ר' דוד זגה חוזר אל האמת • סיפור חיים מרתק

נתן אברהם, בית משיח

'חוזר אל האמת' הוא שיר שליחות

בחודשים האחרונים מושמע פעם אחר פעם בתחנות הרדיו ובערוצי המדיה השונים שירו של ר' דוד זגה – 'חוזר אל האמת'. הבלדה המוסיקאלית המרגשת עם המילים העוצמתיות קצרה שבחים וביקורות מצוינות והוכנסו לפליליסטים רבים. מסתבר שיצירה מוסיקאלית זו איננה השיר הראשון אותו כתב והלחין ר' דוד, קדמו לו רבים.

ר' דוד, כיום אברך בקהילת חב"ד בחיפה, הינו בוגר להקה צבאית ולהקות נוספות וברזומה שלו יבול מוסיקלי רב. הפעם, הוא עושה זאת לבד ולא כחלק מלהקה בה כיכב לפני שנים, טרם הכיר את יהדותו. בבלדה המרגשת, הוא מגולל בין המלים את סיפור חייו ולוקח את המאזינים למסע של תשובה. סגנונו המוסיקלי נוגע ללב, מרגש וסוחף את הלב והנשמה.

"השיר הזה מספר על הקרבה שלי לבורא עולם, ועל התהליך האישי שלי ושל כולנו כחוזרים אל האמת. זהו שיר עוצמתי ומטלטל, משום שאנשים מפחדים לדבר על התכלית, על האמת ועל נקודת ההתחלה אליה אנו שבים. המילים שלי מדרבנות את המאזין לא לפחד לסיים את המסע, ולהכין את עצמו טוב יותר כדי לחזור אל הטוב במדרגה גבוהה יותר", מציין ר' דוד.

'חוזר אל האמת' הוא גם שיר השליחות שמביא לידי ביטוי גם את עבודתו השנייה – מחנך ומטפל – מאסטר ב–NLP. ר' דוד מנחה בדרך חיים ערכית עם מטרה. הוא ראה בעצמו שליח להעביר את השיר כ'גלויה' שתעודד את המאזינים. השיר כולו מלא במוטיבים חסידיים המעודדים את האדם לצמוח ולהתקדם.

נפגשנו עמו השבוע לשיחת רעים, שמענו על השיר עצמו, וביקשנו לדלות יריעות מסיפור חייו בטרם נחשף לחיי תורה. מסתבר שהאמונה תמיד הייתה שם, הציצה מן החרכים עד הרגע שבו הפציע וגרמה לו לחזור אל האמת.

מוסיקה מגיל צעיר

ר' דוד נולד בחיפה למשפחה ישראלית מסורתית קלאסית. בבית הוריו אמנם קידשו על היין בשבת, וביום כיפור היו צועדים לתפילת נעילה בבית הכנסת, אך לא מעבר לזה. מגיל צעיר התחבר למוסיקה, אהב לשמוע מוסיקה ואף החל ליצור בעצמו. "מהר מאוד הבנתי שזה משהו שאני טוב בו, בבית הספר בו התחנכתי הייתה להקה ונבחרתי להיות הסולן והמוביל.

"מאוחר יותר בגיל הנערות הייתי חבר בלהקות נוער שונות. אם בתחילה היחס שלי למוסיקה היה כתחביב בלבד, הרי שבהמשך זה התפתח למשהו רציני. מצאתי את עצמי משקיע בזה רבות כדי להביא את עצמי לידי ביטוי במוסיקה".

נקודת ציון בקריירה המוסיקאלית הייתה חברותו בלהקה של מועצת חוף הכרמל. הם היו מופיעים במושבים וביישובי המועצה באירועים שונים.

באותם ימים חי את חייו כנער ישראלי מן השורה בחופשיות נטולת כל סממן של מסורת, אך בד בבד פיעמו בו מחשבות על אמונה ועל משמעות החיים.

