פרסום "באופן המתקבל" אינו פטור אלא חיוב • הרב וילשאנסקי

הרב יוסף יצחק וילשאנסקי ע"ה, שליח כ"ק אד"ש מה"מ לארה"ק וראש ישיבות חח"ל צפת 

שהנקודה תהיה חדורה 'בגלוי'

בשיחה של כינוס השלוחים תשנ"ב – שיחת ש"פ 'חיי שרה', חידש הרבי מלך המשיח פן חדש בכל הנושא של השליחות. עד אז, כל עבודת השליחות הייתה במטרה להביא את המשיח, אולם שימת הדגש בעבודת השליחות, הייתה על עצם השליחות, ולא על המטרה והכיוון שבה. בשיחה זו חידש הרבי, לא רק שנושא משיח הפך להיות מטרה ישירה ונושא שעוסקים בו – אלא כל עניני השליחות הופכים להיות חדורים בנושא זה, וזו הנקודה המרכזית שכל עבודת השליחות צריכה להיות חדורה בה.

ישנם כאלו המעוררים בשיחה זו מספר נקודות, וברצוני להתעכב על אותם דיוקים בשיחה:

באות י"ד בשיחה אומר הרבי: "כל הפרטים בעבודת השליחות של הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, צריכים להיות חדורים בנקודה זו -כיצד זה מוליך לקבלת משיח צדקנו".

על כך ישנם הטוענים, שכאשר קיבל הרבי את השיחה להגהה הייתה כתובה המילה 'בגלוי' – ש"כל הפרטים בעבודת השליחות של הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, צריכים להיות חדורים בגלוי בנקודה זו – כיצד זה מוליך לקבלת משיח צדקנו", ואת המילה 'בגלוי' השמיט הרבי בעלי ההגהה. מכך הם מסיקים, שהרבי לא רוצה שנושא משיח יהיה חדור בגלוי בעבודת השליחות, מכיוון שמדובר בעניין פנימי, שצריך להיות בהרגש של השלוחים, אך אסור שכולם יידעו על כך… ממילא, טוענים הם, כל הרעש שעושים סביב נושא משיח, כאשר מקשרים כל מבצע למשיח – הוא מיותר ואפילו נגד דעתו של הרבי!

לפני שנכנס לעצם העניין, הרי ברור לכל בר דעת, שהגהותיו של הרבי אינן אמורות להגיע לידיעת הציבור, וממילא – אם רוצים לדעת מה הרבי רוצה מאיתנו, צריכים פשוט לפתוח את השיחה הנדפסת, זו שהרבי מסרה לפירסום בעיתונות בזמנו, ולראות מה הרבי אומר.

כל מי שלומד את השיחה בפשטות, מבלי לדעת שהרבי הוציא מקטע זה את המילה 'בגלוי', וקורא את מלותיו של הרבי ש"הכל צריך להיות חדור עם הנקודה של לקבל פני משיח צדקנו", מבין בפשטות שהכוונה היא, לפעול בצורה כזאת שכל אחד יבין שהמבצעים חדורים בנקודה זו. אין כאן שום רמז להוראה להסתיר את הנקודה הזאת ולהשאיר אותה בתחום הפנימי-רגשי.

גם אחרי שאנו יודעים שהרבי מחק את המילה בגלוי – הרי מהקטע שהרבי לא מחק, ומסר לפירסום, מספיק ברור שנקודה זו צריכה להיות חדורה בגלוי בעבודת השליחות, שכן הרבי לא שינה את משמעות ההוראה בהשמטת המילה בגלוי. בסך הכל לפני ההגהה הייתה כאן הדגשה יתירה על הגילוי, וכעת זה ללא הדגשה יתירה. אבל בהחלט יש כאן הוראה מפורשת לפעול באופן שהכל יהיה חדור בנקודה זו. העובדה שנקודה זו הייתה כתובה בצורה ברורה יותר, אין בה כדי לשנות את מה שכן פורסם, דברים די ברורים בזכות עצמם.

