הרב שמעון וויצהנלדר, ראש ישיבת תות"ל ראשון לציון
חלק א – הסיבה
ידועה לכל שיחתו של הרבי מלך המשיח בדבר מלכות ש"פ חיי שרה תשנ"ב; נקודת השיחה במשפט אחד הינה "קבלת פני משיח – הינה השליחות היחידה", זוהי העבודה היחידה של השלוחים כעת.
שיחה נפלאה, אך ידועה פחות, הינה שיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ז. בשיחה לכינוס השלוחים תשמ"ז, בה הרבי אומר דבר מבהיל [תוכן]: "אין עבודתו של השליח להביא את המשיח, עבודתו היא להפיץ תורה ומצות, ע"י שיפיץ תורה ומצות – יגיע ממילא המשיח. אבל לא זה השליחות של השליח לחפש מה יצא על ידי עבודתו, הוא רק צריך להתמקד בהפצת היהדות והפצת המעיינות".
דבר מבהיל! היינו, שהעבודה של השליח צריכה להתמקד רק בלקיים תורה ומצוות, מה יצא מתורה ומצוות? – אין זה נוגע אליך!
אך כעבור חמש שנים, הרבי מדבר שאדרבה, העבודה כעת הינה אך ורק בקשר למשיח "קבלת פני משיח". זו דוגמא לכך שבשיחות הדבר מלכות, הרבי מדבר ברמה אחרת לגמרי.
בעצם, הרבי התחיל את המהלך הזה כבר בפורים של אותה שנה, תשמ"ז, הרבי התחיל את הנקודה, והעניין, שאנחנו אלה אשר נביא את המשיח. זו לא איזו סיסמה ('אחי, תן יד לביאת המשיח'). זו עבודה.
איך באמת עושים את זה? על כך באה שיחתו המפורסמת והמרעישה של הרבי מלך המשיח, בכ"ח ניסן תנש"א.
שיחת כ"ח ניסן זו שיחה בה התחלת השיחה הינה סתירה לסוף השיחה. כל ההתחלה של השיחה (שבדרך כלל לא לומדים את זה כראוי, אלא מריצים לסוף הפיקנטי והזועק…). מדברת על הזמן המסוגל בו נמצאים; מצד הימים, מצד השנה, מצד השבוע, מצד פרשת השבוע, ומצד ימי ספירת העומר. ואז הרבי אומר שהעולם מוכן כבר לגאולה. תארו לעצמכם שהרבי היה מסיים את השיחה במילים "ולכן יה"ר וכו'…", וזהו. זה היה מתאים כפתור ופרח.
אך פתאום השיחה מקבלת תפנית של 180 מעלות, ניתן לראות זאת בתנודות הסטענדר, איך שבהתחלה הרבי עומד כך רגוע, מסביר, ומסביר, ופתאום הכל הפוך "ע"פ כל האמור לעיל מתעוררת התמיה הכי גדולה… ("גיט זיך א תמיה הכי גדולה…"). רגע, רבי; בהתחלה אמרת שהכל מוכן לסעודה, ובסוף השיחה "מתעוררת התמיה הכי גדולה…".
עשו כל אשר ביכולתכם – לימוד גאולה ומשיח
ניתן לבאר זאת כך: הרבי מסיים את השיחה במילים "אני את שלי עשיתי", מה הפירוש "אני את שלי עשיתי"? בתחילה, לא ידעו האם הרבי יצא למחרת להתפלל שחרית עם הציבור, והאם תתקיים התוועדות השבת, או שמא לא… כי אמרו: זהו, הרבי אומר "אני את שלי עשיתי" לא יהי' יותר כלום מצידו ח"ו… מה שכמובן התבדה כבר למחרת בבוקר.
אך ההסבר האמיתי הוא: אני גרמתי את כל החלק הראשון של השיחה, מצד הזמן, מצד עבודת ישראל, גם של המבצעים שזה כל מה שנעשה, אך כעת, את החלק השני של השיחה, זה ניתן בידכם, זו העבודה שלכם בכדי להביא את הגאולה.
ואחר כך, במשך אחד עשר חודשים הרבי מסביר את השיחה הזאת. מה הוא ההסבר המרכזי והראשוני? בשבת פרשת תזריע מצורע תשנ"א. באותה שבת הרבי מסביר מה בדיוק אירע בכ"ח ניסן, החלה התקדמות ותנופה אדירה לבואה הקרב ובא של הגאולה.
