י' שבט תשנ"ג: וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם

משיח פרידמן, בית משיח

1 "דער רבי האט אלץ באַוואַרנט", הרבי הבהיר מראש את הכל. זוהי הנחת היסוד החסידית הפשוטה והבסיסית. הרבי לא השאיר "חורים" ושאלות בלתי-פתורות. את כל התשובות, ההוראות וההדרכות לכל מאורעות ותהפוכות תקופתנו הנוכחית – נוכל ונדרש מאיתנו להתייגע לחפש ולמצוא בשיחותיו, מכתביו, מאמריו ומענות-קודשו של הרבי מלך המשיח שליט"א.

השנה עשו לנו את זה קל. בימים אלו נשלמות ההכנות האחרונות לקראת י"א שבט, שיחול בשבוע הבא ובו נחגוג את כניסתנו לשנת ה'חיים' – 68 לנשיאות הרבי שליט"א. ומיד ברגע בו נזרק התאריך אל התודעה – הזיכרון החסידי כבר מקפיץ אוטומטית את האסוציאציה הראשונה והמנצחת: השיחה המיוחדת שהקדיש הרבי לרגל 'חיים' שנה לנשיאותו דנשיא דורנו, שנאמרה בב' ניסן תשמ"ח.

מה בעצם הרבי אומר לנו בשיחה הזו? בואו נעצור רגע להתבונן, נשים ליבנו למשמעות הדברים: אם עד אז יכולנו לחשוב שרק אנחנו צריכים את הרבי – שיחיה אותנו בגשמיות וברוחניות, שייתן משמעות לחיינו ומענה לשאלותינו, שידריך אותנו על כל צעד ושעל.

אמנם כמובן גם אנו מצדנו אמורים להשתדל להתנהג בהתאם ולגרום נחת רוח לרבי. אבל בכללות החלוקה ברורה, הרבי בצד הנותן והמשפיע ואנחנו בצד המקבל.

בא הרבי בשיחה ומטיח בנו את המציאות המזעזעת. הרבי צריך, כביכול, אותנו. הרבי תלוי בנו, זקוק ומחכה לנו. הקשר בין המלך לעם הוא דו-צדדי. הרבי, המלך הגדול, עצמות ומהות כפי שהעמיד עצמו בגוף – צריך אותנו הקטנים ומבקש מאיתנו, העם, שנכריז לפניו "יחי המלך דוד מלכא משיחא" כדי שיוכל למלוך עלינו. זה המצב, ותודו שהוא די מלחיץ…

קו ישר ונוקב נמתח מהשיחה הזו אל שיחת כ"ח ניסן תנש"א, בה הודיע לנו הרבי "אני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא עשו אתם כל אשר ביכולתכם" וממנה אל שיחת כינוס השלוחים תשנ"ב "הדבר היחיד שנותר כעת בעבודת השליחות, הוא:לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ולהוציא את כל ישראל מהגלות!".

בשיחות הללו, הרבי לא רק מבהיר שוב את העובדה כי הקשר בין המלך לעם הוא דו-צדדי והמלך צריך וזקוק לעם, אלא גם מודיע לנו ברורות: עכשיו תורכם. הכדור נמצא כרגע בידכם, הגאולה מחכה רק לכם.

2 יודע צדיק נפש בהמתו ויודע מלך את נפש עמו. מי כמו הרבי מכיר אותנו, חסידיו, ויודע עד כמה צריך להסביר לנו טוב טוב, במילים הכי ברורות ומפורשות ובלי שום רמזים ופלפולים, ממש כמו שמסבירים לילד בן חמש. (וכבר אמר א' החסידים כי עצם אמירתה של שיחת ב' ניסן – זו תעודת-עניות לחסידים שלא הבינו לבד, עד שהרבי "נאלץ" בעצמו לבקש מהם שיכריזו 'יחי המלך'…).

ההוראה למעשה בפועל משיחת ב' ניסן תשמ"ח, אשר היא היא השיחה וההוראה של י"א שבט תשע"ז, בו נכנסים לשנת ה'חיים' לנשיאות – מנוסחת במילים פשוטות וחד-משמעיות: "צריכה להיות הוספה עיקרית בעניין החיים (גם) על ידי פעולת העם שמכריזים "יחי המלך", שתוכנה של הכרזה זו – שכבר הגיע הזמן דהקיצו ורננו שוכני עפר – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ועד דהקיצו ורננו דוד מלכא משיחא"

[ובמאמר המוסגר: המילים האחרונות, בהם מבדיל הרבי, בלשונו המדויקת היטב בין "הקיצו ורננו שוכני עפר – כ"ק מוח אדמו"ר נשיא דורנו" לבין "הקיצו ורננו דוד מלכא משיחא" – מתחברות היישר לדברי הרבי בדבר מלכות של השבוע אודות החידוש של דורנו התשיעי לגבי הדורות הקודמים עד לדור השמיני, שבו הייתה הסתלקות הנשמה מן הגוף אצל נשיא דורנו "מה-שאין-כן בדורנו זה"…]

אך הרבי לא מסתפק בכך ובסוגריים מרובעות בקטע הבא בשיחה הוא מפרט בדיוק את תוכן ההכרזה "שיבוא משיח צדקנו בפועל ממש, באופן דמראה באצבעו ואומר זה, הנה המלך המשיח בשר ודם, כפסק דין הרמב"ם "יעמוד מלך מבית דוד וכו' ויקבץ נדחי ישראל". ללמדך שהכרזת "יחי המלך" אינה למשיח ערטילאי ועלום-שם, אלא באופן של מראה באצבעו על בשר ודם.

"והמעשה הוא העיקר" מסכם הרבי בסעיף י"ב בשיחה, "יש לסיים ולהשלים את "מעשינו ועבודתנו" – כולל גם הבקשה והדרישה "עד מתי", וההכרזה "יחי המלך" דוד מלכא משיחא – בזריזות הכי גדולה הקשורה עם שמחה וחיות".

דווקא בעניין הזה הרבי דורש מאתנו את הזריזות הכי גדולה. חשוב להזכיר ולהדגיש זאת לאותם חסידים ושלוחים הטוענים כי לגבי נוכחותה של הכרזת "יחי המלך דוד מלכא משיחא" בפעילותם ובקרב מקורביהם – יש להם את כל הזמן שבעולם, שום דבר לא דחוף והם לא ממהרים לאף מקום. ההכרזה והמלך יאלצו להמתין בסבלנות לקץ העיתים בו יחליטו אם לדעתם הגיע הזמן לגלותה.

כמובן הכרחי וחיוני להסביר ולבאר למקורבים בטוב-טעם את תוכן ההכרזה וחשיבותה, בשפה המותאמת והמובנת להם ובאופן שיתקבל בשכלם והבנתם. אבל לפני ואחרי הכל עלינו לזכור כי זוהי לא רק "מצווה שבלב" אלא קודם כל מצווה שיש בה מעשה בפועל ("עקימת שפתיו הווי מעשה") של הכרזת קבלת מלכותו של הרבי מליובאוויטש כמלך המשיח.

יש גבול. לא ייתכן שיחלפו עשרות שנים מהוראת הרבי ועדיין יהיו בתי חב"ד שמעולם לא הושמעה בהם ההכרזה…

3 "ווי מ'געפינט זיך בנוגע צו דוד המלך ועל דרך זה מלכות בית דוד בכלל ביז צו מלכא משיחא, דארף זיך אויכעט האבן די הכרזה" מילים אלו, המצוטטות מסרט ההקלטה של שיחת ב' ניסן תשמ"ח, מורות לנו כיצד צריכה להיראות ואיך אמורה להישמע הכרזת "יחי המלך" כלפי מלך המשיח – כמו בהכתרת מלכי בית דוד. זו הדוגמא והמודל לחיקוי שמציב לנו הרבי.

מתיאורי הפסוקים המתעדים את הכתרת מלכי בית דוד, ניתן לחוש בדרמה הגדולה ולטעום מעט מהאווירה: "וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.   וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם" (מלכים א, א) "וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ וַיַּכּוּ כָף וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ . . וְהַשָּׂרִים וְהַחֲצֹצְרוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וְכָל עַם הָאָרֶץ שָׂמֵחַ וְתֹקֵעַ בַּחֲצֹצְרוֹת". (מלכים ב, יא).

"וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם" ככה נראית ונשמעת הכתרת המלך. אלה הטונים והדציבלים בהם צריכה להדהד ההכרזה "יחי המלך דוד מלכא משיחא". לא חלילה בלחישה ובפורום מצומצם בחדרי-חדרים, אלא בקול גדול, קבל עולם ומלואו, ברוב עם הדרת מלך. המוטו שלנו "וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם", זוהי תכנית העבודה הנדרשת.

וזה מה שהתחיל לקרות במעמד הנשגב של ה'סאטעלייט' לקבלת המלכות בי' שבט תשנ"ג: אז החלה להישמע הכרזת יחי בווליום הגבוה המיועד לה ובמוקד החשיפה העולמית הראויה לה. שם, מול מצלמות הטלוויזיה מכל רחבי תבל, המכוונות את הפוקוס אל פניו הקדושות של מלך המשיח בעודדו את שירת והכרזת העם, באותו שידור חי בלב-ליבו של ה'פריים-טיים' – שם החלה להיבקע הארץ לקול קבלת המלכות.

זה גם מה שהמשיך לקרות ב'סאטעלייט' הבא, בי' שבט תשנ"ו ובהמשך לכך בי"א ניסן באותה שנה – בפרסומת המשיח בעשר שפות, ששודרה ברשתות הטלוויזיה ונחשפו אליה מיליוני אנשים בכל רחבי העולם (פעולות אלו ורבות נוספות, יזם ומימן גדול מפיצי הבשורה – החסיד ר' רמי אנטיאן ע"ה). אלה אמורים להיות המושגים והממדים שלנו, אסור לרדת מהם. רק לשאוף ולפעול להתקדם לעברם ולעקוף אותם.

4 שיעור מאלף באמונה והתקשרות, נוכל ללמוד מהמאורעות שהתרחשו בימים אלו, לפני 24 שנה, בימים שקדמו ל'סאטעלייט' הגדול. תכנית המעמד כולה הוכנסה מראש לרבי שליט"א וקיבלה את אישורו וברכתו הק'. למרבה הצער, כמה עסקנים ניסו למנוע ולמעט את פרסומו העולמי של האירוע וטענו כי הרבי אישר רק את השידור לריכוזי חב"ד ולא ב'חוצה'…

התגלגלו הדברים לידי כך שבתאריך ה' שבט, הוציאו הבד"צ דקראון-הייטס, בי"ד רבני ליובאוויטש הכללי ובי"ד רבני חב"ד באה"ק – מכתב משותף תחת הכותרת "אזהרה נוראה" בו נכתב:

"היות שנתפרסם אודות ענין הכינוס אור ליום י' שבט וכו' ענינים בלתי רצויים שעלולים ח"ו להביא לידי חילול שם ליובאוויטש, מצאנו לנכון להזהיר, שלא לעשות ח"ו טעלעוויזשען וראדיא לחוץ . . כל ענין השידור רק אם הוא עבור אנ"ש שי' ולא לחוץ כי זה עלול לקלקל יותר מלתקן. כל הענין הוא רק עבור אנ"ש ולא חוצה".

אך מיד למחרת, אחרי ששוב הוכנסה לרבי התוכנית לשדר את המעמד בטלוויזיה והרבי נתן את הסכמתו וברכתו – פרסמו בתי הדינים הנ"ל מכתב משותף נוסף, בו נאמר כי:

"לאור הסכמה וברכה מפורשת מכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א (ושנמסר על ידי המשב"ק הרב לייבל גרונר) לעשות סאטעלייט (הוק-אפ) ביום ראשון ט' בשבט בשעה 5:00 אחר הצהרים, הננו להודיע שאין לאחר דברי המלך כלום (וממילא הפתק שנמסר בשם הבד"צ בטל ומבוטל). עה"ח בשם בתי הדינים: הרב יהודה קלמן מארלאוו, הרב יצחק הכהן שי' הענדל והרב מרדכי שמואל אשכנזי".

זהו לא רק שיעור באמונה והתקשרות ובביטול המוחלט הנדרש מחסיד לרבו, אלא גם שיעור ב"חסידישע רבנות" אמיתית. רב חסידי הוא קודם כל חסיד בטל ומקושר לרבי ורק אחר כך רב. והשיעור הזה נכון גם לכל חסיד בעל-תפקיד, משליח ועד מנהל מוסד, מראש-ישיבה ועד מלמד ור"מ. קודם כל יש רבי, ואין אחר דברי המלך כלום! כלום.

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628