על סדר היום: כיצד להתקשר לרבי?

הרב יוסף יצחק בוטמן – משפיע ישיבת תומכי תמימים בלוד

מבחן האמונה

חסיד אמון על מה שהרבי אומר. כל מה שיאמר הרבי הוא מאמין בזה בלב שלם, בכל מקרה ובכל מצב.

כאשר הרבי הריי"צ יצא בבשורת "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", בשנת תש"ג, היה בית-הכנסת החב"די הידוע בתל-אביב (ברחוב נחלת בנימין) סוער במיוחד: גדולי החסידים שנמנו על באי בית- הכנסת לא פסקו לדבר על-כך שעוד רגע קט ויבוא המשיח.

אמונתם בכך הייתה ברורה והיה ברור שלא יתכן שתעבור השנה ומשיח עוד לא יבוא. באחת ההתוועדויות שאל החסיד ר' פיניע אלטהויז את ר' יונה כהן (חסיד "עובד" ומשכיל שעוד למד בליובאוויטש) ומה תאמר אם יעבור זמן והוא לא יבוא? – ור' יונה השיב בהצהרה: אני אמשיך להאמין!

וכאמור, זו מהותו של חסיד: הוא סמוך ובטוח בדברי הרבי שהם אמת לאמיתו ויתקיימו בפועל ממש – גם אם הוא לא רואה!

ולכן חשוב להדגיש שוב ושוב את מה שאמר הרבי בשיחה לכינוס השלוחים תשנ"ב. בשיחה זו הרבי התווה באופן כללי את כל ה"קו" של משיח, בכדי שנדע כיצד להתייחס לכך:

הרבי הסביר והבהיר לשלוחים – ולכלל החסידים – בצורה ברורה שהעניין של "קבלת פני משיח צדקנו" זהו (כלשון הרבי) ה"משהו האחרון" שנשאר להביא את משיח צדקנו לאחר שעבודת השליחות הסתיימה!

פירוש הדברים, שהעניין הזה הוא האחרון שנשאר עד ביאת משיח בשלימות ובפועל ממש, וממילא ברור שבכל מצב לא יכול להיות עניין נוסף לאחרי זה עד ביאת משיח!

הכוח לנצח

לאורך כל שנות ההיסטוריה היהודית, בתקופות של העלם והסתר אלוקי בכלל וגשמי בפרט, כוח האמונה והעקשנות אצל עם ישראל התגלה ביתר עוז ויתר תוקף.

ניסיון האמונה במצבים אלו גילה כוחות אדירים ומיוחדים שהעם בעצמו לא ידע שיש אותם בכוחו, כאשר הקב"ה מזמן מצב כזה – הוא נותן את הכוחות להתמודד עם המצב. ובעומק יותר: הקב"ה מזמן את המצב הזה בשביל לגלות אצל עם ישראל כוחות איתנים לעמוד בניסיון.

כמו כן בעניינינו: מצב זה של העלם והסתר, שאנו לא זוכים לחזות באור פני מלך, והמצב המבולבל שבא כתוצאה מההעלם וההסתר, מאפשר לכולנו לגלות כוח אמונה חזק ואיתן יותר ממה שהיה לנו קודם. על-דרך העניין שדווקא היום מרגישים יותר את הכוח "להתעקשות לגאולה", כדברי הרבי בשיחה הידועה מכ״ח ניסן.

לאידך חשוב גם להדגיש פרט נוסף: גילוי הכוחות אצל בני ישראל במהלך הניסיונות השונים לא "בא לבד". הייתה דרושה תנועה של מסירות נפש מצידם שעל-ידה קיבלו מלמעלה את הכוחות האדירים להחזיק בניסיונות. וכך גם אצלנו: ישיבה בחיבוק ידיים לא תניב דבר. עלינו להזיז את עצמנו ולגלות את הכוחות שבנו.

מרכז ההתקשרות – משיח

כל חסיד יודע שבלי רבי הוא חי בריקנות מוחלטת. כל ההשפעות חייבות להיות דרך ההתקשרות שלו לרבי. על מנת לגלות את הכוחות הנפלאים הללו, עלינו להתחזק בהתקשרות לרבי שהוא יפיח בנו את אותם כחות.

