אחדות פנימית: "בליובאוויטש אוהבים חסיד אמיתי ולא שמאטע!"

מערכת ה'איבערלעבן' – התלמידים השלוחים – ישיבת תות"ל נתניה

א-ח-ד-ו-ת. לאחרונה מילה זו לא משה מלהדהד בבתי אנ"ש חסידי חב"ד. אע"פ שחסידי חב"ד ככלל, הינם משפחה אחת גדולה ומפוארת, קורה ולפעמים מתגלעות חילוקי דעות המתבטאות פעמים אחדות אף במעשים. על כן, חשוב מידי פעם להיזכר ש'אב אחד לכולנא'! לדעת לרדת מהמסילה שבנינו לעצמנו בכבוד, ולקלף במעט את המציאות העצמית הנפוחה, דבר לכשעצמו הינו פעולה כ"כ פשוטה – פשוט להטות אוזן קשבת ומבינה גם לאחר. ואזי בשינוס מותניים במשותף, ננסה יחד לחשב מסלול בו גם שאר אחינו החסידים יוכלו בכפיפה אחת לעלות על מסילה משותפת המוליכה בית א-ל לגאולה האמיתית והשלימה.

ללא ספק שאחד המקומות הבולטים במיוחד והיחודיים; הינה הישיבה – ישיבת 'תומכי-תמימים ליובאוויטש'. בית היוצר שבו יוצקים לבחור את 'המידות טובות' ומפמפמים בו 'יראת שמים'. זהו המקום שבו הבחור יושב וחושב – 'מה מצופה ממני ומה אעשה', אשר מוסר עצמו במסירה ונתינה גמורים לרבי, ניצב ומכריז 'הנני' לכל דבר שבקדושה. יתרה מכך, חידושה של 'תומכי תמימים' בפרט ובכלל חסידי חב"ד מתאפיין ביכולת ההכנסה של ה'חסידות' 'ללומדות' – לימוד לא רק בהשכל ודעת אלא גם ברגש. ולכן בזמן זה בעת השהות בישיבה בדרך כלל ישנה קנאות בלתי מתפשרת באשר לשיטתו של הרבי. ולפיכך החשוב ביותר שהמשפיע או איש הצוות העומד בראש, יהי' מאלו שכפופים ובטלים לרבי ולהוראותיו.

כבר הי' לעולמים כמה וכמה אישים מפורסים שכיהנו בראשות הישיבה, מעניין הי' לבחון זמנים מסויימים בהם עמד בראשות הישיבה יהודי שאיננו נמנה על העדה הקדושה – עדת חסידי חב"ד.

מה לנו יותר מאשר הסיפור המפורסם שאחד המגידי-שיעורים בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש היה חסיד קוידנוב, עליו מסופר כי לקראת ראש השנה, כאשר שיירה של עגלות עמוסות בחסידים הייתה מגיעה לליובאוויטש, יצאה עגלה אחת מליובאוויטש בדרכה לעבר קוידנוב. הדבר עורר תחושות לא נעימות בקרב התלמידים, והדברים הגיעו לאוזניו של הרבי הרש"ב נ"ע, שהגיב על כך: "אני צריך חסידים, לא 'סמרטוטים'…"

מסיפור זה למדו חסידים שחסיד הוא אדם שמכיר את מקומו, ולא אדם שמשתנה בקלות בהתאם ללחצי הסביבה – כמו סמרטוט. והרי מגיד-שיעור זה הוא חסיד אמיתי המקושר לרבו, האדמו"ר מקוידנוב, ואינו מתכוון להפוך את עורו בגלל מקום עבודתו…

לקמן נתחקה אחר שני אישים מיוחדים שהיו ראשי ישבות מיוחדים וייחודיים כאחד. הרה"ג ברוך שמעון שניאורסון ע"ה וכן הרה"ג ישראל גרוסמן ע"ה. וננסה במעט לגלות טפח או טפחיים בקשר האישי שלהם עם כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו – משיח צדקנו.

