היום תאמצנו • רב – שיח מרתק

מנחם מענדל קרומבי, מגזין בית משיח

"חזרתי ארצה מטיול בדרום אפריקה, בשלבים הראשונים של המסע הרוחני שלי, וחיפשתי מקום להרגיש בו שבת אמיתית. וכך מצאתי את דרכי בפעם הראשונה לצפת – העיר שהפכה בהמשך להיות ביתי האמיתי", כך פותח ר' אריה מוצני – עובד סוציאלי ומטפל זוגי ומשפחתי – את סיפורו האישי. 

אותו ליל שבת אצל משפחת קופצ'יק בצפת, טרם יציאתם לשליחות בהודו, נחרט בזיכרונו: "הפשטות, האווירה הביתית החמימה והחפה מכל נסיון להרשים, האירוח שזרם ישירות מהלב – כל אלה נתנו לי תחושה שמעולם לא חוויתי: הרגשתי שהגעתי הביתה".

לא להשאיר את בעלי התשובה לבדם בלב ים

בדורנו אנו עדים לאחד הנסים הגלויים ביותר שפעל הרבי מלך המשיח: תופעת בעלי התשובה. יהודים שגדלו בריחוק מוחלט מעולם התורה והמסורת, שלא ידעו דבר על מהות החסידות, והתגלגלו בתהליך מדהים להיות אברכים חסידיים אמיתיים, מייסדי משפחות חסידיות לתפארת. זהו פלא שמתרחש מול עינינו יום יום, ורק מעצם היותו שכיח כל כך הוא נראה לנו כמובן מאליו.

לצד הפלא, צריך לזכור תמיד את דבריו של הרבי מלך המשיח לרב מולע אזימאוו ע"ה, שזכה לקרב מאות יהודים בצרפת: "אסור להשאיר בעל תשובה לבד בלב ים". המשמעות? לא די בקירוב יהודים לחיי תורה ומצוות ובהכנסתם לישיבות או לבתי מדרש. הקירוב הזה מחייב דאגה מתמשכת וליווי לאורך כל שלבי החיים.

בשנים האחרונות זוכה כותב השורות לקחת חלק, יחד עם ראש הישיבה ברמת אביב הרב יוסי גינזבורג והרב אלישע קצבי, בפרויקט מהפכני: ליווי מקיף של הבוגרים בכל שלבי החיים: מהשידוך והחתונה, דרך בניית קשר זוגי בריא, ועד להקמת בית חסידי, חינוך הילדים ועוד.

לקראת ראש השנה שמתי פעמי לעיר צפת כדי לפגוש שלושה מבוגרי הישיבה שהקימו משפחות חסידיות מופתיות: ר' אריה מוצני – עובד סוציאלי ומטפל זוגי–משפחתי; ר' שימי בן מוחא – משפיע בישיבה הגדולה, ור' רונן גרידיש – איש נדל"ן מלווה פרויקטים ושחקן.

ישבתי לשיחה עם שלושת החברים מהישיבה כדי לשמוע מפיהם על האתגרים הייחודיים שניצבים בפני בעלי תשובה בתחילת חיי הנישואין, ועל התפקיד המכריע של המשפחה המלווה וחיי הקהילה בהצלחת התהליך. מהר מאוד הפכה השיחה להתוועדות חסידית מרתקת שאותה אפרוס בפניכם:

חשיבות הליווי עוד בזמן הישיבה

מיד בתחילת השיחה, כשאני מעלה את נושא חשיבות המשפחה המלווה לבעלי תשובה לאחר הנישואין, שלושתם מבקשים להדגיש תחילה נקודה חיונית: החשיבות אינה מתחילה רק לאחר החתונה, אלא כבר במהלך השהות בישיבה.

