שליח שמפעיל סירנה וחיוך – הרב שפיצר בראיון אישי

מנדי דיקשטיין, בית משיח

היה זה בצהרי יום רביעי של חול המועד סוכות האחרון.

במכשירים של כארבעת אלפים עובדי מד"א וכעשרים וחמישה אלף המתנדבים של ארגון ההצלה הלאומי 'מגן דוד אדום', התקבלה הודעה מוסרטת ששוגרה מהמכשיר של מנכ"ל מגן דוד אלי בין. עשרות האלפים צפו בה ברגע קבלתה. התברר כי מנכ"ל הארגון שיגר סרטון קצר בו הוא נראה מברך על ארבעת מינים בסוכה–ניידת שהקים "בית חב"ד – מגן דוד אדום". המנכ"ל לא הסתפק בכך, והוא טרח להזמין את כל העובדים והמתנדבים ובני משפחותיהם להצטרף אליו לקיים את מצוות החג.

ליד המנכ"ל עמד אברך חב"די טיפוסי, עם חיוך ענק, כשהוא מחזיק בידיו את ארבעת המינים. לא, אין מדובר באברך חב"די ש'הגיח' אל סניף מד"א המקומי כדי לזכות את עובדי המקום, אלא באחד מעובדי 'מגן דוד אדום' העוסקים בהצלת חיים. לצד עבודתו בהצלת חיים גשמית, הוא עוסק גם בהחייאת נפשות מבחינה רוחנית. כיום הוא נושא את התואר המיוחד והבלעדי "מנהל בית חב"ד בארגון מגן דוד אדום". נעים להכיר: הרב יונתן שפיצר.

בנוסף להיותו מתנדב במד"א, גשמי ורוחני, הרב שפיצר נושא כובע נוסף – מנהל בית חב"ד בישוב 'מטע' שבהרי יהודה.

בימים שלפני כנס השלוחים, פניתי לרב שפיצר כדי לשמוע מפיו איך הוא משלב את עבודתו היומיומית במגן דוד אדום עם שליחותו במושב מגוריו, וכמובן על הפעילות המיוחדת של בית חב"ד מד"א הארצי.

חינוך ליטאי ואווירה חסידית

הרב יונתן שפיצר נולד בירושלים. אביו נולד בשכונת מאה שערים וגדל בבית של חסידי 'שומרי אמונים', ואמו באה מבית ליטאי, דור אחר דור עד הגאון מווילנה. על אף שהגיע מבית חסידי קנאי, אביו בצעירותו למד אצל הרב אליהו לאפיאן. "על–אף שנשלחנו להתחנך במוסדות ליטאיים, בבית הייתה אווירה חסידית", מעיד ר' יונתן.

"בשנת תשמ"א הגיע מארצות הברית לירושלים האדמו"ר מצאנז שעמד על יכולותיו של אבי, ומינהו לעמוד בראש מוסדותיו בירושלים. ברבות הימים הפך אבי להיות חסיד צאנז בכל נימי נשמתו, והוא נחשב לאחד מחשובי העסקנים בחצר. בין היתר הקים בעמל רב את קריית צאנז בירושלים".

כשסיים יונתן את לימודיו בתלמוד תורה, נכנס ללמוד בישיבת סלבודקה הליטאית בבני–ברק.

באותה נקודת זמן החל אצלו מעין חיפוש עצמי. "שיטת הלימוד והחינוך הליטאית נותנת את הטכניקה בלבד, אך היא נטולת כל רגש, חיות והתלהבות" הוא מסביר. "התחלתי להרגיש בריקנות שממלאת אותי. אני זוכר שבאחד מלילי שישי ישבנו כמה חברים באחד מחדרי הישיבה כשבידנו צ'ולנט מהביל, ואחד החברים זרק לחלל החדר שאלה – אם למישהו יש מושג מה זה 'אלוקים' וכיצד הוא נראה. היו כאלה שסברו שאסור לשאול שאלה כזו, והיו שהעלו השערות שונות. הדברים הללו הגבירו אצלי את התעניינות בענייני השקפה ואמונה. מי שמתחנך על ברכי החסידות לא מבין במה הוא זכה… חסידות חב"ד מתרצת בדרך ממילא שאלות רבות בענייני אמונה".

