גילויים חדשים: הקשר השמיימי בין האדמו"ר מריבניץ לרבי

מנדי דיקשטיין, בית משיח

אתה שייך לליובאוויטש

בשבוע שעבר ישב הרב שלמה טהאלער בביתו שבירושלים, וקרא בגיליון "בית משיח". מה הופתע כשהגיע לכתבה המתארת את הקשר בין האדמו"ר מריבניץ זצ"ל, לבין הרבי מה"מ. כמו כן, את מסכת הקשרים הידידותי שנרקמה בינו לבין חסידי חב"ד ברוסיה הסובייטית, שהכירו ברום ערכו והעריכו אותו בצורה לא רגילה.

למה הופתעת?

"יותר מאשר הופתעתי, התרגשתי", אומר הרב שלמה טהאלער. "לי עצמי הייתה היכרות עמוקה עם האדמו"ר מריבניץ; אמנם היכרותנו לא הייתה ברוסיה הסובייטית, אלא דווקא בארה"ב, אבל זו הייתה הכירות עמוקה רבת שנים.

במהלך השעה הבאה גולל הרב טהאלער שורה של סיפורי מרטיטי–לב, רובם לא ידועים, במסכת הקשרים שהייתה לרבי מלך המשיח לבין האדמו"ר מריבניץ. סיפורים אלה אמנם חושפים טפח, אך מגלים כי הרבה מאוד טפחים אינם ידועים לנו. הקשר היה בערוצים שמיימיים.

הנה אחד הסיפורים המדהימים, על הקשר הטמיר והנעלם בין הרבי מה"מ לאדמו"ר מריבניץ:

"פעם, כשהיה הריבניצער בפלורידה, ניגש אליו יהודי והגיש לו קוויטל לברכה. הריבניצער הביט בקוויטל ממושכות ולבסוף אמר לו 'אתה שייך לליובאוויטש'. היהודי היה נדהם, ואף מופתע. כעבור כמה רגעים הביט שוב ביהודי העומד מולו ושאל: 'אתה רוצה שאמליץ לרבי מליובאוויטש שיקבל אותך?' היהודי הנבוך הנהן בראשו, ואז אירע המחזה הבא: הריבניצער נשען על הכיסא לאחור, עצם את עיניו למשך כעשרים דקות תמימות, ולאחר זמן שנדמה היה כנצח, פקח את עיניו ואמר לאותו יהודי: "הייתי אצל הליובאוויטשער, דיברתי איתו עליך והוא קיבל אותך…'"

הכירות לא–צפויה

הרב טהאלער התרווח על כסאו, נאנח אנחה עמוקה והחל להפליג בזכרונותיו.

"ההיכרות הראשונית שלי עם האדמו"ר מריבניץ זצ"ל הייתה ב'מקרה', אולם אני רואה זאת כהשגחה פרטית מיוחדת.

"בשנת תשל"ג יצא הריבניצער לחופשי מגבולות מסך הברזל והגיע לארץ ישראל. אולם הוא לא נותר בה זמן רב, וכעבור שנה, בשנת תשל"ד, הגיע לארצות הברית.
"מעט מאוד אנשים הכירו אותו בשכונות החרדיות של ברוקלין, אולם זה לא עניין אותו כלל. הוא השתכן בביתו של אחד ממכריו מברית המועצות ללא שום הנהגות מיוחדות. הדבר היחיד שביקש זה להתפלל במניין. מארחו אכן דאג לו שיתקבצו בביתו עשרה אנשים שלוש פעמים ביום עבור מניין תפילה.

אבי ע"ה היה ניצול שואה. במקורו הוא נולד וגדל בעיר דעעש שבטרנסיליבניה. זו הייתה עיר יהודית גדולה ומשמעותית באיזור. אבי ע"ה הכיר רבנים ואדמו"רים רבים באירופה עוד בשנים שלפני פרוץ השואה. הוא דבק בצדיקים שונים גם בהיותו בארצות הברית.

