מביאים את 770 לצפון השומרון • ראיון מרתק

נתי שרמן, מגזין בית משיח

הרצח הנורא של שני האחים הלל ויגל יניב הי"ד בשבוע שעבר, והמאורעות שאירעו לאחר מכן, שוב הסיטו את תשומת הלב בארץ ישראל ובעולם כולו לסכנה היומיומית שחשים המתיישבים באיזור מפני מחבלים מרצחים, צמאים לדם יהודי.

הסיפור הקשה הזה, הביא אותנו למצפה יצהר הסמוכה, שם מתנוססת כיום ישיבת חב"ד, המהווה מסגרת ייחודית לבחורים שצריכים את המרחבים, הנופים והאפשרויות שרק השומרון יכול להציע.

כארבעים בחורים לומדים כיום בישיבת חב״ד במצפה יצהר, ישיבה שהוקמה לפני אחת עשרה שנים על ידי הרב איציק סנדרוי, ולה למעלה ממאתיים בוגרים. זו לא סתם ישיבה, אלא מסגרת הנחשבת לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בכל הנוגע להצלת בחורים, ולא במליצה.

לאחרונה ישבתי עם הרב איציק סנדרוי לראיון מרתק בו גולל את קורות חייו מאז היותו נער צעיר ועד היום. הרזומה האישי שלו עשיר ביותר: הקמת גבעות, התמודדות עם מקרי קיצון מתוך מסירות נפש. גולת הכותרת היא ללא ספק בהקמת הישיבה החב״דית בשומרון הנותנת מענה מיוחד לבחורים מתמודדים מהסוג שהולך וגדל משנה לשנה.

הרב איציק סנדרוי. צילום: דוב בער הכטמן

טלטולי הדרך

איציק, כך הוא מעדיף שיקראו לו ללא תארים, נולד להוריו בחברון. כשנולד כבן בכור, הוריו היו בעיצומו של מסע לחזרה בתשובה. את חב"ד הכירו מקרוב רק כאשר עברו להתגורר ברחובות ולאחר מכן בקרית מלאכי, שם התרחבה המשפחה.

אביו פתח חנות של מחשבים ותכנות, כעוסק עצמאי. ביום לא–בהיר אחד, אחד העובדים רוקן לו את תכולת החנות, מה שגרם לנזק כספי עצום, משם הדרך הייתה קצרה לפשיטת רגל.

בצערו פנו הוא ורעייתו, כל אחד בנפרד, לרבי ושטחו את כאבם ואת מצבם הכלכלי החמור. התשובות שקיבלו ההורים היו מפוצלות: האב קיבל תשובה "משנה מקום משנה מזל", ואילו האם קיבלה את תשובת הרבי בהודעה קולית מוקלטת שהשאיר הרב גרונר במזכירה האלקטרונית בטלפון בבית: "הרבי אמר שכדאי לעבור ליצהר, עכשיו. בשורות טובות״.

בתוך כמה שבועות ההורים פתחו בתהליך קליטה ביישוב יצהר. יצהר היה אז בשלבי הקמה ראשוניים. כעשרים תושבים התגוררו בו, ללא דרכי גישה או כבישים. החשמל והמים היו באורח ארעי.

"הייתי אז ילד צעיר כבן עשר", מספר איציק. "כשהגעתי נדהמתי לראות את ההבדל העצום בין מה שהורגלתי אליו בתור עירוני לבין היישוב הפרמטיבי בו אני הולך להתגורר עם משפחתי. לקח לי זמן לעכל את זה, אבל לאט לאט נכנסתי לעניינים. התגוררנו בקראוון, הורים ושבעה ילדים"…

החיים ביצהר היו מלאי אתגר, קשים מנשוא. ההורים כתבו לרבי וביקשו לעזוב. כתשובה קיבלו הוראה מהרבי לבנות בית ביצהר, לצד ברכה (תוכן) ש״יהיה שמירה והצלה לנו ולכל מי שסביבם״.

הוריו של איציק אכן בנו בית ביצהר, והמגורים הפכו לקלים יותר, אם כי עדיין היו קשיים עצומים. "אחרי ג׳ תמוז הוריי התייעצו עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אולי בכל זאת לעזוב את המקום. הרב היה חד–משמעי במענה שלו, ממש בחרדת קודש אמר, 'אם הרבי נתן לכם את ההוראה הזו, שם השליחות שלכם!'

"ואנחנו ממשיכים… אני גדל פה על ברכי ההתיישבות, לומד בישיבת 'חיצים' שהייתה קרובה אלינו, בעוד שאר אחיי נשלחו ללמוד בחב״ד. בזמני עוד לא היו כל כך הרבה ישיבות שהתאימו".

איציק סיים ישיבה תיכונית ואחריה עלה לישיבת הסדר, אך לא סיים אותה. "עוצמות הנפש שלי בערו קדימה לפעול ולעשות"… הוא עבר ליישוב שא–נור כמה שנים לפני הגירוש, שם סייע בהקמתו עם ר' אוריאל גורפינקל ויוסי דגן (כיום יו״ר מועצה אזורית שומרון).

זה היה הפרוייקט ההתיישבותי הראשון שלך?

"לא. הפרוייקט ההתיישבותי הראשון שלי היה כשהייתי בכיתה י״ב, לקראת סוף הבגרויות שלי ב׳חיצים׳. הייתי שותף בהקמת גבעת 'עלומות' ביישוב איתמר, היכן שמתגורר כיום שליח הרבי הרב יחזקאל נואמה. לאחר ההקמה, המשכתי הלאה.