"זה הכה בי בפעם הראשונה כשסבי נפטר", הוא אומר. "העובדה שאדם יכול לחיות חיים מלאים וברגע אחד להעלם, עוררה בי מחשבות. ברור היה לי שיש מנהיג שמנהל את העולם ולא ייתכן שאדם יגיע לעולם וישהה בו ללא מעש עד שייעלם".

בסביבתו הקרובה לא היה מי שיסייע לו לתרגם את מחשבותיו לשינוי באורח חייו. כיוון שכך, בחלוף תקופה אותן מחשבות פנימיות נעלמו וחדלו לטרוד את מנוחתו. כשהגיע לגיל גיוס היה ברור לו שהוא יתגייס ללהקה צבאית. ואכן, לאחר סדרת מבחנים ומיונים התקבל להיות חלק מצוות הפקות מוסיקאליות של חיל החינוך.

"היינו בצוות שבעה אמנים, זמרים ונגנים שניגנו על כלים שונים. מדי שבוע היינו פוקדים בסיסים ומוצבים של הצבא בצפון ובדרום. הופענו גם בימי בידור בפני קבוצות לוחמים ביהודה ושומרון וברצועת הביטחון בלבנון. בשלוש שנות שירותי הצבאי, הופעתי מאות פעמים".

העבודה המוסיקאלית בצבא העצימה אצלו את הפן המקצועי. "במסגרת שירותי הצבאי פגשתי במוסיקאים מוכשרים מאוד, אמנים ברמה בינלאומית שיש להם דריסת רגל בכל המיליה המוסיקאלית בארץ ישראל. עם הזמן למדתי רבות והתמקצעתי, ואף צברתי ביטחון רב.

"כשאני מסתכל היום על הטקסטים שכתבתי בתקופת הצבא, מרגש אותי להיווכח עד כמה האמונה תמיד הייתה נוכחת אצלי, גם שלא חונכתי עליה. בכל השירים שכתבתי היה סוג של שיח עם בורא עולם".

אמריקה לא חיכתה

כבר משחר נעוריו חלם ללמוד מוסיקה בצורה מקצועית בבית הספר לאומניות בניו–יורק. ואכן, עם שחרורו מהצבא, עשה דרכו למטרופולין הגדול. "המחשבה הייתה ללמוד מוסיקה ותוך כדי לחפש עבודה כדי לממן את הלימודים.

"הנסיעה הראשונה לניו–יורק לא צלחה, הייתי מאוד מבולבל ולא מצאתי עבודה מתאימה. ככל הנראה הגעתי ללא הכנה מתאימה, ונאלצתי לשוב לבית הוריי בחיפה".

בחלוף כמה חודשי עבודה טובים בארץ ישראל, שוב רכש ר' דוד כרטיס טיסה ועשה בשנית את דרכו לניו–יורק. "גם בנסיעה הזו החלום לא הוגשם, ועברתי משוכות רבות. היו אלו קשיים בלתי מוסברים.

"בוקר אחד טרף אצלי את כל הקלפים, וגנז לעולמים את החלום. היה זה בעיצומה של הליכה בשדרה החמישית במנהטן, האזנתי למוסיקה אתנית כשלפתע חוויתי סוג של הארה. הייתה לי תחושה חזקה שבורא עולם מושיט לי את ידו וסוחב אותי למקור, אל דרך ישראל סבא.

"בעיני רוחי ראיתי אלפי אנשים צועדים מולי ומלפניי, אנשים מסוגים, מרקעים ומגילאים שונים; מעלי ומצדדיי היו רבי קומות עצומים. ואני מביט על כל זה ולוחש לעצמי: 'מוכרח שמול כל החומר הזה קיים כוח רוחני שמנווט הכול'. אותה מחשבה שהכתה בי כמה שנים קודם לכן בעת הפטירה של סבי, שבה והכתה בי, והפעם בעוצמה גדלה יותר.