ר' ברוך שמעון שניאורסון בעל ה"ברכת שמעון" הי' מיוחס לכ"ק אדמו"ר הזקן ארבע פעמים (סבו הרה"ח נחום זלמן שניאורסון אב"ד בצ'רקס היה נכדו של רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש שהיה נכד פעמיים של האדמו"ר האמצעי, ור' נחום זלמן היה חתנו של רבי מרדכי דב מהורנסטייפל ואמו של הרב נחום זלמן הייתה נכדתו של רבי יעקב ישראל מצ'רקס) ובצעירותו מבין הישיבות בהם למד בולטת ישיבת 'חכמי לובלין' בראשות ר' מאיר שפירא. לימים התחתן עם ביתו של הגאון רבי דב בעריש ויידנפלד גאב"ד טשעבין.

מסופר כי הי' נוהג בסיומי הדרשות והשיחות שלו לומר "שנזכה לקבל פני משיח". עד לכדי כך הגיעו הדברים, אחד מתלמידיו הלך בשליחותו לאחד מגאוני ירושלים, ובסיום פגישתו סיים בנוסח סיומי רבו. שאלו הגאון מניין לך שיש עניין לקבל פני משיח? זה נשמע יפה אך מה המקור לכך? ענה התלמיד שאינו יודע ואמר זאת רק בגלל שרבו כך נוהג, אבל בהחלט יגש וישאל את רבו מה המקור. בבוא התלמיד אמר לו ר' ברוך שמעון – שזו גמרא מפורשת בעירובין (מג, ב): "כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח". ופירש רש"י: "מפני הטורח – שמניחין צרכי שבת והולכין להקביל פניו".

על אופיו המיוחד ניתן ללמוד מהסיפור הבא. פעם מצאו את ר' שלמה חיים יושב בשיעור נגלה של ר' ברוך שמעון ושומע בשקיקה את דרשותיו. שאלהו מה הניע אותו ללכת לשיעוריו ומדוע כ"כ הי' חשוב לו להשתתף. ענה ר' שלמה חיים – ששמע לפני זמן רב שר' ברוך שמעון עבד על עצמו שגם בעת היותו בהתלבות הכי גדולה בלימודו, ניסה להרגיל את עצמו לא לזוז ולא להזיז אף איבר. לא תנועות ידיים ואף לא אפי' נידנוד קל. ולכן הלך לשמוע, בכדי לראות מופת זה מול עיניו!

בשנת תשי"ב מונה לראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית בלוד. הישיבה הוקמה בשנת תש"ט בעיר לוד. אז ראה ר' זושא וילימובסקי בסמוך לבתי הגרעין הראשון של שיכון חב"ד לוד בניין נטוש בן שלוש קומות ובאותה העת הכריז על המקום כישיבת תומכי תמימים. הישיבה שם כונתה ה"פרדס", משום ששכנה ליד פרדס תפוזים. אחרי חג הפסח תשי"א התאחדו ישיבת 'אחי התמימים' (שהוקמה בשנת תרצ"ח ע"י ר' אליעזר קרסיק) והישיבה בלוד לישיבה אחת, ומאז נקראת 'ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית'. וכאמור כשהורחבה הישיבה החל משנת הלימודים החדשה זכו התמימים בראש-ישיבה הייחודי.

אך לא כאן החלה להתרקם קשריו המסועפים עם הרבי. כבר בשלהי שנת תשי"א כתב ברוך שמעון מכתב מחמם לרבי, בו הביע את איחוליו לכ"ק אדמו"ר מה"מ לרגל התחלת נשיאותו. ממנו משתקפת הערצתו המיוחדת של הגרב"ש ע"ה אל הרבי.

אך גם זו אינה ההתייחסות הראשונה. הנה עוד קודם תשי"א – בח' אב תש"ח, פירסם רב"ש באחד מעיתוני הארץ ('היומן') תחת הכותרת: "קרני הוד תורה". ובו סקר את הוצאת סדרת "צמח צדק" שהוהדרה ע"י כ"ק אדמו"ר מה"מ.