"כשהייתי בישיבה גדולה, סייעתי להקים את גבעת 'רחבעם' בתוך היישוב 'שבי שומרון', על שם השר רחבעם זאבי הי״ד שנרצח על ידי מחבל ארור. היום גבעה זו מאוכלסת ומתפתחת יפה, ב"ה".

המכתב שקיבלתי מהרבי לאחר פינוי ביתנו השני

כשהתגייס, שובץ איציק ביחידה מובחרת. פעליו ומרצו הרב למען הרחבת היישוב היהודי ביהודה ושומרון, לא פסקו גם כשהיה בצבא.

"את מצפה יצהר הקמתי תוך כדי שירותי הצבאי. בשנה הראשונה היה שקט, אולם אחרי שנה פינו את המצפה. המקום היה סוג של סמל להתיישבות היהודית. אזרחים רבים באו לתמוך, כאשר במקביל הגיעה כמות שוטרים אדירה כדי לפנות את המקום. במהלך הפינוי עמדתי שלוש פעמים מול בג"ץ כדי לשמור על המקום, לשקם אותו ולהתקדם".

למרות הפינוי וההרס, איציק סנדרוי לא התייאש, והמשיך לבנות ולהקים. הוא בנה בית לעצמו בו תכנן לגור אחרי החתונה, אולם כחודש לפני החתונה שוב הונפה חרב הפינוי, ושוב בג"צים נואלים.

"עברתי את הפינוי השני, התחתנתי, וביחד עם אשתי היקרה השתקמתי ובניתי פה בית בפעם השלישית. הבית שלנו החל כמכולה (קונטיינר) ולאט לאט הרחבנו אותו. במהלך השנים התחזקתי הרבה יותר מבחינה חב"דית, הרבה מאוד בזכות אשתי שחיזקה ותמכה בהתקדמות שלי.

"אני זוכר את המכתב באגרות קודש שקיבלתי לאחר שכתבתי לרבי על פינוי ביתנו השני. נכתב שם ש'בית שלישי לא ייחרב'. היה ברור לי שאנחנו ממשיכים קדימה…

"באמת מאז זכינו לצמיחה גדולה של הצלחת המקום. לאט לאט הגיעו תושבים, ועוד משפחות, והחלו מפכים במקום חיים בריאים".

בשתיים לפנות בוקר הגיעה ההודעה: פינוי עכשיו במצפה יצהר

לפני אחד עשרה שנה החל הדבר ששינה לגמרי את פני השטח כולו. באותה תקופה איציק עבד בכמה תחומים בו זמנית: בביטחון, קבלן גימורים, ועוד פרויקטים שונים שמלאו את סדר יומו – זאת בנוסף ל'מבצעים' שעשה כבית חב"ד.

"בתשע"ב החלה התפנית הגדולה של 'מצפה יצהר'. חשוב להקדים ולציין ששבע שנים קודם לכן חיברה ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה טליה ששון (כיום יו"ר הקרן החדשה לישראל) דו"ח בנושא המאחזים הבלתי מורשים. הדו"ח שלל לגמרי את כל ההתיישבות הפירטית שצמחה במשך השנים, וכתוצאה מדו"ח זה נגזרו עשרות פינויי מאחזים וגבעות במשך השנים. גם אנחנו ב'מצפה יצהר' מצאנו את עצמנו בשנת תשע"ב עומדים מול גזירת גירוש. אמנם היו רק שמועות בנושא, ולא פעם ראשונה, אבל הפעם היה מורגש שסיפור הפינוי רציני ממש.

"הממשלה אז הייתה מאוד קשה להתיישבות, הן מבחינת ההרכב שלה והן מבחינת הלחצים הגדולים שהייתה נתונה בהם מצד הממשל האמריקאי. המדינה ניסתה לפייס את האמריקאים הלהוטים בכך שהקפיאה בניה בכל יו״ש ופינתה גבעות ומאחזים שונים שהיו בעיניה לא חוקיים.

"זה היה בתחילת החורף, ואני טסתי אז בפעם הראשונה לכינוס השלוחים. היה אז הרבה דיבור סביב הקמת ישיבה. הנושא בער בי, דיברנו והתוועדנו על כך רבות, אך לא ידעתי איך להוריד את זה הלכה למעשה.

"כששבתי לארץ ישראל, השמועות על הפינוי היו יותר ויותר ממשיות. זה רק היה שאלה של זמן. ככה התקרבנו לי"ט כסלו מתוך הכנה לאפשרות של פינוי. לפני כל צעד שלי כתבתי לרבי ותמיד קיבלתי תשובות נפלאות של חיזוק ותמיכה. הרבי ממש כתב שזה לא יהיה נסיון כלל, ואני אעמוד בזה, וכל זה אינו אלא עצת היצר וכדומה. את ההכנות לפינוי עשיתי בצורה לא רצינית מתוך אמונה בדברי הרבי, עד כדי כך שטענתי בוודאות שהפינוי לא יתבצע.

"בליל י"ט כסלו, התקיימה התוועדות אצלי בבית עד חצות. לאחר שהסתיימה ההתוועדות, ויצאנו בביטחון גמור שהתבטלה רוע הגזירה בזכות הברכה של הרבי. ישנתי בשלווה, אלא שבשעה שתיים לפנות בוקר התעוררתי מהודעת SMS: "פינוי עכשיו במצפה יצהר"…

"לא האמנתי למראה ההודעה, הרי הרבי כתב שהכל רק ניסיון ואין מה לפחד… יצאתי מחוץ לביתי וראיתי מאות שוטרי יס"מ לבושי שחור מקיפים את הגבעה מכל צדדיה, סוגרים את האיזור. אין יוצא ואין בא.

