נשיקה במצח ואיום על הפרנסה • סיפורים על הרב פיזם ע"ה

מרכז החדשות החב"די – חב"ד אינפו, שמח לפרסם בבלעדיות אחת לשבוע מקבץ סיפורי חיים ופתגמים מתוך הספר "אבי המהפכה החב"דית בקריות", שיצא לאור בקרוב בסמיכות ליום י' ניסן, יום היארצייט השני להסתלקותו של השליח הרב יגאל פיזם ע"ה.

הספר נערך על ידי בנו הרב יוסף אברהם פיזם – רב קהילת חב"ד בקרית שמואל וראש ישיבת תות"ל הקריות, שאף הביא למערכת את החומרים לפרסום.

בקשה לתלמידיו ומושפעיו: בבקשה לשלוח סיפורים מוקלדים או מוקלטים וכן תמונות של הרב ועם הרב, אל המחבר הרב יוסף אברהם פיזם, למס': 0586668770 או למייל yosefpi@gmail.com.

***

ללמוד מתינוק

עוד בחייו של הסבא שלנו ר' שמעון יהודה ע"ה היה אבא ממקורביו של רב חסידי חב"ד בחיפה דאז הרה"ג הרה"ח הרב יחיאל מיכל דוברוסקין ע"ה והוא שהדריכו בעניין מנהגי חב"ד באוננות ואבלות.

זכורני התוועדות מלוה מלכה אחת שהתקיימה במרפסת ביתו של הרב דוברוסקין ע"ה, ברחוב הרצליה 16 בחיפה, ובה נכחו הרב שלמה קופצ'יק, הרב חיים אהרן דוברוסקין שיחי', הרב ראובן דונין והרב יחיאל מיכל כץ ע"ה, ועוד, וכבדו את אבא ע"ה לדבר.

הוא דיבר על הנושא שהיה טבוע בדמו מאז ולתמיד: אחריות אישית.

וכך המחיש: הקב"ה ברא את האדם בצורה כזו שטבעו הוא מינקותו, שמה שהתינוק יכול לעשות בעצמו, הוא רוצה ומנסה לעשות זאת בעצמו. בכל פרט אפשרי.

כך גם מבוגרים: ברגע שיודעים מהי שליחותנו בעולם, לא מתאים שנתחמק ונשאיר את העבודה לאחרים, אלא כל אחד חייב בעצמו, לפי הטבע שהטביע הקב"ה, לרצות ולפעול בעצמו ממש…

אהבת ישראל אמיתית

מספר הרב אליהו חיים קריאף שליט"א:

כשבאתי לראשונה להיות שליח ומשפיע ביתות"ל הקריות, הגעתי עם הרכבת לתחנת קרית מוצקין ומי שחיכו לי היו הרב יגאל והרבנית חנה פיזם.

הם נתנו לי הרגשה של בן ואירחו אותי לשינת הלילה,

אירוח של בית פתוח ויחס אישי מכל הלב. זה היה כרטיס הכניסה שלי לשליחות.

במשך השנים התחזקה אצלי יותר ויותר, המסקנה:

הרב יגאל פיזם ע"ה היה אדם של אהבת ישראל עבור הזולת, ללא כל אינטרסים.

חמימות הקשבה ומאור פנים

מספר המחנך הדגול הרב שמואל גלייזר שי':

כשהגענו לקהילה לפני כ 18 שנה מייד לאחר החתונה, התלבטנו היכן לצאת לשליחות.

זכורני שהגעתי לביתו של הרב בשעת ערב מאוחרת , קיבלני בחמימות האופיינית לו ופשוט הקשיב עם חיוך רחב וסבלנות אין קץ, תוך כדי שאני מספר לו ומתלבט, הספקות פשוט נפתרו מאליהם..

והשאר הסטוריה.

 ה' תן לי כח…

דבר נוסף שקיבלתי ממנו: כששמע יהודי שאומר "אין לי כח" היה משנה את המשפט ואומר תאמר "תן לי כח"…

לא מפסיקים להילחם

: בשבתות האחרונות לפני שאושפז סופית, נערך מניין בביתו.

הוא הסביר פנים לכולם, אך הלך ונחלש.