יום לפני כ"ח ניסן, בכ"ו ניסן (השיחה הידועה של כ"ח ניסן הייתה כ"ז בלילה, אור לכ"ח), התקיימה יחידות לאורחים בה הרבי דיבר על הנצחון במלחמת המפרץ על סאדם חוסיין ימ"ש, ועל כך "שנמצאים בזמן כזה שעניינים נפלאים קוראים ועד כדי כך שלא מתביישים לצאת לרחובות ולרקוד על הניסים והנפלאות שזה זמן הגאולה. ושואלים אותו מה אתה רוקד? והוא עונה: לעושה נפלאות גדולות". הרבי מדבר שם לכאורה בדיוק הפוך; אך כנ"ל, זוהי אינה שיחה הבאה בסתירה לשיחה שלמחרת, אלא בכ"ח ניסן קרה מה שהוא. הגיע זמן הגאולה. זהו זה, נסגר המעגל הגדול. אבל מה איתנו, מה עם ה'חברה'? הרבי בעצמו אומר "אני את שלי עשיתי", את מה שמוטל עלי – סיימתי.
אם כן, מה נותר לנו? על זה הרבי מלך המשיח עונה בשיחה של תזריע מצורע: "וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח והגאולה ("מלכות שבתפארת") היא ה"דרך ישרה" לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש. ועל של פועל באתי – ובודאי יעוררו ויפרסמו בכל מקום ומקום: כדי לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד – על כאו"א מישראל (האנשים – הן יושבי אוהל (ישכר) והן בעלי עסק (זבולון), וכן הנשים והטף, כל חד וחד לפום שיעורא דילי'), להוסיף בלימוד התורה (במיוחד) בעניני משיח וגאולה".
אם כן, ישנו פתרון – לימוד ענייני גאולה ומשיח. וזהו נשוא מאמרנו זה, במילה אחת: לימוד. לימוד שמשנה חיים ומכניס לאטמוספרה אחרת – ימות המשיח.
המהפכות – מתחילות מ'לימוד'
אז בואו נתחיל; יהודי לא חסיד חב"ד, שח באוזני פעם אשר כל המהפכות שנעשו בעולם, דברים ששינו ויצרו משהו חדש לגמרי שלא היה קודם לכן, כגון זה שפעם עד לפני 250 שנה 95 אחוז מעם ישראל היו יהודים דתיים, והייתה מהפכה בעולם על ידי תנועת ההשכלה שעשתה שמות רחמנא לצלן ביהדות, ועקרה כל חלקה טובה.
כל מהפכה לא התחילו לא בחייל ולא בכח, אלא הכל החל מלימוד. הוגי המהפכה ישבו עשר, חמש עשרה שנים, החדירו את המסר ואת הרעיון אותו הם רוצים ליצור בלבם ובחום היטב, וכך חלחלו את הרעיון הלאה – ומשם התפוצה זרמה לרחבי העולם.
זו ממש יניקת החיצונים מאלוקות, מקדושה. החיצונים הבינו את הכח הטמון בלימוד, ולקחו אותו לטובת הקליפה.
הרבי שליט"א מלך המשיח בכ"ח ניסן בא לשבור את הקש. הקש האחרון לפני התגלותו של מלך המשיח.
את שיחת כ"ח ניסן הרבי אמר לא רק בפני "ראשיכם שבטיכם זקניכם" הרבי לא קרה לחסידים הגדולים, ל'חוזרים' (אשר חלקם הגדול גם לא היו שם…), הייתה זו שיחה פתאומית לגמרי. מי היה אז בבית חיינו? הקבוצה, התמימים (ניתן לראות בהסתכלות על הקהל מי נמצא), ובעלי בתים שבאו להתפלל מעריב עם הרבי. הרבי אומר לנו, לאנשים הפשוטים, זהו זה, נגמרו העניינים והפעולות המביאים משיח על ידי התורה ומצוות, נדרשת עבודה מיוחדת, שונה לגמרי, עבודה של הבאת המשיח. נקודה.
ואז, בשבת תזריע מצורע הרבי נותן את הכלים ל'מהפכה' הגאולתית; לימוד ענייני גאולה ומשיח. כי בכוח הלימוד לשנות את האדם, כפי שהרבי אומר בשיחת הדבר מלכות השבועית (פרשת בלק): "והעצה לזה – ע"י לימוד התורה בענייני משיח וגאולה, כי, בכח התורה (חכמתו של הקב"ה שלמעלה מהעולם) לשנות טבע האדם, שגם כאשר מצד הרגש שלו נמצא עדיין ח"ו מחוץ לענין הגאולה (כיון שלא יצא עדיין מהגלות הפנימי), הרי ע"י לימוד התורה בעניני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה, ומתחיל לחיות בעניני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש"הנה זה בא"".
