בית משיח בסקירה: התפילה בסידור של הרבי לפני החתונה

מאת אברהם רייניץ, בית משיח

דקות ספורות לפני השעה 3:15. בלובי הכניסה ל–770 ניכרת תכונה. בחורים ממהרים להכנס לזאל הקטן, שם תתחיל עוד מעט תפילת מנחה עם הרבי; המזכיר הרב חדקוב כבר צועד ממשרדו שבסוף המסדרון אל מקומו הקבוע סמוך לרבי; המזכיר הרב גרונר נכנס לחדרו של הרבי כמידי יום לפני תפילת מנחה, והמזכיר הרב קליין מסיים אף הוא סידורים אחרונים במשרדי המזכירות, מבקש להיות נכון ומוכן לעמוד בלובי הכניסה כאשר הרבי ייכנס לתפילה.

לתוך ההמולה הזאת נכנס חתן צעיר, מלווה בבני משפחתו. בצעדים נרגשים הם פונים שמאלה, אל הדלת הפתוחה של 'גן עדן התחתון', ונעמדים הכן מול דלת חדרו של הרבי, המכונה בפי החסידים 'גן עדן העליון'…

כמו יצחק אבינו בשעתו, שעלה לגן–עדן לפני חתונתו, עומד החתן ביום המרגש והמשמעותי ביותר בחייו בפתחו של 'גן עדן העליון', וממתין לרגע המרטיט בו ייצא הרבי מחדרו הק', ויעניק לו בידיו הקדושות את 'הסידור של הרבי', תוך כדי האיחול רב–המשמעות "זאָלסט אויסבעטן אַלע גוטע זאַכן" [= תפעל כל הדברים הטובים]. לעיתים יוסיף הרבי ויברך "שהחתונה תהיה בשעה טובה ומוצלחת".

יום החתונה, בנוסף להיותו מאורע משמח ביותר – הוא גם יום רציני ביותר. מלבד העובדה שביום זה מתחיל פרק חדש בחיי האדם, ידוע הרי שביום הזה נמחלים כל עוונותיו של האדם, בדוגמת יום הכיפורים. ואכן, במסורת ישראל יש כמה וכמה מנהגים שגורמים לחתן להרגיש שזהו יום הכיפורים הפרטי שלו. נוהגים לצום ביום החופה, ואף לומר בתפילת מנחה את הוידוי הארוך עם תפילת 'על חטא' מתפילת יום הכיפורים.

בדור השביעי חידש הרבי מלך המשיח מנהג חדש במסורת החב"דית, שהשתלב יפה במהותו של היום ומנהגיו העתיקים, כשהוא משפיע את ברכותיו הקדושות אל תוך התפילה המרגשת, ומציף את ההרגשות העמוקים ביותר בהתקשרות בין חסיד לרבו.

לקראת י"ד כסלו, יום נישואי הרבי והרבנית, ביקשנו לברר כיצד החל המנהג, מה מיוחד בסידור שהרבי העניק לחתנים, מדוע הוא נקרא 'הסידור של הרבי' אם הרבי לא התפלל בו, ומה היו הכללים שהתגבשו סביב המנהג במהלך השנים?

כך זה התחיל

על תחילתו של המנהג שמעתי ממזכירו האישי של הרבי, הרב יהודה לייב גרונר, בסיומו של אחד הראיונות שהעניק ל'בית משיח'. וכך סיפר:

זה היה בתחילת חודש אדר תש"י. אחד מבחירי התמימים, ר' משה קזרנובסקי, שהיה מראשוני תלמידי תומכי תמימים המרכזית, היה אמור להתחתן בתוך ימי ה'שלושים' להסתלקות ביו"ד שבט, והוא ביקש לדחות את חתונתו. אביו, הרב שלמה אהרן קזרנובסקי, שכנע אותו להכנס אל הרבי ולשאול לדעתו. הרב שלמה אהרן הציג את השאלה לפני הרבי, והרבי השיב בפסקנות – שלא דוחים את החתונה מהתאריך שנקבע. ואז פנה הרבי אל החתן ואמר: אבל כדי לפייס אותך, מכיוון שיש לי סידור של חותני, כשיגיע יום החופה אאפשר לך להתפלל עם הסידור הזה את תפילת מנחה שלפני החופה.

ביום החופה הגיע החתן ר' משה ל–770, והרבי לקח אותו לקומה השניה, לחדר היחידות של הרבי הריי"צ, ושם מסר לידיו את הסידור. אחר–כך שאלו הרבי: היכן הגארטל?

