הס מלהסס! • הרב מנחם מענדל ששון

הרב מני ששון, מגזין 'בית משיח'

מהססים בקרב מחנינו 

תנועת 'מהססי הגאולה' כבר הפכה מזמן מתנועה קטנה ומצומצמת המשתייכת לחוגים הליברלים של הציבור הרחב, לתנועה חכמה ושקטה שהצליחה לחדור בחוזקה גם לשורות הפנים-חב"דיות ולשלוח את אותותיה המעורערים בליבם ואת אופיה המפוקפק בקרבם. 

מדובר ברגשי פחד מקפיאים ומחשבות היסוס תמידיות מהבלתי נודע, מהאופק הבלתי מוגדר, מתקופת האינסוף, וממצב העולם הכל-יכול, הלא היא – הגאולה האמיתית והשלימה. 

בעוד שהשלוחים מסבירים בבתי-חב"ד למקרוביהם בטוב טעם את נקודת הליבה של שיחת הדבר מלכות לפרשת 'אחרי-קדושים', ש"אין מה לפחד מהגאולה", "הגאולה לא תרמוס את מה שצברנו בחיי הגלות", "הכל ישאר על מקומו", מחלחלת השאלה אט אט אל ליבו הרך של השליח עצמו ומדירה את שנתו – "ואני, לא מפחד קצת מהגאולה?", "אולי גם לי, השליח הקוזאק, קצת קשה לוותר על כל מה שבניתי פה בעשר אצבעותיי בשני העשורים האחרונים?"… 

אז כן. החשש הזה מופנה בהחלט גם אלינו, החסידים, אלו העומדים בחזית המערכה להבאת הגאולה. גם אנו בטבענו חוששים קמעה מתקופת הגאולה, לא רק בגלל שאין לנו מספיק בהירות – מה יקרה, מתי יקרה, איפה יקרה וכיצד יקרה, אלא עיקר חששנו הוא על הפסד ה'הון' הגלותי שברשותנו. 

אחרי כל כך הרבה שנות עבודה וביסוס, בתחום החינוך, השליחות, והארגון, שהניבו פירות טובים וממסדי קבע ברי-קיימא, מה יהיה עם הרזומה שצברנו במהלך הגלות? האם קורות חיינו ירדו לטמיון? האם נצטרך להיפרד ממעשי ידינו המפוארים שהפכו לחלק אינטגרלי מאורח חיינו? במילים ברורות יותר – החשש ברגע הגאולה אינו על העתיד המעומעם כי אם על העבר החשוב לנו שיירמס למול עינינו… 

ואם יורשה, נגדיר זאת בעדינות הנדרשת בצורה יותר חדה: הפחד, החשש וההיסוס מתעוררים בעיקר בעקבות רמיסת 'המציאות האישית'. פתאום בעקבות גל הגאולה הקולקטיבי – נסחף ונאבד לו הפועל המסור האינדבדואלי, ובמידה מסוימת מציאות "האני" מפנה את מקומה עבור הערך העליון המשיחי; ובאחת, מתאדה לו הכישרון האישי, השליחות הייחודיות, וההתמחות הפרטנית שעלו על הבמה יום אחר יום בגלות, ומקבלים בגאולה מקום זעיר ביציע… 

זה עדין יותר, אך זה נוגע יותר בנימי הנפש הפנימיים; אדם נורמטיבי שחי במגרש הגלות שבו עדיין נפש הבהמית מתרוצצת בחופשיות ללא רסן, קשה וכואב לו שמבטיחים לו תקופה "טובה ויפה" שתרמוס לו באחת את כל מה שפעל, את כשרונו, את ייחודיותו, ואת כל מבנה חייו שיצר בדם יזע ודמעות… 

ובכן, חשש כבד. 

כדור הרגעה במגרש המהסס

לפחד הלגיטימי הזה מוכרח שיהיה 'מענה אנושי', ואכן, בעיון מעט במקורותינו אנו דולים לרשותנו מספר שיחות קודש 'הפותרות' את החשש המורכב, כאשר שיחת הדבר מלכות עונה על השאלה באיכות המרבית והמקסימלית ביותר: 

א. הרבי הריי"צ מבאר (ספר השיחות תש"ג ע' 73) שהפתרון לחשש מהגאולה היא החשיבה על 'תכלית הגלות'; להזדהות עם התכלית האלוקית שלשמה נוצרה הגלות, ולהפנים אט אט שהמטרה העיקרית עלי אדמות היא הגאולה. 

