השריפה שהובילה למכירה השמיימית של 770

אברהם רייניץ, בית משיח

אור ליום חמישי פרשת שמות פרצה שריפה מסתורית בבית הדפוס של הוועד, הממוקם בקומות העליונות של בניין המשרדים 788, שמעל בית הכנסת ובית המדרש הגדול של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.

לאחר חצות הלילה הבחינו עוברי אורח בלהבות אש היוצאות מתוך בית הדפוס של הוועד. עשרות ניידות כיבוי שעטו בכל הדרכים המובילות אל זירת האירוע, הזרימו כמויות עצומות של מים לתוך הבניין בניסיון להתגבר על האש, אולם עד שהצליחו להשתלט על להבות האש הענקיות, כילתה האש את כל מכונות הדפוס וכל מה שהיה שם הפך לאפר.

חברי הוועד מיהרו להכנס לבית הדפוס עוד בטרם התפזר העשן הסמיך מהמקום, כדי לראות מה ניתן להציל. הם נשמו לרווחה כאשר התברר כי האש נעצרה בדיוק ליד משרדי הוועד, בהם היו מונחים מאות כרכי הלקוטי-שיחות החדשים, ובעיקר - חומר ארכיוני רב-חשיבות.

ההפתעה הגדולה הייתה במרכז בית הדפוס. על מכונת ההדפסה, שהייתה למאכולת אש עד שחלקי המתכת שלה ניתכו והפכו לגוש אחד - היו מונחים אלפי העתקים מהליקוט השבועי, שבדרך נס לא שלטה בהם האש… הלהבות הגדולות, שהצליחו להמיס חתיכות מתכת, לא יכלו לשיחותיו של הרבי, ובקושי ליחכו את שולי הדפים… (ראה צילום).

למחרת בבוקר הודיעו חברי הוועד, הרבנים: שלום יעקבסאן שניאור זלמן חנין נחמן שפירא  ולייבל אלטיין – לרבי על כל מה שהתרחש, וביקשו ברכה להצלחה בעבודת הקודש למרות הנזקים החמורים שגרמה השריפה.

על כך השיב להם הרבי בזה הלשון: ויה"ר שיקויים בהם מאמר קדו"ע [=קדושי עליון - שאחרי שריפה מתעשרים] המפורסם וכו' ויבש"ט בטוב הנר'[אה] והנג'[לה] ובפרט מהצלח[ת]ם רבה בהפצת המעינות חוצה וכו'.

קבלה. אזכיר עה"צ. להחיוב.

ימים ספורים לפני השריפה הגדולה, פרצה שריפה קטנה מתחת לבימת ההתוועדויות, בדיוק במקום מושבו של הרבי. האש לא הייתה גדולה ובחורי הישיבה ששהו אותו זמן ב-770 הצליחו לכבות את הלהבות ולמנוע מהן להתפשט הלאה חס ושלום. אף אחד לא הבין כיצד פרצה האש מתחת לבימה. לא הייתה לכך שום סיבה הגיונית. ויהי לפלא.

בשבת פרשת שמות, בעת ההתוועדות גילה הרבי מה עומד מאחורי ההתרחשויות האחרונות…

*

בשנת תש"מ החליטו עסקני שכונת קראון-הייטס לבנות מקווה חדשה למען נשות השכונה. בצעד פזיז מיהר אחד העסקנים להרוס את המבנה שסביב המקווה הישנה עוד בטרם בנו את המקווה החדשה. ואכן, אשר יגורו בא: אותו עסקן פזיז התרשל במלאכתו ובניית המקווה החדשה התעכבה למעלה משנתיים. לנשות השכונה לא הייתה ברירה אלא ללכת למקווה הנתון בעיצומם של הליכי בנייה.

מצב זה היה בעוכריהן של כמה מנשות השכונה שניזוקו קשות מפיגומים שהיו במקום.

באור ליום ועש"ק י"ב מרחשון תשמ"ג, הוציא הרבי מענה חריף ביותר לעסקני השכונה בהקשר לזה:

..המאורע המבהיל, ומבהיל עוד יותר - שאין אף אחד שם לב לזה כלל!!!

סתרו (בממון ציבור ובזריזות) מקווה היחידה לנשים שהייתה בכל השכונה דליובאוויטש ושמבקרים בה נשי חב"ד מכמה מדינות - לפני כשנתיים?!