מכיוון שלחתן דנן לא היה גארטל, הרבי הוציא את הגארטל שלו – הרבי חגור תמיד באבנט נוסף, לא רק בעת התפילות. אלא שהאבנט מוסתר מתחת למעילו – ונתן אותו לחתן, בתנאי שיקבל אותו בחזרה…

כעבור שבוע הייתה חתונה נוספת, והחתן ניגש לרבי ושאל האם נתינת הסידור לחתן הקודם הייתה רק בתור 'פיוס', או שגם הוא יכול לקבל… הרבי השיב בחיוב, ומכאן ואילך נקבע המנהג שכל חתן ניגש אל הרבי ביום חופתו ומקבל את הסידור.

ייחוסו של הסידור

הוסיף הרב גרונר וסיפר על ייחוסו של הסידור שנותן הרבי לחתנים, וכן של הסידור שהרבי בעצמו מתפלל בו:

בשנת תש"ו אמר הרבי שחותנו הרבי הריי"צ צריך סידור חדש. בחדרו של הרבי היו מונחים כמה סידורים 'תורה אור' שנדפס על ידי הוצאת קה"ת בשנת תש"א, והרבי לקח אחד מהם ונתן לחותנו. לאחר שקיבל את הסידור החדש, העניק הרבי הריי"צ לחתנו את הסידור הקודם בו השתמש בשנים האחרונות. הרבי התייחס לסידור הזה בחרדת קודש, והניחו במקום שמור בחדרו הק'.

חלפו שלוש שנים, ובשנת תש"ט שוב אמר הרבי הריי"צ לחתנו כי צריכים להחליף את הסידור, באומרו "מ'דארף גאר אן אנדער סידור" [= צריכים סידור אחר לגמרי]. הרבי שוב הביא לחותנו סידור 'תורה אור' חדש, וקיבל מהרבי הריי"צ את הסידור הקודם. רק לאחר הסתלקותו של הרבי הריי"צ בשנת תש"י, המילים "גאר אן אנדער סידור", קיבלו משמעות אחרת לגמרי…

לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ, כאשר הרבי החל לעבור לפני התיבה – השתמש הרבי באחד משני הסידורים הללו. כאשר עלה עם החתן ר' משה קזרנובסקי לתת לו את הסידור, התבטא הרבי ואמר "יש לי סידור נוסף", ואותו מסר לחתן. מאז והלאה נקבע הסדר, שאת הסידור השני – שכאמור גם בו התפלל הרבי הריי"צ – נתן הרבי לחתנים.

מספר הרב גרונר: לאחר שחלפו שנים רבות והרבי מסר את הסידור שלו לכריכה – חשבתי שכדאי לכרוך גם את הסידור שהרבי נותן לחתנים. הצעתי את הרעיון לפני הרבי, והרבי שלל זאת ואמר "בסידור הזה אל תגע". הרבי גילה את הטעם לסירובו, ואמר: "ברצוני שהחתנים יניחו את ידיהם על הכריכה בה נגע חותני בידיו, ושינשקו את הסידור היכן שחותני נישקו"…  ניסיתי להציע שלכל הפחות אצפה את הדפים בפנים הסידור בלמינציה, על מנת לשמר אותם מבלאי; אולם הרבי לא הסכים גם לכך, ואמר: הסידור צריך להשאר בדיוק כפי שהיה אצל חותני!

בשולי הדברים מעניין לציין, כי בסידור זה נפלה טעות הדפוס וביום התשעה ועשרים לעומר נכתב "הוד שבחסד", והרבי הריי"צ תיקן זאת בכתב–ידו וכתב בסידור שלו: "חסד שבהוד". הרבי התייחס לכך בהתוועדות ב' אייר תש"י, ואמר שבזמן הגלות יש צורך שנשיא ישראל יכתוב (וימשיך) את ה'חסד שבהוד'…

אוזר ישראל בגבורה

כפי שסיפרנו, לחתן הראשון שקיבל את הסידור מהרבי לא היה גארטל. הסיבה לכך פשוטה – מכיוון שבחב"ד נוהגים הרי לחגור אבנט רק לאחרי החתונה. למעשה, באותם רגעים החל הרבי מנהג חב"די חדש, שמתחילים לחגור גארטל כאשר מתפללים את תפילת המנחה עם הסידור של הרבי.

