למחרת הלוויה הרבי אמר לי: מעתה תהיה הנהגה אחרת לגמרי

66 שנים חלפו מאז, והרב יהודה לייב גרונר, שזכה להיות קרוב מאוד למאורעות מתוקף תפקידו – כבר אז – כמזכירו של הרבי, משתף אותנו בסיפורים אודות הנהגותיו של הרבי בשנה שלאחר ההסתלקות, עד לי"א שבט תשי"א, יום קבלת הנשיאות באופן רשמי על ידי הרבי, באמירת מאמר החסידות, יסוד דור השביעי, "באתי לגני".

[לנוחיות הכתיבה, בכל פעם שדובר אודות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, נכתב 'הרבי הריי"צ', וכאשר מדובר אודות כ"ק אדמו"ר מה"מ – נכתב 'הרבי'].

'גילויים' בימי השבעה

במהלך ה'שבעה' התקיימו התפילות בחדר היחידות של הרבי הריי"צ. הרבי היה עולה מחדרו, כשהוא מעוטר בטלית ותפילין דרש"י, ואילו התפילין דר"ת, ראב"ד ושימושא רבא – היו בשקיות, אותן הניח על השולחן. לאחר התפילה הסיר הרבי את התפילין של ראש, החליפן בשימושא–רבא; אחר–כך הניח רבינו תם, ואחר–כך ראב"ד.

ראינו כיצד הרבי מקפל את התפילין, והיו בזה שני שינויים ממה שהיינו רגילים: א. בתפילין של יד, היינו מקפלים את הרצועות מצד אחד בלבד. שמנו לב שהרבי מקפל אותן משני הצדדים. הרה"ח ר' פייבל רימלר, שהיה אז בחור צעיר, שאל את הרבי לפשר הדבר, והרבי השיב: השווער [הרבי הריי"צ] אמר לי שצריך להיות [בצורת] כנפי יונה גם בשל יד, וגם בשל ראש. ב. בתפילין של ראש, אנחנו היינו רגילים להניח את הקשר בצד, ואילו הרבי הניח את הקשר באמצע המעברתא.

הרבי הקפיד שלא להתחיל בחזרת הש"ץ עד שיהיו עשרה עונים. לאחר שהרבי סיים שמונה–עשרה, פנה אליי שאבדוק אם אפשר כבר להתחיל. אני כבר ידעתי שהרבי לא מסתפק בתשעה עונים, והייתי מסמן לחיוב רק לאחר שהיו עשרה עונים.

ביום שני בבוקר, בעת אמירת "שיר של יום", כאשר הגיע הרבי למילים "הפח נשבר ואנחנו נמלטנו", בכה הרבי בכיות עצומות. הרבי חזר שוב ושוב על המילים, ולא יכול היה להמשיך.

הרבי ביקש שבמשך השבעה ילמדו בחדרו של הרבי הריי"צ בכל שעות היממה, ויסדרו משמרות. הרה"ח ר' מרדכי מענטליק, ראש הישיבה, שאל את הרבי אם יש עניינים מיוחדים שצריכים ללמוד. הרבי השיב: "זאל מען לערנען נגלה און חסידות [= שילמדו נגלה וחסידות]". לפועל למדו משניות ואת המאמר שיצא לקראת י"ג שבט.

ביום רביעי לאחר התפילה, אמר הרבי שבהתאם למאמר חז"ל ש"שלשה לבכי, שבעה להספד" – צריכים לספר סיפורים על הרבי, וסיפר כמה סיפורים (שהוגהו אחר–כך על ידי הרבי ונדפסו בלקוטי שיחות).

התפילין שהרבי הריי"צ הניח פעם אחת בשנה

באמצע ה'שבעה', בתו הבכורה של הרבי הריי"צ קראה לי ולאחי משה, ואמרה: אראה לכם דבר שכמעט אף אחד לא ראה ולא יודע. היא פתחה את המגירה, ומקצה המגירה הוציאה תפילין, עם בתים מאוד גבוהים. התפילין היו גדולים מאוד, כמעט פי שניים מהרגיל, ומאוד כבדות.

היא אמרה: אלו התפילין של סבי, הרבי הרש"ב, ואבי הניח אותן רק בערב יום כיפור. בכל ימות השנה אמר שמפחד להניח אותן…

הדפסת המשך 'באתי לגני'

בימי ה'שבעה' הרבי אמר לי להכין את המשך המאמר 'באתי לגני'. כידוע, שאת שני החלקים הראשונים של ההמשך ('באתי לגני' ו'היושבת בגנים') הוציא הרבי הריי"צ לקראת י–י"ג שבט, ושני החלקים הבאים שהיו מוכנים לדפוס אך ללא התחלות וסיומים – יצאו לאור לקראת פורים וב' ניסן.