"מחשבה זו גרמה לי להתחיל לחפש תשובות לשאלות שעד אז הדחקתי. בדיעבד אני יודע שהקב"ה הדליק בי באותם רגעים את הניצוץ. לאחר כמה ימי מחשבות, זנחתי את הרצון להיכנס ללימודי מוסיקה, ובאִבחה אחת שבתי ארצה.

"הוריי וסביבתי הקרובה הרימו גבה ונדהמו נוכח השינוי. לאחר כמה שבועות נחשפתי למרכז להפצת יהדות אותו הפעילו כמה חסידי ברסלב, והתחלתי לפקוד את המקום. בעצם זו הייתה החשיפה הראשונה שלי לתורה ומצוות. אותם בעלי תשובה ברסלביים פתחו בפניי צוהר לרוחניות והאמונה היהודית, אך עדיין הרגשתי חסר".

בהשגחה פרטית, בערב שבת אחת הצטרף דוד לכמה חברים מהעבר שאף הם החלו להתקרב ליהדות, ויחד החליטו לפקוד את בית הכנסת השכונתי לתפילת שבת. בד בבד החליטו גם להתחיל לשמור שבת.

בבית הכנסת הזה מכהן כרב הרב דובי גינזבורג, שליח הרבי בחיפה. "פגשנו אותו והוקסמנו ממנו. האווירה במקום הייתה לרוחי, ועד מהרה הפכנו לאורחי קבע במקום.

"ערב שבת אחת הציע הרב גינזבורג ללמוד עמו יחד את ספר התניא. הסכמנו בנימוס מבלי לדעת איזו מהפכה הלימוד הזה יחולל בתוכנו – ומאז הכול היסטוריה. המוטיבים של ספר התניא גרמו לי לשנות את אורחות חיי; ההיכרות עם ספר התניא גרמה אצלי לאל–חזור. העובדה שכל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל הכתה בי. יכולתי להזדהות עם כל תובנה שלמדתי בתניא. עם הזמן הפכתי לאורח של קבע בבית הכנסת, והשתתפתי בכל הפעולות והשיעורים שיזם הרב גינזבורג.

"בהמשך התחלתי לפקוד את בית הכנסת גם בימות החול, ומהר מאוד הגיעה כיפה וציצית, וגם הזקן התחיל לצמוח".

המאבק על סף הפריצה לגדולה

בד בבד עם התקרבותו הגדולה המשיך ר' דוד לכתוב וליצור מוסיקה, אותה לא זנח. "הלימוד בתניא נתן לי השראה גדולה בכתיבה. אני זוכר כיצד ערב אחד, לאחר שיעור בתניא ממנו יצאתי ב'אורות', פגשתי בחבר טוב, אף הוא מוסיקאי, וסיפרתי לו על הלימוד שמשנה את כל עולמי.

"החבר נסחף אף הוא בהתלהבותי, ועוד באותו ערב כתבתי והלחנתי שיר לו נתתי את השם 'איך שאני עף'. הטקסטים של השיר לקוחים מהלימוד בספר התניא וממעלת יום השבת שקיבלתי על עצמי להתחיל לשמור".

באותם ימים הכיר ר' דוד חבורה של אמנים מוסיקאליים צעירים, וביחד הקימו להקה שזכתה לשם 'איגרא רמה'. "נבחרתי לשמש כסולן של הלהקה. כל הטקסטים של השירים היו מהמקורות ומהתהליכים הרוחניים שעברתי. הייתי החבר היחיד בלהקה ששמר תורה ומצוות, בעוד כל השאר טרם הגיעו לחיים של מצוות".

