגע הבנו שאנחנו לא נשארים בקראון הייטס, כך שלמרות שבאותה תקופה לא היה לו שום מושג על המדינה הזו (הדבר היחיד שידעתי על פיליפינים הוא, שמדובר במדינה רחוקה שאלפים מתושביה עובדים בארץ ישראל בתפקידים סיעודיים…) אך היות והתשובה שהתקבלה הייתה חיובית, החלטנו – יוצאים לשליחות.

איך הגיבו בני המשפחה והחברים לרעיון היציאה לפיליפינים?

למרות שלנו היה ברור שזה הכיוון ולשם אנו כנראה נצא, כל חברינו וידידנו, ההורים והשכנים, הגיבו בפליאה ובספקנות. יעצו לי שבתחילה אצא לשם לבד כדי לבדוק ולבחון את השטח, אולי אפילו לשכור מקום שיהווה בסיס לפעילות ורק אחר כך להביא את אשתי ואת הציוד. אחד ה’מקורבים’ שלנו אף הפציר בי לעשות שם ‘סיור מקדים’ תוך כדי שהוא מבטיח לממן לי את הכרטיס והשהות הראשונית כשאהיה שם לבדי. הוא קיווה שבשלב זה אני ירד מהרעיון המטורף, אבל אנחנו היינו נחושים.

אחרי שאספנו כסף שחשבנו שיספיק לנו לתקופה הראשונה שם, יצאנו לדרך מבלי שבאמת ביררנו לעומק מהי הפיליפינים, והאם יש לנו בכלל לאן להגיע… יצאנו ככה בברכת הרבי.

אגב, באותה תקופה הייתי בהליך של קבלת 'גרין קארד' (אשרת שהייה בארה"ב) בזכות נישואיי לבעלת אזרחות אמריקאית. עורך הדין שטיפל לי בבקשה, הזהיר אותנו כי במידה ואצא מגבולות ארצות הברית כאשר הבקשה עדיין לא הושלמה, הרי לא אוכל לחזור לשם בעשר שנים הקרובות. התייעצתי עם המשפיע שלי הרב זמרוני ציק ע”ה, שאמר לי לכתוב על כך לרבי. לאחר שקיבלתי ברכה מיוחדת על שליחות, זה כבר לא תפס אצלי מקום.

עוד בטרם הושלם ההליך, רכשתי כרטיסי טיסה מתוך אמונה מוחלטת כי אקבל אישור לצאת מארה”ב למרות שההליך לא הושלם. ואכן, בגמר הראיון האחרון שעשו לי בשביל הגרין-קארד, ללא כל בקשה מצידי, הדרכון שלי הוחתם בחותמת מיוחדת המאפשרת לי לצאת גם לפני קבלת הגרין קארד.

אומרים תמיד ש"כל ההתחלות קשות", תן לנו טעימה קטנה מימי התחלת השליחות.

באנו למדינה חדשה שאין כאן חב"ד בכלל, זה היה נורא נורא קשה בהתחלה. הגענו בתחילה לבית מלון כאשר כמובן לא היה לנו תקציב בלתי מוגבל ולא מצאנו מקום עדיין לבית חב"ד.

היות ותקופת יציאתנו לשליחות היתה מיד לאחר כנס השלוחים בשנת תשס”ט. תאריך זה צרוב בכאב בלבו של כל חב”דניק בשל הפיגוע המחריד בבית חב”ד בבומביי שבהודו. כזכור, הפיגוע שנמשך כמה ימים, הפך את ‘חב”ד האוס’ למושג מוכר בכל מזרח אסיה. אמצעי התקשורת לא הפסיקו לחזור על צמד המילים הללו, ולהסביר במה מדובר. כך הגיעה התודעה של בתי חב”ד להמונים, שידעו כי זהו בית מיוחד של יהודים שבו מתפללים וכי הוא נתון ברמת סיכון גבוהה על ידי טרוריסטים.

עובדה זו הקשתה עלינו להשיג מקום מתאים, שכן משכירים פוטנציאליים חששו שהנכס שלהם ייהפך ליעד לטרור.

בין כך ובין כך, הכסף והאוכל שהבאנו איתנו מניו יורק, החל להיגמר. אשתי שהיתה אז בהריון מתקדם, הרגישה שהיא מתקשה לעמוד בתנאים אלה של מעבר ממלון למלון, אכילה מקופסאות שימורים וכל זה באווירה של חוסר וודאות.

