מבצע אהבת ישראל עולה על כל המבצעים

מאת הרב שבתי ויינטראוב

אהבת תורה ללא אהבת ישראל אין לה קיום

כבר בהתוועדות הראשונה של הרבי לקבלת הנשיאות מוצאי יו"ד שבט תשי"א הרבי הבהיר על מה תושתת נשיאות הדור השביעי:

"כשישנה אהבת ה', אבל אין אהבת התורה ואהבת ישראל, הרי זה הוראה שחסר גם באהבת ה'. לאידך גיסא, כשישנה אהבת ישראל, הרי סוף סוף, מגיעים לאהבת התורה ואהבת השם. וכידוע הסיפור אודות הרבי הצמח-צדק, שעל ידי נתינת גמילות חסד ליהודי הגיע לענינים כאלה שלא הגיע אליהם על ידי תורה ועבודה.

"הצהרה" ("סטייטמענט") זו צריכים להכריז ולהודיע. כאשר רואים יהודי שיש לו אהבת ה' ואין לו אהבת התורה ואהבת ישראל, צריכים לומר לו, שעליו לדעת שאהבת ה' לבדה, ללא אהבת התורה ואהבת ישראל, אין לה קיום.

ועל ידי זה תבוא גם הגאולה, שכן, כשם שהסיבה ל"גלינו מארצנו" בגלות האחרון היא בגלל ההיפך דאהבת ישראל, כך על ידי אהבת ישראל תבוא הגאולה במהרה בימינו ממש. (תורת מנחם ב' יו"ד שבט)

"מבצע אהבת ישראל עולה על כולנה"

בשיחת ח"י אלול תשל"ו הכריז הרבי לראשונה על מבצע "אהבת ישראל":

"ותוכן ה'מבצע' – בפשטות: יש ללכת ולהכריז, להסביר ולפעול, אצל כל אחד ואחת מישראל – כי הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" מכוון לכל אחד ואחת מישראל בפרט; והפעולה בזה צריכה להיות עד באופן שהשומע יגיע גם לידי "ואהבת לרעך כמוך", וזאת – על ידי שיסבירו לו כי כל אחד ואחת מישראל הוא "עצמו ובשרו"!… ועל ידי הסברת הדברים מתוך "אהבת ישראל" שלו, בטח יפעלו הדברים פעולתם.

ועל דרך זה בנוגע ל'מבצע אהבת ישראל' – שמבצע זה כולל כל המבצעים ועולה על כולנה. וכמאמר הלל "זהו כל התורה כולה, ואידך – פירושא הוא". (ח"י אלול ה'תשל"ו – פתיחת מבצע "אהבת ישראל")

ה"זהיר טפי" בזמן הזה – אהבת ישראל – היצר הרע מתאמץ למנוע זאת

"לכל זמן יש את הענין שבו צריכים לעסוק במיוחד. וכיצד ניתן לדעת באיזה ענין מדובר? הבחינה פשוטה: על מה שהיצר הרע נעמד עם התוקף הכי גדול ולא מניח לאדם לקיים זאת – זה הענין שהאדם צריך במיוחד לעשות באותו זמן!

"כך גם בנוגע לזמננו, דרא דעקבתא דמשיחא – נדרש ענין מיוחד – הענין של אהבת ישראל: כיון ש"הנה זה עומד אחר כתלנו", וצריכים להמשיך את משיח מ"אחר כתלנו" לכאן – צריכים לעשות זאת על ידי הנהגה היפך ממה שהביא את החורבן והגלות שהיא שנאת חינם – עם הענין של אהבת ישראל, אהבת חינם.

