אולי הרבי ניסה להביא את הגאולה, אך לא הצליח, ח"ו?

הרב שלום דובער הלוי וולפא, מרבני חב"ד בארה"ק, ראש מכון הרמב"ם השלם וראש כולל "זכרון יהוסף" בירושלים

פעם התכתבתי עם מנהלו של אחד מחשובי מוסדות החינוך של חב"ד בארץ הקודש, בנושא הצביון שיש לתת לאותו מוסד, מבחינת האמונה בכ"ק אדמו"ר, שהוא הוא מלך המשיח שיבוא ויגאלנו בפועל ממש.

טענתו של המנהל היתה (ואני מצטט ממכתבו): "אין מי שבשם אנ"ש יקרא, שאינו אוהב את הרבי בכל מאודו, והיה רוצה לראות בו את מלך המשיח. אולם ישנם רבים שעושים הבחנה בין שאיפות ומשאלות לב, לבין הכרח מציאותי, וטוענים, שאין הכרח לכך שהרבי הוא מלך המשיח, וזאת הגם שכמובן מקבלים את שיחותיו הקדושות של הרבי במילואם, אלא שמתווכחים על כוונת הדברים".

לא השבתי בזמנו על מכתב זה מחוסר זמן, אך אכתוב את תשובתי מעל גבי שבועון האמונה הטהורה "בית משיח". הדברים יכתבו כאן בקצרה (ובלי פירוט של מראי מקומות), כאשר בכל נקודה שתוזכר אפשר להעמיק ולהרחיב, ותן לחכם ויחכם עוד.

בתחילה יש להוכיח, שגם אלו הטוענים שמדובר רק במשאלת לב (וכוונתם כמובן לומר שג' תמוז הוכיח, שהיתה זאת רק משאלה), הנה באמת גם הם מאמינים בני מאמינים, שהרבי הוא מלך המשיח ואין ולא יהיה בלתו.

שהרי כולנו שמענו את הרבי חוזר פעמים אין ספור, בכתב ובעל פה, על מכתב הבעש"ט הידוע, שביאת המשיח תלויה בהפצת המעיינות חוצה. ואפשר לומר שזוהי עיקר עבודתו הקדושה של הרבי, ליישם ולהביא לפועל פתגם זה, וע"י כך לפעול את התגלות המשיח והגאולה בפועל ממש. ובזה כמובן שאין חולק בליובאוויטש.

ומעתה אשאל שאלה פשוטה: אם ביאת המשיח תלויה בהפצת מעיינות הבעש"ט, הרי ברור שהמשיח עצמו אף הוא עיקר ענינו הפצת מעיינות החסידות. ורבותינו הקדושים לימדונו, שמעיינות הבעש"ט התגלו דוקא בתורת חסידות חב"ד (וכלשון ההסכמה לתניא "וכעת ישמח "ישראל" בהגלות דברי קדשו"). ואם כן בלי ספק שהמשיח יהיה עיקר ענינו לימוד והפצת חסידות חב"ד.

ולאחר שנקלוט היטב את העובדה הזו, נשאל, האם המשיח יהיה חסיד חב"ד או נשיא, ואין ספק שהתשובה היא נשיא כמובן. ואיזה נשיא, אולי אדמו"ר הזקן? הרי על זה יענה כל אחד, בודאי שיהיה זה נשיא דור השביעי! וכפי שהאריך הרבי כבר במאמר הראשון שלו, שדוקא דור השביעי הוא שמביא את הגאולה בפועל ממש. וידועה הערת הרבי (לקוטי שיחות חלק ל"ה עמ' 206) שדוד המלך אינו יכול להיות משיח, כי ע"פ הרמב"ם המשיח הוא רק הנשיא של דור הגאולה.

ועל פי זה איך יתכן לומר שמדובר רק במשאלת לב, וכי ח"ו "אין הכרח לכך שהרבי הוא מלך המשיח"? והרי האומר כן, אינו חולק רק על כך שהרבי הוא המשיח, אלא על כל הענין שביאת המשיח תלויה בהפצת מעיינות הבעש"ט שנתגלו בחסידות חב"ד. אלא אם כן יאמר, שגם זה גופא הוא רק "משאלת לב", ולאחר ג' תמוז צריך לחפש איזו סיסמא אחרת שתביא את המשיח, ולא הפצת המעיינות ח"ו.

