נבחרת הדור השביעי

משיח פרידמן, בית משיח

א.

דוד, היהודי הקטנצ'יק שניצח והפיל את גוליית, הענק הפלישתי – פתח את שושלת 'מלכות בית דוד' המפוארת, במולכו על נבחרת מיעוט שהתקבצה סביבו בעיר חברון. רק כעבור שבע שנים, הגיעה מלכותו לירושלים הבירה, כשגם אז לא מגיעה לקיצה מסכת הרדיפות, הייסורים והמלחמות כנגד מלכותו.

רגע דרמטי במיוחד נרשם בעת מרד אבשלום בנו, כשהצליח בערמומיותו לגנוב את לב העם, במהלך חצוף וגאוני בו גרר אחריו מאתיים מגדולי ונכבדי הרבנים למסע המרד, שהשתכנעו להצטרף אליו באמצעות הפתק שנכתב ונחתם בידי המלך.

וכך, בעיצומו של המרד, כשדוד המלך ופמלייתו נמלטים על נפשם מארמון המלוכה מפחד אבשלום – מגיע אליו לפתע איתי הגיתי בראש נבחרת קטנה של 600 חיילים, מתייצב ומצהיר נאמנות למלכותו. דוד עצמו, שכבר התייאש והשלים עם נפילתו, מנסה להניא אותו מהצעד הבלתי–הגיוני, אך אז פורצת מפיו של איתי זעקת התקשרות חסידית להפליא: "וַיַּעַן אִתַּי אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי ה' וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ" (שמואל ב', פט"ו).

גם הדרך להבטחת המשך מלכותו על ידי שלמה בנו, לא הייתה קלה. במאבק מול אדוניהו המתיימר למלוך ורוקם קשרים עם צמרת השלטון – ניצבת רק נבחרת זעירה "וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ" (מלכים א', פ"א) ובזמן שהוא כבר הזמין את כל העם לסעודת חגיגית לרגל המלכתו, מסכלים נבחרת הגיבורים את מזימתו וממליכים את שלמה בקול רעש גדול.

בהפטרת השבוע שעבר, קראנו על מעמד עוצר–נשימה שנחרט בדברי ימי הנבחרת, שבאחד מרגעי השיא שלו "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַה' לְבַדִּי וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ" (שם, פי"ח) הפעם זה 1 נגד 450 ולא במשחק, אלא בהתמודדות האמיתית, המסתיימת כמובן בהכרזת "ה' הוא האלוקים" מפי כל העם ובשחיטתם של נביאי הבעל על גדות נחל הקישון.

הסיבוב הבא הגיע בימי בית שני, כ"שהיו מועטים – י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות" (פרש"י דברים לג, יא). על קרב זה של נבחרת החשמונאים, שואל הרבי: כיצד יכלו לצאת למלחמה גשמית ומוחשית, כאשר בדרך הטבע היא הייתה בלתי–אפשרית לחלוטין?

את שתי התשובות שמשיב הרבי לשאלה זו – חשוב שנזכור היטב, הן קריטיות ביותר למלחמתה של הנבחרת בתקופתנו. ראשית כל, מעמיד הרבי (בשיחתו משבת חנוכה תשל"ו) את הנחת היסוד הפשוטה: "כאשר מתתיהו אומר "מי לה' אלי" ומצווה ללכת למלחמה, הרי כשמתתיהו מצווה – לא שואלים שאלות! אפילו אם זה לא מובן על פי שכל, ואפילו ע"פ שכל דקדושה…".

במאמר 'להבין עניין נרות חנוכה' (מלוקט ו', קונטרס חנוכה תשנ"ב) מביא הרבי הסבר מדהים נוסף "דזה שעשו פעולה בדרכי הטבע (מלחמה) בכדי לנצח את היונים, הגם שעל–פי טבע אין מקום שחלשים ומעטים ינצחו גיבורים ורבים, הוא, כי היה מונח אצלם (אפגעלייגט) שגם הטבע [דעולם הזה התחתון שהקליפות גוברים בו. ואפילו כשהעולם הוא במצב כזה שהמנגדים הם גיבורים ורבים], הוא אלוקות".