"ומכיון שזה הדבר שצריכים להיות "זהיר טפי" בזמן זה – דוקא על זה היצר הרע מתאמץ ומונע שיהיה ענין האהבת ישראל – מוצא הוא תירוצים עם סיבות משונות שלא להיות באהבת ישראל ליהודי שני. (שיחות קודש משיחת ש"פ שלח תשמ"א)

אהבת ישראל היא גם בתור טעימה מהגאולה

"הקשר והשייכות דאהבת ישראל להגאולה העתידה – לא רק מפני שביטול הגלות הוא על ידי ביטול סיבת הגלות שבא על ידי ההיפך דאהבת ישראל, שהרי בעמדנו לאחר סיום מעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות.. ולכן, ההדגשה דאהבת ישראל היא – בתור טעימה ועד להתחלה דהגאולה האמיתית והשלימה הקשורה עם נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות, שמודגשת באחדותם של ישראל, מצד בחינת היחידה שבכל ישראל בשוה, שהיא ניצוץ מנשמתו של משיח, יחידה הכללית. (תורת מנחם תשנ"א ד' שבת פרשת מטות-מסעי )

"חביבה עלי נקודה זו ביותר"

"לא אכחד אשר בתור חסיד חביבה עלי נקודה זו ביותר, שהרי מיסודי תורת החסידות ונושאיה הוא ההדגשה איך שאהבת ה' ואהבת התורה ומצותיה אחדים הם עם אהבת ישראל ועד שכולי חד. (ליקוטי שיחות לו' 267)

אהבת ישראל הדרך והכלי לכל הברכות

"ולהעיר גם מסיפור הזהר" "זמנא חדא הוה צריכא עלמא למטרא, אתו לקמיה דרבי שמעון . . פתח ואמר "שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ועל ידי זה ירדו גשמים.

"יש לומר בדרך אפשר שבכך רמז רבי שמעון בר יוחאי שהענין ד״שבת אחים גם יחד״, אהבת ישראל ואחדות, הוא ה״דרך״ וה״כלי״ להמשכת כל הברכות. החל מהברכה לגשמים, ובלשון הכתוב דפרשתנו ״ונתתי גשמיכם בעתם״, הכוללת את כל הברכות.. היינו, שה״כלי״ לכל הברכות הוא שבת אחים גם יחד״, אהבת ישראל ואחדות ישראל". (תורת מנחם ש"פ בחוקותי תשמ"ו)

"יש להרעיש… ולבטל ענין שנאת חינם"

בשיחת קודש עם כ"ק האדמו"ר מסדיגורא זצ"ל בד' תמוז תש"מ הסביר הרבי:

"כל זה מדגיש במיוחד את ענין אהבת ישראל, ענין שאני מעורר עליו ועוסק בו בלהט: איתא בגמרא כי סיבת הגליות היא – שנאת חנם , ואם כן , בפרט כאשר נמצאים אנו "בעקבתא דמשיחא" יש להרעיש ולהוסיף השתדלות מיוחדת לבטל ענין זה, שהוא בבחינת "מפני חטאינו". – כיצד מבטלים ענין זה? כאשר מוסיפים בענין שכנגדו – "אהבת חנם"! (שיח שרפי קודש עמ' 268)

מדוע אני מתלהב דווקא ממצוות אהבת ישראל?

"שאלו אותי מדוע מתלהב אני ("איך קאָך זיך") במצוה זו דוקא? אמרתי, כי לפי כל הסימנים שאומרת הגמ' במס' סוטה רואים שעתה הוא לא רק עקבתא דמשיחא, אלא בזה גופא הרי זה עקבתא דעקבתא דמשיחא; ומכיון שהגלות נהייתה מצד הענין דשנאת חנם, מוכרח להיות ענין שכנגד זה. היות ונמצאים אנו בעקבתא דמשיחא, צריך להיות ענין שיבטל לגמרי את הענין דשנאת חנם: אם תהיה "אהבה התלויה בדבר" בלבד – אין זה ענין של אהבת חנם, שכן, אז אין זה ההיפך דשנאת חנם, אבל, כאשר יהיה הענין דאהבת חנם, אז תתבטל סיבת הגלות, וממילא יתבטל גם המסובב. (ראשי דברים משיחת כ"ד אייר תשל"ז)

