מאירים את נורמנדי • ראיון מרתק

יוסי סולומון, מגזין בית משיח

מזה עשר שנים שהרב מוטי [מרדכי] לוין ורעייתו זלטא פועלים בשליחות של הרבי מלך המשיח בעיר קן, השוכנת מערבית לפריז. 

במהלך השליחות הוא פועל עם כלל שכבות האוכלוסייה, צעירים ומבוגרים כאחד, כל דור עם האתגר שלו. כמו כן הם פועלים עם אלפי תיירים הפוקדים את אזור מגוריהם במהלך השנה.

במהלך השיחה משתף הרב לוין את קוראי 'בית משיח' באתגרים שאיתם הוא מתמודד מאז החל לפעול בעיר. הוא מספר על הפעילות השוטפת, ונזכר בסיפורים מופלאים ממקום שליחותו. 

המסע לקן: החלטה ואתגר ראשוני

איך בעצם הגעתם לשליחות בקן, ולמה דווקא שם?

אני עצמי גדלתי בסרסל שבצרפת למשפחה חב"דית – פותח הרב לוין. בבחרותי גם למדתי בישיבה בצרפת ועשיתי את המסלול המקובל בחב"ד. לאחר החתונה יצאנו לשליחות היכן שאחי, הרב שמואל לוין, פועל כשליח – עיר נופש דוביל (Deauville) שבנורמנדי, אם כי ידענו שזה זמני עד שנמצא מקום משלנו.

במהלך השליחות שלנו בדוביל, קיבלנו מספר הצעות לצאת לשליחות בעיר קן (Caen), עיר הבירה של מחוז קלבדוס, שבעבר הייתה בירת חבל נורמנדי תחתית. העיר שוכנת 150 ק"מ מערבית לפריז בסמוך לתעלת למאנש.

שמה של העיר ידוע בעולם, שכן שם התרחש אחד הקרבות המשמעותיים בדור האחרון; משם פלשו כוחות בעלות הברית בשנת תש"ד כשצרפת הייתה תחת שלטון הנאצים. המקום הפך לנקודת ציון היסטורית עד היום.

חלפו עוד כמה חודשים עד שהחלטנו לצאת לשליחות בעיר בשנת תשע"ה.

לפני בואנו לעיר, פגשנו את ראש הקהילה היהודית ואת הרב המקומי לשיחת היכרות. במהלך הפגישה איתם, הם ניסו להסביר לנו שאין לנו מה לחפש בקן; "אמנם קיימת בעיר קהילה יהודית, אבל זו קהילה קטנה ורחוקה מענייני שמירת תורה ומצוות", הסבירו מתוך רצון טוב.

הסברנו להם שדבריהם רק מדרבנים אותנו להגיע לעיר ולפעול בשליחות הרבי…

מסתבר שהם צדקו, הרבה יותר מכפי ששיערנו: כשהגענו לשבת התרשמות, הגענו לבית הכנסת שם נכחו שניים–שלושה אנשים… כלומר, גם בשבתות לא היה מניין. רחוק מזה.

במוצאי שבת כתבנו לרבי וסיפרנו שקיבלנו הצעה לצאת לשליחות חדשה בקן, הגענו לשבת בבית הכנסת והיו שם רק שניים–שלושה אנשים, האם להישאר בשליחות בכל זאת?

במכתב שנפתח ב'אגרות קודש' היה המענה הבא: הרבי כתב לפלוני, כי שמע שהוא רוצה להיכנס לחברה חדשה, והרבי ציין שהדבר נכון וגם בשביל הנשמה הדבר כדאי, שכן כתוב 'כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו'; 'עם הזמן, ככל שתפעלו, תגלו שיש הרבה יותר מנשמה אחת לעבוד איתה באזור שלכם'. 

"מבחינתנו זו הייתה תשובה ברורה כדי לצאת לשליחות", משתף הרב לוין.

חיזוק שמיימי

"כל ההתחלות קשות" – תוכל לשתף באתגרים מימי ראשית השליחות?

השליחות בקן היא שליחות מיוחדת. הקושי הכי גדול שחוויתי היה – עם מה להתחיל. אתה עובר דירה לקן, קם למחרת בבוקר, אבל אין לך שום עבודה בעיר; כל החיים שלך זה השליחות של הרבי. אבל עם מי ועם מה אתה מתחיל?! הקושי המרכזי היה בעצם הכניסה למסגרת חדשה; לאתר יהודים ולדאוג שהם יגיעו לבית הכנסת.

בהמשך, כאשר כבר החלה להיווצר שיגרה מסוימת, החל קושי אמיתי בעניין חינוך הילדים. עם הזמן נולד ילד ואז עוד אחד ועוד אחד – אתה רוצה לעשות את עבודת השליחות שלך, אבל יש לך ילדים בבית שאתה צריך לחנך אותם בחינוך כמו שצריך. כל הזמן יש נקיפות מצפון לגבי אופי ודרך החינוך שלהם. לא היה לנו בעיר גן או בית ספר יהודי. 

איך מתמודדים עם האתגרים האלה?

עצם המחשבה וההבנה נוכח הזכות הגדולה שיש לנו לפעול בשליחות של הרבי, היא זו שחיזקה אותנו. לא פעם היו מחשבות של נפילה, ואז הייתי מקבל מעין חיזוק שמיימי שהראה לנו ששליחותנו בקן היא חשובה.

איזה סוג של 'חיזוק שמיימי'?

כמו הודעה שקיבלתי ממשפחה שאפילו לא חשבתי שיש לי השפעה עליה, אך הם כתבו לי איזה מזל גדול מבחינתם שאנחנו פה, כי הם מרגישים שאנחנו מחזקים אותם. או כשפתאום אני מגלה יהודי נוסף שחי באזור ולא ידעתי על כך קודם. כל יהודי חדש שאני מוצא בעיר, זה אוצר של ממש.

כמובן שגם התייעצנו עם המשפיע שלנו עד שמצאנו פתרון לעניין חינוך הילדים, כזה שאמנם עולה כסף רב, אבל בכל זאת זה שווה. בכל תקופה אנו מביאים קבוצת בנות שעוזרות לנו עם הילדים, ולמעשה פתחנו מעין גן בו רעייתי זלטא מכינה את תוכנית הלימודים, והבנות מיישמות.

הזכרת קודם שאתה קם בבוקר, ובאמת אין לך קהילה גדולה לעבוד איתה. במה מתמקדת הפעילות שלך ביומיום?

הפעילות שלנו מתמקדת במספר מישורים. ראשית, הפעילות שלנו נעשית מול כמאה משפחות יהודיות המתגוררות בעיר. יש כאן אחוזי ההתבוללות גבוהים מאוד, כשבעים אחוזים בערך.

בנוסף, בקן לומדים כשלושים אלף סטודנטים, ובהם יהודים רבים. אנחנו עושים להם שיעורי תורה וכו'. בעיר יש גם בית רפואה לחולים במחלות קשות ל"ע; פעמים רבות יוצא לנו להתעסק גם איתם.

מלבד הפעילות עם המקומיים שמתגוררים בעיר, אנו עורכים פעילות עם תיירים רבים שמגיעים לכאן בזכות החופים ההיסטוריים הסמוכים לעיר, מהם פלשו בעלות הברית במלחמת העולם השניה. אנחנו דואגים לעשות סיור להמוני התיירים שמגיעים למקום ולספר את סיפור המקום עם זווית יהודית.

פרויקט נוסף שעשינו באיזור חופי הפלישה, היה להתחיל לכתוב ספר תורה לעילוי נשמת החיילים שנהרגו במקום. הכתיבה נעשית במקומות שבהם נהרגו חיילים: גשרים, חופים ובונקרים. כל מי שמשתתף בסיורים שלנו, מקבל אות בספר התורה.

ניצוץ יהודי בכל פינה

האתגר של משפחת לוין, הוא אתגר לא פשוט. לפעמים יותר קל לעבוד בערים בהן יש עשרות ומאות אלפי יהודים, מאשר בערים עם קהילות קטנות. האתגר של "ואתם תלוקטו אחד לאחד", הוא התמודדות אמיתית.