מספר ר' אריה מוצני: "אצלי, המשמעות של משפחה מלווה התבטאה קודם כל במשפחה שקירבה אותי עוד במהלך הטיול בדרום אפריקה. עצם העובדה שאותה משפחה פתחה לפני את דלתות ביתה מידי שבת, הכניסה אותי לחיק המשפחה, דאגה לכל צרכי ונתנה לי תחושת בית אמיתית – זה היה אחד הגורמים המשמעותיים בהתקרבות שלי לחיים החסידיים.

"בהמשך, כשנסעתי מהישיבה ברמת אביב ל'קבוצה', הייתה משפחה בקראון הייטס ש'אימצה' אותי. הייתי מתארח אצלם בשבתות, ונעזר בהם בכל דבר שנזקקתי אליו. תחושת האיכפתיות והדאגה החמה שהם הקרינו הייתה קריטית עבורי כבעל תשובה שעזב לגמרי את חייו הקודמים, ונכנס אל עולם חדש לחלוטין – דבר שגרם לי לעתים להרגיש מנותק ובודד.

החוויות האלה הולכות איתי לכל החיים, וגורמות לי להתייחס באותו האופן לאחרים – להשתדל לשים לב ולהעניק להם תחושת בית אמיתית".

ר' שימי בן מוחא מוסיף ממד נוסף: "ישנו היבט נוסף של משפחה מלווה – השלוחים בישיבה עצמה. הרגשתי שבמובן מסוים הם היו המשפחה האמיתית שלי. החיכוך היומיומי עם השלוחים שגדלו בבתים חב"דיים והגיעו לישיבה מ–770 היה משמעותי מאוד עבורי. מהם למדתי כיצד מתנהג חסיד בפועל – לא רק בתיאוריה אלא בחיי המעשה. חיי היום יום איתם, הפעולות הפשוטות כמו איך בחור חסידי הולך לישון או קם בבוקר, כיצד הוא אוכל בחדר האוכל, השיחות הרגילות ועוד – כל אלה השלימו עבורי בצורה משמעותית את מה שהרבנים לימדו אותנו בשיעורים".

"המשפחה הראשונה שליוותה אותי", משתף ר' רונן גרידיש, "הייתה משפחת השלוחים שקירבו אותי. אצלם ראיתי בפעם הראשונה איך נראה בית חסידי אמיתי – שולחן שבת חסידי, חינוך חסידי ועוד. נוצר אצלי מצב שהייתי מחכה במשך השבוע כולו לשבת, רק כדי לחוות שוב את החוויה המופלאה הזו. לאט לאט גיליתי שיש כאן סדר מסודר של חיי משפחה, שבת חסידית, סעודת שבת מלאת משמעות, מקומם המכובד של הילדים בבית – והדבר הזה תפס אותי והשפיע עלי עמוקות ברצון לקרבה אל הקדוש ברוך הוא ולהקמת בית חסידי".

תחושת השייכות

לאחר שעסקנו בחשיבות הליווי המשפחתי לפני החתונה, הגיע הזמן לדון בחלק המשמעותי יותר – הליווי לאחר החתונה. מהניסיון בישיבה, אנו רואים במוחש כיצד זוגות בעלי תשובה שקיבלו ליווי משפחתי בשנים הראשונות לחיי הנישואין הצליחו בסייעתא דשמיא לבנות בתים חסידיים לתפארת.

אבל תחילה, חשוב להבין: מול אילו אתגרים ייחודיים מתמודדים בעלי תשובה, בעיקר בתחילת חיי הנישואין? במה שונה ההתמודדות שלהם מכל זוג צעיר אחר שמתחיל לבנות את חייו?

"בחוויה האישית שלי", מתאר ר' רונן גרידיש, "הדבר המשמעותי ביותר הוא תחושת השייכות. כשאתה יוצא מהחממה המוגנת של הישיבה אל חיי הקהילה – שכשמה כן היא, קהילה מלוכדת ומגובשת – אתה פשוט לא מרגיש שייך. התחושה היא שיש להם את העולם שלהם, השפה המיוחדת שלהם, הקודים הפנימיים שלהם, ההתנהלות הטבעית שלהם, ואתה פשוט נמצא מחוץ לזה. לפעמים אתה אומר משהו, ומקבל מבט כזה שגורם לך להרגיש שאמרת את הדבר המוזר ביותר על פני כדור הארץ.