יום אחד התבקש על ידי היהודי המארח של הריבניצער להשלים מניין. אבי הסכים והגיע למניין. במהלך התפילה עקב אחרי האדמו"ר והרגיש שמדובר כאן בצדיק 'מסוג אחר'. הוא יצא מהבית בהתפעלות רבה, ומיד התקשר אלי ואמר לי 'יש פה צדיק מיוחד שאתה חייב לבוא ולראות אותו'. הוא הוסיף ואמר לי: 'ראיתי בחיי הרבה צדיקים ידועים יותר וידועים פחות, אבל כזה צדיק, הוא ממש 'יהודי שמתאים לתקופה של הבעל שם טוב"… אחרי היכרותי רבת–השנים עם הריבניצער נראה לי שגם בזמן הבעש"ט הוא היה חידוש…

בעקבות אותה שיחת טלפון, באתי פעם אחת לראות את הריבניצער, ומאז התחברתי אליו".

"תעשה משהו עם הילד"

"כדי להבין את עוצמתו של הריבניצער, אני חייב לפתוח בסיפור" מוסיף הרב שלמה טהאלער לספר במתק שפתיים:

"כשהריבניצער היה מגיע לבני ברק, היה שם יהודי שהיה מחמם עבורו את מי המקווה. היות והריבניצער נהג לטבול כמה פעמים ביום (אגב, הוא התבטא שהוא מעדיף לטבול במים קרים, אבל מחשש לבריאותו דאגו בכל זאת לחמם לו את המים).

לאותו בלן היה בן שנולד עם תסמונת דאון. מדובר כידוע במצב מולד שלא ניתן לרפואתו. אני מכיר את הסיפור הזה מקרוב כמו גם את הנפשות, שכן ילד זה למד באותו גן ילדים עם אחות של חבר שלי, שאף היא היתה עם תסמונת דאון.

יום אחד האב לא יכול היה להכיל את צערו, והתפרץ בבכי תמרורים בפני הריבניצער. הוא אמר לו שהוא לא מסוגל יותר וביקש ש'יעשה משהו עם הילד'. הריבניצער ביקש ממנו שיביא אליו את הילד והסתגר איתו זמן מה בחדר. כשיצא החוצה, ביקש מאביו שבכל פעם שהוא מגיע אליו, שיביא איתו את הילד.

לא חלף זמן רב, והילד בעל הנכות המולדת, הפך בדרך נס לילד רגיל לחלוטין. לא אף זאת, אלא שברבות הימים התחתן – ובניגוד גמור לכל מה שהרפואה מכירה, הוא הקים משפחה ונולדו לו ילדים בריאים לחלוטין, חלקם נישאו במשך השנים ונולדו להם ילדים…"

מסר שמיימי מהרבי

מה ידוע לכם על דרכי הקשר של האדמו"ר מריבניץ עם הרבי מלך המשיח?

"אין לי מושג על דרכי הקשר שהיו לו עם הרבי", אומר הרב טהאלער, "אני רק יודע שזה היה שמיימי לחלוטין!

"כידוע הרבי והריבניצער נפגשו בגשמיות פעם אחת בלבד, באותה 'יחידות' שתוארה בהרחבה בגליון הקודם. אולם ישנם סיפורים מדהימים על הקשר המיוחד שהיה ביניהם גם מבלי שנפגשו.

פעם הגיע אלי יהודי, חסיד חב"ד בשם ישראל חן. מכיוון שידע שהייתי מקורב לאדמו"ר מריבניץ, ביקש לפגוש אותי. הוא סיפר לי שהייתה לו בת שחלתה במחלה הידועה ואושפזה בבית רפואה. במהלך האשפוז, הגיעה לבקרה בתו של האדמו"ר מריבניץ, משום שהוא אמר שמדובר בילדה עם נשמה גבוהה.

בעקבות כך, הקשר בין משפחת האדמו"ר לבין משפחת חן התהדק.