כיצד להתקשר לרבי? – בעניין זה חשוב לתת שימת לב מיוחדת להוראת הרבי ללמוד ענייני משיח וגאולה. הרבי מסביר שהלימוד הזה הינו "הדרך הישרה" להביא את הגאולה ומביא למצב של "לחיות משיח". כלומר: לימוד עניני גאולה ומשיח גורם לאדם להתעלות ולגלות את הכוחות שיש לו מהרבי למלא את התפקיד שלו במחשבה דיבור ומעשה, כהכנה לביאת משיח צדקינו.

וכאן המקום לעורר על דבר שמשום מה לא מדגישים אותו כראוי: כשהרבי נתן את ההוראה ללמוד ענייני משיח וגאולה, הוא פירט ברור שההוראה הזו כוללת את כל הסוגים והשכבות: יושבי אהל ובעלי עסק, נשים וטף.

הרבי דורש שהלימוד הזה לא יישאר רק נחלת הלמדנים, בחורי הישיבות ואברכי הכולל, אלא שיהיה של כל אחד ואחד. הטעם לזה בפשטות הוא כאמור לעיל: על מנת לגלות את הכוחות שיש לנו מהרבי צריך לממש את ההוראה של כולנו – "עשו כל אשר ביכולתכם". על כולנו להתקשר לרבי דרך קיום הוראתו בלימוד ענייני משיח וגאולה.

העניין של משיח הרי אינו עוד עניין מסוים. זהו התוכן הפנימי של הכל. וכפי שהרבי אמר שהעניין של "קבלת פני משיח צדקנו" הוא ה"שער" שכל העניינים צריכים להיות חדורים בו.

כיום, שאיננו זוכים לראות את מלכינו בעיני בשר, הכרחי ונחוץ להדגיש שהרבי קשור לכל אחד באופן אישי ובענייניו האישיים ביותר. הרבי הוא "הכתובת" לכל נושא ועניין, החל במציאת חברותא ועד לבקשות "גדולות" להיות למדן בנגלה וחסידות, "עובד", "פנימי" וכו' וכו'. הרבי הוא הראש של כולנו, ראש שדואג לכל הפרטים. בתוך ובכלל זה אנו מדגישים כי המטרה של הרבי היא "להביא לימות המשיח". העצם של כל הלימוד, עבודת התפילה, אהבת ישראל, הפצת המעיינות וכדומה, הוא – משיח. זהו בעצם קיום ההוראה שהזכרנו לעיל: שכל הפעולות יהיו חדורות בקבלת פני משיח צדקינו!

זכורני, שלפני כמה עשורי שנים הקימו את תערוכת החסידות ב"בית שז"ר" שבכפר חב"ד. התערוכה אורגנה על ידי הרב זמרוני ציק, מבית חב"ד בת-ים, שהכין את התוכנית ושלח אותה לביקורת של כעשרים עסקני אנ"ש באה"ק. בשער הכניסה לתערוכה הוא תכנן לשים שלט גדול "אימתי קאתי מר – לכשיפוצו מעינותיך חוצה", דהיינו שהתכלית של כל העניינים הוא משיח, כאשר הובא החומר לעיונם של העסקנים העיר כל אחד מהם את הערותיו, ואחד מהם זעם על-כך, ואמר: וכי זה מה שהתחנכנו, שכל החסידות היא בשביל משיח?! – איפה כל ההתוועדויות, ניגונים, דמעות של עבודה פנימית, "אתכפיא", "זיכוך המדות", וכו' וכו'.

שנים אחר כך, באמצע שנות הממ"ים, כאשר הרבי כבר הרעיש את העולם בעניין של משיח. פגשתי את אותו עסקן ושאלתיו מה הוא אומר על דברים אלו ואלו שנאמרו בשעתו. הוא לא זכר בכלל שהדברים נאמרו על ידו (!) וכמובן שלל אותם מכל וכל.

מהאפיזודה הזאת אנו רואים שהחל מתחילת שנות המ"ם ובעיקר בשנות הנפלאות הרבי עורר את העניין של משיח והעמידו בראש כל העניינים. מסיבה זאת – זה צריך להיות התוכן הפנימי של התקשרות.

כיום, לעסוק בעניינים של הרבי בלי העניין של משיח, זה כמו ללמוד תורה ולשכוח על העיקר – נותן התורה!

פרסום זהות משיח – צו השעה

בקשר לזהותו של משיח ישנם שני נקודות הדורשות הסבר: א. מדוע רק בזמן האחרון "התעוררו" להדגיש את העניין שהרבי הוא משיח. ב. למה חשוב לנו להדגיש שהרבי הוא משיח.