סודו של לימוד
מהו הכח הטמון ב'לימוד'? לצורך הבנה זו, נקדים מה בעצם אנחנו צריכים לעשות על ידי הלימוד, בסגנון אחר: מהו המבוקש מהלימוד?; ניתן לחלק זאת לשלושה קטגוריות:
א. לימוד אמור לפעול בך את הענין אודותיו הנך לומד. הרי מה הרבי אומר בכ"ח ניסן? שהענין נמצא, רק צריך להמשיך את זה למטה; מצד הזמן ומצד המקום. עניינה של תורה הוא חיבור עליונים ותחתונים, ישנה קליפה דקה שנשארה בין המציאות האמיתית – לעולם, והחיבור והמפגש הזה בין אלוקות ועולם נפרץ ע"י התורה.
זאת אומרת, כשאברך חסידי יושב ולומד שיחה בגאולה ומשיח על מעמד ומצב העולם בימות המשיח – הוא פועל חיבור עם העולם, דיברת עניינים של אלוקות – כפי שהם יתגלו בגאולה, בעולם הזה הגשמי.
זוהי פעולת התורה; כשם שעל ידי הלימוד פעלת חיבור של אלוקות־עולם. כך גם הלימוד פועל שהעניינים אותם למדת – יפעלו יחדרו ויקלטו בך.
ב. לימוד יוצר ציפייה. כל אדם שמתעניין במשהו – זה מראה שאכפת לו ממנו, זה חשוב לו.
שנה אחת עשינו סעודת משיח באיזה בית כנסת, ויהודי אחד מבוגר לא נכנס לסעודת משיח. שאלתי אותו מדוע הוא אינו נכנס? הוא ענה לי: אתם לא באמת מאמינים במשיח. ונימק זאת: הרי אתם רוצים לבוא לפה לסעודת משיח גם בשנה הבאה, אתם לא מאמינים במשיח, אתם רק רוצים שאני אשב אתכם בסעודת משיח…".
מה הפירוש לחכות למשיח? יכול מי שהוא להעיד על עצמו שהוא מחכה באמת למשיח? בינינו, מי בקריאת שמע שעל המיטה חושב על זה שהוא מחכה לרבי שליט"א מה"מ?…
מהי בכלל ההגדרה של 'מחכה', בלי קשר למשיח, מהו פירוש המילה כפשוטה? לדוגמא; אדם העומד בתחנת אוטובוס ומחכה לקו שלו. הוא צריך להגיע לעיר בדרום, הוא יודע את הלוח זמנים, הוא יודע כמה זה עולה, כי הוא ברר לפני כן את כל הפרטים הדרושים. זה נקרא לחכות. לצפות ולהתכונן.
זאת אומרת באותיות פשוטות, לחכות זה להתעניין. מה זה אומר להתעניין? שהדבר מעניין אותך, אתה רוצה לדעת על זה, כי זה חלק ממך. במאמר של הרבי הרש"ב על הפסוק "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו", מסביר הרבי נ"ע מה זה 'למחכה', ומביא את פירוש הזוהר: "לדחקין במילי דחוכמתא" = לאלה שנדחקים, דוחקים – מתעניינים בענייני חכמה. זו נקראת התעניינות, פשוט לעסוק בזה בצורה שזה דבר עיקרי ש'תופס' אותי. וכן הוא בגאולה ומשיח – להתעניין ולעורר את עצמי לציפייה לגאולה – על ידי הלימוד של ענייני הגאולה, וכך נצפה באמת.
הייתה יחידות לסטודנטים, בה בכל היחידות סטודנטים שואלים את הרבי איך יראה העולם בגאולה, מה יקרה בדיוק, ועוד. רואים איך שזה ממש בוער להם, זה דבר שבאמת מעסיק ומעניין אותם. וזו הנקודה: פשוט להתעניין. זאת אומרת לימוד גורם התעניינות (וגם נוצר בעקבות התעניינות) במה שיתרחש בגאולה.
ג. לימוד כהתקשרות. לנו כחסידים של הרבי מלך המשיח, להביא את המשיח – זה חלק מההתעצמות וההתאחדות עם הרבי. פעם מישהו שאל את הרבי ביחידות כיצד להתקשר אליו? הרבי אמר לו שילמד תניא בע"פ בלכתו ברחוב, כי זה מה שאני עושה כשאני הולך ברחוב.