עם השנים היה אפשר להכיר במי שעומד לקבל את הסידור מהרבי, לפי לבושו – כאשר ראו בחור עם חליפה קצרה ועם גארטל עבה של שבת מעל החליפה, ידעו שהוא חתן שממתין כעת לקבל את הסידור…

כאשר היו חתנים שקיבלו את הסידור כמה ימים לפני החופה (בדרך כלל, כאשר החתונה נערכה במקום רחוק מבית חיינו), הוסיף הרבי הוראה נוספת לחתנים בענין האבנט: מאחר שהחתן כבר התחיל להתפלל עם אבנט – שימשיך לנהוג כך הלאה במשך כל התפילות שלפני חתונתו, אלא שיחגור את האבנט בחשאי, מתחת לחליפה.

אחד מזקני החסידים סיפר כי בשנים הראשונות היו כמה וכמה חתנים שהרבי נתן להם את הגארטל האישי שלו, עד שהחוטים השזורים בגארטל החלו להתפרק (יש אומרים שהיו חתנים שהתחכמו ופרמו חוט מהגראטל כדי לשמור לעצמם…), ומאז הפסיק הרבי לתת את הגארטל שלו…

זמן מסירת הסידור

מכיוון שמסירת הסידור לחתנים, הייתה על מנת שיתפללו בו את תפילת המנחה עם אמירת 'על חטא', נקבע זמן מסירת הסידור לרגעים אחדים לפני תפילת מנחה. כך יכל החתן להכנס מיד לתפילת מנחה במניין של הרבי, להתחיל את תפילתו יחד עם הרבי, ואחר–כך להמשיך להאריך בתחינה ותחנונים.

יוצא מן הכלל היה בימים בהם נסע הרבי לאוהל. מכיוון שהרבי מתפלל מנחה לאחר שובו מהאוהל, ופעמים רבות היה זה כבר לאחר החופה – מסר הרבי את הסידור לחתנים לפני הנסיעה לאוהל.

כאשר החל מעמד חלוקת הדולרים להתארך ולגרום לעיכוב ביציאת הרבי לתפילת מנחה, החל הרבי להעניק את הסידור לחתנים לפני התחלת החלוקה, ובשנת האבלות אחר הסתלקות הרבנית חיה מושקא, העניק הרבי את הסידור לחתנים בביתו הפרטי כאשר ירד לתפילת מנחה, והעניק את הסידור לחתנים לפני תחילת התפילה, במעמד כל הקהל.

חתנים מ'ערי השדה' וארץ ישראל

בהתחלה הסדר היה, שהרבי נתן את הסידור רק לחתנים שלמדו ב״תומכי תמימים״. בתקופה מאוחרת יותר, נעשה הנוהג שגם חתנים שלא למדו ב״תומכי תמימים״ קיבלו את הסידור.

בשנים הראשונות כמעט ולא היו חתנים מארץ ישראל, ששהו אצל הרבי לקראת חתונתם – אבל היו חתנים שהתחתנו ב'ערי השדה', היינו קהילות אנ"ש במרחק נסיעה או טיסה קצרה מ'בית חיינו'. כמובן שגם הם רצו להתפלל עם הסידור של הרבי ביום החתונה, ולכן היו מסדרים נסיעה או טיסה מיד לאחר תפילת מנחה, וגם מספיקים גם להתפלל בסידור של הרבי וגם להגיע לחופה בזמן.

כך היה עד שפעם אחת היה חתן שהפסיד את הטיסה שהזמין מיד לאחר מנחה, והוא נאלץ להמתין לטיסה הבאה שיצאה רק כמה שעות מאוחר יותר, והגיע לחופתו רק לקראת חצות הלילה… לאחר המאורע הזה הודיע הרבי כי מכאן ואילך חתנים שחופתם נערכת בערי השדה – יקבלו את הסידור יום–יומיים לפני החתונה, ולא ביום החופה.

במשך השנים, כאשר החל הנוהג לפיו בחורים שחתונתם התקיימה בארץ ישראל או באירופה ניצלו את תקופת הזמן בין השידוך לחתונה על מנת ללמוד בחצר הרבי ולהתכונן לחתונה בסמיכות אליו – החלו גם הם להתפלל בסידור, כשהם ניגשים לבקש מהרבי את הסידור בתפילת המנחה האחרונה לשהותם ב–770 לפני נסיעתם, ומאז ואילך התפללו את כל התפילות עד החתונה בחגירת אבנט מתחת לחליפה.