התשובה לשאלה הראשונה היא, שכיום, כשאנו עומדים על סף הגאולה, הרי ממילא הפרט שהרבי הוא מלך המשיח התחיל להיות יותר ריאלי וממילא יותר מודגש, ועוד והוא העיקר שכך רואים בהנהגת הרבי עצמו!

דוגמא לעניין זה אפשר לקחת מהתוועדות פורים תש"כ, שם סיפר הרבי שכאשר יצא הרבי הריי"צ בבשורת "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", מיד החלו החסידים לדבר על כך שהוא-הוא. זאת אומרת: עצם הדיבור על משיח כדבר מוחשי מיד מעורר את הדיבור אודות זהותו של מלך המשיח.

לגבי השאלה השניה, "מדוע חשוב להדגיש שהרבי הוא מלך המשיח, הרי העיקר שהרבי הוא הרבי ומה נוגע לנו שהרבי משיח", אני בהחלט מבין את השואל בשאלתו: מה אני צריך להדגיש שהרבי הוא משיח, העיקר אצלי שהוא הרבי.

כנראה שאצל השואל כך, גם העניין של "נשיא דורנו" לא כל כך חשוב – מאחר ואם ההסתכלות על הרבי והיחס אליו הוא כפי מה שאני "מרוויח" מהרבי, שהרבי אומר לי שיחות, שהרבי נותן לי דולרים מברך אותי וכדומה, הרי זה ברור שכל העניין שהוא מלך המשיח לא תופס אצלו בכלל מקום, יתירה מזה, הוא רק מפריע. המושג של רבי מבטא שייכות פרטית לחסידים, והמושג של נשיא הדור, ובפרט משיח צדקנו, מדבר על כלל הדור ועד לכלל הדורות כולם.

אבל אם ההסתכלות שלנו על רבי, היא כפי שהרבי רואה את הדברים, הרי הרבי מדגיש תמיד שרבי הוא נשיא הדור והוא עניין של גילוי היחידה אצל בני ישראל, שזה עניינו של משיח. ממילא, כאשר מגיע שלב כזה בו העניין הנעלה של משיח מתגלה אצל הרבי בפועל, הרי ברור שהוא הופך להיות עיקרי ומודגש.

ומכיון שכך בשנים האחרונות הכרזת "יחי" הפכה להיות אצל רבים מאיתנו מרכזית ועיקרית, עד כדי כך שמכריזים אותה לאחר כל תפילה. מהי מהות ההכרזה, ממתי אנו מכריזים הכרזות, ומדוע עשו ממנה עיקר כל-כך?!

והתשובה על כך היא: החיות שלנו הרי היא במה שהרבי מחדיר בנו באותה תקופה. כאשר לרבי היה "קאך" במבצע תפילין זו הייתה החיות שלנו. כאשר לרבי היה "קאך" במבצע "עשה לך רב" בזה היה ה"קאך" שלנו. וכמו כן בענייננו: כאשר לרבי יש "קאך" בעניין של "יחי" במשך תקופה ארוכה ובאופן הבולט שזה העניין העיקרי שיש, הרי ברור שזה יהיה ה"קאך" שלנו.

יתירה מזו: כדאי לשים לב לכך שהתקופה של עידודי ה"יחי" בתשנ"ג-ד הייתה תקופה כזאת שלא זכינו לשמוע מהרבי מאמרים ושיחות, גם חלוקת דולרים לא הייתה רגילה, כך שבעצם במשך תקופה של שנה ויותר, כל הקשר שלנו עם הרבי היה אך ורק: "יחי אדוננו". המאמרים היו: "יחי", השיחות היו: "יחי", היחידויות היו: "יחי", התפילות היו: "יחי", ובקיצור, הרבי הפך את העניין של "יחי" לעניין שכולל הכל.

בטעם הדברים אפשר לומר בדרך אפשר, שהרבי רוצה שכל העולם יצעק משיח. דוגמא לדבר: הבעל שם טוב היה מסתובב בכל עיר ועיירה ודואג שיהודים יגידו "ברוך ה'". בכך הוא גרם לגילוי אלוקות בעולם הזה. באותה תקופה מה ששמעו ממנו היה רק סביב העניין הזה. כל סיפור שסיפר היה מתקשר מיידית למסקנה הזו: להודות לה׳. וכמו כן אצלנו: הרבי הריי"צ כבר אמר בתרפ"ט שעל ידי שידברו על משיח ימשיכו אותו בעולם.

אפשר לומר גם כאן שהרבי רוצה שהעניין של משיח לא ירד ולו לרגע מסדר היום.