יום בהיר אחד נודע לחברי הלהקה הטריה, שתחנת הרדיו הצפונית 'כל רגע' מקיימת תחרות מוסיקאלית. "הם ביקשו לשלוח אליהם שיר נבחר, ובתאריך מסוים עשו תחרות בין המתמודדים. הפרס הראשון לשיר המצטיין היה הקלטה באולפן הקלטות מתקדם והפקה של כל הסינגל על חשבונם. החלטנו אפוא לשלוח את השיר 'איך שאני עף'. השיר הזה היה אחד מתוך שלוש–מאות שירים שנשלחו אליהם מכל הארץ.

"כמה נרגשים ומופתעים היינו כשהשיר שלנו זכה במקום הראשון בתחרות בתואר 'השיר המוצלח ביותר' בכל הפרמטרים".

השיר אכן נשלח לאולפן ולמפיק בעל שם, והוא התלהב מהטקסט ומהלחן, וביקש להחתים את הלהקה על חוזה תקליטים. השיר החל להיות מושמע בכל תחנות הרדיו, כולל בתחנות ובתוכניות הנחשבות ביותר בז'אנרים המוסיקאליים הישראלים. "חבריי בלהקה התלהבו מאוד, אך אני בתוך תוכי לא שמחתי. ידעתי שאם אסחף בלהט הרגע אל העולם הזה, אוותר על ההתקרבות הגדולה לקב"ה. חשתי שאין זה אלא תחבולת היצר"…

ר' דוד נקרע בין מימוש החלום שלו מזה שנים, לבין ההרגשה הפנימית שלו. חבריו ובני משפחתו לא חדלו ללחוץ עליו. הם אמרו שהנה הגיע הרגע לו חלם מאז ומתמיד, להפוך לזמר בקדמת הבמה.

אך רגש אהבה והדבקות לבורא עולם, הם שהכריעו לבסוף את הכף.

"הטלתי על חבריי פצצה. הודעתי להם שאני לא מתפתה לעצת היצר, ובמקום להתמקצע בלהקה, כוונתי להיכנס ללמוד בישיבה. בעקבות כך הלהקה התפרקה. מעניין שלא מזמן בשיטוט מזדמן באחת המדיות האינטרנטיות, הבחנתי שנכתב שם על הלהקה שלנו שהתפרקה בשל חזרתו בתשובה של סולן הלהקה.

"לא איבדתי זמן יקר, וכבר באותו יום צעדתי לישיבת חב"ד בחיפה, נעמדתי מאחרי הדלת ונשמתי עמוקות. היו אלו רגעים של מלחמה עצומה בין שני היצרים. האם אני עושה נכון? האם לוותר על חלומי? האם לא ניתן לשלב בין העולמות?

פתאום אחד הבחורים פתח את הדלת. בפנים הבחנתי בהמולת לימוד התורה של התמימים, ונסחפתי פנימה. התחושה הייתה שהגעתי הביתה. מאז נשארתי לחבוש את ספסלי הישיבה במשך שנתיים ימים".

תלוי בין שמים וארץ, ואין איש…

הלימודים בישיבה בחיפה בנו את אישיותו הרוחנית והחסידית של ר' דוד זגה.

בתום שנתיים הגיע לפרק 'האיש מקדש', והוא הקים את ביתו בחיפה. לאורך כל הזמן הזה, המשיך לכתוב ולהלחין, והוא הוציא תחת ידיו יבול מוסיקאלי רב.

לצד המוסיקה משקיע ר' דוד רבות בחינוך ילדי ישראל במסגרת בית ספר חב"ד בקרית שמואל, ובטיפול NLP.

"מוסיקה דומה מאוד לחינוך וטיפול", הוא מסביר את השילוב בין שני העולמות, המוזיקלי והחינוכי. "המוסיקה נוגעת בנפש וכך גם טיפול נכון. את שניהם ניתן להפוך לסוג של ריפוי, באמצעותם אנשים מתחברים ומקבלים תובנות שמשפיעות על חייהם".

מה הביא אותך להיות מטפל מקצועי?

