בריחה מהמערכה • משיח בפרשה

מדוע רוצה יעקב אבינו לשוב הביתה? ואיך קשורה התחלת הפרשה לסיומה?

באחד מהקרבות הקשים במלחמה העכשווית באוקראינה, כשהצבא הרוסי הובס, הודיע הגנרל הרוסי לכוחות הלוחמים: "רבותי, פנו אחורה וקדימה צעד!"

הלוחמים המבולבלים חשבו שנפלה כאן טעות:"גנרל, מה זאת אומרת?! אנחנו נסוגים?!"

הגנרל השיב:"צבא רוסיה לעולם לא נסוג, אנחנו פשוט מתקדמים אחורה!"

בתחילת פרשת השבוע, פרשת ויצא, אנו קוראים על יציאתו של יעקב אבינו מעיר האבות לכיוון העיר חרן ועל ההתגלות האלוקית אליה זכה בדרך לשם. באותה התגלות מבטיח לו הקב"ה:"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת (בראשית כח,טו) הבטחה ברורה שהכל יהיה בסדר ויעקב ישוב למקומו בשלום. לאחר מכן,יעקב ,מצידו, נודר נדר בו הוא מבקש:"אִם יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ …וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי".

כל חבדני"ק בדורנו שקורא ולומד את הפסוקים האלו עומד משתומם. מה בדיוק קורה כאן? למה יעקב אבינו מבקש לשוב הביתה?! הוא רק עכשיו קיבל "שליחות" מיוחדת מהקב"ה-להפיץ אלוקות במקום הכי תחתון בעולם, חרן, והוא כבר מבקש "להתנער" ממנה?!

דמיינו לעצמכם שהרבי מליובאוויטש היה ממנה אתכם לשליח ראשי על אחת ממדינות/מעצמות העולם. מקום שמצד אחד הוא מדבר שממה רוחני איום ונורא, ומצד שני, אפשר לפעול שם גדולות ונצורות. משהו בסגנון של רוסיה של שנות התשעים, אחרי התפרקות ברית המועצות והגוש הקומוניסטי. מצד אחד, צמאון אדיר ליהדות וכמיהה שאין כמותה לדבר ה', ומצד שני, שממון ועזובה רוחניים בלתי ניתנים להסברה כתוצאה משבעים שנות רדיפת דת. האם הדבר הראשון שהייתם מבקשים מהרבי זה…כרטיס טיסה הביתה?! האם ככה התנהג הרב בערל לאזאר לפני יציאתו לשליחות?! האם ככה התנהג הרב רסקין ע"ה לפני היציאה למרוקו?! האם ככה התנהג הרב בוימגארטן ע"ה לפני היציאה לארגנטינה?! אז למה יעקב מתנהג ככה?!

והתמיה גדלה שבעתיים, כי עוד לפני שיעקב אפילו ביקש, הקב"ה בעצמו כבר הבטיח לו "וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת"! למה אנחנו בורחים מהמערכה? למה אנחנו מנסים להתנער מהאחריות? מה קרה לאימרה הידועה:"שם (במקום השליחות) תהיה קבורתו"?!

בשיחה מעוררת הרבי מלך המשיח נעמד על הדברים ומסביר, שההפך הוא הנכון! דבריו של הקב"ה על השיבה הביתה, ובקשת יעקב שהכל יעבור בשלום מלמדות אותנו שהשיבה הביתה היא לא בריחה מהמערכה אלא חלק מהשליחות! הכוונה העליונה בשליחות יעקב לא הייתה להישאר "בחרן", גם אם הוא יהפוך את חרן למקום תורה משגשג, אפילו אם חרן תהפוך ל"בני ברק" של העולם העתיק, "עיר גדולה של חכמים ושל סופרים", מלאה ישיבות וכוללים, תוססת בחיים יהודיים וחסידיים, עדיין המטרה האמיתית של השליחות היא-לשוב הביתה! לשוב לביתו של אבינו שבשמיים בגאולה האמיתית והשלימה.

במילים פשוטות ובאותיות ברורות, ישנם כאלו ש"מונחים" בשליחות, הם פועלים ומצליחים, הם מקרבים את עצמכם ומקרבים אחרים ללימוד התורה ולקיום המצוות, והם רואים, ברוך ה', הצלחה מסחררת בכל מה שהם עושים. הם מגיעים לעיר והופכים אותה על פניה, משנים את הצביון, מחנכים את הציבור, מקרבים את הנוער ועוד ועוד. ואז נהיה לנו נוח ונעים, אנו מתמלאים ברגש של סיפוק ומרגישים מאוד טוב עם המקום בו אנו נמצאים. אנחנו חושבים לעצמינו:"טוב לי כאן", "נחמד פה בשליחות". יעקב אבינו מלמד אותנו שהחלק העיקרי של השליחות זה….סיום השליחות!!

עד שלא חזרנו הביתה, עד שלא שבנו אל ארץ הקודש בגאולה השלימה, השליחות לא נגמרה!

אז למעשה, יעקב לא בורח ולא מתנער, בדיוק להיפך, הוא זה שתמיד, במשך כל השנים, נשאר מאוד ממוקד בתכלית ובמטרה האמיתית של כל מה שקורה מסביבו. הוא מעורר ומלמד אותנו, לא להסתפק במה שנראה לנו כ"מילוי השליחות". להסתפק עם ההפצה, להסתפק עם בתי חב"ד שאותם בנינו, להסתפק עם המקורבים שאותם קירבנו, להסתפק עם הפעולות שעשינו. אין מה להסתפק ואין מה להרגע כל עוד שלא הגענו לגאולה.