שלא יטעו לחשוב שפרוד הלבבות מפני יראת שמים או "שפיץ חב"ד"

"אודות פירוד הלבבות, הנה כמה פעמים כתבתי, שיעיינו בדרושי רבנו הזקן והנשיאים שלאחריו, ובמילא ידעו מאין בא פירוד הלבבות, וכן יראו עד כמה נוגעים הדברים.. וברור הדבר אשר עד עתה השחיתו כמה טוב על ידי העדר דקירוב הלבבות בשביל ענינים דכבוד המדומה וכו' ואל יטעו את עצמם שזהו מפני יראת שמים או מפני שפיץ חב"ד כו' כיון שרבנו הזקן וכל אחד מהנשיאים בדורו כתבו להיפך, וכמבואר בדרוש החלצו מרבנו הזקן כו' עד למאמר נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר…" (אג"ק יג' יט')

ליובאוויטש חדורה באהבת ישראל

"ליובאוויטש – על שם ענין האהבה ("ליובא" – בשפת המדינה ההיא), היינו שהעבודה דהפצת התורה והיהדות חדורה באהבת ישראל ואחדות ישראל. (מכתבים ל"כינוס השלוחים" בארץ הקודש)

"לא צריך להביא ראיות שדרך חב"ד ושלוחי חב"ד זה דוקא מתוך אהבת ישראל ובדרכי נועם ודרכי שלום – כיון שזה המהות של חב"ד וליובאוויטש – אהבת ישראל ואחדות ישראל. (תורת מנחם ש"פ חיי שרה תשמ"ז)

אהבת ישראל הוא ענין של פיקוח נפש!

"אמרו חז"ל: "דורו של אחאב כולם עובדי עבודת אלילים היו ועל ידי שלא היו בהם דילטורין (מלשינים) היו יוצאים למלחמה ונוצחים . . אבל דורו של דוד . . היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא, ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלים, לפי שהיה בהם דילטורין".

"והגע עצמך: יהודים שהנהגתם היתה היפך שמירת וקיום תורה ומצוות – עובדי עבודה זרה – יוצאים במלחמה ונוצחים, ולעומת זאת, חיילי בית דוד שקיימו תורה ומצוות, יוצאים במלחמה ונופלים, רחמנא ליצלן, וכל זה למה – מפני שאלו היו במצב של שלום ואחדות, ואלו היו (באותו זמן) במצב של היפך השלום והאחדות!

"ונמצא, שהצורך לפעול אהבת ואחדות ישראל . . אינו רק ענין של הוספת שלימות, כי אם ענין שנוגע לכללות מציאותו, ענין של פקוח-נפש! (תורת מנחם תשמ"ה א' משיחת ליל ה' דחג הסוכות)

איסור גמור מן התורה לחפש חסרונות על חבירו

"במענה למכתבו . . תקותי חזקה שבורח הוא וחבריו שיחיו מכל ענין של מחלוקת חס ושלום ולדבר לשון הרע על מי שהוא, ומשפיע גם על אחרים שלא יכנסו לכל ענין של מחלוקת, וכל אחד ואחד יעסוק בלימוד תורה וקיום המצות ככל המוטל עליו וישתדל להוסיף בזה.ואם נצטוינו אזהרה חמורה, ואהבת לרעך כמוך, על אחת כמה וכמה שאיסור גמור מן התורה, לחפש חסרונות על בן ישראל חבירו. (אג"ק כב' יד')

להביט בעין יפה על כל שומר תורה ולנהוג בו כבוד אפילו שדרכו שונה

במכתב מתאריך י"ג אייר תש"ל "לכל התלמידים והתלמידות המשתתפים בפעולות יום הסגולה ל"ג בעומר", כותב הרבי בהרחבה רבה על נושא אהבת ישראל, והצורך לכבד כל שומר תורה ומצוות וגם כאלו שלא התחנכו על ברכי התורה.

