-
כמו רבים וטובים, גם אני הייתי משוכנע שמדובר בתופעה שהיא אמנם חמורה, אבל ביסודה היא מגיעה כביכול מענין שמלובש באיצטלה "חסידית". לא שיערתי שמדובר באלימות לשם אלימות. לצערי הייתי צריך לחוות זאת על בשרי כדי להתפכח. לא חטפתי מכות בגלל שום אידיאולוגיה, אלא נטו בגלל שמספר בחורים רצו להרביץ ולהכות ולאיים עליי • שרגא קרומבי בטור כואב על תופעה חמורה המחייבת טיפול • לקריאה
חב"ד אינפו|כ״ה בתשרי ה׳תשפ״ושרגא קרומבי
בדורות קודמים, בעיירות ברוסיה, היה נהוג לומר "שיכור איז א גוי" ולכן הגוי מרביץ ושובר, ולעומת זאת היהודי הוא תמיד פיכח ורק מחפש לומר קדושה וברכו בבית הכנסת. ההבנה הבסיסית היתה שלא יכול להיות שיהודי ישתה לשוכרה, ולכן אם רואים שיכור, אז בודאי הוא גוי. במשפט הזה היתה טמונה ראיית עולם רחבה יותר שנועדה לטאטא את הבעיות מתחת לשולחן, על ידי חוסר האמונה באפשרות שיש גם שיכור יהודי.
היום כבר ברור לכל בר דעת שהבעיה של התמכרות לאלכוהול לא מוגבלת לגויים, ויש גם יהודים שצריכים עזרה עם הבעיה, אבל יש דברים אחרים שעדיין קשה לנו להאמין ולקבל, וגם אותם אנחנו מדחיקים עם המקבילה העדכנית של "שיכור איז א גוי". הדברים אמורים לגבי תופעה כואבת מאוד, שכולנו השתדלנו להדחיק אותה, או להסביר אותה בהסברים כאלו ואחרים. המדובר הוא באלימות פיזית של צעירים חסרי עול, המגיעים ל770 ומרביצים ליהודים אחרים.
כאן חשוב להסביר שלא מדובר על דחיפות או ויכוחים שהתלהטו ויצאו מפרופורציה והביאו להרמת ידיים. כל מי שהיה ב770 מספיק שנים זוכר מקרים שבהם ויכוח על מקום הוביל לדחיפות שיצאו משליטה, והדברים אמנם חמורים, אבל תמיד תמיד כשנרגעו הרוחות, כולם השלימו וחזרו לעמוד ביחד כמו חסידים. אבל כאמור לא בזה הדברים אמורים, אלא בכאלו שנותנים מכות כמו גויים. קשה לכם להאמין? אז תמשיכו לחשוב ש"שיכור איז א גוי"…
התפכחות כואבת
האמת היא שגם לי היה קשה להאמין. היה לי יותר קל לחשוב שמדובר ב"קיצונים" שעל רקע ויכוחים הלכו כמה צעדים קדימה והפכו להיות מעט אלימים, אבל בשמחת תורה האחרון התבדיתי. לתומי סברתי שכל פעם ששמעתי על מכות, היה מדובר בעיקר על דחיפות וכיו"ב, מצד בחורים שלדעתם הטועה הם נלחמים עבור איזה ענין אידיאולוגי כזה או אחר. גם כאשר שמעתי מהנהלת הישיבה ב770 שזה לא המצב, אלא מדובר על בחורים אלימים ומסוכנים, חשבתי שהם בודאי טועים, כי לא יכולתי להאמין שבחור חב"די נותן מכות כמו גוי. לצערי התבדיתי.
בשמחת תורה, אחרי כמעט 48 שעות של התעלות רוחנית אצל הרבי, נכנסתי ביחד עם אבי שי', עם שני אחיי ושני ילדיי לזאל הגדול, והתכוננו לקראת ההתוועדות של שמחת תורה. לפתע ניגש אליי בחור שמעולם לא פגשתי ולא ראיתי (לאחר מכן נודע לי כי קוראים לו מאיר שמעוני מצרפת), ושאל אותי אם אני שרגא קרומבי. משהשבתי בחיוב, הוא התחיל לצעוק עליי שאצא מ770, כי לטענתו בגלל שכתבתי בחב"ד אינפו בעד הנהלת הישיבה המרכזית, זה הופך אותי למוסר שנלחם בבחורים ועוד הזיות פרועות כהנה וכהנה. לאחר כמה רגעים הצטרף אליו בחור נוסף שגם אותו לא ראיתי ולא פגשתי מעולם (לאחר מכן נודע לי כי קוראים לו יוסף יצחק אייל) והחל לחנוק אותי ולהכות אותי באכזריות. אחרי שבאו על סיפוקם, אחד מהם איים עליי שהוא ישחט אותי ואת אחי רח"ל, והשני החל להשתולל ולהפוך את הספסל עליו ישבתי, עד שנפלתי על הרצפה והוא שבר את הספסל!