"בשונה מאברכים שגדלו בבתים חב"דיים, אתה לא מגיע עם גיבוי של משפחה שמעניקה לך את השייכות הטבעית לקהילה, ולכן אתה מרגיש תלוש ולבד לגמרי. בסיטואציה הזו אתה צמא לחום אנושי, לאהבה אמיתית ולתחושת שייכות. כשנוצר קשר עמוק עם משפחה מהקהילה, היא הופכת למעין 'כרטיס הכניסה' שלך אל תוך החברה".

פערי המידע והניסיון

ר' שימי בן מוחא מאיר נקודה נוספת: "אני הרגשתי בעיקר את הצורך להשלים פערי מידע וניסיון. אמנם גדלתי בבית דתי, אבל לא היה לי מודל ברור לבניית בית חסידי. לא ידעתי כיצד בונים קשר זוגי בפורמט החסידי, איך נראה שולחן שבת חסידי, כיצד ההתנהלות של בית חסידי עובדת בפועל.

"אני זוכר שבשנת ה'קבוצה' התארחתי בשבתות אצל משפחה חסידית, ושמתי לב שבעל הבית מקפיד מידי שבת לברך את ברכת המזון בקול רם, כדי שהילדים ילמדו וישמעו. זה תפס אותי לגמרי. זאת לדוגמא נקודה שלא הייתי שומע בשום שיעור או הרצאה. רק דוגמא חיה של משפחה חסידית יכולה ללמד את זה. זה כמו ההבדל שבין לימוד נהיגה בתיאוריה, ובין לעלות על הכביש בפועל. בפרקטיקה אתה לומד מה באמת חשוב ומה פחות, במה להשקיע יותר ובמה פחות, ובעיקר איך לעשות את הדברים בצורה נכונה ומתוקנת.

"מעבר לזה, גם בתוך העולם החב"די עצמו קיימים גוונים רבים ושונים. אינו דומה בית חסידי אחד לבית חסידי אחר. בכל בית מדגישים היבטים שונים, יוצרים אווירה שונה, והחוויה של הנכנסים בשעריו שונה לחלוטין. הבעל תשובה שמתארח בבתים שונים חווה לאט לאט את כל הספקטרום, ויכול לבחור מה מתאים לו לאמץ לבית שאותו הוא מקים".

זהירות מפני קיצוניות

בהקשר זה, ר' רונן גרידיש מוצא לנכון להבהיר: "חשוב להיזהר שלא לנטות לקיצוניות. לפעמים בעל תשובה רואה הנהגה מסוימת אצל משפחות שהוא מתארח אצלן, ומתוך רצון טוב, הוא מאמץ הכל ללא הבחנה. זה יכול להיות מאוד לא בכלים שלו אישית, ובטח שלא בכלים של אשתו, וההנהגה הזו עלולה בסופו של דבר להזיק להם.

"רואים את זה הרבה פעמים בצורה בולטת בחג הפסח: יש בעלי תשובה שאוספים את כל ההידורים מכל הבתים שנחשפו אליהם, אבל לא תמיד מה שמתאים למשפחה מסוימת – מתאים למשפחה אחרת; ובטח שלא למשפחה של בעלי תשובה, שגם ככה מתקשים להתמודד. מאוד חשוב בנושא הזה להיות קשוב לאשה, שלעתים קרובות היא הגורם המאזן והמתון. חשוב לנהל שיח פתוח וכנה, ולהגיע להחלטה משותפת מה לאמץ ומה לא".

איך מוצאים משפחה מלווה?