וכיוון שכנראה לא "נודע" להם על-דבר-זה - הריני להודיע: 1) אין מקווה במקומה עד עתה, כאן, 2) על-פי שולחן-ערוך בנוגע לבית הכנסת אפילו, ואפילו כשיש עוד בית-הכנסת - צריך עיון גדול איך סתרו מלכתחילה 3) במצב שמותר לסתור (שלא היה כלל בנידון זה) - צריך להיות "לבנות במהרה ביום ובלילה ("ל' השו"ע).

ובעיני ראיתי שמלבד ימים ספורים אין בונים כלל לא בלילה ולא ביום. וה' ירחם על כולנו בתוך כלל ישראל. ומסיימים בטוב.

בהמשך לזה, בערב שבת-קודש פרשת ויחי, הוסיף וכתב הרבי בחריפות רבה עוד יותר:

ידוע הפסק-דין שמותר וכדאי למכור בית הכנסת לצורך מקווה. והבטיחוני שתהיה המקווה גמורה באמצע הקיץ, ואחר-כך – לפני ראש-השנה ואחר-כך – לחג הסוכות, ואחר-כך במשך ב' או ג' שבועות.

י"ד טבת הייתי בבניין המקווה ובעוד ג' שבועות גם-כן לא יהיה גמור.

ובאם באמת מעוניינים בטובת בית-המדרש - טובתו שימכרוהו וימסרו הכסף לאיש שאינו מליובאוויטש - ויתנו לו עשרת אלפים שכר טרחתו, ובלבד שיגמור המקווה במשך ג' שבועות ואיש מליובאוויטש לא יתן לו עצות כלל.

 *

בשבת פרשת שמות, בעיצומה של ההתוועדות, החל הרבי לדבר על המקווה הלא-בנוייה:

"ישנו עניין", אמר הרבי, "עליו אני זועק עליו כבר יותר ממאה פעמים ואחת. כבר שלוש שנים שאני מדבר בקשר לבניית המקווה, ולפועל, עושים אסיפות וטוחנים את העניין שוב ושוב, אבל לסיים בפועל את בניית המקווה - לא סיימו.

"מכל הפעמים שהייתי במקווה - אפילו פעם אחת ויחידה לא מצאתי את אחד האחראים נוכח במקום! הייתי שם בכמה וכמה ימים, ובזמנים שונים ביום, מוקדם, מאוחר, ובהתחלת היום - על-כל-פנים תחילת היום שלי, שזהו גם לפני חצות - ורק פעם אחת ויחידה פגשתי שם את אחד האחראים! וגם זה (שמצאתי את ההוא) היה בשבועיים האחרונים, כך שמסתמא אותו אחד הראה את עצמו כיוון שרצה להבטיח שלא אדבר על כך בעת ההתוועדות.

"אמנם דברתי על כך בהתוועדות שוב ושוב, ועורכים רשימה ממה שדובר בהתוועדות, ושומעים מה שצריכים לעשות בפועל - אבל כל אחד חושב שזה לא מדבר עליו, אלא על השני…

"לאחר שכל זה לא עזר - אירע מקרה לא טוב עם אחת הנשים, ואף על פי כן - לא נגע ולא פגע!

"אחר-כך אירע מקרה דומה עם אשה שנייה, ולא נגע ולא פגע! גם כאשר אירע מקרה כזה עם אשה שלישית - לא נגע ולא פגע!

"אחר כך פרצה שריפה קטנה, אשר שריפה זו פרצה באופן פתאומי - אף אחד לא ידוע איך זה התחיל, ואין על זה טעם והסברה על פי טבע - אף על פי כן, לא נגע ולא פגע!

"אחר כך פרצה שריפה גדולה ר"ל, שכל העם יודעים ומדברים על כך, שגם השריפה הזאת הייתה באופן ניסי - אין שום טעם וסברה כיצד זה החל - אף על פי כן… לא נגע ולא פגע!

"ראיתי שאין לי ברירה אחרת, וחייבים להציל את הבניין - ומכרתי אותו…" .