בסמוך לישיבה הייתה ספריה חסידית אליה נהג יונתן להגיע ולעיין בספרי חסידות, בייחוד ספרים השייכים לתורת רבותינו נשיאנו.

במשפחתו הייתה משיכה מיוחדת אל חסידות חב"ד בכלל.  זו החלה בשנת תשמ"א. "באותם ימים אבא טס בפעם הראשונה אל רבו האדמו"ר מצאנז שהתגורר במונסי. כשהגיע אל האדמו"ר, עוד לפני שפתח עמו בשיחה, ביקש ממנו תיכף לסור אל הרבי מליובאוויטש. 'אתה צריך ללכת אל הלובאוויטשער', אמר לו האדמו"ר מצאנז. הוא לא הרהר פעמיים, ומאז, בכל פעם שאבא היה מגיע לארצות הברית, הוא היה עובר אצל הרבי.

"שנה לאחר מכן, הגיע אבי לארצות הברית לקראת י"ט בכסלו, במסגרת איסוף כספים למוסדות בראשם עמד. בתחילה הוא הגיע ל–770 להתוועדות שהתקיימה. בסוף ההתוועדות הכריזו שהטנקיסטים יגשו אל הרבי לקבל דולרים לחלוקה. אבי החליט אף הוא לעמוד בתור למרות שבמראהו החיצוני הוא רחוק מלהראות חסיד חב"ד. לפני שהגיע לרבי, המזכיר הרב גרונר שאלו האם גם הוא טנקיסט. אבי השיב כי הוא שליח של האדמו"ר מצאנז, והרב גרונר התרעם. בינתיים הבחין הרבי בדו–שיח, חייך חיוך רחב וסימן כי ברצונו לתת לאבי דולר… הרבי בירך את אבי בברכה והצלחה במאור פנים מיוחד.

אני תמיד אומר לאבי, שאצל הרבי לא קורים דברים סתם כך; אני מרגיש שבוודאי הרבי ראה ברוח קודשו, שלא רק שבנו יהפוך להיות חסיד חב"ד, אלא אף ישמש כשליח של הרבי"…

רוח הקודש גלויה

מה שקירב את משפחת שפיצר לחב"ד באותם ימים – היה 'מופת' מדהים שהאב זכה לראות אצל הרבי. היה זה כשעבר בחלוקת דולרים והגיש לרבי פתק בו נכתבו שמותיהם של כל ילדיו, חמשה בנים ושתי בנות. הרבי לא פתח את הפתק, אלא נתן לו ארבעה דולרים, שניים לאלה שעברו את גיל שמונה עשרה, ועוד חמשה דולרים עבור הילדים הנותרים. "אבא היה המום, מהיכן הרבי ידע שאכן רק שניים עברו את גיל שמונה–עשרה? כשפנה להמשיך בדרכו, סימנו לו שהרבי קורא לו שנית, הרבי הגיש לו עוד שני דולרים עבור אימי ע"ה על השקעתה בחינוכנו…

"לא אשכח לעולם את הרגע שבו אבי חזר לבית. הוא היה נרגש מאוד. מעולם לא ראיתי את אבי בסיטואציה שכזו. אבי חגר גארטל ובכה ממושכות. הוא אסף את כולנו ובחרדת קודש אמר שיש לו שליחות מהרבי מליובאוויטש, והעניק לנו את הדולרים שקיבל בעבורנו, תוך שהוא מציין שהרבי ידע את גילנו מבלי שציין זאת בפניו. לאחר מכן הוא קרא לאמי והגיש גם לה את הדולרים שקיבל עבורה. מאז אותו יום התחלנו לדבר בבית ברצינות ובחרדת קודש על הרבי ועל חב"ד".