דופקים בדלת, ונכנסים ליחידות…

למחרת הלוויה קרא לי הרבי, ואמר: מעתה יהיה אופן הנהגה אחר לגמרי.

היו חסידים שכבר במהלך השבעה קיבלו על עצמם את נשיאותו של הרבי, והתייחסו אליו כרבי לכל דבר. אחד מהם, הרה"ח ר' משה דובינסקי, כאשר פנה אל הרבי במהלך השבעה פנה אליו תמיד בשם התואר "הרבי". הרבי ניסה למנוע אותו, אך הוא המשיך.

ככל שחלפו הימים, הלכו ורבו מספר החסידים שקיבלו את הנשיאות של הרבי, וביקשו להכנס ל'יחידות'. בתחילה, לא היה סדר מסודר, וכל מי שרצה היה מגיע לחדרו של הרבי, דופק בדלת וכאשר היה נענה בחיוב – נכנס ושואל את שאלותיו…

כעבור כמה שבועות, קרא הרבי לרב חדקוב, ואמר שאי אפשר להמשיך כך, כי זה לא מאפשר לו לעבוד. לכן, אמר הרבי, צריכים לעשות סדר של 'יחידות' שלוש פעמים בשבוע – ראשון, שלישי וחמישי – וכל מי שרוצה להכנס, שיירשם קודם במזכירות, שם יסדרו עבורו תאריך ושעה מסויימים.

ברכת 'שהחיינו' – מתרפ"ט עד תש"י

משפחתנו התגוררה במרחק של חצי שעה הליכה מ'בית חיינו', אך למרות המרחק אבי הקפיד להגיע, ולעיתים היה עושה את הדרך הזאת כמה פעמים. כך למשל בחגים היה צועד ל–770 בליל החג, בבוקר החג, ולאחר הסעודה צעד שוב, כדי להשתתף בהתוועדות.

בשביעי של פסח תש"ח או תש"ט, הרבי הריי"צ לא חש בטוב, ולא יצא לסעודה. אבי, שהגיע במיוחד להתוועדות, היה מאוכזב כמובן. אחרי תפילת מנחה, ניגש הרבי לאבי, ואמר: כדי שההליכה שלך לא תהיה לחינם, אספר לך סיפורים…

הרבי עמד איתו בזאל, ובמשך שעה וחצי סיפר לו סיפורים. בעיקר סיפר אודות ההכנות לחתונתו בשנת תרפ"ט. בין השאר אמר שהרבי הריי"צ הורה לו שהחל משבוע לפני החתונה, לא יישאר בדירה לבד, ואף לא יעבור מחדר לחדר לבדו, אלא בכל פעם שצריך לעבור חדר – שמישהו יתלווה אליו ויחזיק בידו.

למחרת החופה, שאל את הרבי הריי"צ האם צריכים לברך 'שהחיינו' על הטלית? אמר לו הרבי הריי"צ: אצלנו, רק בעזרת נשים הן מברכות 'שהחיינו' על מעיל פרווה. לאור תשובתו של הרבי הריי"צ, לא בירך הרבי 'שהחיינו' על הטלית.

כל זאת, כאמור, סיפר הרבי לאבי בשביעי של פסח תש"ח או תש"ט. נחזור כעת לתש"י: כמה ימים לאחר סיום ה'שבעה', התחתן הרה"ח ר' גרשון חאנוביץ. הוא שאל אותי אם שמעתי פעם מהרבי בנוגע לברכת 'שהחיינו' על הטלית. אמרתי לו: עוד מעט הרבי נכנס לתפילת שחרית, ותוכל לשאול אותו ישירות. הוא אכן ניגש ושאל, והרבי ענה בזה הלשון: מכיוון שכבר שאלת – תברך 'שהחיינו', ותוציא גם אותי.

אני שמעתי את מענה הרבי, וחשבתי לעצמי לענ"ד: מאז תרפ"ט ועד תש"י, הרבי רצה לברך 'שהחיינו' על הטלית, אבל מכיוון שממענה הרבי הריי"צ היה מובן שלא מברכים – הרבי לא בירך בפועל, אך חיפש דרך לצאת ידי חובת הברכה. וכעת, כאשר ר' גרשון שאל, הורה לו הרבי לברך בקול, ולהוציא גם אותו ידי חובת הברכה…

כך נודע לנו שהרבי צם כל שני וחמישי

בקיאותו ועמקותו של הרבי בכל מקצועות התורה, נגלה, חסידות וקבלה – נודעו עוד בחיים חיותו של הרבי הריי"צ, שכן כאשר שאלו שאלות – הרבי ענה, ובעמקות הכי גדולה. גם בהתוועדויות של הרבי בשמחת בית השואבה, שמיני עצרת, וכן בכל שבת מברכים – היה אפשר להתרשם מהידע העצום והבקיאות העמוקה.