"כתבתי מיד לרבי על המצב וביקשתי ברכה. הרבי כתב לי על התוועדות י"ט כסלו שעשה, ושהוא שמח לשמוע. מרוב תשוקה לקבל מכתב מפורש על המצב, פתחתי שוב אגרות קודש והנה, שוב מכתב על התוועדות י"ט כסלו… לאחר כמה דקות הגיע אחד משכניי והחלטנו לכתוב 'פסק דין' לקב"ה שהפינוי לא יתקיים.

הכנסנו את ה'פסק' לאגרות קודש, והתשובה של הרבי הייתה מבהילה (תוכן): 'קיבלתי ממנו כמה פעמים מכתבים ותמהתי על כך שאינו פועל בהתוועדות י"ט כסלו בה בשעה שיש מאות אנשים שמחכים לכך ברחובות'.

"הרגשתי שהמסר של הרבי, שהוא רוצה שנתוועד עם השוטרים…

"מיד הוצאתי החוצה את השולחן הרחב מהסלון אל הרחבה המרכזית בגבעה, איפה שהתרכזו רוב הכוחות, ופתחנו בהתוועדות עם אמירת 'לחיים' וניגונים. זו הייתה התוועדות י"ט כסלו הכי משוגעת שהייתה לי בחיים, לא אשכח אותה לעולם. שאתה שר את "פדה בשלום", הילדים עליך, קור בחוץ. השוטרים לא הבינו מה הולך פה… הם רגילים בדרך כלל להיתקל באנשים שיוצאים להילחם בהם…

התמיהה הפכה להיענות, ותוך כמה דקות הצטרפו אלינו חלק מהשוטרים להתוועדות.

זו הייתה אמונה במצב מאוד לא פשוט. ואז מגיע הטרקטור, ואנחנו בטוחים שהוא הולך ליישר לנו שטחים. בפועל הוא הרס איזה ביתן מסכן שאף אחד לא היה גר בו, ותוך כמה דקות התקפלו כולם והלכו. כמו שבאו כך נעלמו…

ראיתי במוחש שברכותיו של הרבי מלך המשיח לא שבות ריקם, וכוחה גדולה של ביצוע הוראה של הרבי.

הרגשתי קצת חסר אמונה באותו רגע, על כך שצעקתי לקב"ה מעמקי נשמתי. התקשרתי לאחי הרב שניאור סנדרוי, שהיה אז ב–770 אחרי 'קבוצה', ספרתי לו את הסיפור. 'איציק', אמר לי, 'אני מגיע מיידית ואנחנו מקימים ישיבה'".

ובאמת מאז החל תכנון להקמת ישיבה במצפה יצהר. "אני זוכר שישבתי בבית וכתבתי לרבי שאני מקים ישיבה", מספר איציק. "איפה? מצידי שיהיה בתוך הבית שלי, בסלון יישנו, במטבח יבשלו, ובעוד מבנה קטן ילמדו ויתפללו. אני פותח 'אגרות קודש' ומקבל מהרבי תשובה מדהימה: 'שמעתי על הקמת הישיבה, ועל האסיפה לקראת הקמת הישיבה והכנסת ספר התורה'… בדיוק היינו בהכנות להכנסת ספר תורה לגבעה.

"והרבי ממשיך ומציין את ״הזכות של מי שמקים מוסדות של מו"ח אדמו"ר לא יסולא בפז" ומברך בשפע ברכות . בהמשך המכתב הרבי מוסיף עשרה סעיפי הכוונה מדוקדקת איך הישיבה אמורה להתנהל. אחד הסעיפים המרכזיים שעד היום אני מקפיד עליו, שהשבתות יהיו מפנקות בשפע של גשמיות".

בי' שבט אותה שנה התקיימה הכנסת ספר תורה ל'מצפה יצהר', ומשם העסק המשיך להתגלגל. אמנם הישיבה עוד לא הוקמה רשמית, אך בחורים מצפת הגיעו כדי לחזק את המקום, ומשהו החל להתפתח.

לאחר חודש ניסן הוקם המבנה הראשון של הישיבה ששימש כ'זאל'. בא' אלול אותה שנה הגיעו מכל הארץ עשרה בחורים בגילאי 17–18, כל אחד עם הסגנון הייחודי לו. "תחילה ישנו הבחורים באוהל צבאי, כשאת האוכל אנחנו מכינים במטבח מאולתר שבנינו בחוץ. אלו היו חיים קשים, אבל מלאים בשמחת חיים".

ככה הוקמה ישיבת חב"ד במצפה יצהר.

הישיבה בשנותיה הראשונות

ישנתי באוהל כשהמחבל הגיע חמוש

מה בעצם הניע אותך להקים את הגבעה?

בי״ז בסיון תשס"ב, נרצחו שלושה נערים בישיבת 'חיצים' שבאיתמר בידי מחבל נתעב שירה עליהם בעודם משחקים. אני שהייתי בוגר הישיבה ומדריך שלהם, החלטתי להקים גבעה לזכרם.