זכורני שניסה פעם ופעמיים להצליח לקום לקדושה ולא הצליח,

סימן בידו, ניסיתי בכל כוחי, אבל…

התפעלתי שהוא לא מוותר, אלא מתעקש ומנסה…!

הרב שלי…   

הרב ר' ראובן עמנואלוב הוא אברך למדן הקובע עיתים לתורה בכולל נפש חיה, וגם קובע עיתים לתפקידו כשד"ר עבור הישיבה. אברך חסידי שהקים בית חסידי בלי עיין הרע.

הרב ראובן הגיע בשנת תנש"א מרוסיה, כעולה חדש. הרב אברהמי וולף שליח הרבי בחרסון קרב אותו שם. אז היה הוא מורה לפיזיקה בהכשרתו.

הרב אברהמי וולף הפנה אותו לחב"ד.

פסע ראובן המורה לפיזיקה עטור בזקנו הצעיר והטרי ברחובות קרית ים, עד שהגיע למבנה של ישיבת בני עקיבא פרחי אהרן בקרית שמואל.

בהשגחה פרטית, פגש את הרב חנוך בן פזי ע"ה שכיהן אז כמנהל חטיבת הביניים, והוא הצליח להפנות אותו לישיבת נפש חיה ובית הכנסת המרכזי של חב"ד בקריות, ברחוב בר אילן 29 בקרית שמואל.

הוא פגש שם את הרב יגאל פיזם ע"ה ששמח והתרגש לקראתו.

מה שקנה את ליבו של הרב ראובן עמנואלוב שי' היה, שראה שהרב יגאל פיזם מחפש בסידור בתרגום לרוסית, ביאורי מילים במשך שעה ארוכה כדי לתקשר איתו.

האיכפתיות המסירות והלבביות של הרב יגאל פיזם ע"ה גרמו לראובן הצעיר להחליט: כאן מקומי. כאן אני נשאר…

 העזרה לשלוחי הרבי הרב לייבל שלדקרויט ורעייתו

כאשר נבחר הרב לייבל שלדקרויט להקים ולנהל את תלמוד תורה חב"ד חיפה והקריות, היה זה במסגרת רשת מפעלי חב"ד בקריות שאבא היה  היו"ר שלה.

במשך שנות הייסוד והביסוס מינה הרב לייבל שלדקרויט חברי הנהלות.

מעבר לתפקיד, אבא ע"ה עזר רבות לשליח הרבי הרב לייבל שלדקרויט, בעצות טובות, בקשרים, בפגישות, בארגון הלוואות עבורו, ובעיקר בעידוד מבחינה מורלית.

עדיין זכור לי  כיצד העסקן הענק הזה הרב לייבל, היה בטראומה כשהפנים בשנים הראשונות שהוא בחובות של מאה אלף דולר…

כשמאז כבר גייס מליוני דולרים עבור מוסדות החינוך.

אבא תמיד היה לצידו מאזין מקשיב ומעודד ונוסך אמונה ואופטימיות.

הרבנית שלדקרויט התחילה לעבוד בתיכון תד"ל בקרית ים, ושם המחנך והחסיד שהיה כתובת לשאלותיה בענייני חינוך והנהגה בחברה מעורבת, כיצד להתמודד נכונה עם האתגרים,

היה אבא ע"ה.

 במערכה על הצביון הרוחני של מוסדות החינוך

בשנות הממים הראשונות כשהוקמה מסגרת ראשונית של בית ספר חב"ד לבנות, נחתה עלינו הפתעה.

הפיקוח הדתי בהיותנו משתייכים לזרם הממ"ד כפה עלינו לקבל לעבודה מורה דתיה אך לא חב"דית, שגם הכיסוי ראש שלה לא היה בהתאם לנהוג אצל נשות חב"ד.

מובן שהתנהגות פטרונית זו כשבית הספר רק בתחילת עיצוב דמותו הרוחנית, לא היה בא בחשבון.

אלא שכל שיחות השכנוע בנושא לא צלחו.

והנה תחילת ספטמבר למניינם…

הרב לייבל שלדקרויט שי' ביקש מאבי מורי ע"ה ומהרב ראובן דונין ע"ה לבוא בהפתעה לביקורו של המפקח מר מאיר מאיר ז"ל ולהביע מחאה בתוקף בשם ההורים.