במקביל ללימודיו של יונתן בישיבת סלבודקה שהייתה בעלת–שם בעולם הישיבות, הוא המשיך ללמוד חסידות באופן עצמאי.

באחד הימים של ראשית שנת תשנ"ג, נודע לו שמתקיים שיעור בחסידות על ידי הרב מענדל וועכטר בספריית חב"ד. יונתן הגיע והוקסם. "זה היה כמו מים קרים על נפש צמאה", נזכר בהתלהבות. הרב וועכטר ביקש ממנו להביא מהישיבה משתתפים נוספים. ואכן, עם הזמן הביא עמו תלמידים נוספים, וביחד התחילו ללמוד תניא וליקוטי תורה.

סחף במחתרת

בין לבין התוודע יונתן למשפיע הרב זלמן לנדא, והם החלו ללמוד מדי יום רביעי תניא וכן את שיחותיו של הרבי. "התלהבותי לא ידעה גבולות".

את לימודי החסידות שלו שמר בסוד מטעמים מובנים. בהנהלת ישיבה שרר פחד גדול מלימוד החסידות, וחל איסור מוחלט להכניס ספרי חסידות בין כותלי הישיבה.

בין כך ובין כך, החברותא עם הרב זלמן לנדא הפכה לשיעור בחסידות בהשתתפות עוד כמה מתלמידי הישיבה שגילו אף התלהבות מתורת החסידות. "בכל שבוע היינו משכימים קום, ובשש בבוקר מתאספים בבית הכנסת של חסידי אלכסנדר כדי ללמוד חסידות עם הרב לנדא.

"השיעור נמשך חודשים ארוכים בהשתתפות כמניין וחצי מתלמידי הישיבה. בוקר אחד התגלנו על ידי גיסו של ראש הישיבה, שפער עיניו בתדהמה. לרגע היה המום, אך מיד התעשת והחל להרביץ בנו מוסר על שאנחנו לומדים תניא, שלדבריו, זה אפיקורסות גדולה. 'כתוב שם שלכל יהודי יש נשמה שהיא חלק מהקב"ה ממש; אתם מבינים מה אתם לומדים?', רטן בזעף. 'האם הקב"ה זה דבר ממשי שאפשר למשש אותו?'

"כבר למחרת הגיע אלי המשגיח ודיבר איתי גלויות על כך שהוא יודע שאני זה שמארגן את השיעור, ומוצבת בפני ברירה או לחדול או לעזוב את הישיבה לאלתר.

"ניסיתי להצטדק וטענתי מדוע עושים מלימוד חסידות דבר כל–כך חמור, והרי זה רק מחזק אותי ואת כולם, באמונה וביראת שמים. זה שבחורים הולכים לים ביום שישי להתרענן, זה דבר שאפשר לעבור עליו לסדר היום, ואילו לימוד חסידות זה קו אדום? אך הוא היה נחרץ בדעתו ולא היה מוכן להאזין לטענותיי. 'אם לא מתאים לך, סע הביתה'. יום אחד אף התקשר לאבי וסיפר לו על לימוד התניא. בסופו של דבר העדפתי לעזוב את הישיבה.

"התקשרתי להתייעץ עם הרב זלמן לנדא מה עלי לעשות, והוא הציע שאלך ללמוד בישיבה מגדל העמק. בחודש אלול כבר הייתי בישיבה. בחודש אלול שררה בישיבה תכונה לקראת הנסיעה לרבי לחודש תשרי, ואני נדבקתי בהתלהבות והצטרפתי לנסיעה.