כאשר הריבניצער נחלש מאוד, רעייתו הרבנית ביקשה לעבור אצל הרבי מה"מ כדי לבקש ברכה. היא ביקשה אפוא מר' ישראל חן שיסייע לה לממש את הביקור.
ואכן, ביום ראשון, בתחילת חלוקת הדולרים הוכנסה הרבנית מהצד, ועמדה מול פני הרבי, בבקשה ברכה לבעלה האדמו"ר מריבניץ. הרבי העניק לה שטר של דולר לברכה, והתבטא באמירה שמיימית – "תגידי לבעלך שלא יהיה לו קפידה על כך שאני מטריח אותו כל כך הרבה…"

כשהרב חן פגש אותי וסיפר לי את הסיפור, הוא היה בהשתוממות. "היתכן?!" שאל, "הרי הרבי והאדמו"ר מריבניץ נפגשו רק פעם אחת לפני שנים רבות, על איזה טורח מדובר פה?"

עניתי לו – שאת מה שהרבי התכוון, רק הרבי והריבניצער יודעים, אבל אני יודע לספר על כמה מקרים שניכר בהם הקשר המיוחד בין הרבי לבינו…

תוכל לשתף את הקוראים בסיפורים אלה?

בוודאי. הנה אחד הסיפורים המופלאים:

היה יהודי מארצות הברית בשם כץ. הלה היה נוסע מידי פעם לרוסיה ומודיע לרבי לפני כן. יום אחד הודיע לרבי שהוא נוסע לברית המועצות ומתכנן גם לפגוש את האדמו"ר מריבניץ. הרבי ביקש שיכנס לחדרו, שם נתן לו חבילת כיפות והורה לו להעביר את החבילה לאדמו"ר מריבניץ.

הוא לקח את החבילה ובהיותו בדרך חשב לעצמו שמגיע לו כיפה אחת כ'שכר טרחה' על ההעברה. 'והרי ממילא הריבניצער לא יודע כמה כיפות הרבי שיגר לו; אם כן, הוא יכול לקחת ב'חסידשע גניבה' כיפה אחת לעצמו.

כך אכן עשה, הכניס כיפה אחת לכיסו.

כשהוא הביא לריבניצער את החבילה, מבלי להעיף בה מבט, בלי לספור, שאל מיד "איפה עוד כיפה?" וביקש שיביא לו אותה… כץ הנבוך הוציא אותה מכיסו והריבניצער הניחה על ראשו. לאחר כמה דקות הוריד אותה ואמר לו "אני רואה שזה נוגע לך ממש בנפש, אתה יכול לקחת אותה לעצמך"…

ממקרה זה אפשר ללמוד רבות: האדמו"ר גילה אהבת ישראל כפולה, גם דאג שהשליח לא ימעל בשליחותו, וגם העניק לו בחזרה כיפה שהתקבלה מהרבי, ואף הוא עצמו השתמש בה…

כשהרבי שלח אנשים לריבניצער להתברך

שמעתי שהרבי שלח לריבניצער אנשים כדי לקבל ברכות ולהיפקד בזרע של קיימא…

אספר לך על סיפור מעניין שהיה בביתי הפרטי.

מזה שנים ארוכות רעייתי מנהלת את ארגון 'נשי חב"ד לדוברות אנגלית בארה"ק'. לפני מספר שנים ערכה בביתנו התוועדות לנשות חב"ד בירושלים דוברות אנגלית. במסדרון הכניסה לבית, מעל לפסנתר, ישנם שתי תמונות – של הרבי מה"מ ושל הריבניצער.

לאחר האירוע נגשה אחת הנשים לאשתי ושאלה מה הקשר שלנו לאדמו"ר מריבניץ. לאחר שאשתי ענתה לה שהיינו מקורבים אליו, סיפרה לנו שבמשך זמן רב לא זכתה לילדים. כאשר עברה אצל הרבי בחלוקת דולרים וביקשה ברכה, הרבי שלח אותה לבקש ברכה מהריבניצער. היא אכן נסעה אליו, ולאחר שהתברכה מפיו, נושעה ב"ה.