מבין השיטין אני מבין ממך שהיו לא מעט אתגרים בשנותיה הראשונות של הגבעה…

ראשית, לעבור פה את החורף זו משימה לא פשוטה כלל. היו אז חורפים מאוד קשים, מגשמי שיטפון עד שלגים שהגיעו לגבהים שלא רואים היום. ישנתי אז בתוך אוהל, וזה היה נורא. איתי היו עוד שתי בחורים, וככה נאלצנו לשרוד. האוהל שלנו היה במרחק 3 ק"מ מהיישוב הקרוב. כך למעשה הקמנו התיישבות בצד הזה של יצהר, ורק אחר כך נוספו הגבעות שכיום מהווים שרשרת חיים ביננו ליצהר.

אתה מבין לבד שלחיות באוהל במקום כה מבודד, רחוק ממקום יישוב, זו סכנה של ממש. פעם אחת, בחסות החשיכה והערפל הסמיך, עלה מחבל לגבעה וירה לכיוון האוהל שלנו. אני והחבר יצאנו החוצה וירינו לכיוון שלו חזרה. בשל החושך המוחלט, לא ידענו אם אנחנו בכלל יורים לכיוון הנכון. בנס איש לא נפגע, ראינו רק את הנתזים של הכדורים באוהל ובחומה שהייתה מולנו. הצלחנו להבריח אותו בחזרה לכפר שלו.

לאחר מכן הגענו לשטח ממנו הוא ירה, וגילינו מספר רב של תרמילי כדור, כמות שמספיקה לשתי מחסניות מלאות. זה היה נס גלוי. בהמשך נלכד המחבל על ידי הצבא.

הסיפור הזה אירע בשנה הראשונה להקמת הגבעה, כאשר ובמשך השנים חווינו עוד אינספור אירועים גדולים כקטנים.

בשנה השניה של הקמת הגבעה, אחרי הפינוי הראשון, נעצרתי על ידי השב"כ על איזושהי אמירה מצד השמאלנים שכביכול כרתנו עצי זית ששייכים לערבים.

במוצאי שבת אחד הגיעו למעלה מחמישים שוטרי ימ"ר ושב"כ לגבעה, אל הבית שלי. לקחו אותי עם חבר נוסף למרתפי השב"כ לחקירה שארכה שעות ארוכות. לא ידעתי על מהות החקירה מאיפה היא מתחילה ומתי היא תסתיים, אבל הבנתי שרוצים להוציא ממני מידע מפליל. הפעילו עלי מניפולציות שונות ומשונות במטרה להשתיל לי מילים לפה, וב״ה הצלחתי לעבור את הכל בצורה טובה בלי לגרום נזק לאיש. שבועיים רצופים הוחזקתי במרתפי השב"כ, שבועיים של סיוט מתמשך.

ברוך ה' יצאתי מכל זה ללא שום אישום, כי באמת הייתה פה רק עלילה בגינה ניסו לשבור אותי לאחר שראו שאני מתכוון למהלך עוצמתי וחזק עם הגבעה הזו. בסיעתא דשמיא, מזימתם לא צלחה.

התלמיד הוא מרכז המסגרת

הישיבה עצמה, כאמור, מבקשת לספק מסגרת נאותה לבחורים המתקשים לשבת כל היום ליד הגמרא ולצלול לתוך האותיות הקטנות. לישיבה יש מתווה חינוכי, שגם מתאים את עצמו לכל בחור באשר הוא.

"אנחנו כל הזמן מדייקים את עצמנו", אומר ר' איציק. "הגישה שלנו היא שהבחור הוא באמת המרכז ומסגרת הישיבה היא זו שמתנהלת סביבו. זו הסיבה שאנחנו כל הזמן משתפרים ומחדדים את עצמנו לטובת הבחור והקבוצה בה הוא נמצא.

"ובכל זאת, הרוח הכללית היא שהבחור יהיה מקושר לרבי, ילמד ויעשה מה שצריך, ובנוסף לא יצטרך לזרוק את כל השאיפות והחלומות שלו או לוותר עליהם. הוא יכול להשתתף בקורסים בתחומים פרקטיים וחיוניים לחיים, בד בבד עם התקדמות רוחנית – וכל זאת מתוך אווירה חסידית.

"הנהלת הישיבה מדגישה את הערך החשוב 'לעולם יהא אדם' – לפני הכל צריך להיות 'בן אדם'. זו התשתית הכי טובה לבניה עצמית גשמית ורוחנית; זה מה שמגדל שלוחים ומנהיגים".

הכיוון של הישיבה הוא ייחודי, ומי שמנחה ומכוון את הקו החינוכי, הם משפיעים ראשי ישיבות ואנשי חינוך, בהם הרב יוסף יצחק וילשאנסקי ראש ישיבת חח"ל בצפת, הרב יוסי גינזבורג, ראש ישיבת חב"ד רמת אביב, שתמכו במהלך מראשיתו. גם הרב גלוכובסקי, רב קהילת אנ"ש ברחובות תמך לכל אורך הדרך. לא מעט משפיעים הגיעו לבקר בישיבה, לראות אותה ולתמוך.

לאור דבריו של הרבי, שכל ענייני השליחות צריכים להיות חדורים בהכנת העולם לקבלת פני משיח – גם אצלנו בישיבה הכל חדור גאולה. החל מהאמונה הפשוטה שהרבי שליט"א הוא מלך המשיח, וצריכים לפרסם לכל אנשי הדור את בשורת הגאולה והגואל. התלמידים דואגים להפיץ את בשורת הגאולה בכל האזור כולו, באמצעות שלטים עם מסרים על ביאת המשיח.