"באותו חודש תשרי, בשכונת המלך, עברתי את ה'ביטוש' האחרון בדרכי אל עולם החסידות. כל התוועדות שנטלתי בה חלק, הוסיפה נדבך במה שהתחיל להירקם בתוכי בדרך להפיכתי ל'תמים' מן המניין. על–אף שהתנאים הגשמיים היו קשים, כאלה שלא הורגלתי אליהם בעבר, הסכמתי לשאת הכול באהבה ובהבנה, כי הרגשתי שסוף כל סוף אני מוצא עומק שממלא את ליבי במשמעות אמיתית…"

כשנתיים למד יונתן בישיבה במגדל העמק, ולאחר שנת ה'קבוצה' נסע ללמוד 'סמיכה' באוסטרליה, שם גם התחיל להיפתח לעולם השליחות.

שליחות ב'עין כרם'

בשנת תש"ס, לאחר שנה וחצי של שליחות באוסטרליה, התחתן ר' יונתן עם בת זוגו, מרת דבורה לאה לבית משפחת וולפא מקרית גת.

כבר בתחילת הדרך היה ברור לשניים שפניהם מועדות לשליחות. לימים קיבל כמה הצעות לשליחות בהם שכונת 'עין כרם' הירושלמית.

בעין כרם פעלה משפחת שפיצר במשך 11 שנים. בהתחלה המצב היה קשה מאוד. "בשמחת תורה הראשון שלנו בשכונה, רקדתי לבד כפשוטו, למרות כל הפרסומת והתעמולה שעשינו לאורך ימי חג הסוכות, איש לא נכנס לבית חב"ד". מאור הפנים והחביבות הטבעית של השפיצרים עשו לבסוף את שלהם, ותושב הצטרף לתושב עד שהתפתחה לה קהילה יפה ומגובשת שהכילה בחובה מכל גווני האוכלוסיה ממש.

בשלב מסוים, המגורים בשכונה כבר לא התאפשרו, ומשפחת שפיצר חיפשה מקום שדומה באופיו לשכונה הירושלמית. הישוב 'מטע' אליו עברו, הינו יישוב שהוקם על ידי עולים מתימן וקלט מאוחר יותר עולים מצפון אפריקה. בשנות היווסדו היו בו משפחות דתיות–מסורתיות רבות, אולם בשנים האחרונות עבר המושב הרחבה, וקלט אוכלוסייה חדשה, בעיקר בעלי מקצועות חופשיים שעובדים בערים ירושלים ובית שמש. עם פטירת התושבים הוותיקים, איבד המקום את הצביון הדתי שלו. כיום, מתוך כשלוש מאות משפחות, רק ארבעים נחשבות משפחות שומרי תורה ומצוות ברמות שונות.

נצר מטעי

ב'מטע' יש שני בתי כנסת הפעילים בכל ימות השנה. הרב שפיצר נושא בהם דרשות מידי שבת, ומארגן את פרוייקט תפילת ילדים. "כשהגענו ל'מטע', בתי הכנסת היו ריקים מילדים. חשבנו איך לגרום לכך שילדים ירצו להגיע. 'פרוייקט תפילת ילדים' הוקם כדי למשוך את הדור הצעיר לבית הכנסת.

"מאז, מידי שבת, מיד לאחר התפילה בבוקר, מגיעים עשרות ילדים ומתפללים תפילה מקוצרת, אומרים את 12 הפסוקים, ושומעים סיפור שקשור לפרשת השבוע ומקבלים צ'ופר. מאז שהתחלנו את תפילת ילדים, מגיעים לבית הכנסת עשרות ילדים".

ביישוב פועל גם בית חב"ד בפעילות הקבועה הכוללת בין היתר הכנה לבר מצווה, איוש דוכני תפילין במרכז המסחרי, ביקורי בית, בדיקת מזוזות ותפילין, הכשרת מטבחים, ועוד. כמו כן מתקיים 'מפגש נשי', שבו נשות היישוב לומדות שיחה של הרבי על פרשת שבוע.