מספר חודשים לאחר כתיבת המאמר האמור שיגר הכותב ע"ה את המאמר אל כ"ק אדמו"ר מה"מ שהשיב לו באגרת קודש ממנה מתברר על חלק נוסף של המאמר שלא נדפס, וזה לשון קדשו:

ב"ה, כ"ב שבט, תש"ט

שאר-בשרי הרב-הגאון איש-ירא-אלקים נבון-ומשכיל וכו'

מהורב"ש שי'

שלום וברכה!

מכתבו עם המוסגר-בו (מאמרו במכתב-עת היומן, והעתק החלק שהשמיטו בעתון) הגיעני באיחור זמן. ומפני רוב הטרדות נתאחר גם-כן מכתבי, ואתו רוב הסליחה. ובודאי מסר לו . . מה-שכתבתי במכתבי אליו וגם הנדפסים בהוצאותינו שנשלחו . . בשביל כבוד-תורתו, ובטח יאשר קבלתם. ואם ידפיס הערכה עליהם, או בכלל בהנוגע לפעולות קה"ת מרכז-לעניני-חנוך וכו', וישלח לנו העתקה – ת"ח מראש נתונה לכבוד-תורתו על-זה.

ואני תודה-לא-ל אשר סוף-סוף נגמרו ההכנות להוציא- לאור גם את ספר פסקי דינים להצמח-צדק, ונמצא כבר בדפוס. 

ובמענה על מה שהעיר באיזהו מקומן בהצמח-צדק, אחרי נתינת תודה על השבח ועל התהלה לפעולות "קה"ת" שבמאמרו, ואבוא על סדר מכתבו…

[המשך המכתב, הכולל תשעה סעיפים הדנים ומתפלפלים בהערותיו של הגרב"ש שניאורסון זצ"ל בדברי ה"צמח צדק", נדפס ב"אגרות קודש" שם.]

להלן המכתב שכתב לרבי לרגל קבלתו את הנשיאות:

ערב ראש השנה תשי"א הבע"ל, ירושלים עיה"ק תובב"א

הוד-כבוד שאר-בשרי הרב הצדיק הגאון בנגלה

ובנסתר נשיא עדת חב"ד מוהר"ר הרמ"ש שליט"א

לקראת השנה המתחדשת עלינו ועל כל ישראל לטובה באתי להתברך ולברך שהשי"ת ברוב רחמיו יכתבנו ויחתמנו לטובה בספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים ויתקבלו תפלותנו לפני אדון כל וכ"ק אבותנו הק' זצללה"ה נבג"מ ימליצו טוב בעדנו שנושע בישועה שלימה ברוחניות-וגשמיות ולגאולה שלימה בקרוב. 

בהזדמנות זו ארשה לי לברך את הוד-כבודו – בברכתי ברכת הדיוט – לרגלי קבלתו את נשיאת העדה הקדושה, יתן השם לאריכת ימים ושנים טובים עד ביאת גואל-צדק, וזכות אבותיו הק' יעמוד לו להיות רועה נאמן לעם ד' אלו להדריכם בדרך המלך אשר סללו הראשונים כמלאכים, ולשמור על גחלת של מסירות-נפש שעדת חב"ד קידשה שם שמים ברבים בפרט בדור האחרון בעקבתא דמשיחא

ויהי' ד' אלקיו עמו ויעל ויתעלה כל העם ויתברכו לרגליו

ברוחניות-וגשמיות אמן-כן-יהי-רצון,

שאר־בשרו מוקירו ומעריצו

ברוך שמעון שניאורסאהן

[יצויין כי למכתבו צירף הגרב"ש הערה תורנית בדברי כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע בשולחן־ערוך שלו שלא הועתקה כאן].