הדרך לכך, לפעמים צריכה להיות יצירתית במיוחד:

"לפני חמש שנים – מספר הרב לוין – רצינו לפתוח מכולת כשרה בעיר, אבל מכיוון שפתיחת חנות כזו כרוכה במאמצים רבים ובהשקעה לא קטנה, התלבטנו.

לבסוף, לאחר התייעצות עם כמה מידידיי השלוחים, הללו הסבירו לי שבית חב"ד בערי שדה כמו שלנו, חשוב שתהיה בו חנות למזון כשר, משום שיהודים רבים – בפרט תיירים – לא בהכרח יתקשרו ויבקשו להגיע לבית חב"ד, אבל כן יש סיכוי שהם יחפשו מקום עם מזון כשר. בעקבות כך החלטנו לפתוח חנות למוצרי מזון, כאשר חלק מהמוצרים המהודרים מגיעים אלינו מפריז, בעוד את הבשר אנחנו מייבאים מפולין.

בעקבות הפתיחה הכרנו עוד מספר משפחות יהודיות בעיר שלא הכרנו קודם לכן.

הנה דוגמה מעניינת: באחד הימים הגיע לחנות אדם שנראה חצי אפריקאי. הוא חיפש לקנות מזון כשר והתחיל לדבר איתי על יהדות ואף הציג עצמו כיהודי. זה היה נשמע לי מוזר, וביקשתי את רשותו לדבר עם אמא שלו.

מתברר שאביו גוי מאפריקה, אבל אמא שלו היא יהודיה שגרה בקצה השני של צרפת, ויש שם שליח שמכיר אותה ומקרב אותה ליהדות.

וכך, בזכות חנות המזון הכשרה, הבחור הזה החל להניח תפילין לראשונה בחייו בגיל 62!

תוכל לשתף אותנו בסיפורים מחיי השליחות?

ישנם סיפורים לא מעטים. יום אחד התקשר אלי אדם ואומר שהוא התקשר כבר לארבעה רבנים, ואני החמישי, ואיש מהם לא ענה לו. הוא סיפר כי סביו וסבתותיו, משני הצדדים, היו בשואה האיומה והגרמנים עקרו אותם מבתיהם.

אמנם, הוריו בחיים אך מעולם לא דיברו איתו על יהדות. כעת הוא מבקש לדעת אם הוא יהודי או לא. אם כן, הוא מבקש שאלמד אותו על מחנות ההשמדה ועל יהדות.

שאלתי אותו, איפה הוא נמצא? והוא נקב בשמה של עיר המרוחקת כשעה נסיעה מאיתנו. אנחנו אומנם פועלים שם לעיתים, אך כמעט ולא. הזמנתי אותו אלינו למשרד לשיחת היכרות. 

כעבור מספר ימים, הוא התקשר ואמר שהוא נוסע כעת אלינו, שעה הלוך ושעה חזור, וכי הוא מבקש לדעת האם בפגישה אוכל לומר לו את העץ המשפחתי שלו, ולענות לו אם הוא יהודי.

הסברתי לו שאינני היסטוריון שיכול לענות על שאלותיו לגבי העץ המשפחתי שלו, אבל אני רב ואעשה לו בירור יהדות ככל שידי מגעת.

כשהגיע, שוחחנו משך שעה ארוכה, אבל לא מצאתי שום דבר שמוכיח בוודאות את עובדת היותו יהודי.

רגע לפני סיום הפגישה, הוא אמר לי דבר–מה לגבי אחותו הגדולה, כאשר הוא והיא אינם בקשר מזה שנים ארוכות, אך התחתנה עם יהודי.

עבורי זה היה מידע מצוין, שכן אם אחותו התחתנה עם יהודי כדת משה וישראל, ייקל עלי לברר עם בית הדין בו נרשמה לנישואין, אם אכן ניתנה כתובה. ביקשתי ממנו לברר היכן התחתנה ופרטים נוספים. הוא לא ידע לומר לי הרבה, מלבד העובדה שהיא התחתנה בשנת תשל"ג, ואת שם בעלה.

בקהילה שלי ישנו יהודי עם אותו שם משפחה כמו של גיסו, אבל הסיכויים שהם קשורים בקשר משפחתי – היו קלושים מאוד.