הרב שלום דובער גורקאוו, ראש ישיבת 'בית שלום' בפוסטוויל, שהתחתן במונטריאל בט' סיון, נכנס ליחידות בלילה שלפני חתונתו, ולמרות שהרבי הנהיג כבר שמי שמתחתן בערי השדה לא יקבל את הסידור ביום החתונה, הוא ניסה בכל זאת, ואמר לרבי שלא מפריע לו לקבל את הסידור בצהריים, ומיד לטוס למונטריאל. השיב לו הרבי בזה הלשון: "ס'פאסט ניט אז א חתן זאל אנקומען גלייך צום חופה" [= לא מתאים לחתן להגיע ישר לחופה].

בדרך כלל בליל יחידות היה הרבי יוצא לתפילת ערבית מעט לפני חצות, בדרך כלל בשעה 11:45. אולם באותו לילה, אמר הרבי לחתן כי הוא יצא מוקדם יותר, ואז ימסור לו את הסידור. ואכן בשעה 9:30 עצר הרבי את היחידות, ויצא לתפילת ערבית.

מעניין לציין, שמכיוון שהיה זה בעיצומם של ימי התשלומים, שכנהוג לא אומרים תחנון עד לאחר י"ב סיון, שאל החתן את הרבי האם עליו לומר 'על חטא' בתפילתו. השיב לו הרבי בזה הלשון: "דו זאלסט פרעגן ביי רבנים. מסתמא די רבנים וועלען דיר מתיר מאכען" [= תשאל אצל רבנים. מסתמא יתירו לך להגיד].

סדר מסירת הסידור

בדרך כלל כאשר הודיעו לרבי שיש חתן שממתין לסידור, הרבי יצא מחדרו זמן קצר לפני תפילת מנחה עם שני הסידורים בידיו הקדושות. סידור אחד מסר הרבי לחתן, ועם השני המשיך לתפילת מנחה.

בתקופה שלאחר הסתלקות הרבנית, כאשר התפילות התנהלו בביתו של הרבי ברחוב פרזידנט, גם מעמד מסירת הסידור התקיים בבית הרבי. הרבי ירד מהקומה השניה כשבידו שני הסידורים, ומוסר את הסידור לחתן שהמתין בתחתית גרם המדרגות. בתקופה ההיא, כאשר הרבי נסע לאוהל ויצא למכונית דרך הדלת האחורית, המתינו החתנים בתוך המטבח, ושם קיבלו את הסידור. כמובן שהחתנים והוריהם העדיפו את הסדר הזה, שהיה כעין 'יחידות' בהיותם לבד עם הרבי.

לכל כלל – יש יוצא מהכלל.  פעמים נדירות אירע, שכאשר היו שני חתנים באותו יום, נתן הרבי לפני תפילת מנחה לחתן הראשון את הסידור שהיה רגיל לתתו לחתנים, ואחרי מנחה מסר הרבי את סידורו האישי בו התפלל מנחה זה עתה – עבור החתן השני. כך למשל אירע בג' ניסן תשמ"א, כאשר שני חתנים – הרה"ח ר' הלל דוד קרינסקי והרה"ח ר' משה גולדשטיין – המתינו שניהם בגן–עדן התחתון. כאשר הרבי יצא מחדרו, עם הסידור שהוא רגיל למסור לחתנים, שאל אותם הרבי מי מהם עומד להתחתן ראשון. ר' הלל דוד השיב שהוא מתחתן ראשון, והרבי מסר לו את הסידור, והמשיך מיד לתפילת מנחה. כאשר חזר מתפילת מנחה, פנה הרבי לר' משה גולדשטיין שעדיין עמד שם והמתין לחברו שיסיים את התפילה, ולהפתעתו הרבה הרבי מסר לו את סידורו האישי בו הוא מתפלל תמיד (לאחר שהוציא את הפתקים שהיו תחובים שם)…

במקרה אחר, שמתואר ביומנו של הרב מרדכי מישולבין מח' מנחם אב תשמ"ו, הוא כותב על "דרמה קטנה": בגן עדן התחתון המתין חתן בכדי לקבל את הסידור של הרבי מידו הק'. הרבי הוציא מחדרו  הק' את הסידור ונתן לו, ולאחר מכן החל לחלק צדקה לילדים. בתוך כך הבחין המזכיר גרונר שאין להרבי סידור (כי שלא כרגיל, הרבי יצא הפעם עם סידור אחד בלבד, ואותו מסר לחתן), מיד נכנס הרב גרונר אל חדרו של הרבי כדי להוציא את הסידור, ובינתיים באמצע החלוקה הסתובב הרבי ופנה אל חדרו (כנראה כדי לקחת את הסידור), ובגן–עדן–התחתון נתן הרב גרונר לרבי את הסידור.

