הטור האחרון: שאלה גדולה ושלוש תשובות

מאת: הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, בית משיח

בשנת תשל"ב נסעו כמה מהחסידים שיצאו מרוסיה באותה תקופה אל הרבי שליט"א מלך המשיח.

אחת ההוראות שהם קיבלו מהרבי הייתה, שכמה מהצעירים יגיעו לפגישה עם הגאון הרב משה פיינשטיין וידברו עמו בלימוד. הרבי הדגיש שלא ינהגו שם בענווה שלא במקומה, אלא ידברו בלימוד כפי שהם יכולים, וגם שלא ידברו רק בדברי תורה של הראשונים והאחרונים, אלא יאמרו גם חידושי תורה משל עצמם.

אל הפגישה נסעו החסידים, שהיו אז צעירים, ר' יעקב נוטיק, ר' מוטל קוזלינר, ור' משה קצנלבויגן. הם נכנסו אל הגאון וניהלו עמו שיחה תורנית עמוקה, תוך שקלא וטריא רבה והשמעת חידושי תורה שלהם. הגאון התפעל מאד ולבסוף אמר להם: אני הייתי רב ברוסיה, ואני יודע היטב את הקשיים העצומים שם ללמוד ועוד בעיון ובעומק כזה. אמרו נא לי: איך עשיתם את זה, מה החזיק אתכם שם מאחורי מסך הברזל, עד כדי כך שהצלחתם שם, במצבי מחתרת כה קשים, להגיע ללימוד כל כך בעומק, ולבקיאות וחריפות כה רבה בתורה?

שלושתם ענו שלוש תשובות שונות, המשלימות זו את זו.

האחד אמר: מה זאת אומרת? הרי יש לנו רבי! זה מה שהחזיק אותנו, וזה מה שנתן לנו את הכוחות להחזיק מעמד בתנאים הקשים ביותר.

השני אמר: הרי אנו חסידים, וגם במצבים הקשים ביותר היינו עורכים התוועדויות פנימיות במחתרת, עם אמירת 'לחיים' וניגוני נשמה. כך חיזקנו כל הזמן זה את זה, וזה מה שהחזיק אותנו.

והשלישי אמר: מה השאלה איך החזקנו מעמד, וכי הייתה לנו ברירה, וכי שייך בכלל אחרת?!

הפרשנים שטעו

עשרים וחמש שנה חלפו מאז ג' תמוז – עשרים וחמש שנה שלא רואים את הרבי מלך המשיח בעיני בשר ולא שומעים באוזניים הגשמיות את שיחות קדשו.

השאלה צפה ועולה: איך? איך החזקנו מעמד ואיך עדיין אנו מחזיקים מעמד?

לפני ג' תמוז "ניבאו" כל הפרשנים למיניהם "נבואות" והגיעו למסקנה חד משמעית: "חב"ד זו תנועה שבנויה ומבוססת כולה על איש אחד. ואם האיש הזה לא יהיה, לא תהיה תנועת חב"ד". ב"ידענותם" כי רבה אף הוסיפו, כי אצל חסידי חב"ד, כל מילה ראשונה, או לפחות כל מילה שניה היא "הרבי": שיחה של הרבי, סיפור מהרבי, דבר תורה מהרבי, הנהגה של הרבי, דעה של הרבי בענייני השעה וכך בכל נושא ובכל תחום. בנוסף, כל חסיד חב"ד חייב לנסוע אל הרבי מידי פעם; הוא כותב לרבי ושואל בעצתו בכל תחום בחיים ולא עושה שום צעד משמעותי בחייו ללא עצתו ברכתו והוראתו של הרבי.

חסיד חב"ד מצד עצמו לא 'יסגור' שידוך, לא יסכים לניתוח, לא יעבור דירה או מקום עבודה ללא אישורו המפורש של הרבי. כל חייו מכוונים אל הרצון של הרבי, וכל מעשה שלו, הוא בשליחותו של הרבי. כך לא רק אצל השלוחים ה'רשמיים', אלא כל חסיד וחסיד.

יותר מכך: גם כאשר חסיד עוסק בעניינים גשמיים, הרי הוא מנצל זאת לקירוב חבריו וידידיו וכל מי שבא עמו במגע ליהדות, לחסידות, ולרבי שליט"א מלך המשיח.

אם כן – הסיקו מסקנה לא ייתכן שתנועה כזאת תחזיק מעמד אחרי ג' תמוז, במצב שבו לא רואים את הרבי בגשמיות ולא שומעים את דבריו, ואי אפשר 'לשוחח' עמו ולקבל ממנו הוראות או הדרכות ברורות.