סיפור דומה שמעתי מיהודי חב"דניק, שהרבי הורה לו לבקש מהאדמו"ר מריבניץ ברכה לילדים; ואכן, לאחר שפנה אליו וביקש את ברכתו, זכה לחבוק בן.
היה עוד מקרה של יהודי שבמשך שנים רבות לא היו לו ילדים. בכל פעם שהוא ביקש מהאדמו"ר מריבניץ ברכה לילדים, הוא נענה בהבטחה לבן, אך בפועל, השנים חלפו ודבר לא אירע.

בחודש אלול תשנ"ו הסתלק האדמו"ר מריבניץ לבית עולמו. כעבור שנה וחצי, לאחר 24 שנות ציפייה, נולד לאותו יהודי בן ראשון.

מעניין לספר עוד אפיזודה: אבי הילד למד בבחרותו בישיבה ליטאית, ואז החל להתקרב מאוד לאדמו"ר מריבניץ. פעמים רבות שאל אותו האם להחליף את נוסח התפילה שלו מנוסח אשכנז לנוסח ספרד – אך נענה בשלילה. פעם אחת ביקש בדמעות מהרבניצער שיסכים לו להתפלל בנוסח שלו. הריבניצער ענה לו בקול גדול: "אני לא מתפלל עם הסידור, אני מתפלל עם הלב"…

טפח מעל פני הקרקע

כאמור, קשר מיוחד ועמוק שרר בין האדמו"ר מריבניץ לבין חסידי חב"ד שהיו מאחורי מסך הברזל, בפרט כאלה שהתגוררו בעיר צ'רנוביץ.

אחד המיוחדים שבין החסידים בצ'רנוביץ, היה מזכירו של אדמו"ר הריי"צ החסיד ר' חיים זלמן קוזלינר ע"ה המכונה חז"ק. הלה היה חסיד דעתן מאוד, תלמיד חכם ובעל שיעור קומה. הלה נהג באדמו"ר מריבניץ בכבוד ובהערצה.

בנו, החסיד ר' מוט'ל קוזלינר ע"ה שהיה באותה תקופה בחור צעיר לפני חתונתו, לא הצליח להבין מה פשר ההערצה של אביו לאדמו"ר לא–חב"די; זה ממש הציק לו. פעם אחת לא התאפק ושאל את אביו במפגיע "למה אתה מחזיק מהריבניצר?"

הרב חז"ק ענה לו שמדובר ביהודי שנמצא טפח מעל פני הקרקע. התשובה לא קיררה את דעתו של הבן, והוא אמר: "הרי מדובר רק בטפח"… על כך השיב לו האב "אכן, זה רק טפח, אולם בוא ונראה האם אתה מסוגל לזה"…

את האפיזודה הזאת כמו גם עוד שורה ארוכה של סיפורים ועדויות, זכה לשמוע הרב טהאלער שי' מפי המשפיע האישי שלו הרב מוטל קוזלינר ע"ה.

ר' מוטל סיפר כי אחרי שראה את נחרצותו של אביו, החליט להתחקות בעצמו אחרי הריבניצער ולבדוק למה התכוון אביו.

באותה שנה חל חג הגאולה י"ב בתמוז בשבת קודש. ר' מוטל' הגיע לבית הכנסת בו התפלל הריבניצער וביקש לעקוב אחר הנהגתו על מנת לחזור אחרי זה הביתה ולספר מה עושה הרבניצר בחג הגאולה.

כשנכנס לבית המדרש, מצא את הריבניצער אומר תהילים. מיד בכניסתו סימן לר' מוטל' באצבעו והורה לו לשבת לידו ולומר איתו תהילים. השעות חלפו, ולאחר אמירת ספר התהילים כולו, ביקש ר' מוטל' לחזור הביתה, להתוועדות החסידים שהתכנסה שם לכבוד י"ב תמוז, אך הריבניצער אמר לו שכעת הגיע זמן תפילת שחרית…
לאחר התפילה הורה לו לשבת עמו לקידוש ולאחר מכן להתפלל מנחה. ר' מוטל' הרגיש שהוא 'מתפוצץ' מבפנים. הנה בבית הוריו יושבים כעת חסידים ומתוועדים בקירוב לבבות לכבוד חג הגאולה, והוא מכלה כאן את זמנו…