ידועה האימרה ש"נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן", הסוף קשור להתחלה וההתחלה לסוף. הדבר תקף גם (ובעיקר) בפרשיות התורה. יש קשר מיוחד בין תחילת כל פרשה לסיומה, וכמו תמיד, הקשר הזה אמור להתבטא בשם הפרשה שמעיד על תוכנה ומהותה. ואילו, בפרשת ויצא,  הדברים הפוכים, לכאורה. סיום הפרשה לא רק שאינו משלים את תחילתה, כי אם נמצא בסתירה מוחלטת אל ההתחלה! בעוד שתחילת הפרשה מדברת על יציאתו של יעקב לחרן, הרי שסיום הפרשה מדבר על שיבתו מחרן לכיוון ארץ ישראל-כיוון הפוך לחלוטין-מדוע ולמה? מדוע בחרה התורה לספר לנו על שיבת יעקב דווקא בפרשת "ויצא"?! האם אי אפשר היה לחכות עד הפרשה הבאה?…

אלא שבכך נעוצה נקודה חסידית עמוקה. ההסתכלות הראשונית של האדם היא שאין קשר ישיר בין העשיה שלו לגאולה. הוא מקיים מצוות ו…סוף הגאולה לבוא, בעזרת ה'. הוא לא רואה את הקשר הישיר בין השתיים. תורת החסידות מסבירה שהעשיה שלנו כיום כל כך קשורה לגאולה עד כדי כך שהיא לא רק אמצעי להביא את הגאולה אלא שהיא, בעצם ובאמת, חלק מהגאולה. לימוד התורה וקיום המצוות שלנו ממשיך את ההתגלות האלוקית של הקב"ה. הם לא ממשיכים אותה רק בעתיד, כי אם גם בהווה, כבר עכשיו. כשיהודי לומד תורה בכלל ואת תורת החסידות בפרט, הוא לא רק מתכונן לגאולה, אלא הוא עכשיו כבר חלק מהגאולה. הוא עכשיו מרגיש ומבין דבר (או חצי דבר…) מידיעתו האלוקות שתהיה מנת חלקו בגאולה. ולכן, כל פעולה ופעולה שאנו עושים היא כמו צעד אחר צעד בדרך ל"שיבה הביתה".

ואת זה התורה רוצה לרמז לנו בקשר בין תחילת פרשת ויצא לסיומה. אל תחשבו, שיעקב אבינו יצא לשליחות לחרן ואחר כך,  בסופו של דבר, אחרי הרבה שנים, בעזרת ה' וישועתו, הוא יקבל צ'ופר ויגיע חזרה לארץ הקודש. האמת היא שכבר ברגע היציאה לשליחות, כבר מהפעולה הראשונה, יעקב אבינו חוזר הביתה. כבר מתחילת פרשת ויצא, "יעקב (אבינו) הלך לדרכו" לכיון בית אביו, בארץ הקודש! כי כל מצוה, או פעולה היא, כבר עכשיו, חלק מהגאולה. וזאת משום שכל מחשבה, דיבור או מעשה ממשיכה את הגילוי האלוקי של אור הא"ס. ולכן, כבר מתחילת פרשת ויצא, כבר מתחילת היציאה של יעקב לחרן פניו בעצם מועדות ל…כיון בית אביו-בגאולה האמיתית והשלימה!

ונסיים בסיפור כיצד השליחות שלנו כיום היא ההיפך המוחלט מבריחה מהמערכה. הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו, סיפר:

הרב נחמיה וילהלם, שליח הרבי בתאילנד, ביקש ממני להגיע לאי על מנת לנאום ולהרצות בפני קהל המקורבים הגדול שלהם על הקשר שלי עם הרבי וחב"ד, הסכמתי. כשנכנסתי למטוס גיליתי, להפתעתי, שהנוסע היושב לידי הוא חסיד וויזניץ'. דבר לא רגיל כל כך בטיסות למזרח הרחוק. התחלנו לדבר, ובין הדברים אמרתי שאני נוסע לתאילנד בשביל להרצות בבית חב"ד המקומי.

כששמע אותו חסיד וויזניץ' שאני נוסע לבית חב"ד, הוא התחיל בשרשרת העקיצות הידועה על השגעון החבד"י של "מלך המשיח", ועוד יותר מזה שהוא "חי וקיים". הדבר הגיע עד כדי זלזול בכבוד הרבי, ואז החלטתי שאני מוכרח לעשות משהו!

שאלתי את אותו אברך:"תגיד לי, מה היית עושה עם האדמו"ר מווויזניץ' היה אומר לך לנסוע לשליחות בתאילנד לחמש שנים?"

"הייתי אומר לו, אחריך רבי…." ענה אותו חסיד מבלי להניד עפעף.

לא נשארתי חייב, אמרתי לו:"לך יש רבי חי, שאמר לך במפורש שהוא רוצה אותך בתאילנד, ורק לחמש שנים, ואתה מסרב..

ואילו הם, החבדניקי"ם, רובם צעירים שלא ראו ולא שמעו את הרבי, הרבי בוודאי לא ביקש מהם ישירות לצאת לשליחות. והם מוכנים בכל רגע, לצאת לכל מקום, ולא רק לחמש שנים, כי אם לכל החיים!!!"

"אז תגיד לי, למי פה יש רבי חי, לך או להם?!"

שבת שלום!

____________

מבוסס על  שיחת ש"פ ויצא תשמ"ח

להורדת הדרשה בעברית