חב"ד והשואה – שאלות ותשובות • מרתק

שניאור זלמן ברגר

עשרה בטבת, ויש המציינים את יום הקדיש הכללי לזכר הנספים בשואה. אמנם אצלנו אין נוהגים, אבל כדאי לכל חסיד להתמצא בנושא השואה בבחינת דע מה שתשיב. לפנינו שאלות ותשובות מהן נלמד על יחס הרבי לנושאים חשובים הקשורים לשואה.

 מה קרה לחסידות חב"ד בתקופת השואה האיומה?

רוב מניין חסידי חב"ד בפולין, בליטא ובלטביה – ומדובר באלפי משפחות – נרצחו על ידי הנאצים. כמו כן נהרגו עוד רבים מחסידי חב"ד בברית המועצות. חלקם נרצחו על ידי הנאצים בערים שנכבשו, חלקם לחמו בשדה הקרב ונפלו שם, רבים מאד נפטרו ממחלות מרעב ומקור.

גולת הכותרת היא כמובן כ"ק אדמו"ר הריי"צ ששהה בוורשה תחת כיבוש נאצי במשך מספר חודשים ונמלט עם משפחתו וכמה ממזכיריו לריגה, ומשם לארצות הברית. מלבד המוני חסידים שאיבד, ברמה המשפחתית הוא איבד גם חתן ובת.

הרבי שהה בצרפת תחת ממשלת וישי שהייתה נאמנה לנאצים, ואף הוא הצליח להימלט ברגע האחרון עם רעייתו הרבנית לארצות הברית. בימי המלחמה פעלו אדמו"ר הריי"צ והרבי להצלת יהודים מגיא התופת, ויזמו שורה של פעולות רוחניות וגשמיות שונות להטבת המצב.

היו ניצולים חב"דיים במדינות השונות, ומהם עשרות תמימים שהצליחו בחסות אדמו"ר הריי"צ להגיע לשנחאי שבסין, אבל ההצלה הגדולה ללא ספק היתה בבריחת מאות משפחות חב"דיות מאיזורי החזית בברית המועצות אל הערים טשקנט וסמרקנד שבאוזבקיסטן. רובן יצאו לאחר מכן מברית המועצות ביציאה מרוסיה דרך לבוב והקימו מחדש קהילות חב"דיות מפוארות בארץ ישראל, צרפת, ארצות הברית ואוסטרליה.

מה היחס של הרבי לנאצים?

פעמים רבות דיבר הרבי על כך, כי אי אפשר לסמוך על כך שבני אנוש יחליטו לנהוג בצדק וביושר מבלי אמונה בבורא עולם, שכן גם הגרמנים שהיו אנשי תרבות ובעלי נימוסין, מכיוון שרובם לא היו מאמינים, יכלו להגיע למצב שנהפכו לרוצחים אכזריים.

לגבי התנהגותם, כתב הרבי, כי הם הפכו לרוצחים מבהילים אפילו בהשוואה לחיות טרף (אגרות קודש כרך כ' אגרת ז'קצה), ובהזדמנות אחרת התבטא הרבי כי הם נחותים אף מבעלי חיים: "…הרגו מיליוני יהודים, ה' ייקום דמם, אך ורק בגלל היותם יהודים, ולא עוד אלא שהריגתם היתה על-ידי יצורים כאלו שהיו למטה במדרגה מבעלי-חיים, והם אלו שהתנכלו כו' ליהודים יראים ושלמים, שהם מבחר המין האנושי" ('תורת-מנחם תש"כ, חלק כז, עמוד 83).

בגלל התנהגותם האכזרית של הנאצים, היו שדאגו בשנים שלאחר המלחמה להעמידם לדין. הללו שכונו "ציידי נאצים", קיבלו תמיכה מחלקים נרחבים מעם ישראל. אף ממשלת ישראל הצטרפה באופן רשמי למאבק ציידי הנאצים, ובעצמה פעלה רבות בכדי לצוד נאצים שהתפזרו ברחבי העולם. בתקופות מסויימות נשמעה ביקורת על כך שהממשלה הורתה לעצור חיפושים בכדי שלא לפגוע בשילומי הפיצויים שהעניקה גרמניה לניצולי השואה.