זמן מה לאחר תפילת מנחה 'שחרר' הריבניצער את מוטל' הביתה. הוא רץ מתוך מגמה להספיק לתפוס לפחות את חלקה האחרון של ההתוועדות, אולם כאשר הגיע, בדיוק אז הסתיימה ההתוועדות. כל הנאספים חייכו שבדיוק כשהוא הגיע, הם יוצאים לבתיהם. ר' מוטל' סיפר לאחר מכן, כי הרגיש שהאדמו"ר מריבניץ נתן לו לצאת מתוך ידיעה מתי המתוועדים סיימו את התוועדותם – ובכך רמז לו שאיתו לא משחקים…

זמן מה לאחר מכן, הגיע הרב חז"ק עם בנו הבחור לרבניצער כדי לבקש ברכה שימצא שידוך. האדמו"ר שהיה אמנם מורם מהעולם, אך פרקטי מאוד, בירך אותו שימצא מישהי 'שהיא לא קלאפטע'. כשר' מוטל' היה מספר זאת, היה מוסיף בחיוך שב"ה הברכה התקיימה…

ברבות השנים, לאחר שמשפחת קוזלינר יצאה מרוסיה ועלתה ארצה, נסע ר' מוטל' לרבי מה"מ. באחת ההזדמנויות נסע לבורו פארק ונכנס לבית המדרש של האדמו"ר מריבניץ. בדיוק באותה שעה הוא היה בסעודת מצווה עם כמה ממקורביו וחסידיו.

מיד כשנכנס, האדמו"ר נעמד במקומו וקרא לעברו "מוטל, זה אתה?" לאחר שהרב קוזלינר הנהן בחיוב, הריבניצער בירך בהתרגשות רבה ברכת 'שהחיינו' בשם ובמלכות…

בשיחה ביניהם סיפר ר' מוטל קוזלינר לאדמו"ר מריבניץ כי הוא מנהל ישיבה בקריית מלאכי. בעקבות זאת התיישב הריבניצער וכתב לו מכתב המלצה חם ולבבי. מכתב זה פתח בפניו את הדלת אצל גבירים רבים שלא אהדו את חב"ד אהדה יתרה, בלשון המעטה. בזכות המכתב המיוחד תרמו סכומים גדולים לטובת ישיבת חב"ד בנחלת הר חב"ד.

תחיית המתים ממש

קשר מיוחד היה לאדמו"ר עם המשפיע המפורסם הרב מענדל פוטרפס ע"ה.

ר' מענדל שהיה חסיד פיקח וחריף, איתן בהתקשרותו לנשיאי חב"ד, לא חיבב שחסידים הולכים להתברך מפי אדמו"רים אחרים. הוא טען שיש לנו 'רבי' אחד ואין בלתו.

אולם כשהגיע לצ'רנוביץ לאחר שחרורו ממאסרו הממושך, שמע שחסידי חב"ד, ובראשם חז"ק, מחשיבים את האדמו"ר מריבניץ. הוא החליט ביחד עם כמה מהבחורים הצעירים לעקוב אחריו במשך שבוע ימים, לעשות את מה שהוא עושה ובכך להבין במה מדובר.

סיפר ר' מענדל, שכעבור יום אחד כולם נשברו, כולל הוא עצמו שעבר את שבעת מדורי הגהנום בכלא ובמחנות העבודה בסיביר. דוגמה אחת לכך היתה המהירות הרבה בה היה האדמו"ר מגיע לטבול בנהר הקפוא, שהותירה אותם המומים. כשהם טרם הספיקו לפשוט את בגדיהם וניסו להיכנס למים הקפואים, האדמו"ר מריבניץ כבר סיים את טבילתו ופנה במהירות לדרכו.

ר' מענדל הבין שמדובר כאן באיש רם מעלה, ומאז נרקם קשר אמיץ בינו לבין הריבניצער.