נסיים בעוד מכתב אחרון בו רואים את ביטולו והערצתו לכ"ק אדמו"ר מה"מ (יש לציין שחתם בסופו את שמו ושם אימו כמקבל ברכה ולא כידיד ודו"ק)

ב"ה, טו"ב סיוון תשכ"ג,

ירושלים

לכבוד ידי"נ עוז הרב הגאון הצדיק המפורסם חו"פ תפארת

ישראל כקש"ת מוהרמ"מ שניאורסון שליט"א אדמו"ר מליבוויטש

שלום ורוב ברכה

בהודי' והלל להשי"ת אבשר לבשר לכ"ק שליט"א כי עם התחלת בניית הבנין החדש עבור הישיבה הקדושה שזיכני השי"ת, אנו עורכים בעזהי"ת מסיבת מצוה ביום חמישי י"ב לחודש תמוז שנת תשכ"ג.

מובטחני כי בבשורה זו תגל נפש כ"ק אף הוא כלבבנו וכנפשנו ואף מרחוק יקח חלק בשמחתנו. אנא יזכירנו כ"ק שליט"א בתפילתו כי נזכה בעזרתו יתברך לראות יחד עם כל ידידינו בהשלמת הבית ובחנוכתו לתפארת התורה ולומדיה, ונזכה לראות בבנין בית הבחירה בית מקדשנו ותפארתנו במהרה דידן.

כ"ד ידידו המצפה לגאולה וישועה שלמה

דוב בעריש וויידענפלד בן רחל

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ביקר בארצנו הקדושה בקיץ תרפ"ט. כחלק מכלל הביקור רצה להסתובב ולהכיר את כל החוגים והעדות ולכן הלך בכל יום להכיר חוג אחר. יום אחד ביקר בבתי הכנסת של מאה שערים, בשטיבלאך של "ישועות יעקב". משם הלך ל"תורה ויראה" וכן הלאה. אדמו"ר מהוריי"צ הלך ברחובה של עיר, כשהוא מוקף במלווים מנכבדי חסידי ירושלים. בעוברו ברחוב חברת ש"ס פתאום לא יכלו להתקדם.

"מה קרה?" שאל הרבי.

"אשה עומדת באמצע הכביש. אשה חרדית צדקת גמורה, עם "שאל" המכסה את הראש והכתפיים, עומדת במרכז הדרך וחוסמת את הדרך". ענו לו.

היתה זו מרת פייגא ליבע גוטפרב. שהיתה ידועה ומפורסמת בכל ירושלים בעיקר בפעולות הצדקה וחסד שלה. היא היתה צדקת מן הימים ההם, מן הסוג שאין רואים עוד.

המלווים ניגשו אליה וביקשו ממנה שתואיל לפנות את הדרך. "דרך ארץ!" גערו בקול, אבל היא לא ניאותה. ונהיה רעש ומהומה סביבה.

שאל הרבי "מה קורה כאן? מדוע היא חוסמת את הדרך? בודאי היא רוצה משהו, מה היא רוצה?". ניגשו אליה המלווים ושאלו אותה "מה רצונך?"

"אני רוצה ברכה" ענתה. באותו זמן חדרה ההסתדרות לירושלים ואנשיה החלו מקלקלים את בני הנוער. אבות ירושלמים רבים גילו פתאום שבנם הבחורים, אינם הולכים בדרכים ישרות – ובחרו בדרך ההתפקרות, מחללי שבת ר"ל וכדו'.

מרת ליבע רצתה שהרבי יברך אותה שצאצאיה וצאצאי צאצאיה ילכו רק בדרך שהקב"ה רוצה ולא אחרת. אם הרבי יבטיח לה שכך יהיה – מוטב, ואם לא, היא תשכב על הרצפה ולא תיתן להם לעבור.

"היא צודקת" התרגש הרבי. "אני מבטיח לה שכל צאצאיה ילכו בדרכי ישרים".

מאז כבר עברו כשמונים שנה. למרת ליבע גוטפרב נולדו מאז יותר מאלף צאצאים ואין ביניהם אפילו אחד (!) שיצא חלילה לתרבות רעה, כולם הולכים בדרך התורה והמצוות ב"ה. היא היתה אמנם ליטאית אבל ידעה מה כוחה של ברכת צדיק. והרבי ידעה שהיא מתכוונת באמת ובתמים רק עם "ערליכקייט" ולכן הבטיח לה נאמנה וההבטחה התקיימה.

