זכרון להולכים: המשפיע הרב ניסן נמנוב ע"ה

היום חל יום היארצייט של המשפיע הרב ניסן נמנוב ע"ה, שנפטר בט' אייר תשמ"ד.

תולדות חייו מתוך אתר חב"דפדיה

ר' ניסן, נולד בי"ג מנחם אב תרס"ד (1903) בעיירה ז'לובין שברוסיה לאביו ר' יצחק ולאמו מרת שיינא חיה. הוא למד והתחנך בתלמוד תורה אצל רב העיירה החסידית הרב משה אקסלרוד ובגיל שתים עשרה נסע לליובאוויטש עם גיסו לעתיד ר' ישעיה דענבערג. הוא הגיע לליובאוויטש בחודש טבת תרע"ז והתקבל לכיתתו של הר"מ ר' שמואל-בער ניסנביטש. בשנת תרפ"ה נתמנה למשגיח בסניף ישיבת תומכי תמימים בחרקוב ומשם עבר בראשית שנת תרפ"ח ליהות משגיח חסידות בישיבת תומכי תמימים בנעוועל שם שהה עד י"ד כסלו תרפ"ט שאז הקומוניסטים סגרו את הישיבה ואחרי מספר חודשים עבר בחשאי ללנינגרד שם כיהן כמשפיע לחסידות. בשנת תרפ"ח התחתן עם מרת מאשע-רבקה רסקין. בח' כסלו תר"צ (1930), נאסר ונשלח לשלוש שנות גלות בארכנגלסק שבסיביר, בשל היותו מלמד תורה, דבר שהיה אסור על פי החוק בברית המועצות.

בג' תמוז תרפ"ז, לפני שהרבי הריי"צ יצא ברכבת מלנינגרד לעיר גלותו קוסטרומה, שם היה אמור לגלות ל3 שנים – ביקש מחסידיו לא לבוא ללוותו בתחנת הרכבת, עקב הסכנה מעיניהם הבולשות של הק.ג.ב. בפועל, למרות הציווי החסידים באו בהמוניהם לחתנת הרכבת כיוון שידעו שבדרך הטבע אין להם סיכוי לראות את פניו הקדושות של הרבי בשלושת השנים הבאות. ר' ניסן ציית להוראת הרבי ונשאר בביתו. כשראה הרבי את המוני החסידים שהגיעו לתחנת הרכבת, שאל את אחד החסידים אם גם ר' ניסן נמצא במקום. ענה החסיד: הרי הרבי הורה שלא לבוא! הגיב הרבי: "ניסן איז א זיסער סאלדאט" [= ניסן הוא חייל מתוק].

בשנת תש"ד, בהיותו בטשקנט נקרא הרב נמנוב לשמש כמשפיע בישיבת חב"ד בעיר הסמוכה סמרקנד. למרות היותו מבין צעירי החסידים, היה מנהל עדת החסידים באותה התקופה בעירו ואף חסידים מבוגרים ממנו שמעו להוראותיו. כעבור שנתיים (תש"ו) עזב את ברית המועצות למחנה הפליטים בפוקינג, גרמניה.

בתש"ח נסע לצרפת על פי הוראתו של הריי"צ, והצטרף להנהלת ישיבת חב"ד בעיר ברינואה. כעבור תקופה קצרה, מונה הרב נמנוב למנהל ומשפיע ראשי של הישיבה. שיטת החינוך שלו, הדגישה את הערך של עבודת השם מתוך "קבלת עול".

לאחר הכתרת הרבי הפך לחסיד שלו והיה נוסע אליו לעיתים תכופות. כמנהל הישיבה עמד עמו בקשר רצוף, והרבי אף כתב לו מאות מכתבי הדרכה.

באחת הפעמים בהם ר' ניסן הגיע ל-770, התוועד כל הלילה עם הבחורים ב'זאל הקטן'. בבוקר התעניין הרבי אצל המזכיר ר' יהודה לייב גרונר על מה דיבר ר' ניסן בהתוועדות, והמזכיר סיפר שבכל הלילה התוועד על נקודה אחת: כיצד בחור יכול לעמוד מול הרבי כאשר המחשבה דיבור ומעשה שלו אינם נקיים? הרבי הרהר כמה רגעים, ואחר התבטא: "הוא צודק"…

ההערכה הרבה שהחסידים רחשו אליו התבטאה בהגדרתו כ"בינוני" במושגי התניא. תואר זה, מתייחס לאדם שכל מעשה, דיבור או מחשבה שלו נעשים לשם שמים.

נפטר בט' באייר תשד"מ. בנו, הרב יצחק נמנוב, ממלא את מקומו כמנהלה הרוחני של הישיבה.