ר' אריה מוצני מדגיש את הצורך במשפחה מלווה, שתסייע להתמודד עם חווית הבדידות. "כשבעל תשובה נכנס לישיבה, הוא עובר תהליך של שינוי עמוק ומהותי, עד שהוא מגיע לנקודה שבה הוא מרגיש בשל ומוכן לבניית בית. אבל מהרגע שהוא מתחתן – הוא שוב צריך להתמודד עם בניית זהותו האישית, ובמקביל גם לבנות קשר זוגי מעמיק, ובהמשך להקים משפחה. במצב כזה הוא זקוק למקורות תמיכה משמעותיים ומתמשכים, שלא תמיד המשפחה הגרעינית יכולה לספק לו.

"כשאברך חב"די חווה התמודדויות וקשיים, הוא יכול להתקשר להורים שלו, לשתף אותם במה שעובר עליו, הם יבינו בדיוק את מה שהוא חווה, ויתמכו בו רגשית ומעשית. לבעל תשובה בדרך כלל אין את זה. לא תמיד הקשר עם ההורים טוב וחיובי, וגם אם הוא טוב, לא תמיד הם מסוגלים להבין את ההתמודדות המורכבת של הבן ש'היגר' לעולם אחר. משפחה מלווה יכולה להיות מקור תמיכה מצוין ומשמעותי".

ר' שימי בן מוחא מעיר הערה חשובה: "חשוב להדגיש כאן גם את הזהירות מהקצה השני. לפעמים מתוך חווית הבדידות מגיעים להתנהגות לא ממש מאוזנת. יש זוגות צעירים בעלי תשובה שמארחים כמעט בכל שבת, מתוך רצון שלא להיות לבד. בדרך כלל זה לא משהו שנמצא בכלים הרגשיים והפיזיים של זוג צעיר, ובטח לא כל שבת. כשזה לא בכלים שלהם, זה עלול לגרום לשבירה ולמתח".

אתם מדברים הרבה על החשיבות הרבה של משפחה מלווה, ואני יכול לדמיין את הזוג הצעיר שקורא את זה ושואל את עצמו: כיצד אני מוצא משפחה מתאימה שתיתן לי את היתרונות המדהימים שמשפחה מלווה יכולה לתת?

ר' רונן מציע דרך מעשית: "בתחילת חיי הנישואין צריך פשוט להתארח הרבה. כמה שיותר. להיענות לכל הזמנה, ולפעמים אפילו ליזום הזמנות בעצמך. להתארח בבתים של רבנים, של משפיעים, בעלי תשובה ותיקים, משפחות רגילות מאנ"ש, ולאט לאט להתחיל לקבל עוד ועוד מושגים ורעיונות של בית חסידי אמיתי. בדרך כלל נוצר 'קליק' עם משפחה מסוימת, ומתחיל להיווצר איתה קשר יותר אישי ועמוק. האמון נבנה בהדרגה, ובסוף הם הופכים להיות ממש כמו משפחה.

"חשוב מאוד למצוא משפחה ששני בני הזוג ירגישו בה בנוח, וימצאו איתם שפה משותפת. כאשר מוצאים משפחה כזו, מרוויחים את הדוגמא החיה של המשפחה החסידית האמיתית, יש כתובת ברורה שאפשר להתייעץ איתה בנושאים מסוימים, וגם מגיעים לנרמול של תופעות מסוימות שבהתחלת התהליך יכולות מאוד להכניס לפאניקה ולמתח. לדוגמא, לגלות שגם בין בני זוג חסידיים יכולים להיות חילוקי דעות, או שגם ילדים להורים חסידיים לא תמיד שומעים בצייתנות מושלמת בקול הוריהם, וכן הלאה".

לפני שיוצאים לשליחות, חשוב להיות בקהילה

אני רוצה להרחיב את הנושא להשתלבות בקהילה. ישנם בעלי תשובה שנרתעים ממגורים בקהילה. הם חוששים שלא יקבלו אותם בחמימות, שלא ירגישו שווים בין שווים, ושיכנסו להם לחיים בצורה לא רצויה. יש כאלה שמעדיפים לגור ליד המשפחה הגרעינית, וישנם כאלה שפשוט נמאס להם להמתין, והם רוצים לצאת כבר לשליחות, ולכן מדלגים על השלב של החיים בקהילה. האם ההשתלבות בקהילה אכן משמעותית וקריטית לזוג הצעיר?

"אשתף אותך בחוויה האישית שלי", אומר ר' רונן. "אחרי שנה וחצי של מגורים בצפת, כבר הרגשתי שחיי הקהילה אינם מתאימים לי יותר, ואנחנו רוצים לצאת לשליחות. התייעצתי עם המשפיע שלי, והוא סיפר לי על משפחה שגרה בצפת עשר שנים שלמות, ורק אחר כך יצאה לשליחות. הוא הציע לי לחכות עוד כמה שנים ורק אז לצאת. בפרספקטיבה של זמן – 18 שנה אחר כך – אני מבין עד כמה הוא צדק. עד כמה חיי הקהילה תרמו לי ולמשפחתי, ואפשרו לנו להקים בסייעתא דשמיא משפחה חסידית אמיתית".

ר' שימי מסביר את הצורך בתמיכה הקהילתית: "בעבר אנשים ידעו לעשות את הדברים לבד בצורה טבעית, אך בדור שלנו חשוב לקבל בכל נושא הדרכה מקצועית. חלק מזה כנראה קשור לתרבות המערבית, ששיבשה את המערכות הטבעיות והאינטואיטיביות שלנו. מספיק לראות איך לדוגמא התחום של הדרכת חתנים עבר שינוי מהותי, כדי להבין עד כמה חשוב לקבל הדרכה בכל שלבי החיים. באופן עקרוני זה נכון לכל אחד בלי יוצא מן הכלל. אצל בעלי תשובה זה קריטי פי כמה וכמה.

"בעלי תשובה נכנסים לעולם חדש לחלוטין עבורם. הם כמו מהגרים שצריכים ללמוד שפה חדשה לגמרי, תרבות חדשה, ודרכי התנהגות שונות לחלוטין. כבחורים בישיבה הם לומדים את התיאוריה, וגם זה בדרך כלל במידה מוגבלת. לא סתם הרבי הרש"ב אמר שאינו סומך על תמימים, עד מספר שנים אחרי החתונה.

"כשהם מתחתנים הם מגלים עד כמה הם זקוקים לליווי והדרכה בכל נושא ונושא, ובכל שלב מחדש. אינה דומה ההדרכה שהם צריכים בתחילת חיי הנישואין, להדרכה כאשר הילדים קטנים, ואחר כך להדרכה שונה לגמרי כשהילדים גדלים. זה מתבטא בתחומים שונים ומגוונים: בנושאים שקשורים לזוגיות, להתנהלות כלכלית בעולם החרדי, וכמובן בהמשך גם בחינוך הילדים. לבעלי תשובה אין את המודלים הטבעיים של מי שגדל בבית חב"די. חיי הקהילה מאפשרים להם למידה מתמדת, ובעיקר מאפשרים את החוויה הישירה עם הדוגמא האישית.

"זוגות שיוצאים מהר מדי מהחממה הזו, מפסידים את ההדרכה החיונית הזו, ולצערנו רואים לא פעם ולא פעמיים שכשהם יוצאים לשליחות, חסר להם הידע הבסיסי שדרוש להקמת משפחה חסידית בריאה, שלא לדבר על הידע הנדרש עבור הצלחה אמיתית בשליחות. אני חושב שהתקופה של חיי הקהילה היא תקופת ההכנה החיונית לקראת היציאה לשליחות, וצריך לנצל אותה בצורה המיטבית, ולא למהר לצאת החוצה".

ר' רונן מפרט את היתרונות המעשיים: "החיים בקהילה הם חיי חממה במובן החיובי ביותר של המילה. קודם כל יש לך כאן את כל השירותים שמשפחה חסידית צריכה, בדגש מיוחד על החלק של הילדים, שהוא משמעותי תמיד, ולבעלי תשובה בפרט. בשלב של הקמת הבית, שגם ככה מהווה אתגר עצום, יש יתרון מאוד גדול לקלות שבה אפשר ללכת לבית הכנסת, למקווה, לגני ילדים ועד לחנות מכולת כשרה.