(לשמחתי, כמעט כל הבחורים שהיו עדים לכך, לא רק שלא שיתפו פעולה אלא ניסו לעצור את האלימות, מה שהוכיח כי מדובר במספר מצומצם ביותר של פורקי עול).
כאמור, גם אני, כמו רבים וטובים, הייתי משוכנע שמדובר בתופעה שהיא אמנם חמורה, אבל ביסודה היא מגיעה כביכול מענין שמלובש באיצטלה "חסידית". לא שיערתי שמדובר באלימות לשם אלימות. לצערי הייתי צריך לחוות זאת על בשרי כדי להתפכח. לא חטפתי מכות בגלל שום אידיאולוגיה, אלא נטו בגלל שמספר בחורים רצו להרביץ ולהכות ולאיים עליי, והתירוץ הוא איזה שטות גמורה על דברים שכתבתי בנושא חדר האוכל של הישיבה.
חשוב לציין כי פניתי למרא דאתרא הרב ברוין והוא אמר לי שמותר לי לפנות למשטרה כדי שיעצרו את הפורעים. גם חשוב לציין כי הנהלת הישיבה בה היה רשום אחד מהפורעים הודיעה בתוך שעות ספורות מהאירוע שהם זרקו אותו מהישיבה, ועל כך יישר כוחם (הבחור השני לא רשום באף ישיבה).
ובכן, למה אני מספר את כל זה?
כי חשוב שהורים ומחנכים יהיו מודעים לסכנות חינוכיות. אין הבדל בין עישון, גלישה לאתרים בעייתיים באינטרנט או אלימות. הורים ומחנכים שיודעים לאן ילדיהם עלולים להתדרדר, יכולים להשקיע בחינוך מוקדם כדי למנוע זאת, ולעומת זאת אלו שטומנים את הראש בחול ולא יודעים שיש כאלו בעיות, עלולים להתעורר מאוחר מידי.
כאשר אנחנו יודעים שיש סכנה שבחור שמשתמש באינטרנט לא מסונן יגיע למקומות לא טובים, אנחנו יכולים לדאוג להיות אקטיביים ולעשות פעולות כדי למנוע את זה. אבל השלב הראשון הוא להכיר את הבעיה ולדעת שהיא קיימת.
לצערנו, היום ישנם בחורים אלימים שמרביצים כמו גויים לכל מי שלא מתאים להם. זה לא קשור לשום דבר של קדושה, ולא נעשה אפילו ניסיון להסוות זאת ככזה. זה אלימות לשם אלימות.
וכאן באה הקריאה להורים: אל תתפתו לחשוב שילדכם "מחוסן" או ש"לו זה לא יקרה". האחריות החינוכית הבסיסית מוטלת עליכם.
אלימות אינה גבורה ואינה קנאות, אלא שחיתות פנימית ומידות רעות. מי שמרים יד על יהודי אינו חסיד ולא שייך לליובאוויטש, ואת זה אמר הרבי מה"מ בעצמו. זה נכון גם כאשר אותו אחד מתעטף באיצטלה של קדושה וחסידות כביכול, וזה נכון על אחת כמה וכמה כשזה אפילו לא נעשה במסווה של קדושה.
זו בהחלט גם באחריות המחנכים – אך בראש ובראשונה החובה ההורית. הורים חייבים לחנך, לבדוק, ולהזהיר את ילדיהם במיוחד לפני שהם שולחים את ילדיהם ל-770 שלא ישתתפו, לא יצטרפו, ולא יתקרבו לבחורים ששייכים לאלימות בכל צורה שהיא – פיזית או מילולית.
הורה שאינו מונע מילדו להפוך לאלים, או ישיבה שמאפשרת לבחור כזה להמשיך ללמוד אצלם, הופכים לשותפים מלאים להשחתה ולאלימות.
תגיות: שרגא קרומבי
כתבות נוספות שיעניינו אותך: