לחיות בציפייה אמיתית שזה קורה • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים! 

סיפר הרה"ח הרב אברהם שמואל בוקיעט ע"ה: בשכונת פלטבוש שבניו יורק חי רב ודרשן מפורסם, הרב חיים בומזר ע"ה שזכה לקשר רב עם הרבי מה"מ. 

בהזדמנות סיפר כיצד נוצר הקשר שלו עם הרבי: פעם החליט לנסוע להתוועדות של הרבי ולבדוק מה קורה שם. אולם דווקא ההשתתפות שלו בהתוועדות אכזבה אותו וגרמה לו להתרחק. מה קרה? במהלך ההתוועדות סיפר הרבי "בדיחה" וכל הנוכחים צחקו… הרב בומזר חשב לעצמו שזה מתאים אולי לדרשן ונואם, אבל אצל הרבי הוא מצפה שהכל יהיה ברצינות רבה בלי בדיחות. 

כעבור תקופה, התרחש מהפך. 

אחת מבנות הקהילה שלו שבעבר התרחקה לגמרי מיהדות ופרקה עול מצוות, החלה לחזור בתשובה ולהתקרב ליהדות. שאל אותה הרב בומזר לפשר השינוי, והיא השיבה: בתחילה הגעתי למסקנה שהיהדות קודרת ואין בה שמחת חיים. כל הרבנים רציניים. החלטתי שאני רוצה לשמוח ולהיות מאושרת, ולכן ברחתי מהיהדות.

פעם אחת הזדמנתי להתוועדות של הרבי מליובאוויטש, והקשבתי מעזרת נשים. כמה דקות אחר כך הרבי סיפר "בדיחה" וכולם צחקו. אמרתי לעצמי: "אם יש כאן שמחת חיים, אני רוצה להתקרב בחזרה ליהדות"… 

הרב בומזר בירר מתי בדיוק התרחשה ההתוועדות המדוברת, ומתברר כי זו אותה התוועדות בה הוא עצמו נכח, ובאותה בדיחה שהרחיקה אותו… הוא קלט שעם בדיחה אחת הרבי דאג לנשמה יהודייה ולקרבה ליהדות.

זה היה הסיפור שהביא אותו לחזור בו מהחלטתו הראשונה, ולהתקרב לרבי.

הרבי הוא ראש בני ישראל, הוא חש ו'קורא' את מחשבתו של כל אחד ואחת. לפעמים אנחנו יכולים לראות התנהגות או אימרה של הרבי שנראית לנו כ"מוזרה", אבל צריך לדעת שמאחוריהם ישנם תילי תילים של עניינים רוחניים הפועלים את פעולתם.

שמא יפגוש אותך אברהם אבינו

אחד מחסידיו של הבעל שם טוב, רבי זאב וולף קיצעס רצה מאוד להגיע לארץ הקודש. הוא ביקש ברכה מהבעל שם טוב לנסיעתו לארץ ישראל, אך בכל פעם דחה אותו הבעש"ט ואמר: "עדיין לא הגיע הזמן". 

פעם אחת אמר לו שהגיע הזמן, אבל בתנאי שיחשוב טוב על כל מה שהוא מוציא מפיו. 

ר' זאב לא הבין על מה מתכוון הבעש"ט, אך שמר את הדברים בלבו.

האוניה עמה הפליג הייתה אמורה לנסוע דרך טורקיה, אך בפועל, באמצע הים פרצה סערה בלב ים, והאוניה נאלצה לעגון ליד אחד האיים עד שוך הסערה. לאחר כמה ימי סערה, כל הנוסעים שמחו לרדת לכמה שעות ולדרוך על אדמה מוצקה, ורבי זאב בתוכם.

כשעלה לאי, מצא פינה שקטה, והחל להתפלל תפילת מנחה. בתפילתו נכנס לדבקות גדולה עד שלא שמע את הצפירה הרמה שהשמיע רב החובל, אות להמשך דרכה של האוניה. כשסיים רבי זאב את התפילה, ראה שהאוניה כבר הפליגה לדרכה. כיוון שכך, החל לחפש אחר מקום בו יוכל להניח בו את ראשו, עד שתבוא הישועה מאין שתבוא. 

רבי זאב נכנס לתוך חורשה עבותה שהייתה באי, ולהפתעתו גילה פתאום בטבורה צריף עץ. הוא הסתכל על הדלת וראה מזוזה. לא היה גבול לשמחתו נוכח ההשגחה הפרטית. הנה הזדמן לו בית של יהודי. הוא דפק בדלת, והדלת נפתחה על ידי אדם הדור פנים, בעל זקן לבן. המארח הכניסו בלבביות, ואף הודיע לו כי אין לו מה לדאוג, שכן למחרת צפויה לבוא אוניה נוספת, והוא יוכל להצטרף אליה. בינתיים הזמין אותו לאכול ולנוח. 

בעודו אוכל, התעניין אצלו המארח: "מהיכן באת?", ענה רבי זאב: "ממז'יבוז', העיירה בה גר הבעש"ט". 

"נו, ואיך מרגישים אצלכם היהודים?"

"ברוך ה'", השיב רבי זאב, "מרגישים טוב".

"ואיך חיי הקהילה?"

"השבח לה' יתברך, חיי קהילה תקינים; יש ערבות הדדית תקנית, כולם עוזרים לכולם. זוכים לשמוע דברי תורה מהבעש"ט וכו'". 

רבי זאב הלך לישון, ובבוקר התפלל שחרית, וחיכה לבואה של אוניה אחרת. ואכן בחלוף מספר שעות הגיעה אוניה נוספת, הוא נפרד בלבבו ממארחו ועלה על האוניה.

כשנרגע מכל ההתרחשויות, עשה לעצמו חשבון נפש מכל מה שעבר עליו. לפתע נזכר ששכח מהוראת הבעש"ט – להיזהר במילים שהוא מוציא מפיו. הוא אמנם לא זכר שדיבר משהו לא טוב, ובכל זאת החליט שהוא צריך לקבל "תיקון".

בו במקום החליט לחזור חזרה לבעל שם טוב ולבקש תיקון. 

כשהגיע לטורקיה, מיד לקח אוניה בחזרה לרוסיה לבעש"ט. כשנכנס לחדרו של הבעש"ט, אמר לו: "דע לך שאברהם אבינו הקים קול זעקה בשמי רום וזעק 'עד מתי יסבלו בניי ונכדיי בגלות; עם ישראל צריך גאולה בדחיפות מכל הסבל והפורענויות שעוברים עליו'. הוחלט בשמיים שיפגישו את אברהם אבינו עם יהודי שמדבר רק אמת כדי שזה ידווח לאברהם אבינו מה באמת מרגישים בני ישראל בגלות… לכך נבחרת אתה, ר' זאב, לפגוש את אברהם אבינו. משמיים סובבו את הדברים כך, שתפליג באוניה והיא תעצור באי, שם יפגוש אותך אברהם אבינו שישאל אותך על מצב היהודים בגלות. לאחר שענית לו שב"ה הכל טוב, נסתממו טענותיו של אברהם אבינו אודות קושי הגלות של בניו".

נמצאים היום בשנת תשפ"ו, וצריכים לזעוק "הגיע זמן הגאולה", כפי שהרבי מלך המשיח הודיע לנו מזמן, שכבר צחצחו את הכפתורים ועשו הכול כדי שיבוא משיח. צריך להיות רק "עמדו הכן כולכם" באופן כזה שלא תהיה הסחת הדעת מבואו של משיח צדקנו. 

עלינו להרעיש עולמות בעניין זה; כל יהודי שנפגשים איתו, צריכים להסביר לו שכל המטרה שלו בעולם הזה, היא להביא לימות המשיח.

יש מאמין ויש מצפה…

אנחנו מסיימים השבוע את שלושת מסלולי הלימוד היומי ברמב"ם – שלושה פרקים ליום, פרק אחד ליום, ואת ספר המצוות.