אספר לך אפיזודה מעניינת: בקצה היישוב יש עמדה צה"לית לשעבר, שמשקיפה על פני האזור כולו, כולל העיירה חווארה. לאחר שהנפנו עליה דגל משיח, ראש העיירה התראיין לתקשורת וכאשר דיבר על ה'מתנחלים מיצהר', הוא סיפר שהם אפילו הניפו את דגל המשיח…

בנוסף, כמובן שבתור ישיבה אנו שמים דגש מיוחד על הפן הלימודי של תורת הגאולה. בסדרי הלימודים אחר–הצהריים יש תוכנית מיוחדת ללימוד מסודר של תורת הגאולה, כך שהתלמידים יוצאים עם ידע מקיף בעניני משיח.

צילום: דוב בער הכטמן

תוכל לשתף בסיפורים של בחורים שהישיבה הצילה מבחינה רוחנית או גשמית?

סנדרוי מתעכב. הוא חושש לפרטיותם של בחורים, דיני נפשות ממש, אבל לאחר מכן הוא מתחיל לספר בזהירות:

"היה בחור שכשהוא הגיע אלינו, המצב שלו היה לא פשוט. הוא לא היה נוכח בחיי הישיבה, קם כל יום בשתיים בצהריים. ממש מקרה שנראה כאבוד.

"שניאור אחי ואני החלטנו שאנחנו לא מתייאשים, ונלחמנו עליו יום יום בשביל לעשות ממנו בן–אדם. עם הזמן הוא המשיך הלאה, עזב את הישיבה ולא ידענו מה תוכניותיו לעתיד. אחרי חצי שנה קיבלנו ממנו הזמנה לחתונה עם בחורה חסידית. הוא הקים בית חסידי לגמרי, וכיום הוא נשוי עם ילדים, גר במרכז הארץ עם עבודה טובה וחיים מסודרים.

"זה סיפור אחד מני רבים של בחורים שהגיעו לכאן במצבים שונים, וכיום חייהם שונים מקצה לקצה. היו כאלה שאפילו חזרו לכאן לאחר מכן בתור רבנים ושלוחים כדי לתת לבאים אחריהם מה שהם קיבלו מהמקום – וזו הנחת הכי גדולה"…

הרב סנדרוי (באמצע) עם חלק מבוגרי הישיבה שהגיעו ל'קבוצה' תשפ"ג

תוכל לשתף באירועים מיוחדים שזכורים לך משנותיה הראשונות של הישיבה?

"התקופות הראשונות של הישיבה היו הקשות ביותר, אבל אליהן אני הכי מתגעגע. יש להן ניחוח מיוחד של מסירות נפש…

"השנים ההן היו קשות בעיקר מבחינה גשמית. אפילו צרכים בסיסיים היו למצרך נדיר. החשמל והמים היו במשורה, עקב ניתוקים שחווינו. עם יד על הלב, לא תמיד גם היה מה לאכול מחוסר תקציב.

"רבני הישיבה היו אני ושניאור אחי שהתמסר לישיבה בצורה בלתי רגילה. מדי פעם הגיעו לכאן בחורים–שלוחים שעזרו אף הם בהחזקת הישיבה ובהצלחתה.

אלו היו מאפייניה של הישיבה באותם ימים, ונראה לי שדווקא מתוך הקושי והצמצום, גדלו פה אריות של ממש.

"בשנים ההם העמדנו על הרגליים בחורים שהיום ברובם הם אברכים שהקימו משפחות חב״דיות יפות. יש גם בוגרים שרואים הצלחה בשירות הצבאי שלהם – מה שמלמד על כלי המשמעת ובניה עצמית שהם קבלו בישיבה.

"בשנה השניה להקמת הישיבה, נקראנו פעם, שניאור ואני, לבסיס החטיבה המרחבית שומרון, שם פגש אותנו המח״ט דאז יואב ירום. הוא סיפר לנו שיש פקודת פינוי על חצי ממבנה הזאל שהיה אז, שכן על פי טענת המדינה, חצי מהזאל היה בנוי על שטח פרטי…

"המח"ט עצמו לא רצה לבצע את הפינוי, ולכן קרא לנו כדי שנחשוב יחד איך לבטל את רוע הגזירה. בדקנו אופציות שונות של הזזת מבנים והנדוסים שונים, אך נראה היה שאין מה לעשות.

"לנו היה ברור שהרבי לא ייתן לדבר כזה לקרות, ורק חיכינו לראות איך יתרחש הנס…

"המח"ט מצידו ניסה לתפוס בטלפון קצינים שיעזרו לו לבטל את הצו, אבל אף אחד לא ענה לו. לבסוף התקשר לפקח של המנהל האזרחי שאמר לו שבכלל אין פקודת פינוי. מה שהוא קיבל היה טופס ישן, אבל הוא יצא על מבנה שהקמנו בעבר וכבר פונה..

"אני מסתכל על שניאור בתמהון 'מה פינינו?' מסתבר שהאוהל בו ישנו הבחורים לצד המטבח כבר פורקו מזמן ובמקומם הוקם מבנה החדש, היו בעיני המנהל האזרחי למבנים לא חוקיים על שטח פרטי, אך לדידם הם כבר פונו…

"יותר מכך: באחד הסופות הקשות שחווינו, רוח העיפה את המטבח על המבנה ובעצם הזיזה אותו רחוק יותר מהשטח האסור. כך בהשגחה פרטית מופלאה, דבר שנראה היה לנו אז כנזק כבד, התברר כנס הצלה שמנע את עוגמת הנפש שיכלה להיגרם כתוצאה מפינוי.