והרבי המשיך: "עושים לי טובה ומעלים על הכתב את דבריי, ואומרים שזה 'כפתור ופרח' – אבל בנוגע למעשה בפועל, לא נגע ולא פגע. מהי התועלת מהדברים הללו, אם הם אינם פועלים על עיקר העניין - מעשה בפועל?! מדברים, ושואלים על זה שאלות, מפלפלים בזה ואומרים ביאורים וכו' - אבל הדברים לא יורדים למטה למעשה בפועל"…

התדהמה והזעזוע שאחזו בקהל למשמע הדברים לא ניתנים לתיאור עלי כתב.

באותו יום שישי התבצעה באופן חשאי מכירת בית המדרש של 770. באותו בוקר הוציא הרבי למזכירות דף שלם ובו ההוראה למכור עוד באותו יום את בית המדרש, והוראות עד לפרטי פרטים כיצד תתבצע המכירה. חלק מהפרטים לא ניתנים לפירסום גם כיום.

הרבי הורה כי המכירה תתבצע כדין תורה ע"י הרב זלמן שמעון דווארקין ע"ה, שכיהן אז כרב השכונה. ידוע כי הרבי התעניין לאחר מכן בכמה מהפרטים שהיו קשורים בתפקידו של הרב דווארקין.

בגלל החיפזון הרב שבה נערכה המכירה, לא הייתה לקונה שהות להשיג כסף מזומן כדמי המקח. הרבי הורה למזכירות להקנות לקונה כסף על מנת שיוכל לקנות כבר באותו יום באופן רשמי את ביהכנ"ס, כולל נתינת המעות.

הקונה היה, כהוראת הרבי, יהודי שלא מאנ"ש, והרבי הורה לגבאים, כי מעתה כל שינוי משמעותי בבניין חייב להעשות ברשותו של הקונה. ומכיוון שהגבאים אינם יודעים מיהו הקונה - אמר הרבי - שלא יעשו שינויים.

*

ביום השריפה שלח הרבי 12,000 דולר למרא דאתרא הרב זלמן שמעון דבורקין ע"ה, ובפתק שצורף, כתב בפרוטרוט אודות מכירת בית הכנסת וכיצד צריך להיות ניהול בית הכנסת מעתה ואילך:

ב"ה

בודאי נודע ע"ד [על דבר] השריפה, לעול"ע [לא עלינו ולא עתה], היום בוקר, והגיעו המים וכו' והזיק להביהכ"ס, ובנס לא נגע בהס"ת [בהספרי תורה] וכו' – אף שאין לדבר עד"ז, ופשיטא שלא לפרסם (שלא להפחיד וכו')

– ולטובת הביהכנ"ס (ככתבי מאז – ולצערי נעשה ממשות בזה ע"ד [עד עתה]. וד"ל [ודי למבין]) – מוסג"ב [מוסגר בזה] – תמורת הנ"ל – מאיש שאינו דר בשכונה זו, ופשיטא שאין לו דעה לא בועד המקוה, ולא דהשכונה, ולא דהרבני[ם] דהשכונה:

עשרת אלפים דולר (ע"פ כתבי אז), אלף לבהכנ"ס ואלף נדבתו להמקוה.

והקונה לא יפרסם עדכ"ז [על דבר כל זה] (מפני כבוד ליובאוויטש וכבודי) – ולא יתערב בהנהלת ביהכנ"ס כלל.

אבל אין כל רשות להקטין הבנין או להרחיבו, ואין לעשות בו שינוי חשוב – נגד רצונו – וכל כיו"ב

וה' יגדרו פרצות עמו בכלל ובפרט וכו' – ויקויים מאמר קדו"ע [קדושי עליון] המפורסם, ויבנו במקום הנ"ל – כהוראת (ונתינת כח) באגה"ק דאדה"ז והצ"צ [באגרות הקודש דאדמו"ר הזקן והצמח צדק].

ואף טוב הנרונ"ג [הנראה והנגלה] יהי' כאן ובכ"מ בנ"י [ובכל מקום בני ישראל] שליט"א.

*

בימים אלו נמצא בעיצומו משפט בתביעה של גורמים מסויימים לסגור את בית הכנסת ובית המדרש ליובאוויטש שבליובאוויטש, ובשבועות הקרובים יחל שלב העדויות. מבלי להיכנס לחשבונות שמים, מוטל עלינו ללמוד מהעבר, ולעשות כל אחד כפי יכולתו להצלחת המשפט, ולכל הפחות לומר תהלים ולהתפלל להצלחת המשפט.