קלטתם? זהו הלך מחשבתם של חברי הנבחרת.

ב.
והנה הגענו להתגלות אור תורת החסידות על ידי הבעל–שם–טוב ונבחרת "החבריא קדישא" שלו. לא כל תלמידי הבעש"ט זכו להמשיך בדרכם להנהגתו של המגיד ממעזריטש, וגם מתוך אלו שכן זכו, רק חלקם הצטרפו לנבחרת חסידיו של צעיר תלמידי הרב המגיד – אדמו"ר הזקן, וכן הלאה.

גם אדמו"ר הזקן עצמו, התעקש לכתוב "במדת אמת ליעקב" באגרת–הקודש 'קטנתי', ביודעו כי בהינף–קולמוס זה הוא מוותר מראש על עוד חמישים אלף חסידים, "אבל הרבי תובע מידת אמת" ולמענה שווה לו גם 'להפסיד' עיר חסידית שלימה – כי אם החבר'ה הללו לא ימסרו נפשם על האמת – אז לא, תודה.

מניין יכלו לדעת חסידי ה'צמח–צדק' לבחור בעקבות מי מששת בניו יצעדו אחרי הסתלקותו? זכתה הנבחרת הקטנה ביותר לצעוד אחרי אדמו"ר המהר"ש בו בחר הקב"ה להמשיך את השושלת המפוארת המורידה את השכינה מהרקיע לארץ. ועוד לא דיברנו על הסינונים הקפדניים בשער הכניסה לישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש, כשרק נבחרת 'תמימים' מיוחדת צלחה אותם וזכתה להימנות על "חיילי בית דוד" הנלחמים מול מחרפי עקבות משיחך.

חסידים רבים וטובים לא החזיקו מעמד לאורך כל הדרך ו'נפלו' בהתקשרותם במעברים שבין הדורות. משפיע ידוע מחסידי הרבי מהר"ש והתרגל לסגנון מאמרי החסידות שזכה לשמוע מפיו – התקשה לקבל את שינוי הסגנון במאמריו של הרבי הרש"ב ולא היה מסוגל ללומדם. אחד מגדולי חסידיו של הרבי הרש"ב, לא יכל לעכל את הסתלקותו ואת העברת כתר הנשיאות לבנו הרבי הריי"צ. ואלו רק שתי דוגמאות…

ג.

זריחת שמשו של הדור השביעי בנשיאותו הנצחית של הרבי מלך המשיח שליט"א, העמידה את הנבחרת בפני יעדים ואתגרים חדשים, שרק התגברו והתעצמו משנה לשנה. בעוד כמה מזקני חסידי 'דור השישי' מקרטעים מאחור ומסתחררים ממהירות המהפכה – דוהרים חסידי נבחרת 'דור השביעי' לעבר המטרה: להוריד השכינה למטה בארץ, בפועל ממש.

כמו ממכונת ירייה נשלחים ה'שלוחים' לכל קצווי תבל, ה'הפצה' עוברת לממדים אחרים לגמרי, עשרה 'מבצעים' מציפים את המרחב הציבורי ו'טנקים' ססגוניים ורועשים כובשים את העולם, זאת לצד מאבקים נחושים חסרי–פשרות על 'מיהו יהודי', 'שלימות הארץ' ועוד.

לחב"דניקים אין רגע של מנוחה – בלילה 'שידור' מהרבי ובבוקר פעילות לביצוע הוראותיו, בצהריים מועדוני 'צבאות השם' לילדים ובערב 'ביקורי בית', 'ערבי חב"ד' ושיעורי חסידות להמונים.

וכאילו זה לא מספיק, מגיעות גם שנות המ"מים ונושא המשיח עולה לסדר היום ולא יורד ממנו לרגע, רק הולך ומתחמם ומתלהט: לזעוק 'עד מתי?!', לדרוש את סיום הגלות, להכריז 'יחי המלך', לשמוח בשמחת הגאולה. בכל פעם שנדמה כאילו כבר העלה אותנו הרבי לרף הכי גבוה, מקפיץ אותנו הרבי על הסולם ומטפס אל הפסגה הבאה.