הרמב"ם קובע להלכה שלא מספיק רק להאמין במשיח, וגם לא מספיק ללמוד על משיח, אלא צריך להיות גם "מצפה לביאתו" – להיות בציפייה דרוכה ש"הנה זה משיח בא". 

ראינו אצל הרבי מה"מ, שהחל משנת ניסים (תש"נ), החל ללכת בכל יום עם בגדי שבת. זה מזכיר את המסופר על הדורות הקודמים שהיו צדיקים שציפו למשיח והראו דוגמה לתלמידים בכך שהייתה להם מזוודה מוכנה עם בגדי השבת שלהם, כדי שברגע שמשיח מגיע, יוכלו ללבוש את בגדי השבת, ולצאת לקבל פני משיח ברוב חגיגיות. 

מסופר כי פעם באו תלמידיו של הבעש"ט ואמרו לו: "רבי, אנחנו רוצים לראות את אליהו הנביא". הסכים הבעש"ט ואמר להם: "בעוד כמה ימים, תהיה כאן אסיפה של פריצים; הפריץ הרביעי שיגיע, הוא יהיה אליהו הנביא".

כאשר הגיע היום המיוחל, התלמידים התרגשו מאוד, ועשו את כל ההכנות הרוחניות לפגישה עם אליהו הנביא. הם התחבאו מאחורי השיחים מול ביתו של הפריץ המקומי, שם תוכננה אספת הפריצים, בידיעה שהפריץ הרביעי הוא–הוא אליהו הנביא בכבודו ובעצמו…

הגיע הפריץ הראשון, והנה הוא יורד מהעגלה ונכנס לארמון המארח. הגיע הפריץ השני – גם הוא יורד מהעגלה ונכנס פנימה. וכך השלישי, והנה הרביעי אף הוא מגיע עם מרכבתו ההדורה. בדחילו וברחימו ניגשו אליו התלמידים הקדושים ואמרו: "רבי, תן לנו ברכה".

הביט הפריץ לעברם במבט מזלזל, הרים את מקלו וגידף אותם ברוסית: "לכו מפה יהודונים". 

נכלמים ומבוישים חזרו לבעש"ט וסיפרו: "רבי, עשינו את כל ההכנות, ניגשנו לפריץ הרביעי כמו שאמרת, אך הוא סילק אותנו בבושת פנים".

שאל אותם הבעש"ט: "באיזו שפה דיברתם איתו?" השיבו התלמידים כי מכיוון שהיה נראה כמו פריץ רוסי, דיברו איתו ברוסית.

"אם דיברתם איתו ברוסית", ענה הבעש"ט, "הרי שהוא ענה לכם בשפה המתאימה… אם הייתם בטוחים שזהו אליהו הנביא, מדוע לא דיברתם איתו בלשון הקודש? מה פתאום דיברתם בשפת הגויים?"

על כך נאמר בתפילה "יהי חסדך עלינו כאשר יחלנו לך", החסד של הקב"ה עלינו הוא כפי שאנחנו מייחלים לו. לא מספיק לעשות את ההכנות הנדרשות, אלא צריכים להיות חדורים באופן כזה שאנחנו יודעים שזה אליהו הנביא ולדבר איתו בלשון יהודית. 

באופן כזה הרבי תובע מאיתנו שיהיו ההכנות שלנו לקבל את משיח; לא די בבגדים גשמיים, אלא גם בגדים רוחניים של מחשבה, דיבור ומעשה, שיהיו טהורים וחדורים בענייני גאולה ומשיח.

הוא שאנחנו אומרים "רוצה ה' את יראיו, את המייחלים לחסדו" – את אלו שמצפים בפועל ממש לחסדו ומאמינים שהקב"ה "רחמיו על כל מעשיו" – יבוא לגאול את עם ישראל בפועל ממש, אחרי כל שנות הגלות, ברגע זה ממש.

לחיים חסידים!