במילים פשוטות: השמטת מילה מסויימת בהגהה יכולה לנבוע מכמה וכמה סיבות אפשריות, ומלבד המגיה בעצמו – לאף אחד אין את היכולת לקבוע בוודאות מוחלטת את סיבת ההשמטה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהגהה של הרבי, ש"גבהו דרכיו מדרכנו ומחשבותיו ממחשבותינו" -הרי מושלל לחלוטין לקבוע שהרבי השמיט מילה זו או אחרת בגלל סיבה מסויימת. והנה עובדה מעניינת: פעם כתבו לרבי על קטע מסויים שכתב, שאם הבינו נכון את כוונתו, הרי שהסגנון של הרבי היה אמור להיות שונה;ושאלו:האם הבינו נכון? הרבי השיב: "כמה כוונות יש כאן".

מה שברור הוא, שעלינו ללמוד את השיחה הנדפסת ולפעול על פיה. ובזה כולם מודים שהמשמעות הפשוטה של השיחה היא, שנקודה זו חייבת להיות חדורה בגלוי בכל המבצעים.

זאת ועוד: מכיוון שהשיחה כולה עוסקת בענייני פירסום והפצה, וכלשון הרבי "הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה" – אין ספק שהמשמעות הפשוטה של ההוראה היא, שהדברים יהיו בגלוי, שהרי כל עניינה של הפצה הוא, שהדברים מגיעים בגלוי לכולם. וכאשר ההפצה חדורה במשיח -זאת אומרת שזה מה שכולם מקבלים: משיח.

ולמי שעדיין מסתפק בנקודה זו, מומלץ לעיין בפנים השיחה, דף אחד קודם הקטע האמור. שם, בסיום אות י"א, כותב הרבי כך (בשיחה המקורית באידיש, וכן בתרגום בספר "דבר מלכות"):"בכל שליחות ושליחות של יהודי "לשמש את קונו", הוא מקבל כביכול "כל אשר לו" מהמשלח (הקב"ה), עד הכח של עצמותו ומהותו יתברך (הכולל "כל אשר לו") כדי לפעול את הייחוד של נשמה וגוף של יהודי בעולם הזה הגשמי. ובאופן שכל הפרטים ופרטי פרטים בעבודתם של ישראל, נעשים חדורים בגלוי בנקודה והתכלית האחת והיחידה: הגילוי של משיח צדקנו" (שלימות ענין השליחות, יחוד מ"ה וב"ן)".

מכיוון שכאן מדבר הרבי על עבודת השליחות של כלל עם ישראל, ובזה מדגיש הרבי שנקודה זו צריכה להיות חדורה בגלוי – מובן בפשטות שגם כאשר כאשר עובר הרבי לדבר בפרטיות יותר אודות עבודתם של השלוחים, ממשיך הרבי באותו קו, שנקודה זו צריכה להיות חדורה בגלוי. ודברי תורה עשירים במקום אחד וכו'.

גם מתחילת השיחה אפשר לדייק ולהבין את כוונתו של הרבי: רבים טועים ומצטטים כאילו הרבי אמר שמבצע משיח זה "השליחות העיקרית" – זאת אומרת, שיש כמה וכמה שליחויות, ומשיח הוא העיקרי. הרבי לא אומר זאת! הרבי אומר בתחילת השיחה שמבצע משיח הוא "עיקר ועניין כללי", זאת אומרת שיש שליחות אחת, והיא כוללת את כל המבצעים, ועיקר השליחות, הבריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה, הוא מבצע משיח.

מהו עניינו של משיח?

נקודה נוספת עליה עומד הרבי בשיחה זו, היא האופן בו עלינו לפרסם את הנושא. ובלשונו הקדוש:

"והכוונה בפשטות היא -שמכינוס השלוחים צריכים לבוא ולהביא החלטות טובות כיצד כל שליח צריך להתכונן בעצמו ולהכין את כל היהודים במקומו ובעירו וכו' לקבלת פני משיח צדקנו, על ידי שהוא מסביר את ענינו של משיח, כמבואר בתושב"כ ובתושבע"פ, באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו, כולל במיוחד – ע"י לימוד עניני משיח וגאולה, ובפרט באופן של חכמה בינה ודעת".

