הגיע הזמן לדפוק על השולחנות! • הרב מני ששון

הרב מני ששון, מגזין בית משיח 

לדפוק על השולחן

אם היה ניגש אלינו שכן, חבר או ידיד מהציבור הכללי ומבקש לקבל דוגמאות מהיחס החם של הרבי מלך המשיח לנושא של משיח המעידות על העמדת הנושא בראש הרשימה, ללא ספק היינו מכניסים לליסט הארוך והעמוס את התוועדות ל"ג בעומר שנערכה בשנת תשמ"ו.

בעצם הצגת הסיטואציה, עוד לפני הירידה לפרטים, יבין מיודענו שמדובר באכפתיות חסרת-תקדים מסדר גודל שונה בכמות ובאיכות מכל גדולי ישראל בהיסטוריה הרחוקה והקרובה:

יושב "הרבי מליובאוויטש" בבית מדרשו עם אלפי חסידים בזמן התוועדות שבה נאמרים דברי תורה המסולאים מפז ביום שמחתו של רשב"י, ומחליט לעצור הכל וצועק מקירות ליבו על הגאולה: "מתחזקת יותר הצעקה – עד מתי?! . . אין עצה אחרת אלא לעשות את הרעש האמיתי (מאכן דעם אמת'ן געוואלד) . . לדפוק על השולחנות כמו שצריך לדפוק על השולחנות . . העיקר הוא שצריך את משיח צדקנו למטה מעשרה טפחים!"…

כאשר בהמשך למילים הרועשות הללו שהרעידו את חלל בית חיינו, מתחיל אירוע מיוחד ונדיר שאף קולמוס ומקלדת לא יוכלו לתארו די צורכו: החסידים מתחילים לשיר בזעקה "וואי וואנט משיח נאו" והשירה הולכת ומתעצמת מרגע לרגע, ודומה כי ה'בלם' והמעצור נדמו לשנת הלילה שלהם…

שירת "אנו רוצים משיח עכשיו" נמשכה והתחזקה, והפכה לשאגה אדירה למשך שעה ושלושים ושתיים דקות!.. לא רבע שעה, לא חצי שעה, לא שעה.. למעלה משעה וחצי הרבי מלך המשיח יושב על כסאו ומעודד את השירה מהשעה 12:05 עד השעה 1:40 בלילה…

ובמילותיו של כותב היומן: "אחר שיחה זו החלו לשיר ווי וואנט משיח נאו, השירה היתה נשמעת כמו קריאה, קראו עשרות אלפי פעמים במשך שעה וחצי ללא הפסקה . . אחרי כן בכל העת היה מביט לכל עבר בדומיה ואומר מידי פעם לחיים. זה היה מחזה אדיר ונפלא, מידי פעם שרו בחוזק בגלים מחודשים, כ-10 דקות קראו רק "נאו", האנשים יצאו מגדרם ואלו שישבו קמו ורקדו על מקומם".

"ההתוועדות הסתיימה בשעה 2:15. הקריאה שהושמעה במשך שעה וחצי בהתוועדות עדיין מצלצלת באוזנינו – "ווי וואנט משיח נאו"".

לולא הוידאו הברור מהתוועדות זו (שתורגמה על ידי מערכת "פארבריינגען עם הרבי") היינו מתקשים להרגיש ולהחדיר את המאורע המיוחד הזה למוחנו וליבנו. אך כיום, כל אחד יכול לשבת בביתו ולצפות בהתוועדות המלאה ובפרט ברגעי השירה העוצמתיים ולחוות על בשרו את "הקולות והברקים" המעידים על רוח האמונה והבעירה להבאת הגאולה אותה הפיח והעצים נשיא הדור, גואלן של ישראל, באותם הרגעים.

קרייזי אבאוט משיח 

לא צריכים להיות פיקחים יתר על המידה כדי להבחין באכפתיות הפנימית של רבינו משיחנו להבאת משיח "נאו" ברגעי שיא אלו, אך האפיזודה שהתרחשה כחודש לאחר מכן מוסיפה שמן למדורת ל"ג בעומר זו:

כחודש לאחר התוועדות מיוחדת זו, ביום חמישי י"ז סיון, הגיע אל הרבי מלך המשיח הרב אלימלך ניימן – מעסקני חסידות גור – ונכנס לשיחה מעין 'יחידות' עם הרבי בגן עדן התחתון לאחר תפילת מעריב.

בין הדברים סיפר הרב ניימן לרבי שהוא נוסע לארץ הקודש, והרבי בירך אותו "נסיעה טובה ובשורות טובות", ונתן לו שליחות מצוה לצדקה, באמרו: "זכות היא עבורי לתת ליהודי שנוסע לארץ הקודש מעות צדקה, ובפרט שהיא מקרבת את הגאולה". ואז הוסיף הרבי – באנגלית: "העולם אומר שאני קרייזי אבאוט משיח".

כותב היומן שדיווח על הסיפור הוסיף, שבאותה תקופה נכתב בעיתונות אודות שירת "וואי וואנט משיח נאו" הארוכה שהתקיימה בהתוועדות ל"ג בעומר, וככל הנראה לכך התכוון הרבי באומרו "העולם אומר שאני קרייזי אבאוט משיח"…

שעה וחצי של חשבון נפש

כל חסיד שנכח בהתוועדות מיוחדת זו – צריך להיזכר ולהתעורר. וכל חסיד ששמע על כך – צריך לעצור ולהתבונן: הרבי מלך המשיח לא 'ביזבז' ח"ו למעלה משעה וחצי בשעת ההתוועדות על שירה זו, הרבי בא להביא משיח, הרבי בא לזעוק ולדרוש משיח, והרבי בא לחנך אותנו ולהטמיע בתוכנו את הלהט הנדרש על משיח.

ואנו, אנה אנו באים?… היכן האכפתיות והבעירה הזו נמצאת בקרבנו? האם גם לנו נוגע שמשיח יבוא "נאו"? האם גם אנחנו מוכנים לזעוק שעה וחצי על משיח ללא התעייפות ודעיכה נפשית ופיזית? איפה בדיוק הנושא של "וואי וואנט משיח נאו" תופס אותנו במהלך היום-יום?…

השאלות הללו מכוונות אותנו אל היסוד המינמלי של כל חסיד: חשבון נפש. לעצור, להתבונן ולחשוב כמה בוער בי שמשיח יבוא "נאו", כמה נוגע לי התגלותו של הרבי מלך המשיח "נאו".

ואולי, אולי אם נשב שעה וחצי כל אחד עם עצמו (לא מוכרח בפעימה אחת) ונחשוב ברצינות על משיח – כמו שהרבי נתן לנו לחשוב באותה 'שעה וחצי' היסטורית – נצליח להנחיל לחיינו את האכפתיות והבעירה הנדרשת להביא לימות המשיח בפועל ממש.