שלוחי המלך – זקן וכסיל • טור נוקב

הרב מנחם ששון, מרצה בענייני הגאולה

כן, קשה לכתוב את זה, אבל מסתבר שגם ליצר הרע יש רשת ענפה, מסודרת ומסועפת, של שלוחים מסורים ונמרצים, בכל מקום, בכל פינה, ובכל שפה, העושים לילות כימים למען מטרה אחת ויחידה: לקרר ולצנן את האמונה בהכרזת הגאולה העכשווית של נשיא דורנו!

מצודת הפריסה של פעיליהם הרמטית להפליא. תחושת המוטיבציה המסוכנת ניכרת היטב על פניהם ותודעת השליחות ההרסנית חקוקה על לוח ליבם. תקציבי ענק מוזרמים להם כנחל מים שאינו פוסק ישירות מהמלך הזקן והכסיל היושב על מרבצי הנפט בהרי החושך, ובכך לא נשאר דבר מלבד ההתמקדות בשליחותם היחידה: לחלחל לתודעת העם את נכונות 'חוק ההתיישנות' על הכרזת הגאולה של הרבי מלך המשיח.

מקור הטענות – ראש הנחש

את הפרטים על הרשת המסוכנת הזו חשף הרבי בשבת זו, פרשת פנחס, בדיוק לפני 40 שנה (תשמ"ה), בעת בה דיבר בכאב ובעוצמה על מטרתם הזדונית, ועל ההכרח לדעת שהרהורים אלו באים ממחוזות בעייתיים אלו; 

"כאן באים אלו אשר "תואנה הם מבקשים" וטוענים: ההכרזה "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" – הייתה לפני כמה וכמה שנים, ואף-על-פי-כן "עדיין לא בא", וממילא אם-כן הפירוש ד"לאלתר לגאולה" אינו מוכרח להיות באופן דתיכף ומיד ממש!"

הרבי לא נותן לגיטימציה לטענות מסוג זה בתחום הקדושה, לא בפן התורני ולא בפן ההשקפתי. טענות כאלו אינם תוצאה של קדושת-יתר או קנאות אלוקית, ואם אם אכן מגיעות, אז מקורן ברור: "ובכן טענה זו היא טענתו של ה"מלך זקן וכסיל", וכל אלו שטוענים כזאת – הם "שלוחיו" אשר מתלבש בדבריהם . . ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר הם טוענים זאת מתוך תענוג ("געשמאק") רחמנא ליצלן".

לקראת סיום העניין, מיקד רבינו שוב את הזרקורים על 'ראש הנחש' ועל חובת ההכרה בסכנותיו: "עליו לדעת שקושיות אלו הם "מסטרא דרע". כלומר לא מעץ הדעת . . שנקרא "אילנא דטוב ורע" . . קושיות אלו הם "מסטרא דרע" ממש!". 

[ישנם שיחות נוספות בהם דיבר מלכנו על הטענה שעברו עשרות שנים מאז הכרזת הגאולה של הרבי הריי"צ (ש"פ דברים תש"מ, ש"פ תצא תשמ"ח, ש"פ ואתחנן תשמ"ח, ועוד), אך הייחיודיות בשיחה שלפנינו היא חובת ההכרה במקור הטענה, חובת הידיעה מיהו התמנון ששולח את זרועותיו, וחשיבות חשיפת שורש הבעיה].  

בהמשך השיחה ביאר הרבי שהכרזת הגאולה בעינה עומדת, וכוונת המכריז בפשטות הינה – שהגאולה תגיע "לאלתר" ובמהרה, ומפני סיבות מסוימות התעכבה הגאולה עד עתה, אך נכונות ועכשוויות ההכרזה שרירה וקיימת ועתידה להתגשם בכל רגע. 

טוב שבנחשים – רצוץ את מוחו 

את אותם טענות הרסניות שהזכיר רבינו על הכרזת הרבי הריי"צ, אנו שומעים לעתים בזמננו אודות הכרזת ונבואת (!) הגאולה של נשיא דורנו, משיח צדקנו, איש האלוקים, הרבי מלך המשיח. פעמים שהטענות מגיעות מהציבור הכללי, פעמים מהציבור החרדי, ופעמים מהציבור המסופק הצבור היטב בליבנו העדין. 