עברו להם שבוע וחצי של חיפושים קשים והרצון להתחיל כבר את השליחות, לארגן סעודות שבת וכיו"ב בוער כבר עמוק בפנים.. אבל אין איפה…

כשהיינו בשלב של על סף יאוש, ביקשנו ברכה מהרבי באגרות קודש. יום למחרת הגיע איזה יהודי לבנוני שעזר לנו למצוא מקום. הגענו לאיזור שחשבנו שמתאים, אך בסוף זה לא הסתדר ולא היה מתאים בדיוק..

באחד הימים, כאשר ישבנו ברכב לאחר עוד סיור כושל של מציאת קורת גג מתאימה, לקחנו תמונה של הרבי ואמרנו: "רעבע, לא באנו לפתוח כאן בית לעצמנו, אנחנו שלוחים שלך וכל עצם מציאותנו במנילה היא בשביל למצוא מקום שיהיה בית לרבי, הרי אנחנו מבקשים שזכותו של הרבי תעזור לנו ונמצא את מה שאנו מחפשים".

לפתע, נשמעה נקישה על חלון הרכב. כשפתחנו את החלון, עמד שם מקומי ששאל אותנו אם אנחנו מחפשים מקום להשכרה. מתוך סקפטיות יצאנו מהרכב לכיוון המבנה שהראה לנו, וזה היה נראה לנו כמו חלום. המבנה התאים בדיוק לצרכים של בית חב”ד כפי שחיפשנו כל העת!!

החוזה איתו נחתם בו במקום, כאשר אנחנו מבקשים הנחה בשכר הדירה הנקוב, ומקבלים אותה ללא ויכוח. הרגשנו שקיבלנו זריקת עידוד שמיימית להתחלת הפעילות במדינה.

כפי ששאלת תחילה, בגדול בכל השנים הראשונות ההתחלה הייתה קשה; להתרגל למקום חדש, לנהל ולהשיג את הכספים, וכל הקשיים הרגילים שיש לכולם, ואז לאט לאט הבית חב"ד נעשה צר מלהכיל, וכשכתבנו לרבי על העברת מקום, הרבי כותב 'לבנות'..

כל זה בזמן שאנחנו עדיין באותם שנים היינו עמוסים במעגל השנה בפעילות; בחגים היינו צריכים לצאת לבתי מלון מחוסר מקום, בסעודות שבת היינו צריכים לעשות כמה פעמים סעודת שבת, ואנשים היו צריכים לקום בשביל שיהיה לאנשים אחרים מקום, במבנה הבית חב"ד היה גם בית כנסת וכשהילדים היו חוזרים מהגן היו מפריעים לתפילות.. אז בתשע שנים הראשונות להיות במקום אחד שמכיל הכל, היה לא קל, אך עברנו את זה.. וב"ה ה' הרחיב לנו עד שבנינו את הבית חב"ד הענק בצורת 770 שזה סיפור בפני עצמו ונס גדול.

מהם התחומים העיקריים בהם אתה מתעסק היום בעבודת שליחות?

ההתעסקות המרכזית היא כמובן "לקבל פני משיח צדקנו", זה מתבטא בדבר הראשון להיות חדור בזה.

יש לנו התעסקות חזקה ב7 מצוות בני נח, יש כאן קהילה שאנחנו לומדים איתם את הנושא, ומנסים כמה שיותר להתעסק בהפצה של זה, לא רק עם פלייארים אלא עם הרבה תוכן ומקימים להם שיעורים מיוחדים בבית חב"ד בשביל להחדיר את זה בצורה אמיתית.

יש קהילה של ישראלים לא קטנה שגרה כאן, ואנחנו דואגים לפעילות בבית חב"ד, שיעורים ותפילות ומשתדלים להכניס הרבה תוכן.

בקורונה התחיל מאוד חזק העניין של השיעורים, בכלל במשך היום האנשים מוזמנים ללמוד עם הבחורים, ואנחנו שמים דגש חזק על הלימוד והחדרת התוכן החסידי, העיוני והשיחות של הרבי למטיילים ובקהילה. כל אחד בסוף לוקח משהו וקולט משהו לחיים גם אם לא הבין את כל המסר לעומק.

האם יש לכם תוכניות מיוחדות לעתיד?