"ויחד עם האמור צריך וחייב אדם להביט בעין יפה על כל שומר תורה ומצוה ולנהוג בו כבוד גדול, אם אפילו דרכו היא לא דרכו הוא.. ועוד לימוד כלול בסיפור האמור, שאפילו כשפוגשים מישהו שעדיין לא הגיע לעבודת השם כדבעי, צריך לנהוג כבוד גם בו, בהתאם להוראת חכמינו "והוי דן את כל האדם לכף זכות", ובפרט שאפשר שסיבת החסרון לא תלויה בו, אלא שלא הייתה לו אפשריות להתחנך על ברכי התורה והמצוה מצד סיבות בלתי תלויות בו לגמרי. ואדרבה, הרחמנות עליו גדולה יותר, וצריך להשתדל ביותר לעזור לו לעלות ביהדות, בתורה ומצוות, והעזר צריך להיות באופן הכי טוב, באהבה וכבוד ובדרכי נועם. (אג"ק כו' שפ')

זהירות יתירה במחלוקת בין בני-תורה

"צריכים להזהר ביותר מאלו המנסים ומשתדלים לעורר ריב ומחלוקת בין בני תורה, כפי שאירע לאחרונה, – שזהו כללות הענין ד"נקמת ה' במדין", דקאי על אלו שגורמים ריב ומדנים בישראל. וכדי לבטל ענין זה – צריכים להשתדל ולהוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל העניינים הקשורים עם אהבת ישראל ואחדות ישראל. ועל ידי זה שורפים ומכלים את שיירי הגלות, ומבטלים את חשכת הגלות. (תורת מנחם תשמ"ב א' ש"פ וישלח)

בארץ ישראל צריך להיזהר ביותר ממחלוקת

"אם הסיבה היא חיכוכים פנימיים בין . . הרי פשיטא ופשיטא שצריך לבטל את זה ולשרש אחריהם ובפרט בארץ ישראל שהעניין דמחלוקת צריך להשמר מזה ביותר, ומי יאמר בין חסידי חב"ד וכידוע מרבותינו הקדושים נשיאינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, עד כמה מסרו נפשם להשריש בלב החסידים המקושרים השייכים ואפילו בתוך סתם בני ישראל, הענין דאהבת ישראל, והאריכות בזה אך למותר. (ממכתב א' שבט תשי"ב)

על כל פשעים תכסה אהבה – גם על חבירו

"כיון שהשם יתברך דורש מכל אחד ואחד מאתנו ענין השלום בהענין דאהבת ישראל, ובאופן ד"ואהבת לרעך כמוך", הנה מזה מובן, שכמו בהנוגע לעצמו הנה על כל פשעים תכסה אהבה, הרי על כל פנים מעין ענין זה, צריך להיות בקיום הציווי דואהבת לרעך. (אג"ק יא' קמ')

אילו היו עסקני חב"ד מאוחדים משיח היה בא מכבר

"אילו היו כל עסקני חב"ד שיחיו מאוחדים היה משיח בא מכבר ולכן היצר הרע משתולל באופן ובפיתויים היפך השכל לגמרי ולעת עתה הצליח רחמנא ליצלן במלחמת אחים וכו' וה' ירחם. (ממענה תשרי תשמ"ב)

אהבת האחים בין החסידים תוליכם עד ביאת המשיח

"ידוע הסיפור שאירע בזמנו של הצמח-צדק, שבהיותו בפטרבורג דיבר בתקיפות ובחוזק רב נגד הממשלה, עד שהעמיד עצמו בסכנה של מרידה במלכות, וכאשר אחד מגדולי ישראל (כמדומני ר' איצ'עלע וולוז'ינר) שאל אצלו: היתכן שהעמדתם את עצמכם בסכנה, ומה היו עושים חסידים?!…

השיב לו הצמח צדק שאהבת אחים שישנה בין החסידים תוליך אותם עד ביאת המשיח. ופירוש הדברים, שכאשר חסידים מתנהגים באופן של אהבת אחים, אזי לימודו של זה פועל הוספה גם אצל זה, דכיון שכולם כמו אברים של גוף אחד, הרי הלימוד של זה שבבחינת ראש מועיל גם לזה שבבחינת רגל, כשם שההילוך שברגל מועיל גם להראש. (תורת מנחם ט' י"ב תמוז)

