אנשים טובים פתאום באמצע החיים • הרב גרשון אבצן

בשבת, פרשת יתרו, קראנו בתורה את סיפור מתן תורה שהתרחש בחג השבועות. כמו כן, חגגנו את יום ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, שקשור גם הוא לחג השבועות – שכן אז היו מביאים את הביכורים לבית המקדש. ברצוני לפתוח בסיפור הקשור לחסיד הרב נחמן יוסף קובלסקי ע"ה, החסיד המפורסם שנהג להביא "מגשי ביכורים" מיוחדים להתוועדויות של הרבי בכל חג שבועות.

אחד מנכדיו של הרב קובלסקי חלה פעם באופן קשה, והוא מיהר להודיע לרבי ולבקש ברכה. תוך זמן קצר, הילד החלים באורח פלא. הרב קובלסקי אמר למשפחתו שבמקום לכתוב מכתב תודה, עליהם ללכת באופן אישי ולהודות לרבי על הברכה. כשהילד עמד לפני הרבי, חייך הרבי ואמר "אל הנער הזה התפללתי". (הסיפור סופר על ידי הנכד עצמו לרב משה שמוקלר בשמחת תורה האחרונה בתהלוכה).

בחיים פוגשים אנשים מסוימים שהם כה ייחודיים ומיוחדים, עד שאומרים עליהם "אל הנער הזה התפללתי" ובאמת מייחלים שיהיו עוד עשרה אנשים כמותם בעולם.

פעמים רבות, אנשים מעין אלה כל כך שקועים במעשיהם הטובים, ופועלים לטובת סביבתם בצורה כל כך צנועה, עד שרוב העולם אפילו לא יודע על קיומם המבורך. רק אחרי אירוע טרגי, כמו פטירה מוקדמת, העולם מגלה על האדם המיוחד שהיה בקרבם, אבל לפעמים זה מאוחר מידי.

אחד מאותם סוגי אנשים הוא חברי הטוב ובן דודי, השליח הרב לוי יצחק וולוסוב ע"ה שנלקח לבית עולמו בפתאומיות בשבוע שעבר. הכרתי אותו שנים רבות, והוא אף היה מעורב בשידוך שלי! זכיתי שבנו הבכור למד במוסד שלנו בשלוש השנים האחרונות.

לוי נולד וגדל בשליחות במסצ'וסטס, ומגיל צעיר מאוד נשלח לקראון הייטס לגור עם סבו וסבתו כדי לקבל חינוך חסידי. הוא היה הבן הבכור במשפחתו וכמו ה"ביכורים", הוריו הביאו אותו אל הרבי בגיל צעיר מאוד ושם גדל.

לא היה קל לו להיות רחוק בגיל כה צעיר. אני זוכר שכאשר הביא את בנו הבכור לסינסינטי, ליום הראשון של שיעור א' בישיבה קטנה, היה קשה לו יותר לעזוב את בנו מאשר לבנו לעזוב אותו. הבנתי אז שהוא חווה מחדש את כל הבדידות שחש כשנשלח בגיל כה צעיר.

הוא תמיד היה אדם שיצר אווירה וסביבה חיובית סביבו והיה מלא באהבת ישראל טהורה. עבורו היה ברור שהוא יתחתן ויחיה חיי שליחות בהם יקדיש את עצמו ומשפחתו לכלל ישראל.

באותה עת הוא לא הבין עדיין את היקף המחויבות הזו.

לפני כמה שנים, הוא ורעייתו תבלח"א, קיבלו פנייה מחבר קהילתם עם בקשה מעניינת: הוא מכין כבר את צוואתו למרות שהיה בריא במלוא כוחותיו. יש לו שני ילדים והוא כבר מתכנן את עתידם. הוא רצה להבטיח שאם יקרה לו דבר–מה, הם יקבלו חינוך יהודי. הוא שאל את השלוחים הצעירים לבית וולוסוב, אם הוא יכול לרשום אותם בצוואתו כמי שיקבלו את המשמורת על ילדיו אם ייפטר פתאום מן העולם.

השלוחים הצעירים והאידיאליסטים לא חשבו פעמיים והסכימו בכל לב, מבלי לחשוב על ההשלכות האפשריות של הסכמתם.

לבו כמו ניבא לו את הטרגדיה, שכן זמן קצר לאחר מכן, האב נפטר לפתע פתאום. משפחת וולוסוב לא היססה, והכניסה רשמית את שני הילדים אל תוך משפחתם. אין צורך להרחיב ולהסביר את הרגישויות והמורכבויות העצומות ששינוי כזה משפיע על משפחה בכל היבטי חייהם. למרות זאת, הרב לוי וחנה'לה (וילדיהם!) וולוסוב קיבלו את ההחלטה משנת החיים הזו בלב שלם ובבית פתוח.

• • •

ההחלטה חסרת האנוכיות של משפחת וולוסוב, מזכירה לי סיפור נוסף על הרב קובלסקי (שסופר על ידי הרב ניסן מנגל): הרב קובלסקי נהג לאסוף כספים לישיבות שונות ולקחת אחוזים. פעם אחת הוא בא לרבי ל'כוס של ברכה' וביקש מהרבי שיוכל לגייס כל כך הרבה כסף שהאחוזים שלו יגיעו ל-150,000.00 (שהיה סכום עצום באותם ימים). הוא הוסיף שאם יקבל 150,000.00 הוא ייתן לרבי 15,000.00.

הרבי הביט בו ואמר לו שהעסקה לא הגיונית. אתה רוצה שאני אתן לך 150,000 ואתה תיתן לי רק 15,000.00? הרב קובלסקי ענה: רבי, יש לך קו ישיר עם השם וקל לך להעביר כסף מהשם אליי. אני בן אדם פשוט. כשיש לי כסף קשה לי לתת אותו. קשה לי יותר לתת לך 15,000.00 מאשר לך לקבל בשבילי 150,000.00! הרבי חייך חיוך רחב ונתן לו את הברכה.

"והחי יתן אל לבו" – בין אם אנחנו מוכנים או לא לקבל ילדים לבתינו (ואני לא נכנס לדיונים ההלכתיים בנוגע לאימוץ), חשוב שנלמד לקח ונוסיף באהבת ישראל, ונרחיב את העולם הפנימי שלנו מעבר לאיזור הנוחות שלנו.

בלילה לפני שלוי ע"ה נפטר באופן טרגי, הוא השתתף בהופעה עם החסיד המפורסם ר' אברהם פריד. בשלב מסוים בן–דודי עלה לבמה ושניהם שרו יחד: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים לְאֵ–ל חָי, מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹקִים".

שנזכה לראות את התגלות המשיח וההתגלות המלאה של אלוקות – כבר עכשיו!

אשמח לשמוע את מחשבותיכם על הנ"ל – שלחו לי מייל אישי: rabbiavtzon@gmail.com