"לא מותיר מקום לספק": עורך שיחת השבוע הסביר מיהו משיח

43 שנות מנהיגות אינן משאירות ספקות

באחת ההתוועדויות שערך הרבי שליט"א בשנים הראשונות לנשיאותו, סיפר שיום אחד נקלעו שני יהודים לאזור מרכז חב"ד בברוקלין, והאחד הסביר לחברו, שכאן מתגוררים חסידי ליובאוויטש. שאל הלה: "מי הם חסידי ליובאוויטש?" – נענה הראשון: "אלה האנשים שמאמינים במשיח"…

מי שחושב שהאמונה הלוהטת בבואו הקרוב של משיח-צדקנו התפתחה בחב"ד רק בשנים האחרונות, אין הוא מכיר את שורשיה של חסידות חב"ד. נושא הגאולה נידון בהרחבה ובהעמקה רבה במאמריהם ובכתביהם של כל נשיאי חב"ד. מייסד חב"ד, בעל ה'תניא', אף ציין שנה מסויימת כשנת 'קץ'. נכדו, בעל ה'צמח-צדק', הסביר אחר-כך, כי מכיוון שלא זכינו, התבטא ה'קץ' רק בכך שבאותה שנה נדפס ספר 'ליקוטי-תורה' של בעל ה'תניא', שזו הארה מאור הגאולה.

הכנת העם לגאולה

בדורות המאוחרים יותר גברה הציפייה והתעצמה. אדמו"ר הרש"ב, נשיאה החמישי של חב"ד, ייסד את ישיבת 'תומכי-תמימים', תוך שהוא קובע את מטרתה – לגדל דור שינהל את 'מלחמות בית-דוד' – אלה המלחמות הרוחניות של הדור שלפני בוא המשיח. אחריו העלה הרבי הקודם את הציפייה למשיח לשיאים חדשים, כאשר בעיצומם של ימי השואה יצא בקריאת-קודש: "לאלתר לתשובה – לאלתר לגאולה". הרבי זעק אז, שהמשיח עומד אחר כותלנו, ושהתעוררות של תשובה יש בה כדי להביא מיד את הגאולה.

הרבי הקודם נסתלק ביו"ד בשבט תש"י, ועל כיסאו עלה הרבי שליט"א – ייבדל לחיים טובים וארוכים. הוא הוסיף לבסס ולהרחיב את המפעלים הכבירים שייסד הרבי הקודם, אך באותה מידה הוסיף ללבות ולטפח את ההכרה, שאנו חיים בדור שבו תבוא הגאולה. הדברים נבנו בדרך מאוד שיטתית, עקבית ויסודית, תפיסה זו נעשתה אבן-יסוד בכל מהלך-המחשבה של חסידות חב"ד בדור האחרון.

לחסידי חב"ד היה ברור כל השנים, שמפעליו הרוחניים של הרבי שליט"א בכל רחבי תבל, אינם 'סתם' פעולות של אהבת-ישראל ודאגה לכל יהודי, אלא הכול נובע מאותו ציר מרכזי – הכנת העם לגאולה. זהו הרקע לכל מיני מבצעים, שמטרתם לזכות כל יהודי במצווה, בקשר כלשהו ליהדות, לאמונה, לתורה ולמצוות. זוהי משמעות הפנייה של הרבי באיגרותיו – "אל כל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם". כי הרבי ממלא כאן תפקיד אלוקי כביר של הובלת עם-ישראל כולו לגאולה השלמה.

מסקנה מתבקשת

לא היה צריך אפוא דמיון רב כדי להגיע למסקנה, שמי שעושה פעולות אלה, עתיד להתגלות בסופו של דבר כגואל ישראל. כשמצרפים לכל זה את אישיותו הכבירה של הרבי, את המעיין המפכה של אור חדש בבל מכמני התורה, את קדושתו הנשגבה, את כוח-חזונו המופלא, את האהבה העצומה שקורנת ממנו לכל יהודי – ברור היה לגמרי, שצדיק זה אינו אלא מי שיתגלה בקרוב כמשיח.

חסידי חב"ד חשבו כך כל השנים, גם אם נמנעו מלהכריז זאת בראש-חוצות. לא רק הם, גם המוני יהודים מחוגים רחבים, בהם גדולי-תורה, עסקני-ציבור, ואישים מתחומים אחרים, שפגשו את הרבי ועמדו על ענקיות אישיותו – סברו אף הם, שיש בו כל הסימנים והתכונות להתגלות כמלך המשיח.

עתה אנו עומדים בנקודת-שיא, שבאורח פרדוקסלי באה בדמות נקודת-שפל. מחלתו של הרבי אינה מקרית. הגאות המדהימה של הכוחות השליליים סביבנו – אף היא אינה מקרית. ללא ספק, זו שעה קשה, שעת מבחן, שאחריה יפציע האור הגדול של הגאולה. האמינו – ונזכה!