בהיות שניהם אנשי תעוזה, נהגו שניהם לצאת לערוך בריתות מילה במחתרת. האדמו"ר מריבניץ היה מוהל, ולעולם לא סירב למי שביקש ממנו לערוך ברית. ר' מענדל נהג אפוא להתלוות אליו בזמן עריכת בריתות במחתרת. הסיבה לך שהריבניצער חיפש בן לוויה, היתה נעוצה בעובדה שרוב הבריתות נערכו רק כאשר האם בבית בעוד האב שהה בעבודה כדי שלא יקשרו אותו ל"פשע". מחשש 'יחוד', ביקש הריבניצער שיבוא איתו מישהו נוסף.

על אחת הבריתות בה השתתף עם האדמו"ר מריבניץ, סיפר ר' מענדל בהתפעמות רבה, בהוסיפו כי על אף שעבר הרבה תלאות במשך חייו, אבל היראה הפחד והאימה שהיו לו באותו מעמד, לא חווה כל ימי חייו…

ומעשה שהיה כך היה:

פעם באה אישה אחת לפני האדמו"ר וסיפרה לו שלאחר עשרים שנות נישואין, נולד להם בן ראשון. בעלה מכהן כקצין בכיר בצבא הרוסי, וכמובן שלא הסכים בשום אופן למול את בנו. אלא שכעת נוצרה שעת הכושר, שכן בעלה נסע לשבועיים לנופש, והיא רוצה לנצל את ההזדמנות למול את בנה תיכף ומיד, באופן שהברית תתרפא עד שבעלה ישוב לביתם.

האדמו"ר הסכים להגיע ולמול את הבן, אך הרבנית פחדה מאד. היא טענה לפניו שכאשר הקצין ישוב לביתו ויגלה את הברית, הוא יהרוג אותו, והיא איננה מוכנה להיות אלמנה או עגונה… לאחר שלא הצליחה להניא אותו מכוונתו, הוציאה מהתיק והחביאה את סכין המילה.

כאמור, האדמו"ר ביקש מר' מענדל שיתלוה איתו לבית הקצין ויתכבד להיות סנדק בברית. הם קבעו שלא יגיעו ביחד, מחמת הסכנה, אלא כל אחד יבא לשם בנפרד.
לאחר שראה האדמו"ר מריבניץ שהסכין לא נמצאת בתיק, הוא לקח סכין פשוטה שמצא במטבח והחל לחדדה ולהשחיזה שתהיה ראויה למילה. אלא שתוך כדי הברית, העניין הסתבך מאד והיה שם שטף דם שלא נעצר. התינוק שבתחילה צרח והאדים כולו, הכחיל והחל לפרכס עד שלבסוף הפך לבן כולו. ר' מענדל ששימש כסנדק, הסתכל וראה שהתינוק אינו חי עוד…

האֵם המבוהלת נפלה על הרצפה מתוך בכי נורא. היא אמרה שכשבעלה יחזור, הוא יהרוג את כולם, כולל אותה, על שהעזה למול את הבן; והנה כעת הוא גם מת…
ר' מענדל שאחז כל העת בתינוק, צעק בבהלה לעבר האדמו"ר "תעשה משהו"… פניו של האדמו"ר מריבניץ הפכו לאש להבה. הוא עצם את עיניו ונכנס למצב של דביקות עילאית כשידיו אוחזות בתינוק המת. לפתע פתאום הדימום הפסיק בבת אחת, התינוק חזר לצבעו הטבעי, והוא החל לבכות!…

אחר אותה ברית, אמר ר' מענדל לריבניצער: "שמחתי ללוות אותך בבריתות ולהיות הסנדק. וראיתי אצלכם מופת של תחיים המתים; אך אף על פי כן, זאת אבקש ממכם, שמהיום והלאה אל תשתפו אותי יותר באותות ומופתים כאלה"…