"את התהליך שאני עברתי והצלחתי בו, רציתי להנחיל גם לאחרים. רציתי ללמוד להגיע למקום של לחשוב טוב ולראות

העולם בצורה טובה. לא פעם הרהרתי לעצמי, כיצד אפשר לצאת מחשיבה לא טובה או מדפוס התנהגות לא טוב? כיצד להתמודד נכון עם כישלון?

"מכיוון שאנשים תמיד ראו בי כתובת להיוועץ בה, החלטתי אפוא ללמוד בצורה מקצועית את תחום הטיפול, ואני רואה ב"ה סייעתא דשמיא רבה בעבודה זו".

מסתבר שעבודתו החינוכית עברה לא מעט משעולים, והדרך אליה הייתה רבת נפתולים. "הדבר האחרון שחשבתי לעסוק בו, זה שדה החינוך, אך הרבי כנראה ייעד לי שליחות חיים אחרת. כל אימת שהייתי כותב לרבי, בכל נושא שהוא, הייתי מקבל תשובות ברורות העוסקות בחשיבות ההתעסקות בחינוך ילדי ישראל.

"בכל פעם מחדש הייתי נבוך מחדש; מה לי לעמוד מול כיתת תלמידים? כך פטרתי את עצמי שוב ושוב מלנסות לבדוק ברצינות את הכיוון החינוכי. פעם שוחחתי על כך עם אחד השלוחים בחיפה, והוא סיפר לי כיצד רבים מבני משפחתו נמצאים בשדה החינוך בהוראת הרבי ומצליחים.

"אך עבורי זה היה קשה מדי. חיפשתי את פרנסתי בתחומים אחרים – אך המציאות הייתה עגומה: בכל מקום עבודה אליו נכנסתי, או שלא שרדתי, או שנערכו פתאום קיצוצים בחברה, ואני הייתי בין המפוטרים הראשונים. במבט לאחור מביך איך לא הבנתי את הרמזים הרבים ששיגר לי הרבי. יום אחד אפילו התקבלתי לעבודה בחברה של ניקוי חלונות בבניינים רבי קומות באמצעות סנפלינג. דווקא במקום עבודה זה שרדתי כמה חודשים טובים, למדתי את העבודה והתחלתי ליהנות ממנה, עד אשר קרה מה שקרה".

מה קרה?

"במהלך יום עבודה שגרתי, החבל של הסנפלינג נכרך סביב זקני, וכך הייתי תלוי בין שמים לארץ. מתחתיי היה כביש סואן, מעליי גג שלא אמורים להימצא בו אנשים, וכך החבל נכרך סביב הזקן. התפללתי לנס. ידעתי שאם הגלגלת שמחזיקה אותי תמשיך לנוע, אחווה פציעה משמעותית. כל רוח קטנה שגרמה לחבל לנוע, הסבה לי כאבים עזים".

ולא זעקת לעזרה?

"בוודאי שזעקתי לעזרה, אבל הקול שלי נבלע בסאון של העיר; איש לא שמע ולא ראה אותי. המשפט הראשון שיצא מפי היה 'שמע ישראל'. וככה אני תלוי ועומד בסכנת חיים…

"פתאום נזכרתי במכתבים של הרבי על שדה החינוך. אמרתי בקול ובעיניים דומעות, שאם אצא מהסיטואציה הזו בריא ושלם, אעזוב את העבודה הזו ואחפש משרה במערכת החינוך.

"רק סיימתי לחשוב כך, ולפתע הבחנתי באחד מעובדי החברה מביט בי מלמטה. האיש קלט מיד את מצב הביש אליו נקלעתי, מיהר לעלות למעלה ולשחרר את החבלים שאחזו בזקני. זהו… לא הייתי זקוק לעוד סימן. כבר למחרת הגשתי את התפטרותי מהחברה, והצעד הבא שלי היה חיפוש משרה בחינוך. כך הגעתי לבית ספר חב"ד בקרית שמואל"…

אתה רותם את כישוריך המוסיקאליים לעולם החינוכי בו אתה עסוק?

