מה תעשה אם אחיך הקטן יבקש שתהיה המתרגם שלו?

הרב יהודה גינזבורג – שליח הרבי מלך המשיח בכרמל הצרפתי, חיפה

לא, אני לא מאמין ולא מתערב גדול בפוליטיקה.

אבל כן, כמו כולם קשה לי לראות את האגו האישי של כל נבחרי הציבור שלא מאפשר להם לשתף פעולה עם אחרים.

מה שמביא אותנו לבחירות נוספות ולפילוגים נוספים בעם.

כאשר השאלה הקבועה היא "מי בראש?" אי אפשר לראות קדימה, לשלב ידיים ולפרוץ דרכים חדשות.

חובה עלי ועליך, על כולנו בעצם, להניח את הכבוד האישי בצד ולהתמסר למטרה. רק כך נצליח בכל הפרמטרים, האישיים והציבוריים.

*

בפרשת השבוע "וארא" קוראים על פגישתם של משה ואהרן עם פרעה.

משה שהיה "כבד פה וכבד לשון" (מגמגם) מגיל צעיר, נדרש להגיע אל מנהיג הממלכה האדירה – מצרים – ולדרוש ממנו את שחרור עם ישראל.

כשניסה להוריד מעליו את האחריות בתואנה כי הוא "ערל שפתים", קיבל את התשובה "ואהרן אחיך יהיה נביאך".

אהרן אחיו הגדול – שבהמשך יהיה גם הכהן הגדול, יהיה זה שיתרגם את דברי משה ויסביר אותם לפרעה בשפה ברורה.

תנסו לדמיין לעצמכם את אהרן הבוגר, שבשעה זו נדרש ממנו לוותר ולהיות "רק" המתורגמן.

במקום לנצל את זה ולתפוס את כסא המנהיג בעצמו, הוא עושה מה שנדרש ממנו – ופעם אחר פעם הוא בא עם משה רק בשביל להסביר את הדברים.

*

גם בשבוע שעבר קראנו על גדולתו של אהרן כפי שאמר ה' למשה "הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".

אהרן לא "נפגע" מכך שלא נבחר להיות המנהיג, אדרבה הוא שמח, פרגן ועשה את המוטל עליו.

ומשום כך זכה בהמשך להיות הכהן הגדול – זה שמברך את עם ישראל באהבה, שמקריב את הקרבנות, שעולה לתורה ראשון ושנכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים – הוא ובניו עד סוף כל הדורות (מה שלא זכה משה שבניו ימשיכו את כהונתו).

*

היום – ראש חודש שבט – הוא היום בו תרגם משה את התורה לשבעים שפות, כפי שמסופר בתחילת ספר דברים.

הוא היה כבר בסוף ימיו בגיל 120 ובכל זאת הבין שהתכלית היא – שהתורה תגיע לכולם.

לא ראיתי את זה מפורש, אבל אולי זה חלק ממה שלמד מאחיו אהרן.

להניח את הכבוד האישי בצד, את הקושי האישי לעשות משהו חדש בגיל 120 ופשוט לתרגם את התורה לכל השפות, כדי שהתורה תגיע לכולם.

היום זה כבר ברור, גם בקוריאה הצפונית לומדים את התורה..

*

פרשת השבוע מלאה בסיפורים מרתקים, משלים, הוראות ומסרים.

מה שכתבתי הוא רק אחד מהם, אבל הוא נוגע בעיקר להיום ומחר. הבוקר החלה עונת הרישום לגנים ובתי הספר של הילדים שלנו.

נכון, כבר כתבתי על זה בשבועות שעברו.

נכון, זה לא מהכבוד שלי ולא שלך לדבר על זה עם אחרים, דחוף את האף' בנושאים אישיים של השכנים והחברים שלי.

אבל כשצריך – מוכרחים להניח את האגו בצד ולעשות מה שצריך.

להשפיע על החברים והידידים שלי ושלך, הקרובים והרחוקים – לרשום את הילדים למוסדות שמחנכים את הילדים בדרך ישראל סבא.

שהילדים שלהם יסבו להם נחת יהודי אמיתי – כשהם ירשמו אותם לחינוך יהודי והמעשה הוא העיקר – כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.

חפשו את השכנים המכרים והידידים, הרימו טלפונים, קבעו פגישות 'זום' (מותר גם בסגר…)

ועשו הכל הכל, כדי לתרגם את התורה לשבעים לשון.

כדי להסביר לכל אחת ואחד כי הדרך האמיתית היא דרך התורה, ומוסדות החינוך של חב"ד הם הדרך המומלצת ביותר להמשך המסורת והחינוך היהודי לדורות הבאים.

תאמינו לי, הם יודו לכם על זה, לנצח.