"בהמשך הגיע לישיבה המח״ט וקידם כמה מהלכים כדי שימנעו הישנות של מקרים כאלו שוב"…

למשש בידיים את הניסים

בשבוע שעבר, כידוע, אירע פיגוע קשה בחאוורה, לא הרחק ממצפה יצהר. המקום כבר ידע הרבה אירועים בטחוניים קשים, שלא תמיד נגמרו בניסים. כל אירוע כזה, מציף אצל סנדרוי את אירועי העבר.

הישיבה עצמה גם היא חוותה פיגועים או נסיונות פיגוע?

"סיפרתי קודם על מכתב הרבי להוריי להקים את הבית ביצהר, לצד ברכות. מאז אני ממש רואה את השמירה על המקום בצורה גלויה. בעוד כל הגזרה רועשת וגועשת, דווקא 'מצפה יצהר' הוא אי של שפיות, וזה למרות שאנו נמצאים במיקום גיאוגרפי מורכב, מוקפים ערבים כמעט מכל צד. מתחתינו הכפר חווארה העוין מאוד, ומצדדים אחרים נמצאים עין עבוס, וויף – כפרים עויינים מאד.

"ולמרות זאת, אנחנו רואים ניסים מדהימים. היו כמה פעמים ניסיונות חדירה של מחבלים, אך תמיד זה הסתיים בתפיסה ונטרול, או בריחה ומעצר לאחר זמן.

"זכור לי מקרה מיוחד שאירע לפני שנה וחצי, בו מחבל הצליח לחדור ולהתקרב עד לעמדה שנמצאת בסוף הכביש המוביל מהישיבה, כמה עשרות מטרים מהזאל של הישיבה. רבש״ץ היישוב יצהר הצליח להגיע אל המחבל בזמן, לפצוע אותו ולעצור אותו. גם מקרה זה הסתיים ב״ה ללא נפגעים.

"היו אירועים נוספים של ערבים שהבינו שאין להם סיכוי להגיע אלינו, אז הם הסתפקו בלרסס על העמדות הצבאיות כתובות בערבית, אך לא מעבר לכך. השמירה האלוקית פה היא מוחשית ממש".

הרב סנדרוי בשיחה עם אנשי ביטחון. צילום דוב בער הכטמן

התורם הגיע בדיוק בזמן

מסתבר שהניסים הם לא רק בטחוניים, אלא גם כלכליים. להחזיק את הישיבה ללא תמיכה ממשלתית, וללא בטחונות קבועים – זה נס בפני עצמו. גם בתחום הזה, פיו של ר' איציק סנדרוי לא מפסיק להודות ולהלל.

"באחת השנים הראשונות של הישיבה היינו בחוב של 20,000 ₪ אותם הייתי חייב להשיג מיידית. היום אלו סכומים שעוברים אצלי בעו״ש מדי יום, אבל אז זה היה עבורי 'קריעת ים סוף' של ממש.

"נכנסתי למשרד, פתחתי 'אגרות קודש' באמונה שהרבי יסדר את העניינים. זכיתי לקבל תשובה מדהימה – שאין לי מה לדאוג, היות ואני עוסק במוסדות של רבותינו נשיאנו.

"ממש באותו רגע קיבלתי מייל מיהודי בחו"ל, גביר גדול, שהכיר את הישיבה. כמה פעמים ניסיתי לפנות אליו, אך הוא לא ענה לי, ופתאום עכשיו הוא חזר אלי וכתב לי שהוא תורם עשרים אלף שקל!…. הייתי בהלם מהנס הגלוי והמיידי.

"עם זאת, הייתי עדיין לחוץ בגלל החוב, שכן הייתי אמור להכניס את הכסף לחשבון עד חצות, ואילו הפרוצדורה הכרוכה בהעברת כסף מחו״ל, היא ממושכת.

"ניסיתי לבצע כל מיני מהלכים שאולי יעזרו לכסף לעבור מהר יותר. גם הבחורים שהיו מעורבים בעניינים, חיכו בזאל לראות איך יקרה הנס. ידענו כולנו שהנס יקרה, השאלה היא איך…

"כמה דקות לפני חצות, הצלחנו לעשות כמה העברות, ובחצות בדיוק נכנס הכסף לחשבון של בעל החוב. ראינו במוחש את יד ההשגחה בכל הסיפור הזה מתחילתו ועד סופו. נכנסתי עם הבשורה לבחורים שהמתינו לנס בזאל. לא היה גבול לשמחתם…

והיום?

"היום סכום דומה עובר אצלי ביום יום עבור אחזקת הישיבה; כל יום שורדים מחדש עד יום המחר, וכן הלאה. הניסים של היום זה במיליונים…

המפקד הבכיר כתב לרבי ונדהם

כמו כל ישיבות חב"ד, הישיבה היא גם בסיס ליציאה ל'מבצעים' בכל רחבי יהודה ושומרון. הבחורים יוצאים לפעילות שוטפת ב'מבצעי הרבי' עם החיילים בשטח.

מי שלמעשה החל בזה בפועל, היה איציק סנדרוי עצמו. חלק משלל תפקידיו הוא מפקד בגדוד הגמר (הגנה מרחבית) שתופס את הגזרה בשעת חירום.

"מתוקף תפקידי כמדריך לוט״ר (לוחמת טרור) לחיילים ומפקדים, אך טבעי שאקח על עצמי את הפעילות עם החיילים המוצבים בגזרה.