במצב המקובל אז היה צורך במסירות נפש ובאומץ לנקוט צעד כזה, שכן אבא ע"ה היה עובד משרד החינוך ואשתו של ר' ראובן ע"ה היתה אף היא עובדת משרד החינוך.

ובתקופה ההיא היתה יראה מתגובות המפקחים.

בכל אופן, ר' מאיר מאיר ע"ה הגיע לביקור הראשון,

ובעקבותיו נכנסו הרבנים המשפיעים וכל אחד הביע מחאה והתנגדות בתוקף בשם ההורים החסידיים.

המפקח הסתגר איתי במשרד המאולתר שהיה אז בבית צ'ארנה בקרית חיים.

אתה האדם הרשמי ואני מדבר רק איתך, אמר המפקח.

הרב לייבל שלדקרויט חמק למשרד ונכנס עם חיוכו הנצחי, מתנצל. המפקח, אלו ההורים. אין לי שליטה עליהם…

בסדר. הגיב המפקח. עכשיו אני מדבר עם המנהל בלבד.

תקשיב, אומר לי ר' מאיר מאיר ע"ה אבדלחט"א,

אני מבין שהמורה הזאת לא תוכל לעבוד אצלכם.

חילק את שעות התקן והפגישה הסתיימה כשהפרשה מאחורינו.

כוחה של תמונת הרבי

מנחם ישראל היה אדם אחרי שירות צבאי עשיר, גר בבית אביו, משפחה שאינה שומרת מצוות לעת עתה, אך עם רגש חם למסורת, יום כיפור וכיוצא בזה.

מר גבריאל ישראל שבעצמו יצא לפנסיה מהצבא בדרגת קצונה,

לקח על עצמו לנהל את פרוייקט קופות הצדקה של ישיבת נפש חיה ומוסדותיה.

באחד הימים הגיע מר גבריאל ישראל לבית משפחת ישראל (לא, הם אינם קרובי משפחה…)

והציע לאביו של מנחם להיות זה שמכין את קופות הקרטון, שהיו על בסיס העקרון של "קרטון חלב" ולגהץ את הקרטון ולהדביקו כך שהמוצר המוגמר יהיה "קופת צדקה".

בזמנו הפנוי השתתף מנחם הצעיר בעבודת אביו  כשהוא אינו מצליח להתנתק מתמונת הרבי שעל הקופה.

הוא הקפיד מתוך מאמץ שתמונת הרבי תופיע במוצר המוגמר באופן הכי בולט, ובגימור מושלם.

בסופו של דבר, החליט להתעניין ברבי וביהדות, באופן מעמיק. נכנס לבית חב"ד של הרב יודק'ה דונין בכרמל, התחיל ללמוד ולהשתתף בהתוועדויות חסידיות. והשאר הסטוריה.

כיום הרב מנחם ישראל, הוא מחנך מסור חסידי ומצליח בתלמוד תורה חב"ד צבאות מנחם – חיפה והקריות.

והוא מספר: לפני שנה התקיימה התוועדות מלוה מלכה בקריות ושם השיגו אותי טלפונית ומסרו לי שאבי שיהיה בריא נמצא מוטל על הרצפה בביתו והוא במצב קשה.

הרב שמשון פיזם שנכח במקום והוא שהיה מהאנשים שמאחורי הקופה אמר לי מיד:

זכות עבודתו בהכנת קופת הצדקה עם תמונת הרבי תעמוד לו.

ברכוהו בהתוועדות, והוא הבריא ברוך השם.

השופט חיים פיזם ז"ל מייצג יהדות בגאון

סיפר לי המחנך הרב החסיד ר' מנחם ישראל שי'

שכאשר למד באונברסיטה עבודה סוציאלית, והיה זה טרם שהיה שומר מצוות,

למד אצל השופט חיים פיזם ז"ל שהיה מעביר שם קורסים והרצאות בתחום.

שמתי לב, שבהיותו חובש כיפה, הרי שכל אימת שהדברים נגעו להלכה היהודית, 

והסטודנטים שאלו שאלות בנושא הישיר ובמסתעף,

היה השופט פיזם ז"ל עונה בבטחה, בטוב טעם ובמיטב ההגיון, וייצג את היהדות בגאון ובנועם כאחד.

היכן מונחים הספרים…

שלושת האחים היו מספקים הצצה לעולמם בשיטה מקורית.