דיני קדימה…

כאשר היו שני חתנים ויותר – מי יזכה לקבל את הסידור ישירות מידיו הקדושות של הרבי, ומי יקבל את הסידור מהחתן הקודם?

בדרך כלל הרבי החליט על כך, אולם הכללים השתנו מעת–לעת. לפעמים הרבי שאל מי מתחתן ראשון, וכל הקודם – זכה. פעמים העדיף להעניק ראשון לכהן, ולפעמים הורה לערוך הגרלה מי מהחתנים יקבל ראשון. היו גם מקרים בהם נקבע הסדר לפי גיל החתנים או לפי סדר האל"ף–בי"ת של שמותיהם הפרטיים של החתנים. החתן הראשון היה מעביר את הסידור לחתן הבא אחריו עד שהאחרון היה מחזיר את הסידור למזכירות הרבי.

פעם אחת נכנסו שני חתנים, וכאשר הרבי שאל מי מתחתן קודם, השיבו ששניהם מתחתנים באותו היום. הרבי שאל באיזה שעה, והם לא ענו. המשיך הרבי ושאל: האם יש כהן או לוי, והחתן השיב בשלילה, שכן שניהם היו ישראלים. הרבי שאל לשמו של החתן, והלה נקב בשם משפחתו, אלא שהרבי ביקש לדעת את השם הפרטי. שמו של הראשון היה שמואל, והשני חיים שאול. הרבי פנה אל החתן ששמו 'חיים שאול', נתן לו את הסידור וברכו: "אויסבעטען אלע גוטע זאכן, זאל זיין בשעה טובה ומוצלחת", ונתן לו מטבע של חמש סענט לצדקה. אחר כך פנה לחתן השני ובירכו גם כן ונתן לו מטבע לצדקה, כנ"ל.

על התבטאות מעניינת של הרבי מספר הרה״ח ר' יעקב מיכאלשווילי מכפר חב"ד: "המתנו אני ושני בניי… ב'גן–עדן התחתון', לאחר תפילת מנחה. עמנו עמד והמתין חתן נוסף מארץ–ישראל, מהעיר ראשון–לציון. כשנכנס הרבי ל'גן–עדן התחתון', פניו הקדושות היו קורנות ומאירות. פנה הרבי אל בני ושאלו לשמו הפרטי ומהיכן הוא. ויען אברהם: 'אני אברהם–צבי–הירש מכפר–חב״ד וחתונתי תהיה בראשון לציון'. ענה הרבי: 'למזל טובי. פנה אל החתן השני ושאלו לשמו ולמקום מגוריו, ענה החתן: 'שמי יהושע, מראשון–לציון, וחתונתי תהיה בכפר–חב״ד'. צהבו פניו של הרבי וחייך חיוך רחב באומרו: "זה מכפר–חב״ד עושה חתונה בראשון–לציון, וזה מראשון–לציון עושה חתונה בכפר–חב״ד'. שוב חייך הרבי ואמר: 'העיקר שיהיה במזל–טוב', אחר המשיך הרבי ואמר: 'באותיות התורה, קודם באה האות אל״ף, כידוע, ואחר–כך האות יו״ד, לכן מגיע לאברהם לקבל את הסידור, ולאחר מכן ליהושע'".

הברכות

בשעת מסירת הסידור בירך הרבי את החתן. בדרך כלל אמר: ״זאלסט אויסבעטן אלע גוטע זאכן" [ = תפעל כל הדברים הטובים] ולעיתים נדירות הוסיף "די חתונה זאל זיין בשעה טובה ומוצלחת״ [= שהחתונה תהיה בשעה טובה ומוצלחת].

כשהיו במקום כמה חתנים, הנה לאחר שהרבי היה מוסר את הסידור לאחד מהם, פנה הרבי לחתן השני ואמר לו: ״תיקח את הסידור וגם אתה תפעל כל הדברים הטובים״.

פעמים שסיים גם בברכה כללית לכל החתנים: ״תהיינה החתונות בשעה טובה ומוצלחת ובניין עדי–עד, על יסודי התורה והמצוות״.

