סוד הוספת האות ה' לשרה – צריך להגדיל את ההוצאות

הרב יהודה גינזבורג

לפני מספר שנים התארח אצלי יהודי יקר, שמתעסק בהדרכת מנהלים לניהול משאבים נכון, בבית הפרטי ובעסק.

אחרי שישבנו כמה שעות, הוא הודיע לי בהחלטיות: אם אתה רוצה להצליח, אתה חייב לצמצם את ההוצאות כדי שיתאימו להכנסות.

אך מסתבר שהדרך של הרבי היא בדיוק הפוכה – להוסיף עוד הוצאות, ואז יגיעו גם ההכנסות.

*

בפרשת השבוע 'לך לך' מוסיף הקב"ה את האות ה' גם לאברם (אברהם) וגם לשרי (שרה).

מעניין, שהסיבות הן שונות: אצל אברהם נאמר "כי אב המון גויים נתתיך", ואילו לשרה נאמר "כי שרה שמה, וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן".

כלומר, שלאברהם לא הייתה בעיה להביא ילדים לעולם – כל הבעיה הייתה אצל שרי.

(ניתן לראות זאת גם בהמשך, כאשר לאחרי פטירת שרי אברהם הוליד עוד שישה ילדים!).

ב'פרשה החסידית' מבאר זאת בעל התניא: על פי הקבלה האות י' מורה על ספירת החכמה (כמו שהאות י' היא קטנה וזעירה, כך גם החכמה עניינה נקודת ההבנה הראשונית, ובמילים אחרות, החכמה היא ה'יוזמה' ורק תחילת הבינה וההתבוננות), ואילו האות ה' שצורתה הגרפית רחבה לאורך ולרוחב מורה על ההתבוננות שהיא בהתרחבות במוח – התבוננות עניינה להרחיב את הנושא במוח עד שהוא מובן היטב.

תכונת וטבע ההולדה מגיעים מהחכמה – שלכן דווקא אדם בוגר (ולא תינוק) יכול להביא ילדים לעולם כי החכמה אצלו מפותחת יותר.

אם כן לא מובן, מדוע שרי שבשמה כבר הייתה האות יו"ד (המסמלת כאמור את ספירת החכמה, מקור ההולדה) לא יכלה להוליד, ודווקא אחרי ששינו את שמה לשרה עם האות ה"א הולידה את יצחק?

מסתבר, כך מסביר הרבי – שאצל הקדוש-ברוך-הוא צריך להיות דווקא צמצום כדי להוליד (כפי שידוע שלפני בריאת העולם הקב"ה 'צמצם את עצמו' כביכול) כי הוא עצמו אין סוף ובלתי גבולי, וכדי ש"יוכל" לברוא דבר גבולי עליו לרדת ו"להצטמצם".

אצל אברהם, המסמל את החיבור לה' ואת הדרגא הרוחנית הגבוהה, מטרת הוספת הה' לא הייתה ההולדה אלא ביטוי להתרחבות כדי להפוך ל"אב המון גויים".

כך הם הדברים בעולמות העליונים. אבל כאן למטה – ההיפך הוא הנכון. הצמצום מביא לחושך והגבלה, ודווקא על ידי התרחבות (האות ה"א) אפשר להוליד ילד, להרחיב את המשפחה.

*

בשיחת י"ב תמוז תשי"א, כחצי שנה אחרי שהרבי מלך המשיח עלה על כס נשיאות חב"ד, הוא דיבר בארוכה על שלילת הצמצום בהוצאות (לדברים שבקדושה), ולהיפך,

וזה לשונו הקדוש של הרבי: "כבוד-קדושת מורי-וחמי אדמו"ר [הרבי הקודם] העיד על עצמו שהי' תמיד בעל-חוב, כיוון שהשתדל תמיד להגדיל ולהרבות את ההוצאה,

מבלי להתחשב בסכום העומד לרשותו. ובגלל זה התקיים המשך הדברים שסיים כבוד-קדושת מורי-וחמי אדמו"ר – שאף פעם לא פשט את הרגל ח"ו, כיון שלאחרי זה גדלה ההכנסה עוד יותר.

וכך הבטיח הרבי לכל העוסקים בענייני הכלל בשליחותו, שכאשר ילכו בדרכו, יהי' כן גם אצלם – שיהיו תמיד בעלי-חובות, כיון שיגדילו את ההוצאה יותר מההכנסה, וביחד עם זה, לא יפשטו את הרגל, כיוון שההכנסה תגדל עוד יותר, ואז יגדילו עוד יותר את ההוצאה, וכן הלאה".

בדיוק כמו אצל שרי – שכדי ללדת היה צריך להוסיף לה את האות ה"א, ההתרחבות, ודווקא מכך תהיה תוספת שפע ולידה.

חשוב שנדע שצריך לחיות בהרחבה, וקודם כל בהרחבה "בראש" (כפי שאומרת הגמרא "אין עשיר אלא בדעת").

אבל גם בפועל, יהודי צריך להתנהג בצורה שמראה שיש לו את מה שהוא צריך בדברים שבקדושה, והקב"ה ייתן לו הכנסות נוספות עוד יותר ממה שהוא חשב.

*

לצערי אני נתקל פעמים רבות ביהודים שמצבם הכלכלי נראה פחות טוב, והם מחליטים לצמצם הן בצדקה והן בהוצאות הבית, וזה מכניס אותם עוד יותר לעצבות, מרירות ודיכאון שלא מצליחים לצאת ממנו.

הגישה של הרבי היא 'ופרצת', לחיות כמו שיהודי צריך, לדעת שהפרנסה מהקב"ה ועבודת ה' מתוך שמחה היא שתביא שפע גדול, עד השפע של הגאולה האמיתית והשלימה.

שבת שלום ומבורך.