כשיש חילוקי דעות הולכים לשלישי המכריע

בשבת פרשת אמור תשמ"ט הרבי הוסיף כיצד יש להתנהג בחילוקי דעות: "תיקון העניין ד״לא נהגו כבוד זה לזה״, על ידי ההתדברות האחד עם השני, מתוך שלום וידידות, ועד לבוא למסקנה, ואדרבה על ידי זה ש״אין דיעותיהם שוות״, המסקנה היא יותר נכונה, ואפילו באם נשאר עניין שאי אפשר להתדבר עליו – הולכים לשלישי המכריע, רבני המקום, ומתנהגים לפי הוראתם פסק־דינם – כפי הסדר על פי תורה, כמובן וגם פשוט. ואדרבה: בימים אלו דספירת העומר הוא זמן המתאים להוסיף בכל הפעולות דאהבת ישראל וקירוב הלבבות ובמכל שכן לתקן את החיסרון שבזה. (תורת מנחם תשמ"ט ג' ש"פ אמור)

"אין ביטוי מספיק חריף לחשיבות העניין"

"במה שכתב אודות היחסים שבין . . שגם זה הסתעפות משלילת הציווי רחמנא ליצלן של ואהבת לרעך כמוך, ואין עדיין ביטוי חריף זה מספיק לחשיבות הענין ולהתוצאות שלו, ועל פי מה שכבר כתבתי כמה פעמים הבטחת הכתוב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, אין הכתוב מחלק מי לראשונה משנה לבו, וכל הקודם זכה בכלל גדול בתורה כמאמר רבי עקיבא הידוע בזה.. ואין להאריך בדבר הכי פשוט… (אג"ק יד' שנח')

אפילו כאשר השני מצערו צריך להיות באהבת ישראל אליו

"אפילו כאשר מדובר אודות אחד שציערו, עד לצער גדול כל כך כמו שיוסף סבל ממכירתו על ידי אחיו – צריכים גם אליו רגש של אהבת ישראל. ולא רק שלאחר המעשה אין לו שום תרעומת עליו, אלא גם בשעת מעשה גופא – אומרת המשנה "והוי דן את כל האדם לכף זכות", ויתרה מזו "והוי שפל רוח בפני כל האדם". ובפרט כשהוא מעמיק בביאור של אדמו"ר הזקן בתניא, שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, ולמרות שהשני הוא בעל בחירה (ומגיע לו עונש על כך שהתנהג באופן כזה), אבל "על הניזק כבר נגזר מן השמים".

לכן הוא אינו בכעס על השני, ואדרבה; ועל ידי שהוא מתנהג עמו באופן של "ואהבת לרעך כמוך" זה מחליש עד – שמבטל את ההיזק. (משיחות י"ג ניסן תשל"ח, וש"פ וישב תשמ"ב)

מחדירי מחלוקת הם שלוחי הס"מ

בחלוקת הדולרים עם הרה"ג הרב צבי כהנא ז"ל בי' סיון תש"נ, זעק הרבי מקירות ליבו על המצב הנורא שמחדירים מחלוקת ושנאת חינם בין ציבור יראי ה' בארץ הקודש.

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש: "במלחמת מדין כתיב "לתת נקמת ה' במדין", "לפי שעמדו כנגד ישראל נחשבו הם כאילו עמדו כנגד הקב"ה" . ואיתא בספרים ש"מדין" הוא מלשון מדון ומריבה, ומי שגורם מדון ומריבה בין בני ישראל הוא שלוחו של הס"מ שעושה מעשה מדין. אלא שבמדין היתה עצתו על ידי גויות (בנות מדין), ועכשיו בחר עצה טובה יותר, להכנס גם בין אלו שנקראים "בני תורה" – להחדיר מחלוקת ושנאת חנם בישראל!