גם ראינו את היחס המיוחד של הרבי הריי"צ כלפי הרבי. אבל לגבי הנהגותיו בקודש, הרבי השתדל שלא יידעו, ורק לעיתים נודע לנו איכשהו על כך.

כך למשל, הנהגתו של הרבי לצום בכל שני וחמישי – הרבי נהג כך כבר הרבה שנים לפני קבלת הנשיאות, אך השתדל להצניע הנהגתו זו. בכל שני וחמישי לאחר תפילת ערבית, היה עולה לדירת הרבי הריי"צ בקומה השניה, לשבור את הצום.

לנו לא היה מושג מדוע בכל שני וחמישי עולה הרבי לקומה השניה, עד שפעם לאחר תפילת ערבית, כאשר הרבי היה בדרכו לקומה השניה – ניגשו אליו חסידים לשאול משהו מוקשה. לא זוכר מה הייתה השאלה, רק זכור לי שהרבי נעמד וצייר את כדור הארץ והשמש וכו', כדי להסביר את דבריו. הרבי התעכב כך כמה רגעים לאחר סיום התפילה, ולפתע נפתחה דלת הקומה השניה, והרבנית נחמה דינה ע"ה יצאה וצעקה על האברכים: למה לא נותנים לאברך לסיים את הצום שלו?… כך נודע לנו הסוד…

יחידות עם חליפה קצרה

במשך ימי ה'שלושים' לבש הרבי את הסירטוק שלו, אולם למחרת ה'שלושים' הופתענו לראות את הרבי מגיע כשהוא לבוש בחליפה… הרבי אמנם הפסיק ללכת עם הכובע האפור אותו היה חובש עד ההסתלקות, והמשיך ללכת עם הכובע השחור – אבל עם חליפה קצרה…

מבוהלים ונרעשים פנו הבחורים אל הרה"ח ר' שמואל לויטין, ואמרו בחשש: חשבנו שהרבי ימשיך את השושלת, אבל עכשיו… אמר להם ר' שמואל: נו, ורבי עם חליפה – בלתי אפשרי?…

כאמור, במשך השנה קיבל הרבי ל'יחידות', וכך זכיתי גם אני להכנס ליחידות לקראת יום ההולדת שלי. ביחידות הזאת, הרבי היה לבוש בחליפה. כאשר הרב מענטליק נכנס, אמר לו הרבי: אתה נכנס ליחידות לאברך שהולך עם חליפה?… הרב מענטליק השיב מייד: הבגדים לא משנים. העיקר מה שבתוך הבגדים… הרבי סבר וקיבל.

מדוע לבש הרבי סירטוק, בסתם יום של חול?

באחד מימי חודש אלול, היה זה יום חול רגיל, לא יומא–דפגרא, ולפתע אני רואה את הרבי מגיע עם סירטוק… התרגשתי מאוד, וניגשתי למזכיר הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, לשאול אם ידוע לו מה פשר השינוי?

הוא חייך, ואמר: אם תשמור בסוד, אומר לך.

וכך סיפר לי הרב חדקוב: לפני כמה ימים נתן לי הרבי רשימה של רבנים ליטאיים, וביקשני להתקשר אליהם ולהזמינם שיבואו לפגישה עם הרבי. שאלתי: אם ישאלו מי מזמין אותם, מה אומר? הרבי חייך, ולא השיב. כאשר התקשרתי לרב הראשון, הרבי היה על קו הטלפון, ואני אמרתי: האדמו"ר מליובאוויטש מבקש שתבואו לאסיפה… וכך היה אצל כולם.

"הלילה", סיים הרב חדקוב, "אמורה להתקיים האסיפה הזאת, ולכן לבש הרבי סירטוק…".

אגב, לאחרונה ראיתי מכתב משנת תש"י, שהרב חדקוב חתם עליו "בשם כ"ק הרמ"ש שליט"א". זה הזכיר לי, שכאשר הכנסנו את ה'הנחה' הראשונה מההתוועדות של הרבי, כתבנו "משיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א". הרבי הורה להוציא את המילה 'אדמו"ר', אבל את התואר "כ"ק" [כבוד קדושת] – השאיר.

הרבי מורה לשאול את הרבי הריי"צ, ועונה את התשובה בחדרו הק'

כבר באותה שנה זכינו לראות אצל הרבי ניסים ונפלאות. כך למשל היה סיפור מיוחד עם אשתו של הרה"ח ר' יוחנן גורדון, שלפני יו"ד שבט חלתה מאוד, ולאחר ההסתלקות הלך מצבה והחמיר.