על אף שזכינו לשמוע ברורות עשרות ומאות פעמים, את הקול הזך והנקי, הברור והבלתי משתמע לשתי פנים של רבינו משיחנו, שדורנו זה הוא הוא הדור האחרון לגלות, והוא הוא הדור הראשון לגאולה, ואת נבואת הגאולה הברורה וההיסטורית על זמננו זה ש"הנה זה משיח בא", 

ועל אף שראינו למול עינינו את עידודי הקודש הנמרצים לקבלת מלכותו של הרבי כמלך המשיח לעיני כל העולם, "עינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר", שהחדירו בנו את האמונה היוקדת בהתגלותו ובמימוש נבואתו שאינה יכולה לחזור ריקם, 

עדיין, עדיין ישנם פקפוקים. רשת 'שלוחי זקננו כסילנו – לקרר האמונה במשיח צדקנו' עושים כל שביכולתם על מנת לזרוע פקפוקים וספקות ברלוונטיות הבשורה, בעכשוויות הנבואה, ובעדכניות ההכרזה. פעמים שהטענות מגיעות באצטלה חוץ-חב"דית, ופעמים שהיא מכרסמת בליבנו בערמומיות ללא תיאום מראש… 

לצורך כך עלינו להשתמש בשלושת הכלים המרכזיים למיגור הנחש, וכמאמר רז"ל "טוב שבנחשים – רצוץ את ראשו": 

א. כפי שהזכיר הרבי בשיחה זו: לדעת ולהפנים מי מקור הטענה. ידיעת המחלה – חצי תרופה. ההכרה שכוחות הטומאה עובדים שעות נוספות על מנת ליצור את הטענות הללו בקרבנו – מסייעת לנו להבין במי מדובר, מה מטרתם, וחובת מיגור תופעתם. 

גם כאשר הטענות הללו יתבלשו בטענות קדושות, מעוגנות בק"ן טעמים והסברים תורניים על אי-רלוונטיות בשורת הגאולה, נדע לכתחילה כי מדובר ב"שלוחיו המחופשים" של הס"מ; גם כאשר נשמע שאלה "היאך מעשרין את המלח ואת התבן", נדע שמאחורי השאלה "התמימה" עומד עשו הרשע… 

ב. כאשר יודעים מי עומד מאחורי הקלעים – מחלחלת ההבנה הפשוטה שאין צורך לבזבז אנרגיות להילחם איתו ולבוא עמו בדין ודברים. ובלשון קודשו של רבינו בשיחה (בהנחת מערכת "יחי המלך"): "מובן שחבל על הזמן ללכת ולהתווכח עם "זקן וכסיל", מאחר והוא זקן וגם כסיל.. או עם אחד המדבר בשליחותו". הדרך היא לא להתייחס ולא לרדת למסכת טיעוניו, ורק להמשיך בקו החיוב. 

ג. לקראת סיום השיחה, הזכיר הרבי שטענות אלו הם "מסטרא דרע" ממש, ואפילו לא מעץ הדעת המעורב טוב ורע. 

באגרת הקודש (סימן כ"ו) מוסבר בארוכה אודות עץ הדעת ועץ החיים; בעוד שמצויה תערובת של רע וטוב בעץ הדעת, הרי שבעץ החיים ("אלינא דחיי") מצוי רק טוב. לעתיד לבוא כל הוויתנו תהיה על ידי עץ החיים ולא יהיה מקום כלל לרע, ובלשון רבינו הזקן:"פרנסה דלהון לא להוי אלא מסטרא דאילנא דחיי – דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע".

ננסה לקחת ממילים קדושות אלו את הדרך הנכונה להתמודדות מול קושיות "הסטרא דרע" על בשורת הגאולה: ככל שנתחבר יותר ויותר ל"אילנא דחיי", לאילן עץ החיים של הרבי מלך המשיח – טענות "סטרא דרע" ילכו ויתפוגגו עם הזמן, וכפי שיהיה לעתיד לבוא שהסרת הקושיות ("דלית תמן קושיא מסטרא דרע") היא כתוצאה מהחיבור המושלם לעץ החיים. 

כבר עכשיו, ככל שנלמד יותר ויותר את בשורת הגאולה של מלכנו משיחנו, ככל שנתחבר יותר ויותר לתודעת הגאולה הפורחת באילן החיים של נשיאנו הנצחי, אזי ימוגו כל נחשי הארץ מפנינו, והטענות והספקות ישארו כעלים יבשים-קצוצים בצל אילן החיים הגאולתי תחתיו נחסה ונסתופף יחד עם רבינו משיחנו!