"זה החל עוד מראשית הדרך, אחרי נישואיי, וקיבל תנופה ממשית לאחר הקמת הישיבה. בתחילת החורף הוקמה 'סיירת קפה' מיוחדת לכבוד החורף. ישנם כמה בחורים שיוצאים כל יום למבצע חלוקת קפה חם ומרענן לחיילים המוצבים בשטח. ישנה כמובן הנחת תפילין והבאת חיות ושמחה לחיילים בשטח.

"במהלך השנים היו לנו יוזמות רבות למען החיילים, כאשר גולת הכותרת זה מבנה מושקע במיוחד המשמש כפינה חמה לחיילים, פתוח 24/7 ומצויד במיחם משוכלל, מקרר עמוס בכל טוב, לצד פינת ישיבה מפנקת שמחזירה לחיילים קצת את התחושה של בית".

'מבצעי שישי' נודעים אף הם לשם ולתהילה. בגשם ובשרב, במצב ביטחוני כזה או אחר, תמיד הבחורים מהישיבה יורדים אל החיילים בשטח. כך גם במבצעי החגים בתשרי, חנוכה, פורים ופסח וכו' – והכל בשיתוף פעולה מלא עם דרגי הפיקוד בצבא.

"הקשר הטוב עם הצבא בהחלט מאפשר לנו את היכולת להמשיך להתקיים פה בלי שיצוצו לנו בעיות. ומעבר לכל – זה נותן לבחורים את הכלים להבין מהי שליחות.

"בעקבות הפעילות עם החיילים, הכרנו את אחד המפקדים הבכירים בדרגת תת אלוף, שהיה מוצב פה בגזרה. פעם שיתף בבעיה אישית שהייתה להם; כאשר אשתו הייתה בחודש החמישי להריונה, הרופאים בישרו להם שהוולד יהיה ככל הנראה עם תסמונת דאון. המפקד מאוד חשש, ופתאום נזכר בכל הסיפורים על הרבי והאגרות קודש, ופנה אלי שאכתוב איתו לרבי.

"הוא זכה לקבל כתשובה מכתב מעניין בו הרבי מציין את היותו מפקד גדול, ויש לו חיילים רבים והוא צריך לשמור על רוח ישראל סבא בתוך הצבא. ולגבי אשתו – כך כותב הרבי – שלא יטלטל אותה בדרכים, אלא יביא את הרופא אליה.

"הוא היה ממש נפעם מהמכתב המדויק של הרבי. הוא סיפר כי באמת היא עתידה בקרוב לעבור סדרת בדיקות נוספת אצל רופאה מומחית. לאור התשובה דאג שהרופאה תבוא אליהם הביתה עם כל המכשור. כשהסתיימה הבדיקה, הרופאה הודיעה חגיגית שאין חשש לתסמונת, והיא לא מבינה על סמך מה קבעו הרופאים הקודמים את דעתם. הוא התקשר אלי ביום שני של חוה״מ פסח, וכולו התרגשות נוכח הנס הגלוי שראה.

"לאחר מספר חודשים נולדה להם תינוקת בריאה. עד היום הוא קורא 'הילדה של הרבי'. המקרה מאוד חיזק אותו ביהדותו, וקישר אותו לרבי.

"זה סיפור אחד מיני רבים על קשר עם חיילים פשוטים ועד מפקדים בכירים ביותר, הממשיכים לטפס בסולם הדרגות תוך שמירת קשר הדוקה איתי, מה שמביא הרבה ברכה למקום".

מבצעים באיזור עם חיילי צה"ל. צילום: דוב בער הכטמן

מבצעים באיזור עם חיילי צה"ל. צילום: דוב בער הכטמן

מבצעים באיזור עם חיילי צה"ל. צילום: דוב בער הכטמן

להסתכל נכון על הדור הצעיר

התכניות של איציק סנדרוי הן רבות. לצד פיתוח נוסף של הישיבה והכפלת הקיבולת, הם מבקשים ליצור מגוון מגמות שיתנו לבחורים מענה לפיתוח הכישורים שלהם.

"אנחנו עובדים כעת על הקמת חווה חקלאית שתעסיק את הבחורים בצורה בריאה בשעות היום המיועדות" אומר סנדרוי.

"אפשר לומר שאנחנו בונים כאן סוג של כפר נוער חב״די עבור תושבים שבאים לגור כאן ועובדים בישיבה, או לבנות פה בתים נוספים לטובת בחורים שרוצים להקים כאן את ביתם לאחר נישואיהם. אנחנו פועלים כעת להכשרת עשרים שטחים של חצי דונם כל אחד, עבור מטרות אלו.

"יש לנו חלום שהבחורים שלמדו כאן, בחלקם לפחות, יחזרו הנה בתור נשואים כשהם נוטלים חלק בעבודת הישיבה עם הדור הבא".

החלומות של סנדרוי, אינם דמיונות. כמי שהחל את המקום בשינה באוהל חשוף, ומאז פיתח את המקום והביא לבניה ולהתרחבות, הוא יודע על מה הוא מדבר.

"שוב בניה, ושוב הרחבה של המבנה לחדרי פנימיה", הוא מספר על ההיסטוריה של הישיבה. "ככה במשך השנים הישיבה הלכה והתרחבה. נבנו שתי פנימיות במעלה הגבעה, וגם הזאל הלך וגדל בהתאם לכמות הבחורים שהלכה וגדלה. עד שלפני שנה עברנו אל מעלה הגבעה, לבניין גדול בצורת ובדמות 'בית רבינו שבבבל  – בית משיח' 770. כיום כל מי שמגיע לאזור רואה בניין דמוי 'סווען סווענטי' הנמצא 770 מטר מעל פני הים, וגודלו מגיע למאות מטרים רבועים.