ואכן, לא פעם העיד ר' מענדל, כי ראה במו עיניו 'מופת' של תחיית המתים ממש…

אחרי שר' מענדל פוטרפס קיבל אישור לצאת מרוסיה, קיימו החסידים התוועדות פרידה ו'צאתכם לשלום'. איש מבין הנאספים לא ידע האם ומתי יפגשו שוב עם ר' מענדל. כטוב ליבו של ר' מענדל ביין, פנה לחז"ק ואמר לו מילים מפתיעות:

"יש לי שלוש סיבות של הכרת הטוב כלפיך: הראשונה היא על כך שהכרת לי את האדמו"ר מריבניץ. את השניה אומר לך רק בארבע עיניים, ואת השלישית לא אספר גם לך"…

לאחר שנים רבות, הזדמן ר' מענדל לשיקגו והתוועד שם. לפתע זיהה בין הנאספים את אחד מגבאי האדמו"ר. הוא אמר שלכבודו יספר כמה סיפורים ממנו. חסידי חב"ד שנכחו בהתוועדות, לא ממש אהבו את שינוי הנושא, וביקשו שיספר סיפורים על הרבי מה"מ. ר' מענדל קם והכריז: שידעו כולם שהריבניצער הוא קודש קודשים…

"אינני שואל כאדמו"ר, אני שואל כידיד"…

בצ'רנוביץ התגורר גם המשפיע הנודע הרב משה וישצקי ע"ה. אף הוא התקרב לריבניצער לאחר שגילה את כוחו הרוחני.

באחד הימים רעייתו של ר' משה, חלתה מאוד. בעלה הציע כי יבקש את ברכתו של האדמו"ר מריבניץ, אך היא בדעתה החסידית סירבה. "ברכה מבקשים רק מהרבי שלנו", פסקה. בעלה שמע את התנגדותה, וקיבל.

כשהגיע לבית הכנסת, פגש את האדמו"ר מריבניץ עומד בפינתו ומתפלל. לפתע סימן לו הריבניצער באצבעו להתקרב אליו, ושאלו: "מה שלום אשתך?" הרב וישצקי נרעש מרוח הקודש הגלויה. הוא חש במצוקה. מצד אחד רצה לבקש ברכה, אך מצד שני – רעייתו מסרבת.

האדמו"ר מריבניץ פתר את לבטיו לבד. הוא חייך ואמר מיד "אינני שואל כאדמו"ר, אני שואל כידיד"…

"האתרוג שלי" מכפר חב"ד

החל משנות המ"מים ועד הסתלקותו של האדמו"ר מריבניץ בשנת תשנ"ו, נהג הרב שלמה טהאלער בהתקרב חודש תשרי לנסוע לפרדס האתרוגים של ר' אלעזר גורליק בכפר חב"ד, כדי לבחור אתרוגים יפים עבור האדמו"ר מריבניץ וכמה מבני משפחתו בארה"ב.

"הרב גורליק זכה גם הוא להכיר את הריבניצער, אז הוא עזר לי לבחור עבורו אתרוג מהודר ויפה!", מציין הרב טהאלער. "כמובן שמתוך כל האתרוגים שרכשתי, את האתרוג היפה ביותר שלחתי לריבניצער, אשר למרות שנהג לקבל אתרוגים מאנשים נוספים, באי–ביתו העידו בפניי לא–אחת שהוא תמיד השתמש באתרוג ששלחתי לו מכפר חב"ד".

"את האתרוג הייתי שולח או באמצעות מישהו שנסע לארצות–הברית או באמצעות הדואר. שנה אחת, שלחתי את האתרוג בדואר, אך משום מה האתרוג בושש מלהגיע ליעדו… באי–ביתו של הריבניצער הבחינו כי חג הסוכות מתקרב ועדיין אין באמתחתו אתרוג, אז הם הציעו ליהודי אמיד שינצל את ההזדמנות ויזכה לרכוש עבור הריבניצער אתרוג יקר ומהודר, ואכן כך עשה.

"כאשר הוא חזר עם האתרוג וביקש למוסרו לריבניצער, הצדיק דחה זאת באומרו: "לא! האתרוג שלי בדרך לכאן!" ואכן באיחור ניכר אך בתזמון מושלם, ממש בערב החג האתרוג הופיע".