הרבנית הצדקנית מרת פייגא ליבע גוטפרב היתה חמותו של הגאון החסיד ר' ישראל גרוסמן ע"ה, ועל אדני אמונת חכמים וצדקות מופלגת זו בנה את ביתו.

עוד בהיותו אברך צעיר לימים, כבר היה הגאון החסיד ר' ישראל גרוסמן ע"ה ראש ישיבה במלוא מובן המילה.

לאחר כעשר שנים ששימש כראש ישיבת קרלין בירושלים, התבקש לשמש כראש ישיבת "תומכי תמימים" בלוד. ההצעה הגיעה בשנת תשי"ח במהלך חופשת הבראה לכל ראשי הישיבות בארץ, שהתקיימה בבניין "ועד הישיבות" בקריית צאנז בנתניה.

המארגנים הקצו חדר אחד לכל שני ראשי ישיבות, וכך נפל בחלקו של רבי ישראל לשהות בחדר אחד עם הגרב"ש שניאורסון. אותה עת שימש הגרב"ש כראש ישיבת "תומכי תמימים המרכזית" בלוד.

במהלך היום סח הגאון ר' ברוך שמעון את דאגתו בפני ר' ישראל. הוא סיפר כי חותנו גאב"ד טשעבין עומד להקים ישיבה בירושלים בשם "כוכב מיעקב" ומעוניין בכל לבו שהוא (חתנו) ישמש בה כראש הישיבה, אך בשל תפקידו כראש ישיבת "תומכי תמימים", נבצר ממנו ליטול על עצמו את התפקיד, עד אשר ימצא מחליף ראוי למלא את מקומו בישיבת חב"ד.

מהכא להתם, החל ר' ברוך שמעון שניאורסון להפציר ברבי ישראל ליטול על עצמו את התפקיד ולכהן במקומו כראש הישיבה בלוד. ר' ישראל השיב שישקול את ההצעה.

באותו יום נסע ר' ברוך שמעון שניאורסון לכפר חב"ד להציע את ההצעה, לאחר מכן הוזמן ר' ישראל למסור כללי בישיבה, למשמע השיעור הגיבו חברי ההנהלה בהתלהבות גדולה, ולאחר שקיבלו את ברכתו של הרבי, נטל ר' ישראל על עצמו את התפקיד והחזיק בו במשך למעלה מעשרים וחמש שנים.

מתכיפין סיום להתחלה. הסיפור בו פתחנו עם הר"מ בליובאוויטש חסיד קוידינוב, העניק גושפנקא וצבעים חיים יותר להחלטת ר' ישראל לקחת את המשרה בלב שלם.

בעת שהגיעה המשלחת להציע לו לשמש כראש ישיבת ליובאוויטש, חש ר' ישראל אי נוחות מסוימת ללמד בישיבה חב"די כאשר הוא עצמו משתייך לחסידות אחרת. הוא פנה אל המשפיע  הגה"ח הרב אברהם דרייזין (מאיור) ושטח בפניו את תחושותיו. ר' אברהם השיב לו עם המעשה הנ"ל שהתרחש בזמן כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע:

"באחד מהזמנים, כיהן בראשות ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, יהודי חשוב מחסידי קוידינוב. בהגיע ערב ראש השנה, כאשר מאות עגלות מלאות חסידים נסעו לעבר ליובאוויטש לעשות את ימי החג הקדוש במחיצת הרבי, בלטה מאוד עגלתו של ראש הישיבה דנן שיצא מהעיר לכיוון רבו בקוידינוב… היו בחורים שהדבר חרה להם מאד והם התלוננו על כך בפני האדמו"ר הרש"ב. תשובתו של הרבי היתה חד משמעית: 'אנחנו אוהבים חסיד אמיתי ולא שמאטע! (סמרטוט). הוא חסיד קוידינוב, שייסע לרבו. איזו צורה היתה לכך אם היה נשאר כאן רק בגלל משרתו!"