"בנוסף יש לך את מי לשאול שאלות הלכתיות בכל רגע נתון, שיעורי תורה והתוועדויות להשתתף בהם, וכל מה שבעל תשובה צריך כדי לגדול בצורה בריאה וטובה. חשוב לדעת שבחיי קהילה יכולה להיות גם הרבה תמיכה שקריטית בחיים. לדוגמא אחרי לידה – השירותים של 'שפרה ופועה' שאפשר לקבל בקהילה יכולים להיות קריטיים. מספיק שיש בייביסיטר שלוקחת את הילדים למספר שעות, כדי לאפשר לאשה להתאושש כראוי. זו כמובן רק דוגמא אחת לשירותים קהילתיים שיכולים להיות משמעותיים מאוד, בטח במצב שבו המשפחה הגרעינית לא תמיד יכולה לתת את המענה הנדרש.

"ויש נקודה עמוקה הרבה יותר: בחור חב"די רגיל, באופן כללי סיים את תהליך ההתפתחות והגיבוש הרוחני שלו עד החתונה. הוא עשה מסלול מלא שבנה אותו צעד אחרי צעד לאורך שנים. לבעל תשובה לא היה את התהליך הזה. הוא מתחיל במובן מסוים בגיל מבוגר מנקודת ההתחלה, נכנס לתקופה מסוימת לישיבה, וכשהוא מתחתן ומקים בית הוא עדיין באמצע תהליך הצמיחה והבשלות שלו. הקהילה היא המקום שבו הוא אכן יכול להתפתח ולצמוח עד הבשלות המלאה".

ר' אריה מוסיף את הממד הרוחני: "המטרה של כל יהודי, ובוודאי של חסיד, היא להיות 'שלהבת עולה מאליה', וכדי שיהודי יהיה שלהבת עולה מאליה, הוא זקוק לסיוע של הוריו, מחנכיו וכל מי ששותף לתהליך הרוחני שלו. בדרך כלל כשהוא מסיים את שנות לימודיו, הוא כבר מאיר ברמה כזו או אחרת, ופחות זקוק כבר לסיוע של מי שידליק אותו. הבעל תשובה לעומת זאת, עדיין לא הפך להיות 'שלהבת עולה מאליה', והוא זקוק לעוד 'שלהבות' שיסייעו לו להיות נר דולק ומאיר.

"החיים בקהילה, הליווי של הרבנים והמשפיעים, המשפחות שמלוות בדרך, וכל המעטפת התומכת שמסביב, מסייעים להדלקת האש הפנימית, עד שהיא אכן תבער מאליה, והם יזדקקו פחות ופחות לתמיכה שמסביב. אני יכול להגיד מהניסיון האישי שלי, שב–10 השנים הראשונות שלנו לנישואין, כמעט ולא היינו שבתות בבית לבד, ולא עשינו אפילו סדר פסח אחד בבית. השתדלנו להתארח כמה שיותר, ואני רואה היום עד כמה זה בנה אותנו בצורה נפלאה".

ר' אריה מוסיף נקודה חיונית: "חשוב לי להוסיף עוד נקודה בהקשר הזה: מעבר לצורך של הזוג בתמיכה הקהילתית הכללית, הם זקוקים גם לליווי מקצועי ומובנה. בתפקידי כמלווה זוגי ומשפחתי, אני נחשף לצורך הקריטי עבור זוגות צעירים לליווי זוגי מקצועי. המורכבות של בניית קשר זוגי בריא היא תמיד אתגר גדול. בעלי תשובה שגם ככה מתמודדים עם התהליך האישי והרוחני שלהם, במקביל לאתגרים של בניית משפחה, התנהלות כלכלית נכונה, ועוד ועוד תחומים מורכבים, זקוקים לליווי מקצועי שיסייע להם לעבור את התהליך בצורה מוצלחת. אני יכול להגיד בביטחון שזוגות שעשו את זה, חסכו לעצמם הרבה מאוד צער ועגמת נפש, והגיעו לתוצאות טובות מאוד בסייעתא דשמיא".