"הדברים אמורים על כל מי שמחדיר מחלוקת ושנאת חנם בישראל – יהיה מי שיהיה, גם אם התנהג כדבעי במשך כל שנותיו, מאה ותשע עשרה שנה… וכאמור, תמיהני עליכם שיש לכם עסק עמהם!…

הר"צ כהנא: הם בכל זאת "בני תורה".

כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש: הם אינם "בני תורה". הם "מחוצפים" שלוחמים נגד תורת משה רבינו, בכך שגורמים מחלוקת ושנאת חנם בישראל, לאחרי מאה שנה של שלום ואחדות!

על חוצפה שכזו אומרת הגמרא ש"בעקבות משיחא חוצפא יסגא". – חוצפה סתם היתה גם לפני זה אבל כשרואים ש"חוצפא יסגא", הרי זה סימן שנמצאים "בעקבות משיחא", שאז מתגברת חוצפתם של אלה שממלאים את שליחותו של הס"מ להחדיר בין בני ישראל שנאת חנם, סיבת הגלות , שעל ידי זה מעכבים רחמנא ליצלן את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו!

כבר "כלו כל הקיצין", וזה שמשיח צדקנו עדיין לא בא – אשמים בכך אלו שמחדירים עכשיו מחלוקת ושנאת חנם בישראל! אין לך דבר גדול יותר מזה שמעכב את הגאולה על ידי משיח צדקנו! (ספר שיח שרפי קודש עמ' 212)

המשנה ברורה נתקבל בכל תפוצות ישראל בגלל אהבת ישראל שלו

בשבת ה' טבת תשמ"ח בו חגגו בפעם הראשונה את "דידן דהספרים נצח" הורה הרבי ללמוד את שו"ע הבית יוסף עם נושא כליו ושו"ע אדה"ז. והוסיף שבנוגע לכל השו"ע חלק או"ח ללמוד גם את המשנה ברורה:

"חיבורו של המשנה ברורה, אשר, להיותו "האיש החפץ חיים" זכה שנתקבל חיבורו בתפוצות ישראל… כדרכו של מחבר המשנה ברורה – החפץ חיים, שהאריך בספריו אודות גודל ההכרח דאהבת ישראל, ושלילת הפכו כו', להזהר בתכלית מדיבור בלתי רצוי, אפילו אבק לשון הרע וכיו"ב על איש ישראל." (מוגה. תורת מנחם תשמ"ח חלק ב' עמ' 171)

הרבי קורא לאחדות לאחר בחירות תשמ"ט

לאחר הבחירות הסוערות ביותר שידעה היהדות החרדית בשנת תשמ"ט, כאשר פילוג גדול העיב על הציבור החרדי. הקדיש הרבי שיחה מיוחדת וארוכה בשבת שלאחר הבחירות הסוערות (תורת מנחם תשמ"ט א' שבת חיי שרה) "מערכת הבחירות בארץ ישראל התנהלה באופן של היפך האחדות לגמרי כולל גם אצל יהודים שומרי תורה ומצוותיה בהידור שביניהם גופא, נוצר מצב של מחלוקת

ועד למעמד ומצב ש"נלחמו איש באחיו" ויתירה מזה – "חרב איש באחיו" רחמנא ליצלן".

בהמשך השיחה קרא הרבי לצדדים “להתאסף יחדיו כדי לדון ולהתדבר בנושא זה שמוסכם על כולם, ואז יראו ויווכחו כל הצדדים שקיימת אפשרות של התדברות בצורה אנושית ומכובדת שיכולים להתיישב לשלוחן אחד… פגישה כזו בוודאי תתרום לקירוב הלבבות בין כל הצדדים, שכל צד יוכל לשמוע ולהקשיב לדבריו של היושב בצדו השני של השולחן, ואולי אפילו לראות ולהכיר במעלתו. ולאחרי זה יוכלו לדון ולהתדבר גם בנושאים שיש בהם חילוקי דעות, נושאים השנויים במחלוקת, לנסות ולגשר ביניהם, ולמצוא דרך שתהא מקובלת על כל הצדדים…” (תורת מנחם תשמ"ט' כרך א' עמ' 358-355)