"במהלך עשר השנים שאנחנו בשליחות בישוב, ישנן משפחות שהתחזקו מאד. בנוסף לשיעורי התורה בהם נהגו להשתתף, החלו לקיים מצוות מעשיות כמו שבת וכשרות. חלקן אף החליטו לשלוח את הילדים למוסדות דתיים".

אחד השיעורים שהרב שפיצר מוסר ביישוב ומושך אליו רבים, הוא שיעור שבועי בגמרא ובחסידות אליו באים מאנשי המושב. "ביחד אנחנו צוללים למשך שעה באחת מסוגיות הגמרא, ולאחר מכן ממשיכים בלימוד של 20 דקות תניא. לשיעור באים בעיקר חבר'ה צעירים וגם מעט מבוגרים. הם מתמידים בשיעור, לדבריהם, בזכות החוכמה של הגמרא, הפלפול והניתוח התלמודי. עם זאת, אני מאמין שהמאור שבתורה הוא מה שמביא אותם להתמיד בשיעור ולהתקדם בחיי התורה והמצוות.

"מהשיעור הזה יצאו כאלה שביתם השתנה לגמרי, אנשים שבקושי שמרו על אורח חיים יהודי התחזקו מאוד. השיעור, אגב, לא נמסר בביתי או בבית כנסת ביישוב, אלא בחצר של אחד התושבים בצריף מיוחד שבנה אותו אנחנו מכנים 'הקרֶצ'מע".

להביא יהדות למצילי חיים

במקביל לשליחות ביישוב, הרב יונתן שפיצר מנהל כיום רמה את הפעילות החב"דית–יהודית בקרב עשרות אלפי עובדי ומתנדבי מד"א. הוא השתלב בטבעיות בתוך מנגנון יעיל ומשומן, ודואג להגיע לכמה שיותר עובדים ומתנדבים.

איך הגעת להיות מנהל בית חב"ד במגן דוד אדום?

"זה סיפור מעניין שקשור לכינוס השלוחים.

במקביל למגורנו ב'מטע', אני עובד לפרנסתי ב'מגן דוד אדום'.  לפני שלוש שנים, בזמן כינוס השלוחים, שהיתי אצל הרבי, וכאשר הייתי יחד עם חבריי השלוחים, הייתה לי תחושה חזקה שעלי לא להסתפק רק בשליחות במקום מגוריי, אלא להתפתח לאפיק נוסף.

"בהשגחה פרטית, בכינוס השתתף מר אבי חובב, סגן מנהל מרחב ירושלים במגן דוד אדום שהגיע במיוחד להשתתף בכינוס. נפגשנו ב–770 והצעתי לו את הרעיון לעבוד בקרב עובדי ומתנדבי מד"א. אבי התלהב ואמר לי כי הוא יתמוך בכך באופן אישי. כששבתי לארץ ישראל, עיבדתי את התוכנית בצורה מסודרת, ונפגשתי עם נציגי הנהלת מד"א, יחד הרב נפתלי ליפסקר, מנהל אגף הסניפים בצא"ח ועם העסקן הרב שלומי פלס, שתמכו בהקמת המיזם".

מה מייחד את השליחות שלך במד"א לגבי כל שליחות אחרת?

"זו שליחות שהפעילות שלה מתקיימת במימד ארצי. בכל חג אני מגיע לעשרות תחנות מד"א הפזורות ברחבי הארץ, מהצפון ועד דרום כולל גם איזור הערבה. אני רואה שליחות מיוחדת בהבאת מסר יהודי לצוותים שמוסרים את נפשם עבור הצלת חיי אדם. אני רואה במוחש, שצוות רפואי שמקבל מסרים של תורה ומצוות, נוהג ברגישות מיוחדת עוד יותר במטופלים.