ועוד: כמה פעמים אמר הרבי וכתב, שנשיא הדור הוא המשיח, והדגיש (שיחת שמיני עצרת תשמ"ו) שכוונתו למשיח כפשוטו שבא וגואל את עם ישראל מהגלות. והרי גם אלו הכותבים שמדובר ב"משאלת לב", מכל מקום מכתירים גם אחרי ג' תמוז את הרבי בתור "נשיא הדור", ואם כן האם זה גופא אינו מכריח אותם לומר, שהרבי הוא מלך המשיח בפועל ממש?

ומי שכותב היום, שאין הכרח לומר שהרבי הוא המשיח בפועל ממש, שירד בבקשה גם מהתואר "נשיא הדור". אי אפשר לאחוז את החבל בשתי קצותיו.

יש עוד נקודה שלא הכל שמים לב אליה: לפני יו"ד שבט תשי"א, לא הסכים הרבי לקבל את הנשיאות, ואפילו בימים האחרונים לפני יו"ד שבט, התנגד נמרצות למודעה שהכניסו בעיתון אודות ההתוועדות, בה כינו אותו "כ"ק אדמו"ר שליט"א". והנה ברגע שהסכים לקבל את הנשיאות באותה התוועדות, וכבר הכריז שדור השביעי הוא הדור של הגאולה, ונשיא השביעי הוא כמשה רבינו (השביעי לאברהם), שהוא דוקא יביא את הגאולה בפועל ממש, ויוריד השכינה למטה בארץ. ותראו איזה שינוי מהפכני מן הקצה אל הקצה. ברגע שהסכים לקבל את נשיאות חב"ד, לא היסס להודיע שנשיאות דור השביעי היא בעצם נשיאות המשיח.

ואם יבוא היום מישהו ויאמר, שהאמונה שנשיא דור השביעי הוא המשיח, היתה רק משאלת לב, הרי כתוצאה מכך עליו להפסיק בכל עניני המבצעים והפצת היהדות, ולחזור לדרך העבודה של חסידות חב"ד בדורות הקודמים. כיון שכל ענין החידוש של הרבי בענין הירידה לעולם הזה לעבודה שהתבטאה בסיסמת "ופרצת", היתה רק על סמך זה שאנו דור השביעי שתפקידו להוריד את עיקר השכינה למטה בארץ. ואם זוהי רק משאלה, אם כן כל העבודה הזו במשך למעלה מחמישים שנה, היתה בטעות יסודה, בגלל תקוה ומשאלה שהתבררו כלא מציאותיים ח"ו. ועל כן הטוענים כך צריכים להיות כנים עם עצמם, ולהפסיק כל קשר עם הדרך שחידש הרבי בהפצת היהדות עד חוצה שבחוצה.

לא הכרזה חד–פעמית

ומעתה נראה עוד, איך שנקודה זו שהרבי הכריז על עצמו שהוא המשיח, לא היתה רק הכרזה חד פעמית עם קבלת הנשיאות, וגם לא התחדשה מחדש רק בשנים תנש"א ותשנ"ב, אלא כן דיבר תמיד. ולדוגמא נתבונן במאמר הידוע "להבין ענין ספר תורה" תש"ל (בסה"מ מלוקט ח"א), שבסוף המאמר מבאר מפני מה דוקא הרבי הריי"צ נ"ע התחיל לכתוב את ספר התורה הכללי לקבלת פני משיח, ומפני מה דוקא הרבי הוא זה שמסיים את הספר תורה. ומבאר, שמאחר שהרבי הריי"צ הוא משיח, וזהו הרי ענינו של משה "גואל ראשון הוא גואל אחרון", ומשה רבינו כתב את ספר התורה הכללי עבור עם ישראל, על כן הרבי הריי"צ שהוא משיח כתב אף הוא ספר תורה כללי, וזו גם הסיבה שדוקא הרבי סיים אותו. ויעויין שם במאמר את פרטי הביאור בזה.