מאורות גבוהים – להשלמה עמוקה

ר' רונן מתאר את התהליך של הבשלות: "האמת היא שאכן מי שעובר את התהליך בצורה נכונה ומתאימה, ומאפשר לסביבה התומכת להדליק את האש שבתוכו, מגיע לבשלות רוחנית מסוימת שמאפשרת לו כעת להסתכל על הדברים מנקודת מבט שונה ובריאה יותר. בהתחלה יש אורות גבוהים ומרהיבים, שחלק מהביטוי שלהם הוא בחוסר השלמה של האדם עם עצמו, בבריחה והתנתקות קיצונית מהזהות הקודמת שלו, בהתנתקות מהמשפחה, ובאימוץ מודלים שלא בהכרח מתאימים לעבודת השם האישית שלו.

"בהמשך הדרך, נוצרת השלמה עמוקה וברורה של האדם עם עצמו, קבלה של מסלול חייו מתוך הבנה שהוא בהשגחה פרטית מלמעלה, ובהסתכלות יותר מתוקנת ובריאה על המשפחה הגרעינית. בשלב הזה המשפחה הגרעינית כבר פחות מאיימת רוחנית, ואפשר לחזור לקשר בריא איתם שכל כך חשוב וחיוני. זאת בעיני שלהבת עולה מאליה בתהליך התשובה".

ר' שימי מחדד ומוסיף: "המקום של 'לקבל את עצמי' הוא חלק מאוד משמעותי בתהליך. אין בחיים מקום של שלימות, כי תמיד ישנה עבודה רוחנית אינסופית, ולכן חשוב מאוד ליווי של 'עשה לך רב' בכל שלב של החיים, אבל כן יש מקום של השלמה. השלמה עם מי שאני ועם מסלול החיים שהקדוש ברוך הוא הועיד לי. טוב שיש לנו מודלים חסידיים גבוהים לשאוף אליהם, אבל בסוף כשנגיע למעלה ישאלו אותנו – כפתגם הידוע – לא למה לא היינו חסיד פלוני או אלמוני, אלא אך ורק האם היינו אנחנו בגרסא הטובה והמושלמת ביותר של עצמינו".

חיים מלאי שמחה

מה הדבר הכי משמעותי שקיבלתם מהמשפחות שליווי אתכם בתהליך?

"לקחנו מהם בעיקר קלילות אמיתית, את התחושה שיהדות זה לא דבר כבד וקשה, אלא דבר מלא חיים וכיף", מספר ר' אריה. "יש לפעמים לבעלי תשובה נטיה לכבדות מסוימת, לתחושה של 'עול מצוות' לא במובן החיובי של המילה. חיי המשפחה החסידיים והבריאים שראינו היו דוגמא מצוינת כיצד נראים החיים החסידיים בצורה הבריאה והמתוקנת שלהם, בלי עודף פאניקה, לחץ ומתח.

"זה מאוד בולט בגישה לחינוך הילדים. הרבה פעמים בעלי תשובה מאוד נלחצים מכל התנהגות קלה של הילד שלא תואמת בדיוק לציפיות הגבוהות שלהם. מספיק שהילד לא מברך ברכת המזון מתוך הסידור, כדי שההורה יכנס ללחץ שחלילה הוא לא הולך בתלם. אצל המשפחות שליוו אותנו ראינו איך מתנהל בית תקין ובריא, ואיך מחנכים ילדים בלי חרדתיות מיותרת".

ר' רונן מדגיש את האהבה והחום שקיבלו. "המשפחות שליוו אותנו פיצו ברמה מסוימת על הניתוק המסוים ממשפחות המוצא שלנו, ועזרו לנו להרגיש שאנחנו לא לבד בתהליך הזה. אי אפשר לתאר במילים עד כמה התחושה הזו הייתה משמעותית וחיונית עבורנו.