מסירות נפש – לוותר על טובתו בשביל הזולת

"בתקופתנו זו גם זה דורשים מאתנו מסירות נפש. וכמבואר בחסידות הדיוק מסירת הנפש ולא מסירת הגוף, והוא שמוותר על טובתו ואפילו על טוב האמיתי דקדושה בשביל תועלת הזולת ובפרט בשביל תועלת הרבים, וכידוע פתגם רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע מענה על השאלה, מה חידשה החסידות, ומענתו לעשות טובה להזולת על חשבון טובת עצמו, ושאלוהו שזקוקים לראיה על פי נגלה דתורה שכן הוא, וענה שזה מפורש בש"ס שורפן חסיד… (אג"ק יג' קלט')

יום ללא טובה ליהודי הוא יום ריקני וחשוך

במכתב מבהיל של הרבי הריי"צ הוא כותב בשם אביו הרבי הרש"ב נ"ע: "יום נטול פעולה, של עשיית טובה ליהודי ברוחניות, קירובו ללימוד התורה, נגלה או חסידות, לעוררו לקיום המצוות מתוך תענוג, לעוררו לאהבת ריעים, לקרב את הלבבות או עשיית טובה ליהודי בגשמיות בתמיכה ובגמילת חסד, יום זה הוא יום ריקני, אפילו כאשר מתפללים כראוי ולומדים בחיות ותענוג אך בלי לזכות לעשות טובה ליהודי ברוחניות או בגשמיות, הנה יום כזה יום של חושך הוא" (אג"ק כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע, ח"ח עמ' לא)

"התבטאות היפך כבודן של ישראל דורשת תשובה ותיקון"

בשבת פרשת ויקרא ה' ניסן תש"נ: "מי שמדבר סרה על עם ישראל, מדבר סרה, כביכול, על הקדוש ברוך הוא שבחר בעם ישראל להיות לו לעם. וכדברי זכריה הנביא: ״הנוגע בכם נוגע בבבת עינו״ (של הקב״ה). דברים אלה אמורים גם בנוגע לחלק מעם ישראל – שחלילה וחס לדבר סרה על חלק מעם ישראל, ואפילו על יהודי אחד, יהיה מי שיהיה, כי, עם ישראל הוא ״קומה אחת שלימה״, כך, שפגיעה בחלק מעם ישראל מהוה פגיעה בכל עם ישראל, ובמילא, פגיעה בבבת עינו של הקב"ה".

התבטאות היפך כבודן של ישראל, ובפרט בפרהסיא, במעמד רבים מישראל, ובפירסום גם אצל אינם־יהודים – דורשת תיקון ותשובה.

מי לנו גדול מישעיה הנביא, שכאשר התבטא היפך כבודן של ישראל – אף שבודאי היתה סיבה מוצדקת לכך – נענש על ידי הקב"ה. והתורה מספרת זאת כדי "להורות דרך תשובה" למי שנכשל בדבר, כדי שמכאן ולהבא יזהר בכבודן של ישראל, ויוסיף באהבת ישראל ואחדות ישראל.

ואם הדברים אמורים בנוגע לביטוי שאינו בכבודן של ישראל, הרי, הדבר חמור שבעתיים כשאומרים על יהודי שעל פי תורת־אמת הוא יהודי לכל דבר, שאינו בכלל ישראל, רחמנא ליצלן! (תורת מנחם תש"נ ב' ש"פ ויקרא)

קטעים מאלפים מתוך הספר "אקטואליה בזוית חב"דית" ובו אלפי הוראות ונושאים אקטואליים במשנתו של הרבי מליובאוויש מאת הרב שבתי ויינטראוב – מכון באהלי צדיקים