את הצרחה הזו באוזן כנראה לא אשכח כל ימי חיי…
"אבא?", "כן שניאור, מה נשמע?"
"אבא?", "מה שניאור?", "אבא, אין שום דבר חוץ מהרבי!!!"
ברוך השם זכיתי השנה לשלוח שני בנים לקעמפ אורו של משיח, שניאור זלמן החסיד שלי התקשר ופשוט צרח לי באוזן "אין שום דבר חוץ מהרבי".
צרחה שהעירה אותי משינת הבלי הזמן, באותו רגע הבנתי במקצת את הגאונות של הרבי בכך שהקים את ארגון צבאות השם.
כידוע בהתחלה היו שאלות על הקמת הארגון, כיצד בכלל ניתן לקחת ילדים קטנים ולהכניסם תחת כותרות צבאיות.
עד שהרבי מלך המשיח בעצמו עונה על כך ומסביר, שאחת החולשות של הדור ובפרט אצל ילדים קטנים זה החוסר בקבלת עול ומשמעת, ולכן מטרת הארגון היא כמו בצבא לחנך חייל למשמעת סדר וקבלת עול…
נסענו במוצאי שבת לבקר, את שני החיילים והמושג נחת קיבל משמעות שונה לחלוטין, הרגשת אושר עילאי שעשיתי את הדבר הכי חכם שיכול להיות, זה שילוב של כמה דברים שראינו, האושר על הפנים שלהם, החיות השמחה וההתלהבות…
הרגשתי באותו רגע שעשיתי את עסקת חיי, כאילו לקחו שנה שלמה מלאה בתוכן יהודי ערכי חסידי וחינוכי והזריקו זאת לילדים.
בתור אחד שמדריך הורים, בא לי לצעוק להורים – "שלחו את ילדכם לקעמפ", תודו לי אחר כך אבל עכשיו תשלחו.
לצערי חלק גדול מההורים שאני מדריך, אינם חב"דניקים ואצלם אין את 'אורו של משיח' או את המושג הזה קעמפ בכלל וזה ממש חבל וכואב הלב.
אם הורים היו יודעים כמה אידשקייט לכל החיים הילדים יכולים לספוג, הם היו מוסרים על כך את הנפש.
אני יושב יחד עם הילדים ופשוט מתמוגג מנחת, אני מבין את המורכבות הגדולה של הקעמפ – אוכל פעילות וכו… והבחורים שאמונים על כך בעננים וגם בשבילם זה פתרון מצוין להוציא מרץ
ברוך השם..
יש רגעים שאתה אומר לעצמך, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, ויש רגעים שאתה מרגיש זאת ברמ"ח אברים ושס"ה גידים.
אז, ברוך השם שיש לנו רבי שהוא איש החינוך של הדור שדואג לילדים שלנו שיקבלו את החינוך הטוב ביותר, או כמו ששניאור צרח עליי, "אין שום דבר חוץ מהרבי!!!"