ד.

התגשמותן המופלאה של דברי המדרש בילקוט שמעוני (ישעי' רמז תצ"ט) אודות ה"שנה" וה"שעה שמלך המשיח נגלה בה" – במאורעות המסעירים והנפלאות השמימיות שהתרחשו לעיני העולם כולו ב'מלחמת המפרץ' בשנת תנש"א – חשפו לאור הזרקורים את זהותו של מלך המשיח, בדמותו של הרבי שליט"א מליובאוויטש, שבישר לעמו מ'גג המקדש' ב–770 שבברוקלין "ענווים, הגיע זמן גאולתכם!".

שרשרת אירועי בשורת הגאולה וקבלת מלכותו של הרבי על ידי העם בעידודו הנמרץ של הרבי – העבירו את החב"דניקים להילוך מהיר בנסיעתם בכביש החד–צדדי שאין ממנו דרך חזרה, כאשר הכיוון ברור וחד: להתכונן ולהכין את העולם כולו לקבלת פני נשיא דורנו משיח צדקנו, שיתגלה ויגאלנו בקרוב ממש.

גם בלהט סערת בשורת הגאולה, ניכרה בבירור המגמה המסורתית: את הלהט, היוזמה והתנופה בפעילות הפצת בשורת הגאולה וזהות הגואל – הובילו תמיד קומץ של 'משוגעים לדבר' ("קרייזי אבאוט משיח" בלשונו הק' של הרבי) נבחרת ייחודית של חסידים מסורים ונמרצים, שלא הביטו לצדדים והתכווננו היישר למשימת–העל, ייעדה האחרון והסופי של הנבחרת.

בשנת תשנ"ג סחפו חברי הנבחרת את כלל חסידי חב"ד ושלוחי הרבי למערבולת האדירה של קבלת מלכות המשיח, בניצוחו של הרבי שליט"א, המעודד את השירה בכל הזדמנות ומאשר את פעולות ההפצה ההמוניות ואת הפרסום התקשורתי הנרחב, לזהותו כמלך המשיח.

בג' תמוז תשנ"ד, שוב נתקלה הנבחרת בניסיון קשה ומר, בהעלם והסתר נורא ואיום. גם בשלב זה, למרבה הצער, לא שרדו כמה מחבריה שהתבלבלו ונפלו בניסיון, אך כמובן גם הפעם, הרימה הנבחרת את ראשה והמשיכה בדרכה לעבר היעד, מתוך תנופה מחודשת, באומץ, בנחישות ובגבורה – עד ההתגלות.

ישנם כמה מוסדות וארגונים חשובים המסייעים בידם של חברי הנבחרת למלא את תפקידם (כמו שבועוננו, שחרת את דגלו את הפצת בשורת הגאולה). אחד המיוחדים שבהם, הוא 'מרכז ההפצה ממ"ש', שלצד הארגונים האחרים, מעניק לנבחרת את "כלי העבודה" הנחוצים להגשמת ערכיה הנשגבים ומטרותיה הנעלות של הנבחרת. במשרדי ובמחסני ממ"ש, מוכנים ומזומנים ארגזי הספרים ועלוני ההסברה, חבילות מוצרי ואביזרי הפרסום – שבאמצעותם ניתן לחבר ולקשר את כל אנשי הדור למנהיגם, נשיאם ומלכם–משיחם.

ביום שני הקרוב, יתקיים כנס 'הקהל' מיוחד לחברי סגל 'הנבחרת' בזמננו. כנס שמשמעותו הפשוטה: התעוררות, התחזקות והתמקדות בשליחותנו היחידה לקבלת פני משיח + השתתפות מעשית = תמיכה כספית בהוצאות קיומו של מרכז ההפצה, המפקד על קיום שליחותנו זו, בפועל ממש. איש מחברי הנבחרת בל יעדר!

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com