*

אולם עובדה היא אותה רואים היום כולם בפשטות, שתנועת חב"ד כולה לא רק החזיקה ומחזיקה מעמד, אלא עולה ומתפתחת בכל התחומים הן בכמות והן באיכות. וזאת, בלי להתעלם מהבעיות והוויכוחים וחילוקי הדעות שלצערנו עדיין לא מפסיקים ללוות אותנו.

לא רק התנועה כתנועה כפי שהיה אפשר לחשוב, אלא דווקא הקשר הרצוף עם הרבי שנמשך ללא הפסק. מספר השלוחים של הרבי ברחבי העולם הכפיל את עצמו פי כמה וכמה. חסידים בפרט ויהודים בכלל – כל עמך בית ישראל מכל החוגים והעדות ובכל הגילאים – כותבים לרבי כל הזמן ומתייעצים עמו בשלל נושאים, וזוכים לקבל תשובות על ידי האגרות קודש. רבים מהם לא עושים שום צעד רציני בחיים בלי הוראה והדרכה מהרבי. גם היום חסידים נוסעים לרבי אפילו יותר מאשר בעבר; מתפללים עם הרבי ומתוועדים עמו וקשורים עמו כל הזמן בקשר גלוי וחזק ביותר, קשר בל יינתק.

כל זאת, כאמור, למרות כל הקשיים ההעלם וההסתר העצום.

שלוש התשובות הנ"ל, שמשלימות זו את זו, חוזרות על עצמן שוב בכל העוצמה:

קודם כל, לפני הכל ואחרי הכל, זו הנקודה הכללית: הרי יש לנו רבי בפשטות! רבי מלך המשיח שהוא חי וקיים בגוף גשמי, רבי שנמצא כל הזמן ב-'770', במקום עליו הרבי אמר שבו יירד ויתגלה בית המקדש השלישי ומשם ישוב לירושלים; רבי שמנהיג אותנו ואת כל אחד ואחת כל הזמן ועומד לגאול אותנו בכל רגע. עובדה זו, שתנועת חב"ד חיה וקיימת ומתפתחת ופורחת ללא הרף, "זרעו בחיים" – היא ההוכחה החזקה ביותר שאכן "הוא בחיים" ממש. שאכן יש לנו רבי בפשטות.

גם אם יש כאלו שקשה להם לקבל את מה שאנו מאמינים ובטוחים ויודעים בפשטות עם כל העוצמה, גם הם לא פוסקים לומר ולהדגיש שהוא ורק הוא נשיא דורנו, וגם הם הולכים בשליחותו ונוסעים אליו ומתוועדים ללא הרף על אודות ההתקשרות אליו בכל חיינו ובכל נפשנו ומאודנו.

זה מה שהחזיק ומחזיק אותנו כל הזמן, ורק זה מה שנותן לנו את הכוחות להחזיק מעמד גם בתנאים הקשים ביותר וגם בשעה שכל כך הרבה שנים לא רואים את הרבי בעיני בשר.

וכדי לחזק זאת יותר ויותר, מגיעה התשובה השניה: הרי אנו חסידים, וגם במצבים הקשים עורכים התוועדויות חסידותיות פנימיות, עם אמירת 'לחיים' וניגוני נשמה. עם דיבורי חיזוק ועידוד כל הזמן זה את זה (ובתוכם גם התוועדויות בכתב, כמו ב"בית משיח"), לדעת ולזכור ולהפנים שכל זה רק לרגע קטן, ובכל רגע אנו עומדים לראות ולשמוע את הרבי מביא את הגאולה האמיתית והשלמה לכולם. ואז יעבור כל אחד מאתנו לפני הרבי ויספר מה עשה בפועל בכדי להביא סוף סוף את תכלית הכל; ורק בשביל זה היה כל המצב הזה.

וזה שלב התשובה השלישית: מה השאלה איך אנו מחזקים מעמד? וכי יש לנו ברירה? וכי שייך בכלל אחרת?! והרי ברור ופשוט "אז דער אויבערשטער וועט אויספירן און דער רבי וועט אויספירן" – שהקב"ה ימלא וישלים את כוונתו, והרבי ימלא וישלים את כוונתו, ודווקא על ידי מעשינו ועבודתנו עד עתה, שכבר היו בוודאי די והותר, ויביא לנו תיכף ומיד ממש את הגאולה האמיתית והשלמה, ומלכנו משיחנו בראשנו.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.