ורואים כאן שתי נקודות. ראשית, שיו"ד שבט לא הפריע כלל לרבי לומר שהרבי הריי"צ הוא משיח, ושלכן כתב את ספר התורה לקבלת פני משיח. ושנית, שאם יבוא מישהו ויאמר היום, שיו"ד שבט וג' תמוז מוכיחים, שמשאלה נעלית זו לא באה לפועל, הספר תורה לקבלת פני משיח, כשהרבי עצמו אומר במאמר שהטעם שהספר תורה נכתב על ידי חמיו הריי"צ והושלם על ידו, היא מפני שמשיח הוא זה שכותב את הס"ת.

ואל יבואו עתה ויטענו, שמאחר שלרבי היתה נשמת משיח, והיה ראוי להיות משיח וכו', על כן גם זה מספיק לגבי כתיבת הספר תורה. שהרי זהו כל החידוש של הרבי במאמר "באתי לגני", שדורנו זה אינו כמו הדורות הקודמים, כי הם אף שפעלו את הורדת השכינה, אבל רק מרקיע לרקיע ולא למטה בארץ, מה שאין כן הנשיא של דור השביעי, אצלו יהיה הענין בפועל ממש, משיח כפשוטו בארץ הלזו הגשמית, עד שיורגש בכח הפועל בנפעל. ואם כן, הטענה שדברי הרבי נשארו רק בעולם המחשבה והדיבור, היא עצמה סתירה לכל עיקר חידושו, שדור השביעי יביא את הגאולה בפועל ממש למטה מעשרה טפחים.

הרבי לא הביע משאלות, אלא קבע עובדות

ועתה נראה כמה התבטאויות מהשנים האחרונות. ולמשל בעת הנחת אבן הפינה להרחבת בית חיינו 770, שהרבי מסביר בשיחה הידועה אודות "בית רבינו שבבבל", את הרמז בלשון הרמב"ם שהמשיח "בונה מקדש במקומו", שהוא בית מקדש מעט הכללי, שהמשיח בונה עוד בזמן הגלות במקומו בחוץ לארץ. ושם בבית רבינו שבבבל שבנה המשיח במקומו, היינו ב–770 שבגימטריא "בית משיח", שם יתגלה בית המקדש השלישי, ומשם ילך המשיח עם בני ישראל ועם בית המקדש לירושלים.

והאם גם על זה יכול מישהו לומר שמדובר במשאלת לב? הרי הרבי קובע עובדה ש–770 הוא "בית משיח" ושם יתגלה בית המקדש! ואומר שזהו הבית שמשיח בונה במקומו בזמן הגלות. ולמי יכולה להיות החוצפה וההעזה לומר שזה נאמר בתור ברכה או תקוה וכו'?!

ועוד והוא העיקר, שהרבי אומר כמה פעמים, שהמדרש המספר על משיח העומד על גג בית המקדש, ומודיע לישראל "הגיע זמן גאולתכם", זהו גופא מה שהוא עצמו עומד ב–770 (ש"בנה מקדש במקומו"), ומודיע שהנה הנה משיח בא. ואת זה אומר הרבי כעובדה וכביאור על מאמר חז"ל שמשיח עומד על גג בית המקדש (ואפילו מבאר בהגהה ע"פ הלכה, למה נקרא 770 "גג בית המקדש"). והאם גם זה נאמר כמשאלה ותקוה?

הרבי קבע בשיחותיו שמשיח "מנחם שמו", ושהוא אותו "מנחם" שבא לאחר ב' הדורות של "דובער" ו"יוסף יצחק", שביחד הם הר"ת של: "מי"ד הן נגאלין", ושהתגלות מציאותו של המשיח באה ע"י ההכרזה "יחי המלך", ושהתגלותו בפועל היא ע"י שעולה קודם למעלה ומהגשמיות שלו נעשה "אד יעלה מן הארץ" עד רוחו של מלך המשיח, ואז נעשית התחיה כנשמה בגוף וכו' (וראה שיחות ש"פ וירא, חיי שרה, תולדות, תשנ"ב).