בלשון קדשו: "אפשר להיות בגלות ולא לדעת שהתכלית האמיתית של הגלות היא הגאולה, רק לחשוב שהגלות עצמו הוא התכלית . . במילא, הרי שגם חלק גדול מאלו שמאמינים בביאת המשיח רוצים מאוד שבימיהם לא יבוא – בשביל מה הם צריכים את הבעיה של להפרד מבתיהם . . וזהו דעת חכמים שכל ימי חייך להביא לימות המשיח, יהודי צריך לדעת את התכלית של הגלות". 

במילים אחרות: הפתרון הוא ללא התייחסות לבעייה שלך עם רזומה הגלות שברשותך, אלא התייחסות טוטאלית לתכלית, למטרה, לערך העליון – היעד והמכוון. 

ב. הרבי מלך המשיח מבאר (שיחת ל"ג בעומר תשל"ח, סעיף לז) שהפתרון הוא להפסיק לחשוב על טובתי העצמית ולהתחיל להתבונן בכך שהקב"ה נמצא בגלות בעקבות תנומתי, ומצד טבע האנושיות עלי לרחם על הקב"ה שנמצא בגלות ולרצות את הגאולה.

ובמילות קודשו: "לא מפריע לו שיהיה עוד רגע בגלות . . בימים האחרונים של הגלות הוא רוצה ליהנות מהרחבות שישנה בארצות הברית, הוא רוצה להנות מהכסף שיש לו. אומרים לו: אבל על כל פנים תהיה אנושי! שתדע, אתה מחזיק בגלות את הקב״ה (כביכול) עצמו! . . תרחם על הקב״ה! השכינה נמצאת ביחד איתך". 

במילים אחרות: הפעם הפתרון כן מדבר על המציאות האישית-העצמית שחוששת מהגאולה, אך הפתרון מבקש להתעלם מזה, לרחם על הקב"ה, ולהביא את הגאולה. 

ג. בשיחת הדבר מלכות השבועית (סעיף י"א) הפתרון מגיע לשיא: הפחד שלנו מאיבוד השליטה האישית בגאולה – הוא מובן ונכון, והפתרון הוא פשוט מאוד – זה לא יקרה! אף אדם לא 'יאבד' את עבודתו, משרתו, כשרונו, פועליו ומעשיו הכבירים, הגאולה רק תחדיר בהם (ללא רמיסה ודריכה) את הקב"ה בצורה מוחלטת. 

"כאשר משיח יבוא מיד, מה יהיה – שואלים הם – עם כל הפעולות והעניינים שהם פעלו במשך כמה וכמה שנים בגלות: העסקים שהם הקימו, הרכוש והנכסים שהם צברו, החברים והקשרים . . והמענה על כך הוא, שאין מה לפחד, כיון שגאולה אין פירושה שמתבטל כל "מנהגו של עולם" . . גאולה כוללת בתוכה את כל הענינים (הטובים) ד"גולה", באופן שהם מתעלים למצב דגאולה, למעלתם ושלמותם האמיתית". 

במילים אחרות: בשונה מהשיחות הקודמות, הרבי לא מתעלם כאן מהקושי האישי-הטבעי של היהודי אודות רזומה חייו הגלותי, ולא מציע לו להפסיק לחשוב עליו תמורת מחשבה על הקב"ה; הרבי פשוט יורד אל תוך נפש הבהמית שלנו ומשכנע אותה שאין מה להיבהל, אין ממה לחשוש, אין ממה לדאוג, הכל ממשיך בגאולה, היו רגועים!

***

הנקודה המהותית הזו מהווה לכל אחד מאיתנו 'מפתח' לפעולה המתמדת להבאת הגאולה, מהסיבה הפשוטה: לא ניתן לפעול בצורה אינטנסיבית להבאת הגאולה כשיש 'חסם' פנימי שמעיק על הרצון האמיתי שתבוא הגאולה. לכן, דווקא אחרי שיחת כ"ח ניסן, הרבי טורח להסביר לנו, בשפה המובנת לכל רובדי הנפש, כיצד ניתן להסיר את המחסום הפנימי המעובה הזה שמיצר את צעדינו לקראת הגאולה. 

עלינו להשיל מעצמנו את הפחד הזה, באמצעות תשובת והכוונת הרבי הברורה הזו, ובכך (א) לא לפחד מהגאולה, (ב) לרצות את הגאולה, (ג) לעשות כל שביכולתנו למען הבאת הגאולה.

חסידים, הס מלהסס!