"היו שנים שעוד אנשים הביאו עבורו אתרוגים, אך הוא נהג תמיד לברך על האתרוג ששלחתי לו מכפר חב"ד.

"זכורני כי שנה אחת הרב גורליק נתן לי אתרוג יפהפה במיוחד עבור הריבניצער, אך בחלוף הזמן התעוררה שאלה על כשרותו. אז רכשתי אתרוג נוסף, לא מכפר חב"ד, ושלחתי את זה לריבניצער. לאחר–מכן סיפרו לי באי–ביתו, כי על האתרוג השני ששלחתי הוא עשה את ה'ברכה', אך עבור הנענועים של 'הלל' הוא בחר להשתמש דווקא באתרוג מכפר חב"ד".

מחלת הנפילה והשער הארוך

הסיפורים קולחים מפיו של הרב שלמה טהאלער בזה אחר זה. כל סיפור מרתק מקודמו.

העובדה שחסידים מסורים ונאמנים היו בקשרי–ידידות קרובים עם הריבניצער, לא המעיטה בכהוא זה במידת התקשרותם לרבותינו נשיאנו. גם הריבניצער בעצמו, אשר היה יהודי צדיק קדוש וטהור, אמנם כונה 'אדמו"ר' אך לא נהג בכל גינוני האדמו"רות, הנהגת חצר וכדו'.

"את הסיפור הבא סיפר מחותני הרב בן ציון גרוסמן ממגדל העמק:

באחת הפעמים שהאדמו"ר מריבניץ ישב בסעודה שלישית, הזמן התארך עד מעבר למוצאי שבת, ואנשים שונים החלו להגיע גם ברכביהם והצטרפו לסעודה.
אחד מאותם יהודים היה יהודי שהיה אז בתחילת התקרבותו ליהדות. היה לו שיער ארוך ביותר שגלש מראשו עד מותניו. תוך כדי שהאדמו"ר מפזם בדבקות את אחד מניגוניו, פקח את עיניו וראה את אותו יהודי. תחילה הגיב בבהלה רבה, משום שחשש שמדובר באישה שהתיישבה שם, אולם עד מהרה לחש הרב גרוסמן באוזניו שזהו איש ולא אישה…

הריבניצער שאל באידיש: כמה הוא מוכן שישלמו לו כדי שיוריד את השיער הזה?

אותו צעיר סבל קשות ממחלת הנפילה ('אפילפסיה') חמורה. ניגשתי אליו מיידית – מוסיף הרב גרוסמן לספר – וסיפרתי לו את דברי האדמו"ר. אמרתי לו שמדובר כאן בעסקת חייו, שיבקש ממנו שירפא אותו ממחלת הנפילה.

הוא ניגש לאדמו"ר וסיפר שהוא צריך רפואה שלמה, שכן הוא חולה במחלת הנפילה.

"ברור שהוא נופל", הגיב מיד האדמו"ר, "אם הוא סוחב כזה משא, איך לא ייפול?! שיוריד את השיער ויקבל על עצמו לאכול כשר ולשמור שבת, והוא לא ייפול יותר".
הבחור שכבר היה בתהליך התקרבות, קיבל על עצמו את שתי המצוות, שבת וכשרות, ומאז לא נפל עוד.

פעם אחת חבריו ניסו לפתות אותו לנסוע איתם בשבת, בתואנה שהוא יושב רק מאחורה ולא מחלל אותה בפועל. ברגע שהרים את הרגל כדי להכניסה לרכב, מיד נפל – וזאת למרות שתקופה ארוכה המחלה לא פקדה אותו…

את הסיפור הזה שמעתי מפי מחותני הרב בן ציון גרוסמן במהלך סעודת שבע ברכות של בני ר' אלימלך, שהתחתן עם בתו. הוא סיים וגילה כי "אותו בחור היום הוא אברך חסידי עם משפחה גדולה ומפוארת, ואף הוא נוכח כאן בסעודת השבע ברכות"…