"בוודאי! עשיתי פרויקט של משניות 'פרקי אבות' באמצעות נגינה של ניגוני חב"ד, מה שמקל על תלמידים לזכור את המשניות בעל פה. במסגרת עבודתי החינוכית אני מלמד בעיקר בכיתה של ילדים עולים מארגנטינה שלומדים איתי עברית, אך לצד זה אני מלמד מוסיקה בכמה כיתות. השיעורים כולם עוסקים בלימוד ניגוני חב"ד.

"אני מגיע לכיתה מצויד בגיטרה, ומנגן יחד עם התלמידים. באמצע היום התלמידים מתכנסים יחד, מנגנים ונרגעים".

מוסיקה שהיא שליחות

בשנים האחרונות מאז הכיר את עולמה של חסידות חב"ד הוציא ר' דוד זגה יבול רב של שירים עם מסרים של חסידות, גאולה ותשובה. "בתשרי השני שלי ב'חצרות קודשנו', זכיתי להביא לרבי מתנה בדמות דיסק שכולו שירים שהמילים נלקחו משיחותיו של הרבי".

כעת, לאחר הפסקה מסוימת בעקבות שנת הקורונה, הנביעה המוזיקאלית שבה להתעורר אצלו במלוא עוצמתה.

מאיפה אתה יונק את ההשראה למוסיקה שאתה יוצר?

כל אמן, בטח מוסיקאי, שואב את ההשראה שלו מסביבתו הקרובה ומהמקומות אליהם הוא מחובר. אומן שמחובר לבורא עולם יודע שמילות השירים שהוא כותב והלחנים שהוא מלחין, אינם משהו ששייך לו, אלא מתנת שמים. לפני שאני מתיישב לכתוב משהו, אני מבקש מבורא עולם שיפקיד בידי את המילים הנכונות והמדויקות כדי שאוכל לגעת עם המוסיקה שלי בלבבות, להאיר ולחבר אנשים אל נקודת הנשמה.

אתה מאוד מחובר לעולם הנגינה החב"דית, מה מיוחד בה?

"אני רואה בניגון החב"די את העצם והשורש של עולם המוסיקה. ישנם שירים שאכן נוגעים בנשמה, אולם ניגוני חב"ד נכנסים הישר אל הלב ואל הנשמה; הם מגיעים מהיכל הנגינה, מהמקום הכי גבוה. אפשר להרגיש בחוש כיצד אותם ניגונים מחוללים שינוי.

"זו הסיבה שאינני לוקח ניגון חב"די אותנטי שחיברו הרביים או שנעשה בהשראתם, ומעניק לו עיבודים אחרים. לטעמי זה מאבד את העוצמה של הניגון. אולי יש כאלה שאוהבים את זה, אבל בתור מי שחי את הניגון ומתחבר לכל תו שבו, קשה לי לשמוע 'פרשנויות' אחרות לניגונים אלה. הניגון החב"די הוא כל–כך טהור ומדויק, שכל נגיעה בו, משנה את המהות.

יהיו כאלה שיגידו שהם מגיירים סגנונות מוסיקאליים שונים ומייבאים אותם לקדושה, והם מביאים את הדוגמה לניגון שאמיל שהרבי העלה לקדושה. מה דעתך על זה?

"אני לא מקבל את הטענה הזו. לקחת ניגון או יצירה מוסיקאלית שנמצאת בקליפות ולהפוך אותה לקדושה, זה משהו שרק 'רבי' יכול לעשות, ולא אנשים כערכנו.

"בכלל, מוסיקאי שמוסיקה היא נשמת אפו ונוגעת אצלו ברבדים עמוקים, לא יכול להדביק מילים לניגון, אלא ימצא את הניגון שלו הנובע מתוך חוויה פנימית עמוקה; לעומת מוסיקאים בעלי כשרון שרותמים את כשרונותיהם כדי לקבל פרסום