גם בקטע זה מנפנפים בעלי ההגהה, שם היה כתוב בתחילה "על ידי שהוא מסביר את ענינו של משיח ומיהו משיח", והרבי השמיט את צמד המילים 'מיהו משיח'. על בסיס השמטה זו, טוענים שמכאן הוכחה שהרבי שולל את פירסום זהותו של משיח.

שוב אנו נדרשים לכלל הפשוט וההגיוני, שמכיוון שהגהותיו של הרבי אינן אמורות להגיע לידיעתנו, ממילא – אם רוצים לדעת מה הרבי רוצה מאיתנו, צריכים לפתוח את השיחה הנדפסת, זו שהרבי מסרה לפירסום בעיתונות בזמנו, ולראות מה הרבי אומר.

ומה הרבי כן אומר? "על ידי שהוא מסביר את ענינו של משיח, כמבואר בתושב"כ ובתושבע"פ",

מה זה "עניינו של משיח כמבואר בתורה שבכתב ותורה שבעל פה"? כל מי שיפתח רמב"ם 'הלכות מלכים ומלחמותיהם ומלך המשיח' פרק י"ב, יראה שהרמב"ם עוסק בזהותו של משיח. הרמב"ם מביא את הקריטריונים הקובעים מיהו המלך המשיח, ובפשטות: על פי הלכה, כאשר יודעים על אדם שעומד בכל הקריטריונים הללו, חובה להאמין שהוא הוא המלך המשיח. ואת ההלכות הללו מבקש הרבי שנלמד!

זאת אומרת, שלמרות שהרבי השמיט את המילים "מיהו משיח" – העניין עצמו כתוב בשיחה. אילו התכוון הרבי למחוק לחלוטין עניין זה, הרבי היה צריך לשנות ולכתוב שצריך להסביר את "ענייני הגאולה", שלאו דווקא מובילים לזיהוי המשיח, ולא "ענינו של משיח" – שמוביל את הלומדים ישירות לזיהוי הרבי כמלך המשיח.

דבר המתקבל, באופן המתקבל

בקטע שצוטט לעיל, מורה הרבי להסביר את הענין של משיח באופן 'המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו'.

היו שטענו שמכאן הוכחה שהרבי מגביל את פירסום נושא הגאולה – ומתיר לפרסם אך ורק מה שמתקבל.

מי שלומד את שיחותיו של הרבי מהשנים תנש"א ותשנ"ב, אינו יכול להגיע לטעות גדולה כזאת בהבנת השיחה. בשיחת שבת פרשת שופטים, לדוגמא, כותב הרבי ש"הגאולה אינה חידוש דבר, אלא כל עניני הגאולה התחילו כבר ("כבתחילה") וכבר נמשכו ונתקבלו בעולם הזה הגשמי התחתון שאין תחתון למטה ממנו". הרי מפורש שכל ענייני הגאולה התקבלו בעולם, ובוודאי שאי-אפשר לומר שחלקים מסויימים בבשורת הגאולה אינם יכולים להתקבל ומשום כך אסור לפרסמם.

מכיוון שכל ענייני גאולה ומשיח התקבלו כבר בעולם – ברור, שכאשר הרבי אומר שההסברה צריכה להיות 'באופן המתקבל', אין כאן הגבלה, אלא הוספה. הרבי מוסיף כאן הוראה: כאשר מסבירים את עניינו של משיח, צריכים להתאים את המסרים לכל אחד ואחד "לפי שכלו והבנתו".

לא 'פטור' יש כאן מפרסום עניינו של משיח, אלא 'חיוב'!

ומדייק הרבי לכתוב "באופן המתקבל", ולא "דבר המתקבל", שכן הדבר – עניינו של משיח – מתקבל. אלא שאת הדבר הזה צריכים למסור "באופן המתקבל". דהיינו, שכאשר מדברים לציבור ילדים, יש לספר להם על "מעדנים מצויים כעפר", וכאשר מדברים לציבור מבוגרים יש להתמקד בבשורה ש"באותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה". מול ציבור רדוד יש להתמקד בייעודים הגשמיים, ולציבור מעמיק יש לספר על הייעודים הרוחניים. זה נקרא דבר המתקבל – באופן המתקבל.