התוכנית היא לבנות כאן עוד בנין במנילה שישמש לבית הספר לצד מקווה טהרה בקרוב וכמובן למסד את כל שאר הבתי חב"ד ולבנות להם בניינים.

אנחנו כמובן מחפשים עוד זוגות לפתוח עוד בתי חב"ד, גם במנילה לחזק את המקום וגם באזור יש עוד הרבה מקומות לפתוח, אז אם אתם זוג צעיר ומחפשים מקום שליחות? מקומכם איתנו.

איך אנשים מקבלים אצלכם את המסר של בשורת הגאולה וקבלת פני משיח צדקנו?

אנשים מקבלים את זה בצורה מאוד יפה. כפי שהרבי אומר הרבה פעמים שצריך שהשליח עצמו יהיה חדור בנקודה של משיח וגאולה, ואז ברגע שאתה חדור בנושא הזה חזק, ואתה מעביר את זה לשני בצורה שאתה בטוח בזה, אז אנשים לא מפקפקים. אם אתה מכריז 'יחי אדוננו' בצורה שאתה בטוח בזה, ללא ספיקות וגימגומים ובקול גדול בלי להתפעל, אז כולם מכריזים איתך ומקבלים את זה.

יש לך נקודה חזקה לשלוחי הרבי בעולם לקידום השליחות?

שליח עושה שליח! לעשות את כל יהודי 'שליח', לא משנה אם הוא חב"דניק או שעדיין לא..

אצלי בקורונה, כשרוב השלוחים כאן עזבו נשארו מטיילים רבים כאן באיזור. באי סמוך נותרו למעלה מ30 מטיילים שנתקעו שם כל הקורונה, אז שלחתי להם שופר, אוכל כשר וכו' וכל מוצרי היהדות על כל פני מעגל השנה, ובכל מקום היה לי מישהו שהוא היה שליח של המקום, למרות שכלפי חוץ הוא לא היה נראה כאחד ששומר שבת, לפעמים היה צריך לתקוע בשופר ולדאוג לכל היהודים באיזור ופשוט להיות 'שליח'.

זה פועל באנשים מאוד חזק, זה משנה אותם ומקרב אותם ליהדות, בפרט אלה שהיו חלק ממפעל השליחות והיו צריכים לעשות דברים שבחיים לא חשבו לעשות..

בנוסף, היה כאן משהו מאוד מעניין; היה התעוררות בקהילה שצריך להכין מקום לרבי מלך המשיח, אז הגויים מהחבר'ה של ה'שבע מצוות בני נח' הלכו מיוזמתם ועשו כיסא לרבי מאוד יפה, דומה לכיסא ב770…

פתאום שבוע שעבר הגיעו עם כיסא שמאוד דומה לכיסא של הרבי, מוכן להתגלות של הרבי מלך המשיח!

לסיום: מה יש לך למסור לאחיך השלוחים ולאנ"ש בכלל, בעמדנו בשנת 'הקהל'?

ההבדל בין שליח כשהוא בשליחות לאנ"ש בכלל, הוא שכשאברך מאנ"ש עובד את עבודתו אז הוא גם לפעמים עושה פעילות נצרכת בעניינים של הרבי.

בתשנ"ב הרבי אמר ש"כל יהודי הוא שליח" ולכן כל אנ"ש צריכים תמיד להרגיש שגם הם שלוחים, אפילו אם אין להם את ה'כבוד' ששלוחים כביכול מקבלים, אלא כל חסיד צריך לדעת שהוא שליח בכל מקום ובכל זמן, ותמיד יכולים לפנות אליו.

כל חב"דניק צריך לקחת תפילין איתו לכל מקום, לחזק את הקהילה והשכנים, לעשות שיעורי תורה ולראות תמיד איפה אתה יכול להיות כן שליח תמיד של הרבי, לא רק שאתה עובד, וכל אחד כמובן שליח במקום עובדתו וכו'.

וכמובן בעומדנו בשנת הקהל, שכל שיעור שמארגנים לעשות מזה שיעור 'הקהל' וכל דבר לנסות לקשר לשנת הקהל.

מערכת מרכז החדשות החב”די – חב”ד אינפו, מאחלת לרב לוי ומשפחתו בהצלחה רבה בשליחות היחידה – לקבלת פני משיח צדקנו!

להצצה קטנה לפעילות גדולה: