טעות בבחירה? • ד"ר זאב קרומבי

ד״ר זאב קרומבי. באדיבות מוסף עטרת חיה של שבועון בית משיח

האם התאמה מלאה היא תנאי הכרחי לנישואין מאושרים?

חני ושלומק'ע היו זמן רב בשידוכים. הם לא היו מוכנים להתפשר, שאלו את כל השאלות הנכונות וחיפשו את ההתאמה המושלמת. כשהם סוף־סוף מצאו זה את זה ונישאו, היה נדמה שתהיה להם זוגיות טובה במיוחד. אלא שכבר במהלך שנת הנישואין הראשונה החלו להיווצר חיכוכים לא פשוטים. הייתכן? האם למרות כל הבירורים הקפדניים הם טעו בבחירה?

עולם השידוכים מבוסס על האמונה שהצלחת הנישואין תלויה במציאת בן הזוג המתאים. כנראה יש אמת בהנחה הזו, ואין פלא בכך שבחורים ובחורות רווקים משקיעים מאמצים גדולים כל כך בחיפוש בן הזוג "המתאים".

ואולם לעיתים בחור ובחורה מחליטים שהם "מתאימים" ונישאים, ואז מתעוררים קשיים. האם יש להסיק מכך שאינם "מתאימים" באמת? האם הפתרון הוא להתגרש ולמצוא מישהו "מתאים" יותר?

מן האגו אל האהבה

האם הכול עניין של התאמה?

ניסיונם של זוגות רבים לאורך השנים מצביע על תמונה מורכבת יותר. יכול להיות שהצלחת הנישואין אינה תלויה רק במציאת בן הזוג "המתאים", אלא גם בנכונות להתאים את עצמנו לאדם שמצאנו.

כמובן, אין פירוש הדבר שעלינו לוותר על זהותנו, לבטל את רצונותינו או לקבל כל התנהגות מצד בן הזוג. משמעות הדברים היא שעלינו להפסיק לשאול: "איך אני מוצא את האדם שמתאים לי?" ולהתחיל לשאול: "איך אני לומד לחיות באהבה עם האדם שנמצא לצידי?" זה המעבר מהאגו אל האהבה. האגו שואל: "האם בן הזוג ממלא את הצרכים שלי?" ואילו האהבה שואלת: "כיצד אוכל להפוך לאדם שבן הזוג שלי יכול להרגיש בטוח ואהוב לצידו?"

אלו שתי שאלות שונות לחלוטין, והן מובילות לשני סוגים שונים של נישואין. כאשר אדם עסוק בעיקר בבדיקת מידת ההתאמה של בן זוגו אליו, הוא הופך את הזוגיות למבחן מתמשך. כל מחלוקת, כל אכזבה וכל הבדל באופי נתפסים כהוכחה לכך שטעינו בבחירת בן הזוג. לעומת זאת, כאשר אדם שואל כיצד הוא יכול להתאים את עצמו טוב יותר לבן או בת הזוג שלו – הוא מתחיל לצמוח.

אין שלמות
כולנו יודעים שאין בני אדם מושלמים, כפי שכתב הרבי לאחת הנשים: "עד אחרי ביאת משיח, אין אדם ללא חיסרון. ממילא ברור, שכשם שלאחד יש חיסרון גם לשני יש חיסרון, וכמו שלא רוצים להדגיש את החיסרון האישי, כך לא צריך להדגיש ולהגדיל את החיסרון של השני" (אגרות קודש ה', עמ' ס"א, בתרגום חופשי), אלא שלא תמיד אנו מפנימים את האמת הזו.

עמדתו של הרבי מה"מ היא שבשידוכים צריך להתעניין בעיקר בעניינים העיקריים אצל המדובר או המדוברת, ולא לשים לב לטפל שבטפל. וכך כתב הרבי לאחד הבחורים: "…והנה לדעתי, וכמדומה כבר אמרתי לו זה בפירוש, המניעה לשידוכים הוא – ווילע קלייבסט איבער (מכיוון שאתה בורר יותר מדי) ובעניינים שאינם נוגעים כלל וכלל… ולו היה מחליט אחת ולתמיד, שאין שלימות בעולם בעזרת נשים כמו שאין שלימות בעזרת אנשים, כי רק הבורא הוא השלם, ולכן צריך להתעניין בעניינים העיקרים ואין לשים לב לטפל שבטפל, כבר מזמן היה גומר ענין שידוך" (אגרות קודש ט"ו, עמ' תי"ג).

מדברי הרבי האלו אפשר להבין שלא כדאי לחפש התאמה מושלמת בכל העניינים, הדבר רק עלול לעכב את מציאת בן או בת הזוג.

בית הספר לצמיחה ולתיקון המידות
מה עושים כשאין התאמה מושלמת בכל העניינים? מאחר שאצל זוגות רבים כנראה אין התאמה מושלמת, אלא (במצב הטוב) התאמה בעניינים העיקריים, מסתבר שהצלחת הנישואין תלויה בכך שבני הזוג ילמדו להתאים את עצמם זה לזה בכל אותם העניינים שבהם הם אינם מתאימים.

למעשה, דווקא השונות בין בני הזוג היא שמזמינה את האדם להתפתח. לדוגמה, אישה סבלנית לומדת לחיות עם בן זוג אימפולסיבי, אישה מסודרת לומדת להכיל ספונטניות, אדם מוחצן לומד לכבד את הצורך של בת זוגו בשקט, אדם מופנם לומד לקבל את המוחצנות של בת זוגו, וכדומה. שני בני הזוג אינם מנסים לשנות זה את זה, אלא מרחיבים את עצמם כדי להכיל את עולמו של האחר.

במובן זה, הנישואין הם בית ספר מצוין לצמיחה אישית ולעבודת המידות. אם אדם יישאר בדיוק כפי שהיה לפני הנישואין, הוא יפסיד הזדמנות לעבור את תהליך ההתפתחות האישית שהנישואין מזמינים אותו אליו. אלה אינם ויתורים על האישיות אלא ביטויים של בגרות.

אחת השאלות החשובות ביותר שכל אדם נשוי יכול לשאול את עצמו איננה: "למה בן הזוג שלי אינו משתנה?" אלא: "מה הקשר הזה מבקש לשנות בי?" זו אומנם שאלה קשה יותר, אך גם משחררת יותר. כאשר אדם מפסיק לנסות לעצב את בן זוגו ומתחיל לעצב את עצמו, מתרחש שינוי עמוק במערכת היחסים. במקום שני אנשים המנסים לחנך זה את זה, מתפתחים שני אנשים שכל אחד מהם עסוק בהתפתחותו שלו.

להשתנות בעצמנו
זוהי גם אחת המשמעויות של הכרת הטוב בנישואין. אדם אסיר תודה אינו עסוק במה שחסר לו בבן זוגו. הוא אינו חי בתחושה שבן הזוג חייב להשתנות כדי שיהיה לו טוב. במקום זאת, הוא מכיר בכך שגם בן זוגו הוא אדם שלם עם חוזקות, חולשות, פחדים וצרכים. מתוך הכרת הטוב מתפתחת הענווה, ומתוך הענווה מתפתחת היכולת להשתנות. כאשר האדם מפסיק לצפות שבן או בת הזוג יתאימו את עצמם אליו, הוא מגלה חופש חדש. הוא מפסיק להיאבק באדם שלצידו ומתחיל ללמוד כיצד לאהוב אותו כפי שהוא באמת.

באופן פרדוקסלי, דווקא כאשר אדם מפסיק לנסות לשנות את בן זוגו ומשקיע את עיקר מאמציו בשינוי עצמו, לפעמים גם בן הזוג משתנה. לא משום שהופעל עליו לחץ, אלא משום שאהבה, קבלה וביטחון יוצרים קרקע שבה קל יותר לצמוח.

נישואין מוצלחים אינם דורשים התאמה המושלמת. הם דורשים נכונות יום־יומית להתאים את עצמנו לאדם שמצאנו, לא מתוך כניעה, אלא מתוך אהבה, לא מתוך חולשה, אלא מתוך בגרות, לא מתוך ויתור על העצמי, אלא מתוך הרחבתו. בסופו של דבר, השאלה החשובה ביותר אינה אם מצאתי את בן הזוג המתאים, אלא אם אני מוכן להתאים את עצמי לאדם שבחר לצעוד לצידי במסע החיים.
________

זאב קרומבי הוא דוקטור לטיפול זוגי. להערות [email protected]