ומי נתן לכם רשות לקבוע, שכל הביטויים האלו, הם רק ענין של תקוה, והציווי להכריז "יחי המלך" בכדי לפעול "הקיצו ורננו דוד מלכא משיחא" הוא רק ענין של משאלה?

רבותי! אם אין "הכרח" שהרבי הוא הוא מלך המשיח שיבוא ויגאלנו בפועל ממש, אז גם אין "הכרח" שצריך ללמוד חסידות, ושצריך לעסוק במבצעים, ושאמנם הנה הנה משיח בא, וגם אין "הכרח" שיש ללמוד עניני גאולה ומשיח, ושיש לקרב יהודים, ושיש ללכת למקוה, ולהניח תפילין דר"ת, ולאכול מצה עבודת יד, ולגדל זקן וכו' וכו'. כי לאחר שכביכול הוכח רח"ל, שהתקוה והמשאלה לא מומשו, למה שלא נקרא לכל השלוחים לחזור למקור לקראון הייטס ולכפר חב"ד, לבני ברק וירושלים, לייסד כוללים ולעשות "שטייגען" בלימוד התורה, ולחזור רח"ל לדרכם של בעלי המוסר לפני הבעש"ט, כי הוכח רח"ל שהכל היה רק בבחינת "הכל דיבורים", שהיו טובים בתור תקוה ומשאלה, אבל בעוונותינו הרבים לא התגשמו.

מהקשר שיש לי עם הרבה רבנים ובני תורה בצבור הליטאי והחסידי, ברור לי בלי ספק, שיש להם כבוד יותר לאלו האומרים את דברי הרבי כפשוטם, בלי פלפולי סרק (אף שהם עצמם אינם מחוייבים לסבור כך), מאשר לאלו המתביישים לחזור על שיחות תנש"א ותשנ"ב כפשוטן.

ואם יש כאלו המתרחקים וטוענים שההכרזות והאמונות המשיחיות מרחקים אותם, הרי זה אך ורק בגלל הצחוק שעושים מכך אחינו בשרינו, אבל אם כל חסידי חב"ד היו מאוחדים באותה אמונה פשוטה של "יחי אדוננו", שאיחדה אותנו בשנים תנש"א–תשנ"ג, לא היתה יכולה לנו שום אומה ולשון, והיינו מביאים את התגלות הרבי מלך המשיח זה עידן ועידנים.

ולכן, במקום להתחפר ולהתעסק בכל ההתלהבות, בנסיון להעמיד חסידים מאמינים אל הקיר, ולשאול אותם "מה זה בשבילך ג' תמוז", ולצפות שיאמרו דוקא ביטוי שעליו אומרת הגמרא "כל האומר רבי… ידקר בחרב"! מוטב שיפתחו את השיחות, ויבינו, שמה שמביא את הגאולה, אינו דוקא ההתלהבות מ"צמצום כפשוטו", אלא הקריאה "יחי המלך" המגלה את מציאותו של מלך המשיח, ונותנת לו חיים בגילוי.

אם רק היינו מתאחדים להראות לכל העם עד כמה רק הרבי מלך המשיח הוא הלוחם מלחמות ה', ואין בלתו, הרי אז היתה קריאת "יחי המלך" פורצת ממליוני גרונות בארץ הקודש ובעולם כולו, ומביאה להתגלות שעליה התנבא דוד "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד".

ומכאן הקריאה הנואשת לכל אנ"ש שי': חסידים, תמימים, משפיעים, רבנים, תפסיקו "לדבר" על אחדות, לכו ב"דרך הישרה", הדרך שהתווה לנו הרבי בשיחות "בשורת הגאולה", בואו, הצטרפו לחסידים והתמימים עם ה"שטות דקדושה" של בית משיח. בואו ונחזור לליובאוויטש הטובה והישרה, ליובאוויטש של אהבה, של התלהבות, של דביקות במטרה, של אי התחשבות ב"מה יאמרו".

עם בשורת הגאולה והדרך הישרה האמיתית, נביא כולנו יחד, שכם אחד, את הרבי, שהוא "בהכרח" מלך המשיח ואין ולא יהיה בלתו, ונושיע את עם ישראל!