אמרתי לאדם שהגיע אלי: 'יש בקהילה שלי אדם שנושא את אותו שם משפחה כמו של גיסך. אשאל אותו בתקווה שבורא עולם יעזור לי ואוכל לתת לך תשובה ברורה יותר אחרי שאדבר איתו'.

התקשרתי אל אותו יהודי ושאלתי אותו אם יש לו אח ששמו זהה לאותו שם שביקשתי לברר אודותיו. התשובה הייתה חיובית. גם שנת נישואיו הייתה דומה… ביקשתי אפוא את המספר של אחיו על מנת לדבר עמו. הייתה זו השגחה פרטית מופלאה. דרך האח הצלחתי להגיע לבירור מוחלט אודות יהדותו האוטנטית של מי שפנה אלי. 

ההשגחה הייתה כפולה ומכופלת, שכן מתוך חמשת הרבנים שאליהם התקשר, רק אני היחיד שעניתי לו, וכך יכולתי לפתור לו את הסבך רק בזכות העובדה שגיסו מתפלל בקהילה שלי.

והנה סיפור נוסף:

באחת הפעמים שהזמינו אותי לטקס ממלכתי בעיר, הייתי אמור לשבת בכיסא מסוים בשורה הראשונה, אבל מסיבה כלשהי החלטתי שהפעם לא מתאים לי לשבת במקום הזה ובחרתי לעבור לשבת במקום פנוי בקצה השני של השורה.

התיישבתי אפוא ליד אדם שאינני מכיר, לחצנו ידיים וערכנו היכרות ואף פתחנו בשיחה נעימה. בחלוף רבע שעה, גיליתי שאבא שלו אמנם נוצרי, אבל לאמא שלו קוראים 'לוי' והיא יהודיה. גיליתי את אוזנו שגם הוא יהודי, ומאז התפתחה בינינו ידידות קרובה.

פעם הוא הגיע לחנות המזון הכשר שלנו בדיוק בזמן בו ערכנו בר מצווה לאחד מילדי הקהילה. הוא היה נוכח בטקס, התרגש מאד והחליט שגם הוא רוצה לעשות בר מצווה…

כל תאריך וכל אירוע, הם סיבה טובה…

במה מתרכזת רוב הפעילות שלכם?

אחת הבנות שהייתה אצלנו כשליחת חינוך ולימים נישאה, חזרה לאחר תקופה בשביל לעשות את החגים אצלנו יחד עם בעלה. בעלה, שהוא 'תמים' מארץ הקודש, שאל אותי מה האתגרים שיש לנו בשליחות בקן?

עניתי לו שיש לנו שני אתגרים שבהם מתרכזת רוב הפעילות שלנו: חינוך הילדים, שזה נושא העומד בראש מעינינו, וכן המלחמה בתופעת ההתבוללות. ישנן שבתות שאנחנו מארחים חמישה–ששה זוגות, ורק אנחנו היחידים ששנינו יהודים… הנגע הוא נורא.

בערים הגדולות של צרפת, כמו פריז ומרסי, רוב היהודים לא יתחתנו עם גויות, וזה הקו האדום שלהם. עיקר המאבק של השלוחים שם, זה שאנשים יאכלו כשר. אולם אצלנו בעיר, אין קווים אדומים. רוב היהודים לא ישמרו אפילו לא יום כיפור. ולכן המלחמה שלנו זה קודם כל בתופעת ההתבוללות. 

איך אתם מצליחים להיאבק בתופעה הזו? 

מבחינתנו, כל תאריך וכל אירוע, הם סיבה מספיק טובה למפגש בין צעירי הקהילה. ככה אנשים מכירים האחד את השניה טוב יותר, ויש סיכוי גדול יותר לקשרים בין יהודים.

יש לנו גם שיעור שבועי ביהדות, קליל, שבעיקר נועד בשביל ליצור אווירה קהילתית מקרבת. מדהים לראות כיצד הם משתדלים להגיע למפגש בכל שבוע, שם הלבבות נפתחים ומשם מתחילה להיווצר קרקע פוריה לקשר בין יהודים – זאת בנוסף לפעולה של דברי התורה שמשפיעים. אנחנו משקיעים מאמצים רבים בפעילות עם הצעירים, מכיוון שזה דור ההמשך.