"בנוסף לקחנו מהם גם את ההבנה שלבית חסידי יש סדרים מסוימים וחשובים, כמו השולחן שבת, שמתנהל עם הכנה מראש, מחשבה מדוקדקת על ההתארגנות כדי שכל בני הבית ירגישו נוח ונעים, וכך הלאה בכל חלק וחלק של החיים המשפחתיים".

ר' שימי מאיר נקודה נוספת: "אנחנו קיבלנו בעיקר את ההבנה העמוקה שהקמת משפחה חסידית אמיתית דורשת השקעה אמיתית ומאמץ מתמיד, ומחייבת לשים את המשפחה בראש סדר העדיפויות. שלבנות משפחה חסידית, זה לא דבר שקורה מעצמו, אלא עבודה מאומצת שדורשת מחשבה, תשומת לב, איכפתיות, דאגה והתמסרות תמידית".

מה נתנו למשפחות המלוות?

אני מאמין שבנוסף למה שקיבלתם מהמשפחות המלוות, יש בטח את מה שהמשפחות המלוות קיבלו מכם?

"בוודאי", מגיב ר' אריה. "אשתי הגיעה עם חוש הומור טבעי ולב פתוח. הרגשנו איך המקום הטבעי והפשוט שהבאנו איתנו תרם הרבה למשפחה שאצלה התארחנו".

ר' רונן מוסיף: "התחושה שלי היא שהמשפחות שהתארחנו אצלם למדו מאיתנו הרבה על עקביות ונחישות. אצל משפחה חסידית רגילה, פחות בא לידי ביטוי הצורך בהשקעה ובמאמץ תמידי מכיוון שהתורה ומצוות הם כבר חלק טבעי מחייהם. באופן כללי, קיום התורה ומצוות הוא יחסית כבר בנוהל יומיומי. אצלנו הם ראו איך כל דבר דורש השקעה ומאמץ, וזה השפיע עליהם בצורה חיובית.

"הם גם מאוד התפעלו מהחתירה הבלתי מתפשרת שלנו לאמת. בעלי תשובה לא מקבלים את הדברים כמובנים מאליהם, אלא רוצים להגיע לנקודה האמיתית של הדברים".

ר' שימי מסביר: "אנחנו ראינו איך התהליך הרוחני שלנו מייצר אצלם תהליך מקביל כביכול. ההסתכלות עלינו ועל התהליך הבלתי פוסק שאנחנו עוברים, גרם גם למשפחות שליוו אותנו לעשות תהליך מקביל מצידם, ולשאוף להתקדמות רוחנית. זה סוג של תשובת הצדיקים – שגם צדיקים מתעוררים להתקדמות רוחנית כשהם רואים את התהליך של בעלי תשובה".

•     •     •

לסיום, המסר שלנו הוא לשני הצדדים: 

לבעלי תשובה, בפרט אלה שנמצאים בתחילת הדרך של הקמת בית, חשוב לנו להעביר מסר ברור: השתלבו בקהילה בצורה פעילה, התארחו אצל משפחות שונות ומגוונות, ונסו למצוא משפחה שתוכלו להפוך בה לבני בית אמיתיים. קבלו כמה שיותר ליווי והדרכה מקצועית ואישית, וזה יועיל לכם לבנות בית חסידי אמיתי ומשפחה לתפארת בסייעתא דשמיא.

למשפחות מאנ"ש, שימו לב לזוגות צעירים שנמצאים מסביבכם, ובפרט לבעלי תשובה שביניהם. תשומת הלב, האיכפתיות, וההכנסה לביתכם יכולה להיות מאוד משמעותית ומכרעת עבורם. זאת השליחות האמיתית שלכם. זכרו שבסופו של דבר גם אתם תרוויחו מכך הרבה מאוד. זאת עסקה רוחנית ואנושית שמשתלמת לשני הצדדים.