"בפעילות שלי מעורבים גופים שונים בהנהלת מד"א. לדוגמה, לפני החנוכה מד"א תקצב את החנוכייה הניידת הגדולה שבניתי, וכך בכל פעילות שאני עושה הנהלת מד"א מעורה בפרטים כיוון שחשוב להנהלה שהעובדים יקבלו את המסורת היהודית כפי שחב"ד מביאה אותה.

"מנכ"ל מד"א, מר אלי בין, הוא אחד התומכים הגדולים בפעילות שלנו. הוא מעריך מאוד את המסורת היהודית, ובמיוחד אוהב מאוד את חב"ד עוד מהימים שהיה מנהל התחנה בנצרת עילית. התחנה שם הייתה צמודה כל השנים למשרדי ניידות חב"ד, מה שהשפיע עליו רבות.

"הוא עצמו נוהג לזקוף את העובדה שהוא מנכ"ל הארגון בזכות הרבי, וכך הוא מספר:

"'יום אחד, שכניו הטנקיסטים תלו על התחנה של מד"א שלט גדול עם תמונה של הרבי. בביקור שערך במקום מנכ"ל מד"א הקודם, השלט לא מצא חן בעיניו, והוא אמר למנהל המקום, אלי בין, להסירו. אלי בין הגיב שהוא לא מוכן להוריד תמונה של צדיק, ואם המנכ"ל ממש מתעקש, שיבקש ממישהו אחר שיעשה זאת. הוא הוסיף והסביר שהוא ממש קשור אליו, וחש שתמונה של הרבי משרה ברכה על התחנה כולה…

"'המנכ"ל התעקש ושלח מישהו אחר להוריד את השלט. רק שבועיים ימים חלפו מאז אותו מקרה, והמנכ"ל הודח, ובמקומו התמנה מנכ"ל חדש, כאשר מר אלי בין מונה לסגנו. בשנת תשס"ה התמנה למנכ"ל עם קדנציה ארוכה ופעילה עד היום, מזה 17 שנה!…

"לפני חג הסוכות הקמנו סוכה ניידת מרשימה בתרומת הנהלת מד"א. באחד הימים הגענו לאיזור המרכז, והצעתי למנכ"ל שאגיע אליו למרכז מד"א בקרית אונו עם הסוכה שנתרמה בהוראתו. הוא שמח מאוד להצעה, ועלה לסוכה לברך על ארבעת מינים, בעודו אומר לי כי מאוד חשוב לו להביע את הערכתו לחב"ד. בין כך ובין כך זימן לסוכה את דובר מד"א זכי הלר, וביקש להסריט ולשלוח לכל העובדים את הסרטון שהוא מברך על ד' מינים. התמונות והסרטונים פורסמו גם בעמוד הפייסבוק של מד"א, בדף הבית של מד"א, ובעיתון הפנימי של מד"א – פרסום אדיר. בכולם נראה המנכ"ל מברך על ד' מינים בגאון ובהדר.

"סיפור מרגש נוסף שהתרחש בסוכה המיוחדת של בית חב"ד מד"א, אירע בשנה שעברה:

"באחד מימי חול המועד סוכות הגענו עם הסוכה הניידת לתחנת מד"א בקרית שמונה. תחנה זו נותנת מענה חירום גם לתושבי המושבים והקיבוצים שבסביבה. רוב העובדים בתחנה הינם בני קיבוצים שלא התחנכו על חיי תורה ומצוות, בלשון המעטה. למרות זאת, רובם עלו לסוכה בשמחה, ברכו על ד' מינים וטעמו 'מזונות' עם ברכת 'ליישב בסוכה'.

"לאחר שירדו מהסוכה, נכנסתי לתוך התחנה פנימה וראיתי שיושב בה עובד מד"א שלא נכנס לסוכה. מדובר באדם מבוגר מאחד הקיבוצים שבאיזור. הזמנתי אותו בחביבות לעלות לסוכה, לאכול ולברך, אולם תגובתו הייתה קרירה ומנפנפת. הוא אמר לי כי מעולם לא עשה בר מצווה, מצוות לא מעניינות אותו, וקינח בבקשה ישירה שאעזוב אותו בשקט.