מפעם לפעם היו מעניקים זה לזה ספרים מעולמם, כדי להעשיר את עולמם של כל אחד מהאחים.

כידוע אבא ע"ה ידע היטב את ספרי הרב קוק וגם לימד אותם כחלק מהלימוד לבגרות בשנות הכפי"ם  בישיבת בני עקיבא פרחי אהרן.

הבנתו את ספרי הרב קוק נבעה משתי סיבות:

האחת, הוא למד תניא וחסידות, ולכן הצליח להבין את תורת הרב קוק שמושתתת ביותר על תניא וליקוטי תורה ועוד.

הסיבה השניה: היה לאבא כשרון כתיבה נדיר, גם בכתיבת שירים, בלשון עשירה ופיוטית. כך התחבר ללשונו הפיוטית של הרב קוק זצ"ל.

והנה, לאחר שספרי הרב קוק עלו למדף הגבוה בספרייתו של אבא,

הבחין בזאת הדוד שלנו השופט ר' חיים פיזם ז"ל באחת מסעודות השבת בביתינו.

הוא חייך מאוזן לאוזן ואמר:

"אני רואה שספרי הרב קוק אצלך, נמצאים היכן שספרי חב"ד אצלי"…

החינוך שלי

בהיותי בכתה ה' תלמיד בתלמוד תורה תורת אמת בחיפה זו השנה השניה,

שוחח עימי אבא על כך שבכל זאת יש זמנים פנויים וצריך לנצלם.

הוא הציע לי לקבוע חברותא עם חברי בכתה ח' לספסל הלימודים,

שלמד אז באהרן הרואה, התלמיד המוכשר והירא שמים יהושע הכרמי. ( אז שוקי).

תלמדו משנה בחברותא הציע אבא.

בשמחה עניתי. אבל אני מתבייש לפנות אליו אמרתי.

אני אדבר איתו ואצור ביניכם את הקשר. אמר אבא. אמר ועשה.

מה מתוק ומענג היה הלימוד

 הזה כל יום בבית הכנסת המרכזי בין מנחה למעריב,

משניות עם ברטנורא ועם קהתי.

תקופה ארוכה למדנו יחד בחברותא.

ובכתה ח' כשלמדנו באותה כתה נעשינו לחברים ממש.

שיחות חינוכיות עם בניו ובנותיו

היו לו שיחות חינוך לא מעטות איתי. הוא השקיע בחינוך שלנו. זכורני שהייתי מתפלא שהוא עושה "סיפור" מדבר קטן. היה מסביר לי באריכות ובהמחשות, שכל מעשה נורא, מתחיל בטעות קטנה, במעידה קטנה, בזיוף קטן, אך במשך השנים, הבעיה מתרחבת וגדלה, עד שבסופו של דבר, אדם כול לצאת גזלן או רוצח ח"ו.

וכל זה מתחיל כאשר לא מטפלים במעשים הלא נכונים כשהם בתחילת התהוותם כדי שהם לא יהיו שורש פורה ראש ולענה.

איום על הפרנסה

תקופה מסויימת במסגרת החינוך הממ"ד, העבירו החלטה שכל מורה או ר"מ שישלח את בנו לחינוך חרדי ולא לממ"ד, לא יוכל לעבוד במסגרת הממ"ד.

יום אחד נקרא אבא ע"ה לפגישה עם הנהלת ביה"ס תד"ל, בו עבד אז, בה הוסבר לו הנוהל החדש, ושלכן הוא מתבקש להוציא את ילדיו מהחרדי לממ"ד.

אמר להם אבא: חינוך לדים זה לא משחק. הם בחינוך חרדי כי זה רצון ה' ולכן הם יהיו שם.

גם אם יפטרו אותי, וגם אם לא תהיה לי שום פרנסה אחרת, ילדי ימשיכו בחינוך החרדי.

הנהלת בית הספר הבינו שזה אמיתי לגמרי ואין סיכוי…

כמובן שירדו מהר מהסיפור…

מספר הרב דוד מאיר דרוקמן שליט"א רב העיר קרית מוצקין ורב קהילת חב"ד בקריות:

היינו קשורים כמו אחים

בהיבט האישי הייתי קשור הרבה שנים לאביכם ע"ה. החל מכתה ט' ביב"ע כפר הראה. הוא הגיע באמצע שנת הלימודים ונודע לנו שהוא יהיה המדריך שלנו. הפעם הראשונה שראיתיו בבית המדרש הרשימה אותי. ראיתי שהוא לא מסוגל לעמוד יותר מרגע על מקום אחד, והבנתי שזה האיש, הוא מתקדם בעבודת ה' והשפעה על הזולת, ללא הרף. תמיד הוא כבר מתכנן את הפרוייקט הבא. 