הרבי רוצה שהדברים יתבארו לכל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו, באופן המתקבל אצלו, משום שכך יהיו חדורים בפנימיות בנושא הגאולה ויהיו מוכנים לקבלת פני משיח.

נקודה זו של 'באופן המתקבל' קיימת בכל ענייניו של הרבי. הדגשת עניין זה במבצע משיח נובעת מהעובדה הפשוטה שמבצע זה אינו מתמקד במעשה גשמי מסויים, אלא בהבנה פנימית שחודרת וניכרת בגלוי בכל פרט בחיי היום יום. לשם כך צריך העניין להקלט באופן שיתקבל אצל כל אחד לפי שכלו והבנתו, בחושים שלו.

לכן, כאשר אנו מסבירים את נושא המשיח, עלינו לחפש את הדרכים המתאימות כדי שנושא זה יתקבל בקרב קהל היעד. בוודאי שאין הכוונה לאפשר לנו להתחמק מעיסוק בנושא הגאולה בטענה שנושא זה אינו מתקבל.

עדיין נשאר משהו . . והוא:

דיוק נוסף שחשוב להדגיש בלימוד שיחה זו, ואשר מבהיר היטב שמבצע משיח כולל את זהותו של משיח – מופיע באות י"ג, כדלהלן:

"מזה מובן, שמאחר שהשלוחים עומדים כבר מזמן לאחר מילוי התחלת עבודת השליחות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, ומזמן לאחר אמצע עבודת השליחות (כהודעת נשיא דורנו הנ"ל), ואעפ"כ עדיין לא באה בפועל ממש הגאולה האמיתית והשלימה – צריך לומר, שעדיין נשאר משהו לעשות כדי להביא את הגאולה האמיתית בפועל".

מה נשאר? על כך ממשיך הרבי בקטע הבא:

"והוא: על פי הידוע ש"בכל דור ודור נולד א' מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל", "א' הראוי מצדקתו להיות גואל וכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו'", וע"פ הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, השליח היחיד שבדורנו, המשיח היחיד שבדורנו, שכבר סיימו את כל העבודה – הרי מובן, שמתחיל להתקיים ה"שלח נא ביד תשלח", השליחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר. ומזה מובן, שהדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות, הוא: לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ממש ולהוציא את כל ישראל מהגלות!"

כל הקטע הזה, מ"והוא" עד ל"הוא" מיותר לכאורה. היה אפשר לדלג על הקטע הזה, ולקרוא חלק: "עדיין נשאר משהו לעשות כדי להביא את הגאולה האמיתית בפועל, והוא: לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש".

ברור כשמש בצהריים, שהרבי מבקש להניח כאן דגש על נקודה חשובה, שאותו משיח שעלינו לקבל את פניו, הוא נשיא דורנו!

הרבי מדבר על משיח שקיים בעולם הזה, ושצריך לקבל את פניו, כדי שיוכל לקיים את שליחותו לגאול את עם ישראל, ואחר כך אומר הרבי כיצד אנו מקבלים את פניו.

זוהי הסיבה בפשטות שמניחי השיחה כתבו בתחילה במפורש את המילים "ומיהו משיח" – כי זו המשמעות הפשוטה בשיחה. כל השיחה מדברת על כך, ומי שלא יודע שהרבי השמיט מילים אלו -וכאמור: אף אחד לא אמור לדעת על כך, ובוודאי שלא אלפי היהודים שקראו שיחה זו בעיתונות הנדפסת – מבין בפשטות שכוונתו של הרבי היא שיש משיח בדורנו, והוא כבר התחיל את השליחות שלו בעולם, וכעת צריכים רק לקבל את פניו על ידי זה שמכינים את עצמנו וכו' כדי שהוא יוכל לקבל את השליחות שלו לגאול את ישראל מהגלות, תיכף ומיד ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

(נרשם מדברים שנאמרו בשיעור בענייני גאולה ומשיח בישיבת חח"ל צפת)