"הנחתי לו והמשכתי את הסיבוב בתחנה. לאחר שסיימתי את הסיבוב, איחלתי חג שמח לכולם. אלא שאז התעורר אותו יהודי ששידר עויינות, וביקש להכנס לסוכה לפני שאנחנו נוסעים. הוא עלה לסוכה, לקח את הלולב והאתרוג, והתחיל לבכות. הוא אמר לעצמו בלחש 'בא יהודי מירושלים לזַכּות אותי במצווה, ואני לא אברך?', הוא לא רק בירך, אלא גם הסריט את עצמו ואמר שישלח לכל הנכדים שיראו איך סבא מברך על לולב ואתרוג"…

בין המושב לבין תחנות מד"א

גם בימי החנוכה ישנה פעילות עניפה ויפה עם הנגרר שעליו מוצגת בגאווה יהודית החנוכייה הניידת הגדולה. "אנחנו מתכננים הדלקות מרכזיות בכל תחנה ראשית של מד"א, ומשתדלים להגיע לכל מרחב ולהדליק גם את החנוכייה וגם את הלבבות של העובדים והמתנדבים. המנהלים יודעים מראש מתי אנחנו מגיעים, ומרכזים את העובדים מתחנות המשנה אל התחנות המרחביות".

הרב שפיצר מספר על תחילת הדרך בפעילות עם אנשי מד"א. "זו פעילות תקדימית שלא הייתה שם מעולם קודם לכן", הוא מספר. "כשיצאתי לדרך, חשבתי להקים דוכן תפילין במספר מצומצם של תחנות באיזור ירושלים, ומי שירצה להניח תפילין, יוכל לעשות זאת בעצמו בזמנו הפנוי.

"בהשגחה פרטית דיברתי על כך עם השליח הרב יוסי נחשון מחברון, והוא סיפר לי שיש לו תורם שמוכן לתרום זוגות תפילין למטרות כאלו. בזכות התיווך של הרב נחשון, יש כיום למעלה מעשרים תחנות זוגות תפילין, בהם מניחים עשרות עובדים ומתנדבים מידי יום מבלי שאיש מבקש זאת מהם, אלא הם ניגשים בעצמם אל הדוכן ומניחים תפילין. (כאן המקום לבקש שמי שרוצה לתרום, נשמח לקבל עוד, כי הביקוש הוא גדול).

"פעם, בהיותי בכוננות, הוזנק אמבולנס והתורן קרא בשמי ברמקול 'שפיצר לאמבולנס'. לאחר שהסתיים האירוע ושבתי לתחנה, סיפר לי אחד העובדים כי הוא לא הניח תפילין באותו היום, אך כאשר הוזכר השם 'שפיצר' ברמקול, הוא נזכר שצריך להניח תפילין, ומיד ניגש לדוכן וקיים בעצמו את המצווה"…

איך אתה מצליח לשלב את העבודה והשליחות הכפולה שלך?

"הפעילות השוטפת במושב לא מתנגשת עם הפעילות במד"א, משום שיש לי את זמני השיעורים קבועים בהם אני במושב. יש גם את הזמנים הקבועים שבהם אני נמצא בתורנויות במד"א, אם כי אני צריך לציין שהעבודה במד"א אינה כמו עבודה רגילה; יש אומנם משמרות מסודרות של 8 שעות או של 10 שעות, אך לא תמיד יודעים באמת מתי זה מסתיים. אם בחצי שעה האחרונה למשמרת שלך הוזנקת לאירוע, אינך יכול לעזוב באמצע אלא עד סיום האירוע שיכול להתארך לפעמים עוד שעתיים–שלוש. אולם באופן כללי אני מצליח לשלב בין כל המשימות והאתגרים.