בכתות ט' י' הייתי חניך שלו בכפר הראה ואחר כך עברנו יחד בהשגחה פרטית מכפר הראה לישיבה התיכונית פרחי אהרן בקרית שמואל. שם למדתי בכתות י"א י"ב, והוא עבר לעבוד שם כמדריך.

היינו מאוד מאוד קשורים ממש כמו אחים. לדוגמא: כשהוא ואמך עליהם השלום עברו לגור בקרית מוצקין ברחוב אוסישקין 20, סיידו שם אתה הדירה ואני זוכר את עצמי מנקה את הרצפה עם שפכטל מסימני הסיוד.

שלושה אחים עם גרטל בכפר הראה

זכורני איך שפעם היתה שבת – כנס של הפיזמים בהיותי תלמיד בכפר הראה, וזה היה מיוחד לראות את שלושת האחים חיים פיזם השופט, אבא שלכם, עליהם השלום ויבדלחט"א  חנניה, שלושתם עם כיפות סרוגות גדולות ועם גרטל של שבת. אז נודע לי מוצאם מחסידות סדיגורא.

למרות שהיו לו יסודות חזקים מהרקע החסידי של משפחתו, כבית השייך במקורו דורות לחסידות סאדיגורא. גם היתה לו כבר אז זיקה לרבי, ונכון שזכה ללמוד תניא מפי המשפיע הרב מאיר בליז'ינסקי ע"ה, ונכון שחבריו בכפר הראה שנעשו חסידי חב"ד ועברו לתומכי תמימים, הרב יוסי הרטמן ולהבדיל בן חיים לחיים הרב דוד קרץ ע"ה, שמרו איתו על קשר.

בכל זאת נראה לי שהקשר האמיץ בינינו בשנות הלימוד שלי בכפר הראה ובפרחי אהרן, הרי שגם בזכותי הוא נעשה חב"דניק ממש.

אדם של "מלכתחילה אריבער"

אצל אבא שלכם המילה לא, לא יכול, לא  היתה בלקסיקון. הוא תמיד יכול. כל משימה. כל תפקיד  

זאת היתה המעלה שלו אבל זה היה גם החסרון שלו, כי הוא לא היה ריאלי, אלא מאמין גדול. 

לא אכחיש שהיו לי ויכוחים איתו מפני שגישתו היתה גישה של אורות דתוהו,

ולא תמיד לעניות דעתי, בכלים דתיקון. אבל בוודאי ובוודאי שהכוונה שלו היתה תמיד טהורה וקדושה ולשם שמים במובן הכי נעלה שיכול להיות. 

 גם עבודתו בהדרכה ובחינוך היתה לא ריאלית. מעולם לא הסתכל על השעון. היה משקיע עם כל הלב בשיחות עם יחידים ועם קבוצות עד לפנות בוקר. בכל דרכי חייו היה אדם של מלכתחילה אריבער במושג הכי אבסלוטי שאפשר להעלות על הדעת.

רבנות העיר ק. מוצקין

אבל בזכות האי ריאליות שלו, הוא הזיז דברים גדולים וחלומותיו התגשמו.

אם הוא היה ריאלי, אזי לא הייתי היום רב בקרית מוצקין.

מעשה שהיה כך היה:

היה ארוע של חב"ד בבית יד לבנים בקרית מוצקין והרב יצחק דוד גרוסמן היה אמור להיות נואם אורח וכך פורסם במודעות. אלא שהרב גרוסמן הודיע לבסוף שלא יוכל להגיע, והיה צורך בנואם מחליף.

באותו זמן הייתי בבית חותני הרה"ח ר' זלמן ברונשטיין ע"ה בכפר חב"ד. לפתע נכנס אלינו השליח הרב לייבל שלדקרויט וביקש ממני להגיע ולנאום בארוע. לא היה לי חשק לכך, אבל רעייתי עודדה אותי לנסוע וכך עשיתי.