"ובכן", סיים רבי אברהם, "אותו מסר תקף גם לגביך"…

בתקופת כהונתו כראש ישיבת "תומכי תמימים" בלוד ומאוחר יותר בכפר חב"ד, השקיע את כל כוחו ומרצו בהרבצת התורה, במסירת השיעורים בעמקות גדולה ובביאור שיטות הראשונים והאחרונים על פי דרכו בשיטת הלימוד הייחודית. בכל אותה התקופה, לא חס כלל על כוחותיו והשקיע את כל מאמציו מאווייו ותמצית לבו ונפשו בתלמידיו, לגדלם בתורה ולהכניסם בעומק העיון בסוגיות הגמרא בכישרון נפלא.

אך לא רק ראש ישיבה היה. הוא כיהן בפועל כראש ישיבה וכמשגיח רוחני גם יחד, כשהוא משקיע את כל כוחותיו בביסוס הישיבה, להחדיר בתלמידיו רוח של לימוד תורה בהתלהבות חסידית. ואכן זמן קצר לאחר מינויו, כבר הורגשה עבודתו המיוחדת עם התלמידים. הנהלת הישיבה היתה מרוצה עד מאוד מעבודתו הנפלאה וכך גם דווח לרבי.

תקופה קצרה לאחר כניסתו לתפקיד המרומם כראש הישיבה, קיבל ר' ישראל מכתב מאת כ"ק אדמו"ר מה"מ, בו הוא מברכו על כניסתו לכהן בקודש, בברכת הצלחה מופלגה בכל ענייני הישיבה להעמיד תלמידים ראויים לשמם, ובנוסף מגלה את שביעות רצונו על כי נעם לו במיוחד לקבל את הידיעות אודות פעולותיו עם תלמידי הישיבה.

וזה לשון מכתבו:

ב"ה, ה' תמוז, תשי"ח

ברוקלין.

הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ רב פעלים בעל מדות וכו'

מו"ה ישראל שי'

שלום וברכה!

בנועם נודעתי זה מכבר, אשר נכנס כת"ר לכהן בקודש בישיבה הק' תומכי תמימים מיסודם ובהנהלתם של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב ובנו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. ובייחוד נעם לי לקבל אחרי כן הידיעות אודות הפעולה אשר על התלמידים שיחיו, וז"ע נתקבל ג"כ מכתב כת"ר מעש"ק.

ובעת רצון מתאים להבקשה אזכירו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להצלחה מופלגה בכל עניני הישיבה. ובנקודה התיכונה והפנימית להעמיד תלמידים ראוים לשמם תמים [להעיר מערכין ל"א, א, תמימה רבי אומר כו' ובפה"מ. ומזהר חלק ג' קסג, ב]. ביחד עם סגל הר"מ והר"י והמשפיעים דישיבה קדושה זו.

– – – ובימים אלו שלפני ימי חג הגאולה, י"ב וי"ג תמוז, גאולת מנהל הישיבה כ"ק מו"ח אדמו"ר, והרי גופא בתר רישא אזיל, הנה יהי רצון שיגאל כאו"א מאתנו בתכ"י מכל הדברים המבלבלים, ובנצחון גלוי עליהם כמו שהי' בימים ההם לפני ל"א שנה, ומתוך הרחבת הדעת יגבירו חיילים בכל אותם הענינים עליהם מסר נפשו בעל השמחה, ולכל לראש בהעמדת תלמידים יראי ה' ולומדים תורתו תמימה (הנגלה והפנימית) ומקיימי מצותיו בהידור.

בכבוד ובברכת הצלחה בכל האמור ולבשו"ט בזה.

מנחם מענדל שניאורסאהן

• • •

לשליחת חומר, הערות והוספות, שלחו לכתובת המייל: b0583257708@gmail.com