ביום שישי האחרון בעיצומו של חג הפורים, נודע בקרב אנ"ש ותושבי העיר בני-ברק על פטירתו הטראגית של שליח הרבי, הגאון החסיד הרב אורי ליפש ע"ה.
בעקבות פטירתו נודע הסיפור הכואב והמצמרר הבא:
בערב שבת קודש, חג הגאולה י"ג בתמוז תש"מ, זכה הרב ליפש כנער צעיר להיכנס אל הקודש ליחידות אצל הרבי עם אביו. ביחידות זכה הרב ליפש לקבל מהרבי ברכה נדירה ומיוחדת. אותה נשא עימו בהתרגשות למשך כל חייו.
הרבי אמר לו, לפי זכרונו, במילים אלו: "לעבוד את ה' כפי העניין של שנת המאה ואחד, מאה ואחת, כפי שתי הגרסאות שבזה וכפי שדובר אתמול בהתוועדות בארוכה… אתם תראו ילדים, ילדי ילדים ונינים. יתנו לכם שטר לשליחות מצווה לתת לאחד מהמוסדות של הרבי בעל הגאולה בארץ הקודש". הרב ליפש ראה בדברי הרבי אליו ברכה ברורה לאריכות ימים ושנים, עד שיזכו לראות נכדים ונינים.
שמונה שנים לאחר מכן, בחודש אדר תשמ"ח נשא הרבי שיחה נדירה וייחודית בסגנונה, בה דיבר הרבי על אופן ההנהגה הנדרש בתקופת העלם והסתר, כאשר אין אפשרות בגלוי לפנות לרבי בשאלות כסדר הנהוג לפני ג' תמוז. השיחה נאמרה זמן קצר לאחר הסתלקות הרבנית חיה מושקא ע"ה, וגרמה לזעזוע רב בקרב החסידים, שבשעתו הבינו כי הרבי רומז על תקופה בה לא יהיה גלוי לעיני בשר לקהל החסידים.
הרב ליפש נכח בשיחה בשעת אמירתה, וכאב את המשתמע מדברי הרבי. מספר ימים לאחר מכן, שיגר הרב ליפש לבית דין רבני חב"ד באה"ק מכתב מדהים. המכתב נמצא בגנזי הרב אשכנזי ע"ה לאחר פטירתו לפני עשור ופורסם בספר 'הרב אשכנזי'.
אך רק השבוע, לאחר פטירת הרב ליפש, מחבר הספר חשף את זהות כותב המכתב – הרב אורי ליפש וכך זה נודע למשפחתו וחבריו בפעם הראשונה.
וכך נוסח המכתב:
"אני החתום מטה כותב היום מתוך דעה צלולה ומרצוני העצמי.
מכיוון שבהיותי ב"יחידות" בי"ג תמוז ה'תש"מ (ביום שישי לפרשת בלק – אחר הצהריים), הובטח לי שאראה "קינדער און קינדס קינדער און אוהור אייניקלאך" (בנים ונכדים ונינים), הריני מבקש מהבית דין לגזור, שבאם יש חלילה איזו גזירה על כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו שיחי' לאורך ימים ושנים טובות אמן, שאהיה אני תמורתו, והרבי שליט"א ימשיך לאורך ימים ושנים טובות, ואת כל אותן עשרות השנים שעדיין נותרו לי, הריני מוסרן לכ"ק אדמו"ר שליט"א לאריכות ימים ושנים טובות ובריאות. בברכה שיזכה כ"ק אדמו"ר שליט"א לאריכות ימים וכל טוב, ויראה נחת מאיתנו. חסידיו, ומכלל ישראל, ויגאלנו בעצמו במהרה בימינו אמן".
למעשה, הרב ליפש הודיע כי הוא מוותר על חייו הארוכים שניתנו לו, למען חייו של הרבי. למרבה הכאב והיגון, בעיצומו של יום הפורים הסתלק הרב ליפש ע"ה לבית עולמו, קודם שזכה לראות נינים. במשך כל חייו פעל והשתוקק למימוש תפילתו, שהרבי מלך המשיח "יגאלנו בעצמו במהרה בימינו אמן".

* * *
לתמיכה בילדי הרב ליפש – לחצו כאן