ב"ה הנאום היה מוצלח וראש העיר המיתולוגי של קרית מוצקין דאז מר משה גושן, נדלק והדליק את אבא שלך. הוא אמר: מדוע שהרב דרוקמן לא יהיה רב העיר קרית מוצקין?

אבא שלכם נדלק ומאז הכל הסטוריה. אבא שלכם כמו בולדוזר דחף בכל כיוון ובכל אופן. לא היתה פעולה שהוא לא היה המחותן הראשי בה. דיבר עם אנשים ועם רבנים, במקל נועם וגם במקל של גבורה. אין ספור של טלפונים אין סופיים, נסיעות ופגישות וכו'.

קשרים נפלאים עם כל האוכלוסיות והחוגים בקריות

בכלל אביכם ע"ה יצר קשרים נפלאים עם כל האוכלוסיות בקריות. בתקופה בה גר בקרית מוצקין במנין הנוער הוא היה כותל המזרח. הוא תקע בשופר והעביר שיעורים. ההשפעה שלו היתה ממש ענקית.

במיוחד היה לו קשר עם כל החוגים אפילו חוגים ליטאיים מובהקים. היו לו קשרים נהדרים עם הרב משה רוכברגר ע"ה. עם הרב יעקב ניסן רוזנטל ע"ה ועם הרב עקיבא הכרמי ע"ה. 

בינו לבין ההורים שלי בקרית מוצקין היתה ידידות נפלאה. הם היו כמו משפחה. עזרו איש לרעהו ובאופן של מקבלין דין מן דין.

אי אפשר שלא להזכיר בנשימה אחת את אמכם ע"ה, שביחד הם הקימו בית שהוא מושג ומוסד. ומה לא.

שיהיה מליץ יושר במרומים על כל העניינים בכלל ישראל ושל ר' ישראל! 

נשיקה במצח

שיעור התניא ביום סיום הי"א חדש" להסתלקותו, (י' אדר) חל בהשגחה פרטית ביום לימוד ה"לב של התניא", פרק ל"ב העוסק באהבת ישראל.

מספר אחי הרב משה זאב שי' שליח הראשי ורב קהילת חב"ד בשדרות:

באחת הפעמים שאבי מורי ע"ה הגיע לביקור בשדרות, פגש בכניסה למקוה יהודי שדרותי מסויים. הם לחצו ידיים בחמימות ואבא ע"ה נשקו על מצחו.

שאלתיו לאחר מכן, אבא, הרי אינך מכירו, וזה עתה נפגשתם פעם ראשונה, ומדוע אם כן נישקת אותו על מצחו?

נענה אבא ואמר: "וכי אינך רואה, שזה בדיוק מה שהוא צריך"?!

במחשבה שניה, לאחר שיהודי זה מוכר לי היטב, כאדם שמילדותו עבר מסכת חיים רצופה קשיים ודחיות, אכן אמת הדבר שזה בדיוק מה שהיה צריך…

הפלא בעיני היה, איך אבא שלי ע"ה הבחין בזה תוך רגע"…!

אהבת ישראל – כפשוטו

באחת השמחות המשפחתיות שלנו שחלה בשבת קדש (היה זה ב"כולל" הישן ברחוב בר אילן 29 ק. שמואל) התבשם אחד המקורבים לחב"ד, שבאותה תקופה היה בעל קשיים רבים ומורכבים בחייו, ואמר "לחיים" יתר על המידה, עד ש… והתלכלך בצורה דוחה מאוד.

מתוך שהיה מסובך גם בבעיות שלום בית קשות, היה מהראוי שלא יגיע לביתו במצב כזה. מתוך עומק שכרותו סרך את רגליו לבית אבא, בעיצומו של יום השבת, יחד עימו מבית הכנסת.

אבא ע"ה טיפל בו בחמלה רבה, ניקה אותו וארח אותו לשינה עד שהתפכח מיינו, ואז הלך לביתו.

יצויין כי במצבו זה היה כה דוחה עד שהיה ממש לא בגדר אנושי לקחתו לביתו ולטפל בו.

אמר לי על כך אז אברך חסידי מאוד שהשתאה על כך: "ממה שעשה אביך עם אותו יהודי, אני נוכח להבין שאביך הוא "בעל מדריגה"…