כאשר במקום נכחו גם בני משפחותיהם של החתנים, הרבי היה מביט לעבר המחותנים ומאחל: ״איר זאלט האבן א סאך חסדיש'ן אידיש'ן נחת פון די קינדער, פון אלע קינדער, פיל'ן דעם נחת געזונטערהייט און פריילכערהייט לאורך ימים ושנים טובות״ [=שיהיה לכם רוב נחת חסידי יהודי מהילדים, מכל הילדים, תרגישו את הנחת מתוך בריאות ושמחה לאורך ימים ושנים טובות]. לפני חגים הוסיף הרבי גם ברכה מתאימה לחג הקרב.

בשנים מאוחרות יותר, נהג הרבי לחלק לצדקה לחתן ולמחותנים ולבני משפחותיהם שעמדו שם – שייתנו לצדקה לזכות החתן.

אחרי כ"ז אדר תשנ"ב

בחודשים הראשונים מאז האירוע הבריאותי בכ"ז אדר א' תשנ"ב, הרבי לא יצא כלל אל הקהל, והסידור ניתן לחתנים דרך חברי המזכירות. גם לאחר שהרבי החל לצאת לחדר המיוחד לתפילות ולעודד את שירת 'יחי אדוננו' במרפסת המיוחדת – המשיכו המזכירים להוציא את הסידור.

בתחילת כסלו תשנ"ג ניגש אחד החתנים לחברי המזכירות, ועורר אותם לשאול את הרבי אם יהיה אפשרי להחזיר את המנהג לקדמותו, שהחתנים יזכו לקבל את הסידור מידיו הקדושות של הרבי. ואכן, ביום שישי ג' כסלו תשנ"ג, כאשר הרבי יצא לחדרו המיוחד לתפילות במערב 770, ניגש הרב גרונר אל הרבי ואמר שישנם פה שלשה חתנים שרוצים לזכות לקבל את הסידור מידיו הק' של הרב שליט"א. לאחר שהרבי אישר זאת, קרא המזכיר לחתנים שעמדו מחוץ לחדר, ועל–פי הגורל שנערך לפני כן ניגש הת' מיכאל הכהן שריקי, כשיחד אתו שאר החתנים: הת' מנחם מענדל מייזליש והת' יצחק אהרן אקסלרוד. הרבי מלך המשיח הרים את הסידור ונתנו לחתן ושפתותיו הקדושות רחשו וברכם. החתן הת' מיכאל הכהן שריקי בירך את הרבי ברפואה שלימה, וזעק: "משיח נאו!", והרבי ענה 'אמן'. היתה זו הפעם הראשונה מאז כ"ז אדר–ראשון שהרבי מלך המשיח נתן את הסידור לחתן בידיו הק'.

"תודיע שמשיח מגיע"!

במהלך השנים היו פעמים שהרבי יצא לאוהל באופן פתאומי, והחתנים שהיו אמורים לקבל את הסידור באותו יום עדיין לא הגיעו ל–770. במקרים כאלה, ובמקרים דומים אחרים, השאיר הרבי את הסידור אצל אחד המזכירים כדי שייתן את הסידור לחתן שיבוא.

על יסוד הנהגתו זו של הרבי, נמשך המנהג עד היום הזה, כאשר החתנים מקבלים את הסידור של הרבי מידיהם של חברי המזכירות.

הסידור שקיבלו החתנים מידו הקדושה של הרבי במשך השנים ניתן לחתנים בשליחות הרבי על ידי המזכיר הרב יהודה לייב גרונר, ומאז פטירתו ניתן על ידי הרה"ח ר' שמואל נמירובסקי. החתנים שקיבלו את הסידור באמצעות הרב גרונר, מתפללים את התפילה בחדרון הסמוך למשרדו של הרב גרונר, דרכו עבר הרבי לחדר המיוחד במרפסת בשנים תשנ"ג–תשנ"ד.

אין מתאים יותר לסיים רשימה זו בתיאור מתוך יומנו של הרב שניאור זלמן הרצל, על מה שאירע בכ' סיון תש"נ:

לפני מנחה נכנסו שלושה חתנים ומשפחותיהם (ביניהם התמים מנחם מענדל הכהן פרידמן). כ”ק אדמו”ר שליט”א נתן את הסידור לחתן שמתחתן היום ואמר: “אויסבעטן אלע גוטע זאכן”. אחר–כך פנה לחתנים האחרים ואמר: “בעט’ס אלע גוטע זאכן, בנין עדי עד”. לפני שאדמו"ר שליט"א יצא, הוא הסתובב אליהם שוב ואמר: “זייט מודיע אז משיח קומט” [= תודיעו שמשיח מגיע].