הרבי ראה בציד הנאצים "זכות" ו"שליחות גדולה", כפי שסיפר צייד הנאצים מר טוביה פרידמן, על דברים שאמר לו הרבי ב'יחידות', בשנת תש"ל: "והרי המצווה לזכור ולא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק, היא מצווה גדולה מן התורה. זאת חובה, על כל אדם בישראל. זכות גדולה היא בידך, שאתה מוציא את ידי הרבים בעבודתך המסורה. שליחות גדולה היא זאת שהוטלה עליך ואין אתה בן חורין להיפטר ממנה. ואם אתה לא תעשה עבודה זו, איש אחר לא יעשה זאת".

מה דעת הרבי על ה'שילומים' מגרמניה?

הפגנות סוערות פרצו ברחבי הארץ כאשר הועלתה האפשרות לקבל 'שילומים' – סכומי עתק שגרמניה הסכימה להעביר לממשלת ישראל ולניצולים באופן אישי, כפיצוי על הסבל שסבלו בשואה. מר מנחם בגין, אז יו"ר האופוזיציה, ניצח על המלחמה נגד ה'שילומים'. לאחר התלבטויות רבות, החליטה לבסוף הממשלה לקבל את הכספים בכדי לסייע לניצולים להשתקם ולחיות מחדש.

לאחר שהתקבלה ההחלטה, השלימו רוב הניצולים עם ההחלטה, והחלו לקבל את ה'שילומים'. ב'הסכם השילומים', היתה מעורבת "ועדת התביעות" מארצות הברית, שפועלת מאז ועד היום לקבלת 'שילומים' ליהודים פרטיים ולארגונים ברחבי העולם.

בדיעבד, לאחר שכבר החלו לקבל את ה'שילומים', הרבי צידד בעד קבלת השילומים – הן לצרכי הכלל והן באופן פרטי. לדוגמא, באגרת להרה"ח ר' זושא הפרטיזן (וילימובסקי), מעודדו הרבי לקחת 'שילומים'. בהזדמנות אחת אף נקט הרבי בביטוי – שלא יהיה (אצל הגרמנים) "הרצחת וגם ירשת".

באגרת אחרת מסביר הרבי בפרוטרוט מדוע אפשר לקחת 'שילומים' למרות שהדבר עלול לכאורה לגרום לקירוב דעת עם הרשעים הללו, וכן להרים את קרנם. הרבי כותב, כי במצב הנוכחי העובדה שיחיד לא יקח את השילומים לא תשנה מאומה. עוד מסביר הרבי שלפי תורה, צריך להוציא את הגזילה מהגזלן.

ולטענה, כי זוהי קבלת צדקה מגויים, הרבי השיב כי זו אינה צדקה, כיון שעניים ועשירים מקבלים בשווה. באותה אגרת מזכיר הרבי שיש להפריש חומש לצדקה מהסכום שמקבלים במסגרת ה'שילומים' (אגרות קודש חלק יז אגרת ו'תצח).

יתירה מכך: הרבי עצמו, באמצעות מר שזר ואחרים, דאג להדפסת ספרי קה"ת מכספי ועדת התביעות, וכאשר נכנסו אל הרבי נציגי ועידה זו, ביקשם לסייע להדפסת אנציקלופדיה תלמודית (על דבריו אלו מספר הרבי באגרת אל הרב זווין – אגרות קודש חלק י"ט אגרת ז'קצט).

את הרה"ח ר' דוד העניך זקליקובסקי, עודד הרבי כמה פעמים להשיג מהגרמנים כסף רב ככל האפשר. ר' דוד שעסק בכך באינטנסיביות, הפך למומחה בהליכי קבלת הכספים מהגרמנים, עד שהרבי החל להפנות אליו ניצולים שביקשו לקבל סיוע מהשלטונות הגרמניים בנושא ה'שילומים'.

הרב הלל מדליה מאנטוורפן, הוציא ספר מזכרת בנושא השואה, ובכדי לכסות את ההוצאות חשב לבקש חסות של ועידת השילומים. הוא שאל את דעתו של הרבי כל כך, שהשיבו בחיוב: "נכונה סברתו לפנות לועידת השילומים והפיצויים, בקשר להדפסת ספר המזכרת, אף שאינני יודע המצב בשנה זו אם יש להם קרן מיוחדת לתכנית זו או יש לצרפה לתכנית אחרת". (אגרות קודש כרך כו אגרת ט'תקפח).