אנחנו משקיעים מאמצים במיזם 'בר מצווה קלאב' – הכנה של נערים לקראת בר המצווה שלהם. גם לאחר החגיגה אנחנו ממשיכים ללוות אותם בכל מה שקשור לנושא יהודי רוחני. יש כאלה שעם הזמן עוזבים את העיר שלנו, אבל אנחנו ממשיכים לעמוד בקשר. די בכך שאני שולח הודעת וואטסאפ בסגנון "מה נשמע? מה עם התפילין? יוצא לך להניח אותן כל יום?"

היה מקרה שבו אמא של שני נערים, בעלה גוי, והיא גרה מרחק שעת נסיעה מאיתנו. היא ביקשה שאכין את ילדיה לבר מצווה. כמובן שהסכמתי, ובכל פעם הם נסעו שעת נסיעה כדי להגיע אלי.

היא שיתפה אותי בעובדה שהילדים הרגישו שהשיעורים לא סתם שיעורים לשם הקניית ידע, אלא זה בא מתוך הנשמה. למרות שחלפו חמש שנים מאז בר המצווה של הגדול מביניהם ושנתיים לאחר בר המצווה של הצעיר יותר, הם לא החמיצו יום אחד של הנחת תפילין, מה שמלמד על ההשפעה העמוקה שחוו.

יש לנו גם תכנית הכנה לבנות מצווה, כאשר רעייתי מכינה אותן לקראת בת המצווה שלהן ולקראת חיים יהודיים מלאים.

דיברת קודם על הקושי בחינוך הילדים שלכם. עד כמה הילדים עצמם מעורבים במשימת השליחות?

הם בהחלט מעורבים. הם אומרים דברי תורה בסעודות שבת בפני האורחים שלנו, ושותפים בעשיה בהתאם ליכולת שלהם. בכלל, עצם הנראוּת היהודית–חסידית שלהם, גורם לקידוש השם.

כשמגיע יהודי לבית שלנו, הם ישר ניגשים אליו ומסייעים לו להתאקלם בחן הילדותי המיוחד שלהם. אם צריך, הם נותנים לו כיפה, מסייעים לו ללמוד לברך על האוכל, ועוד. 

השליחות שהעניק הרבי לשלוחיו, היא להביא להתגלות מלך המשיח. איך אתם פועלים בעניין הזה?

קודם כל, יש לנו שיעור מיוחד שעוסק בענייני גאולה ומשיח. נוכח הרקע שכבר שמעת על קן, זה בהחלט דבר מאתגר. 

בנוסף, הנושא של גאולה נמצא בכל שיעור תורה שאנחנו מוסרים, כמו גם בשיחות השוטפות עם יהודים. הצלחנו, ב"ה להטמיע את הנושא ואנשים בהחלט מבינים את חשיבות ביאת המשיח, ואף מדברים על זה בעצמם. הם מבינים שהגענו לעידן חדש ושונה שבו שום דבר לא הגיוני. אנחנו נמצאים לקראת דבר גדול שעתיד להתרחש, ומסבירים להם שזה שהגאולה אוטוטו מגיעה, זה תלוי במעשים הטובים שאנחנו עושים. 

גם כשלוחים וגם כאנ"ש, עלינו לראות תמיד כיצד אפשר לעזור ליהודי נוסף ובכך לקרב את הגאולה. כל אחד צריך להיות מודע לזכות הזו ולבצע אותה, ובכך להביא להתגלות המלך המשיח בקרוב.

מה התכניות שלכם לעתיד? 

לפני מספר חודשים רכשנו מקום חדש לבית חב"ד, ובתקופה זו אנחנו עמלים להרחיב את המקום כדי להפוך אותו לבניין מפואר שיכלול מקווה טהרה, חנות מזון כשרה, אולם להרצאות, וכן מקום לקבלת קהל. 

בנוסף, אני חושב על הקמת מוזיאון שיעסוק בנושא התיירותי של האיזור שלנו – חופי הפלישה מזווית יהודית. מוזיאון כזה יכול להביא אלינו עוד יהודים רבים שיביעו עניין.