"בנוסף הקמנו שתי פנימיות חדשות, ובימים אלה אנו שוקדים לקראת הקמת פנימיה שלישית, ואף אנחנו עוסקים בפיתוח התוכניות להמשך ההתרחבות.

מכיוון שהישיבה קיימת ללא מקורות מימון יציבים, אנחנו מנהלים בימים אלו קמפיין של הוראות קבע בו אנו רוצים להגיע לכמות הוראות קבע שיביאו לנו במצטבר סכום חודשי קבוע עליו נתבסס".

הבנתי שיש משא ומתן רציני לגבי הסדרת מעמדה של 'מצפה יצהר'?

"כל העניין הזה הוא מהלך אלוקי ממש. אמנם אנחנו מייחלים לגאולה השלמה, אבל יהודים לא צריכים לסבול בינתיים. ההסדרה הצפויה היא מהלך גאולתי של ממש. לאחר שנים רבות שהמקום קיים, סוף סוף הוא עתיד לקבל הכרה ותשתיות נורמליות. זו בהחלט הקלה גדולה לגבעה בכלל, ולישיבה בפרט. בשורה ענקית".

תרצה להעביר מסר להורים ולבחורים שיכולים להתאים למסגרת הישיבתית במצפה יצהר?

יש הרבה מחנכים הפועלים בשיטה של לבנות בית רפואה מתחת לגשר, אבל אם כל הכבוד למיזמים החשובים, צריך גם לדאוג לכיפות ברזל.

"הדור הצעיר של היום זקוק לישועה גדולה, ואנחנו צריכים לדעת להסתכל עליו בראיה נכונה; להפסיק להסתכל על כמה הבחור שווה מבחינה לימודית וכד׳ אלא להסתכל על הבחור עצמו, לראות את הנשמה שבו.

אם לפני כמה שנים אנחנו היינו בקצה הסקאלה, הרי שכיום יש מוסדות שנותנים מענה למקרי קיצון יותר מאיתנו, ואנחנו קצת התמרכזנו.

אנחנו ממשיכים הלאה כדי לתת מענה לבחורים הזקוקים לנו. בע״ה יש תכנון להקים עוד ישיבה שתתן מענה לאותם בחורים שבאמת לא מצליחים להתחבר לחיים האמיתיים, או לפחות לא מקבלים הכוונה אמיתית וצריכים שיהיה להם מקום מכיל ומכבד. במקום הזה הם יגשימו את עצמם ויפתחו בעצמם את הכשרונות והיכולות שלהם כדי שיוכלו להמשיך את חייהם בצורה בריאה.

לברוח זה לא פתרון לבעיות, ומי שחושב שכאשר ידחיק את בעיותיו בלי עבודה ויגיעה עצמית – הדברים יפתרו, הוא טועה. בלי עבודה ומאמץ אישי, אי אפשר להתקדם.

ובכן, מי שרוצה להגיע להישגים בחייו אך לא מוצא את מקומו בין ספסלי הישיבה הרגילים, יכול בנקל למצוא את מקומו אצלנו; שילוב של קודש וחול, כשהחול משמש כמקפצה להתקדמות רוחנית חזקה ועמוקה יותר.

לא רק שליח – גם אומן

צילום: דוב בער הכטמן

לאחרונה הפיק ר' איציק סנדרוי סינגל בכורה המציג אותו גם כאומן יוצר עם השיר "חזון אחרית הימים".

"השיר נולד כשהייתי בן 16. כתבתי את המילים יחד עם חבר. זה היה סוג של חלום, חשבתי עליו תמיד. בעבר אפילו לא הבנתי מה כתבתי שם, ומה המשמעות הפנימית.

עברו שנים, הקמתי את הגבעה, וחורף אחד אני מוצא את עצמי נלחם בעוצמה עם הרוחות, מחזיק חזק בתורן האוהל שלא יעוף. ואז אני מסתכל לקב"ה ומתפלל תפילה חרישית, ומתוך המילים יוצא לי לחן למילות השיר.

זה עוד לא היה לחן מושלם, אבל זה הבסיס שאיתו המשכתי בבניית המנגינה. אני זוכר שישבתי וכתבתי את השיר, ואפילו הקלטתי לעצמי בטלפון באמצעים שהיו אז.

מאז, במשך השנים הייתי יושב ושר את השיר בין חברים, ועם הזמן זה 'השתפשף' וקיבל צורה ובתים. פעם אחת שרתי את זה עם הליווי של אבי פיאמנטה ופעם נוספת עם עוד חבר.

זה לא לחן של שעה, אלא תהליך בניה של לפחות עשרים שנה לאורך כל מיני רגעי חסד, התחבר לו תו לתו, ולאט לאט נוצרה המנגינה הייחודית שהתחברה למילים ויצרה שיר שכבש עשרות אלפי לבבות עוד לפני הוצאת השיר לאור באופן רשמי.

לאחר שהזמר חיים נחמן שר את השיר הזה באירוע בר המצווה של הבן שלי, הוא אמר לי ״איציק, אנחנו מוציאים את השיר הזה החוצה״.

הוא חיבר אותי לאנשים הכי טובים בשוק, ממש כמו שאני אוהב, וביחד עברנו את תהליך ההקלטה והעיבודים אצל שורה של מומחים במוזיקה, כאשר הפקת הקליפ נעשתה במקצועיות על ידי יענקי אלהרר.

ברוך ה׳, השיר תפס תאוצה לא רגילה, ואני מקווה שזה ישפיע טוב על האנשים.