כיצד הרבי ביקש להנציח את הקדושים?

הרבי העריך את המתעסקים בהנצחת הקדושים כמו גם את לוחמי הגטאות, וכפי שכתב באגרת לחברת הכנסת חייקה גרוסמן: "רואה אני ומעריך את כל אלה המתעסקים בהנצחת הקדושים ולוחמי הגיטאות, הי"ד, שאין זה (רק) בשביל שלא ישכחו הנכדים וכו' אלא כתוצאה מאמונתם בתחיית המתים…" (ליקוטי שיחות חלק כא עמוד 397 ואילך).

עוד במהלך השואה, הזדרז הרבי לבקש משני בחורים ששהו עם הרבי הריי"צ תחת הכיבוש הנאצי, שיעבירו אליו זכרונות מהתקופה ההיא. את הבקשה המיוחדת שיגר הרבי בד' חשון תש"ג, אל התמימים הרב מנחם זאב גרינגלאס והרב יוסף ויינברג, שהיו באותם ימים מתלמידי 'תומכי תמימים' במונטריאול: "ראיתי אצל ידידנו הררמ"פ שי' [משה פנחס כץ] מכתבים אחדים מהם, שבהם מזכירים ע"ד יומן ורשימות מכל העבר על כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א מסוף שנת צ"ט עד נסיעתו לכאן. אודה להם מאד אם יוכלו לשלוח לי העתקה מהנ"ל, ואפשר שיהיה בזה גם זכות הרבים, אם יש בהנ"ל ענינים שאוכל להכניס במשך הזמן בדברים הנדפסים".

הרבי מדגיש כי הוא מבקש את הרשימות, שכן אדמו"ר הריי"צ עורר להעלות רשימות מ"ימי קדם" ובמיוחד "ממאורעות וימי הרת עולם" (אגרות קודש כרך כא אגרת ז'תשעו).

בניגוד לניצולים שהסתגרו בתוך עצמם, היו שמתוך הכאב הגדול החלו להעלות זכרונות אישיים; אחרים הוציאו ספרי זיכרון לקהילות יהודיות שנחרבו.

ספרים אלו יצאו לאור בדרך כלל על ידי ארגונים שהקימו יוצאי העיירות; בכל ספר מצויים עשרות מאמרים שכתבו בני העיירה בתקופת טרום השואה, או גם בתקופות מוקדמות יותר.

אלא שהיהדות הדתית הפסידה במערכה על התיעוד וההנצחה. בעוד הרבנים והעסקנים הדתיים היו טרודים בהקמה מחדש של מוסדות תורה וחינוך עבור ניצולי השואה שזרמו לארץ ולארצות המערב, הרי שארגונים שאינם דתיים, ובהם יוצאי קיבוצים ודומיהם, ערכו את מרבית ספרי הזיכרון, כאשר בדרך כלל הם משתדלים להצניע את החלק הדתי של העיירה.

בניגוד לרוב הספרים, ישנם כמה מספרי הזיכרון בהם מצויים מאמרים מפורטים אודות הקהילות הדתיות, ובהן גם החב"דיות.

הרב יעקב לנדא רבה של בני ברק, העלה זכרונות בספר 'קורניץ' על העיירה בה גדל בצעירותו, ואילו הרב יצחק דובער אושפאל כתב בארוכה על העיירות בהם התגוררה משפחתו – קורניץ ושווינציאן. יש עוד מאמרים אחרים, אבל הרבי לא אמר בכך די, ובמשך השנים ביקש פעם אחר פעם, להוציא ספרים שיתעדו את הקהילות הדתיות והחרדיות שחרבו בשואה.