[ר' יוחנן חשש שזה תוצאה מעין הרע, כתוצאה מכך שזכה ב'טהרה' של הרבי הריי"צ ב"ראשו כתם פז", וכידוע שלאחר שאדמו"ר הזקן זכה לערוך את הטהרה בראשו הק' של המגיד ממעזריטש – חשש מאוד מעין הרע]

זמן קצר אחרי יו"ד שבט, שאל הרבי את ר' יוחנן מה המצב, ור' יוחנן ענה שהמצב מאוד קשה. שאלו הרבי: האם שאלת את הרבי הריי"צ מה לעשות? תמה ר' יוחנן: כיצד אפשר לשאול? אמר לו הרבי: צריכים ללכת לאוהל, לשאול את הרבי, והרבי כבר ימצא עצה איך לענות.

ר' יוחנן יחד עם בנו הרה"ח ר' שלום דובער, נסעו לציון הק' וביקשו עצה וברכה. למחרת נכנסו ליחידות, והרבי הורה להם מה לעשות, והעניק את ברכתו הק'. היא אכן חיה עוד כמה שנים.

[זה הזכיר לי סיפור אחר, ששמעתי אודות הרה"ח ר' שלמה אהרן קזרנובסקי: כמה שבועות לאחר הסתלקות הרבי הרש"ב, הציעו לו שידוך, והוא שאל על כך את הרבי הריי"צ. אמר לו הרבי הריי"צ, שהוא אינו משיב על שאלות כאלה, ושילך לשאול אצל הרבי הרש"ב בציון. הוא הלך לציון, וביקש שהרבי הרש"ב יאמרו לבנו, הרבי הריי"צ, לענות לו… שעתיים לאחר שחזר מהציון, פתח הרבי הריי"צ את דלת חדרו, ושאל: היכן שלמה אהרן? כאשר הגיע, אמר לו הרבי הריי"צ: אבי התגלה אלי, והורה לי לענות לך: זהו שידוך טוב!].

הנהגות מופלאות בהתוועדויות

במהלך אותה שנה, המשיך הרבי להתוועד כפי שהיה רגיל עוד לפני קבלת הנשיאות. הרבי התנהג כאילו הרבי הריי"צ נוכח בהתוועדות, ובסעודות יום טוב הורה הרבי להכין במקומו של הרבי הריי"צ כוס לקידוש, חלות, ואף צלחת וכפית (בלי מזלג).

הרבי הרבה לדבר על כך שהרבי הריי"צ נמצא איתנו. במיוחד דיבר על כך בהתוועדות אחרון של פסח. בסוף ההתוועדות הרבי ציווה שמישהו אחר יברך ברכת המזון, והורה לומר "ברשות אדוננו מורנו ורבינו". כאשר זקני החסידים תמהו על כך, הביט בהם הרבי בתמיהה, ואמר: האינכם מאמינים שהרבי כאן?

חסידים מתחננים שהרבי לא יוציא הכחשה לעיתונות

במשך כל השנה היו אסיפות של חסידים אודות ההכתרה של הרבי כנשיא הדור השביעי של חב"ד. אחת החשובות שבהן, הייתה האסיפה שהתקיימה בליל כ"ד טבת תשי"א, כשבועיים לפני יום ההילולא הראשון.

מראשי המדברים באותה אסיפה היה הרה"ח ר' שמואל לויטין, והחליטו להדפיס בעיתונות ידיעה שחסידי חב"ד קיבלו על עצמם את הרבי כממלא מקום של הרבי הריי"צ, וכממשיך השלשלת החב"דית. בידיעה דווח כי בכ"ד טבת מסרו החסידים לרבי את כתב ההתקשרות, וקבלת הנשיאות הרשמית תתקיים ביו"ד שבט.

ממערכת העיתון 'דער מארגן זשורנאל' שלחו לרבי את הידיעה הזאת, והרבי הורה מייד לרב חדקוב להתקשר אליהם ולבטל את הידיעה, תוך שהוא מתבטא בחריפות: 'מתי קיבלתי את הנשיאות?'…

הרב חדקוב נרעש ונבהל. הוא פנה מייד לזקני החסידים, הרה"ח ר' שמואל לויטין, הרה"ח ר' ישראל ג'ייקובסון והרה"ח ר' שלמה אהרן קזרנובסקי, וסיפר להם על ההוראה שקיבל מהרבי, וביקשם לעשות משהו לביטול הגזירה.

זקני החסידים מיהרו להכנס ליחידות אצל הרבי, והתחננו לפני הרבי לבטל את ההוראה. הרב קזרנובסקי אמר בבכי 'מה עושה לנו הרבי שליט"א…', והרב לויטין טען שלא כתוב בידיעה שהרבי קיבל את הנשיאות, אלא רק שהחסידים קיבלו על עצמם את הנשיאות של הרבי, וזה אינו שקר, זאת האמת!

הרב קזרנובסקי המשיך להתחנן לפני הרבי, שאף אם אינו מסכים לקבל את הנשיאות, שלפחות לא יוציא הכחשה לעיתונות… לבסוף נענה הרבי לבקשתם…