"עיקר הקושי הוא בימים מיוחדים כמו חנוכה ופורים, אז אני חייב לשהות בעצמי במסגרת הפעילות במד"א, להגיע לכל הערים והמחוזות. בימים אלה אני מביא פעילים למושב, והם מבצעים את ההדלקות המרכזיות, את קריאת המגילה, משלוחי המנות וכו'".

בשיחה המקדימה איתך, סיפרת שאתה לא רק שליח הרבי במד"א, אלא גם איש מד"א בקהל החב"די. כיצד זה מגיע לידי ביטוי?

"במהלך השנים שאני עובד במד"א, הפכתי להיות הכתובת של חב"דניקים הנזקקים לשירותי מד"א. עם השנים סייעתי רבות לשלוחים שמתוקף הפעילות העצומה שלהם נזקקים מידי פעם לאמבולנס מלווה, כמו בתהלוכות גדולות, אירועי ענק של שמחת בית השואבה, הקפות שניות וכדומה. ב"ה שעלה בידי לסייע לאחיי השלוחים. כמו כן אני אחראי על חיבורים ושיתופי פעולה בין בתי חב"ד בארץ ישראל לבין ארגון מד"א.

"בתקופת הקורונה קיבלתי מאות פניות מכל רחבי הארץ של אנ"ש שנזקקו לסיוע של מד"א, אם זה בפינוי לבתי רפואה ספציפיים, או בעזרה לקבלת מכשירים מצילי חיים באשפוז ביתי, וכדומה. השתדלתי כמובן לסייע ככל האפשר".

להביא תוספת אור למד"א

הפעילות נשמעת מרשימה ומאתגרת, מה הם האתגרים הבאים שאתה מציב לעצמך?

חלק מהתוכניות כבר ירדו לפועל. רק עכשיו הכנתי עכשיו דף נחיתה מעניין. באמצעות כניסה פשוטה ללינק, כל עובד ומתנדב של מד"א נכנס לדף מאיר עיניים, שם יש לו אפשרות לציין איזו עזרה הוא צריך, מברית מילה לבן קטן שנולד, דרך הכנה לבר מצווה, ועד לסיוע בימי אבל, להבדיל, וארגון הלוויה רח"ל.

"דבר נוסף שיוצא בימים אלו לפועל – בכל התחנות של מד"א תהיה 'ערכות שבת' שתכלול גביע לקידוש, פמוטות ונרות שבת, כיסוי לחלות ונר הבדלה. חפצים אלו יביאו אווירה של שבת גם למקום שבדרך כלל השבת לא נשמרת בו בשל מצבי פיקוח נפש מובהקים. הכוננים שנמצאים בהיכון, יוכלו לקדש ולבצע סממני שבת מובהקים ככל שהמצב יאפשר להם זאת.

"כעת נמצא בתכנון מתקדם תוכנית עבודה של פעילות עם ילדי העובדים, כאשר גולת הכותרת יהיה 'מסע בר/בת מצווה'. המסע עתיד להתקיים פעם בשנה לילדי העובדים והמתנדבים, יום לנערים שיסתיים במצדה עם חלוקת סידור מיוחד, ויום לנערות שיסתיים בכותל המערבי, עם חלוקת סט של פמוטות שבת.

"החזון שלי לרכוש ניידת מיוחדת של מד"א, כעין טנק מבצעים, שתסתובב בין התחנות הפזורות ברחבי הארץ, ותספק את כל הצרכים הרוחניים והגשמיים עבור עשרות אלפי העובדים והמתנדבים.

"זו ההזדמנות שלי, כחובה וכזכות, להודות לכל המסייעים בממונם להצלחת הפעילות, בראשם הנהלת ארגון מד"א, עמותת 'אור לחייל', וכן אנשים פרטיים שמרגישים חיבור מיוחד למיזם הזה".