ד"ר יצחק לוין מראשי העסקנים של 'אגודת ישראל' בניו יורק, החל אף הוא בכתיבת מאמרים על היהדות הדתית והחרדית בתקופת טרום-השואה, ובימי הזעם. את מאמריו קיבץ גם לספרים בשם 'אלה אזכרה'. הרבי עודדו להמשיך לכתוב, ולא להסתפק במה שעשה עד כה:  "מצאתי מקום להביע כאן רעיון, שזה מכבר עומד הנני עליו, ומזמן לזמן מתגברת הפליאה והתמיהה על שאינו בא לפועל, והוא: עריכת דברי ימי הגזירות וההשמדות מתאים להמציאות גם בהנוגע להיראים וחרדים לדבר ה', אשר אף שכמה פרסומים הופיעו במשך שנים אלו, בם מתוארים תקופות שונות מימי הגזירות וההשמדות, הרי מלבד מספר הכי קטן, אשר נער יספרם, או שמעלימים בכלל חלק השייך ליראי ה' ומוסדות שלהם, או שעל כל פנים מקציבים להם חלק קטן ביותר בערך הנדרש, או, מה שגרוע עוד יותר, מסלפים את הענינים.

"והנה במספר הפרסומים בודדים הנ"ל, מובן שהקובצים דאלה אזכרה וכיו"ב בולטים, אבל בודאי לדכוותיה ההדגשה למותר, שאין זה מספיק כלל, ובפרט בהשוואה להפרסומים דהצד שכנגד, בם נרשמו הדברים באופן מסולף.

"נתעוררתי ביחוד לכתוב זה לכבודו בראותי גם בספרו שקבלתי ז"ע מאמרים שתוכנם במסגרת האמורה".

הרבי כותב לו כי ניסה לפעול בעבר, והובטח לו כי יעשו דברים בנידון, אבל בינתיים לא נעשה דבר: "וינעם לי לדעת אשר ישנם מתעסקים ברשימת תקופה האמורה, ומתקדם המפעל בקצב הדרוש" (אגרות קודש כרך כ אגרת ז'תצא).

ד"ר יצחק לוין, השיב לרבי, כי לא פשוט לכתוב בנושא, שכן צריכה זהירות גדולה כיצד לכתוב ומה לכתוב, וכן יש קושי להשיג סופרים חרדים מומחים בהיסטוריה. לו עצמו, ציין, קשה להתפנות לנושא הכתיבה מחמת הטרדות בצרכי ציבור, לכן שאל את הרבי את מי אפשר לשתף בעבודה חשובה זו.

הרבי ענה לו כי הוא צודק, אבל אם בגלל סיבות אלו תתעכב הכתיבה, הרי שלבסוף היא לא תתבצע כלל, ובפרט כאשר במקרה הזה, קרוב לודאי "שיקדמנו אחר" ולא ברחמים ובעין יפה בנוגע להחרדים.

בכדי לסייע לו לאתר סופרים מתאימים, פנה הרבי באגרת אל הרב איצ'ה מאיר לוין – יו"ר אגודת ישראל בארץ הקודש, בבקשה לסייע לד"ר יצחק לוין, בכתיבה אודות השואה והקהילות החרדיות שחרבו.

חשיבות רבה, ראה הרבי בקניית אותיות בספר תורה, עבור הנספים בשואה.

בתשמ"ב יצא הרבי במבצע של כתיבת ספרי תורה כלליים, או אז נכתב גם ספר תורה לזכר הנספים. כאשר סיימו את הספר תורה בשלהי תשמ"ה, אמר הרבי בהתוועדות בשבת פרשת תבוא:
"כאן המקום להזכיר אודות סיום ספר תורה לזכרם של ה'קדושים' ה' יקום דמם, והרי ידוע גודל זכותם ומעלתם של 'הרוגי מלכות' וכו'. ועל-פי מה שנאמר 'חבר אני לכל אשר יראוך' – אשתתף בעניין זה על-ידי נתינת בקבוק משקה מהתוועדות זו עבור חגיגת סיום הספר-תורה, ועל-ידי זה משתפים גם את כל הנוכחים בהתוועדות זו עם אלו שישתתפו בחגיגת סיום הספר-תורה" (תורת מנחם תשמ"ה כרך ה' עמוד 2670).

*
המאמר מבוסס על פי סדרת חב"ד בשואה שפורסמה על ידי כותב השורות בבית משיח. אודות אדמו"רי חב"ד וקהילות חב"ד בשואה ולאחריה, נכתב בפרוטרוט בסדרת חב"ד בשואה, ובספרים תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, היציאה מרוסיה, פעילות חוצה גבולות ועוד.