כשהיה אצל הרבי ביחידות האדמו"ר מסאדיגורא, הוא שאל את הרבי כל מיני דברים על הציונות, ואז תוך כדי דברים, הרבי החל לצטט לו את הרמב"ם "יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה יכוף כל ישראל", והרבי אמר לו (תוכן) ש"לא את כל הרמב"ם אני יודע בע"פ, אבל את הרמב"ם הזה אני יודע בע"פ, כי אני לומד את זה כל הזמן". כך צריך להיות 'שפיצקאייט' אמיתי, אחד שרוצה להיות מקושר לרבי, ילמד גאולה ומשיח היות והרבי חי ועוסק בגאולה ומשיח.
אמנם ישנם כמה דרגות בהתקשרות לרבי, אך הענין והנקודה שחסיד אומר "אנא נסיב מלכא לגבי"; כשאברך עומד מול ארון ספרים בין מנחה למעריב ואומר מה נלמד? התשובה צריכה להיות – נלמד ענין שמשמעותו "אנא נסיב מלכא", גאולה ומשיח. כי בזה "אותי אתם לוקחים".
ר' זלמן הרצל סיפר דבר מעניין, שבעת שהרבי אמר את השיחה של שופטים נ"א על הלכות יסודי התורה פרק ז' בגדרי נביא, באותו שבוע בנסיעתו לאוהל הק', הרבי לקח אתו רמב"ם ספר המדע. זאת אומרת, הרבי לומד את מה שדבר בפארבריינגען, בזה הרבי מונח ועסוק כעת. זה לימוד כהתקשרות – ללמוד את העניינים בהם הרבי ליגט שטארק – מונח בתוקף, ענייני הגאולה וימות המשיח.
חלק ב – הדרך
עד עתה דובר במעלת הלימוד בשלוש רמות: א. בכדי שנחייה את ענין ב. שנתעניין. ג. חלק מהתקשרות. עכשיו נעשה קצת סדר; לאחר ההבנה בחשיבות של לימוד ענייני גאולה ומשיח, ניגש לשאלה שרבים נתקשו בה, "מה ללמוד בענייני גאולה ומשיח?", הרי חסיד רוצה לדעת גאולה ומשיח בצורה מסודרת (כמובן, לא על חשבון שיחות הדבר מלכות הנלמדות מידי שבוע בשבוע), כיצד מתחילים? בכללות זה מתחלק לשלושה חלקים;
ובהקדים הקדמה חשובה, יסודית ועיקרית; מלבד כל המעלות של הלימוד שפורטו לעיל בכללות, בפרטות ניתן לומר שחלק מלימוד ענייני גאולה ומשיח זה חומר מעולה להרבה ויכוחים. כלומר, כל חסיד הרוצה לפרסם את זה שהרבי מלך המשיח חי וקים, וזה שהרבי הוא משיח, להסביר ולבאר לציבור החרדי־תורני את הדברים בהם הוא מאמין, לא שייך לעשות זאת כל עוד הוא אינו לומד גאולה ומשיח בצורה יסודית. חד משמעית.
לא שייך שאתה תעשה יהודים 'משיחסטים' – כאשר אצלך המשיח אינו כה נהיר וברור דיו. זה שייך אולי באופן מקיף, אתה יכול לתלות 'סטיקרים', ולהסתפק בזה. אך בכדי להפוך בן אדם שיאמין במה שאתה מאמין, זה יכול להיפעל אך ורק על ידי לימוד גאולה ומשיח.
זו העבודה עכשיו. רק כך אפשר לפעול ולהשפיע על הציבור.
לדעת היטב את הדברים בהם מאמינים
זה מוכח עובדתית. יש יהודי שגר היום בגילה, הוא למד בישיבה ליטאית, וכתב ספר מעמיק על נבואה בדורנו והוא אמר לי שאם כל החסידים היו יודעים את החומר הרב על שהרבי שליט"א הוא נביא, היינו יכולים לקרב אלפים ורבבות לרבי!
ניתן לכך דוגמא מוחשית מחיי היום יום: אברך יושב באוטובוס, רואה אותו אברך ליטאי, וכשראה את הכיפת 'יחי' אומר לו: אה, אתה מהמשיחיסטים, אתם אומרים שהרבי חי… והאברך, לצערנו – לא משיב לא כלום… מה זה נותן לאותו ליטאי? שחב"ד סתם כת מוזרה (רח"ל)…
אם קצת לימוד, לא הרבה, תזרוק איזה מאחז"ל שאתה יודע, על "יעקב אבינו לא מת", בכדי להסביר לו את זה, עם 'טיפלה' השקעה בגאולה ומשיח, היה נהיה פה שינוי אדיר! כל העניין הזה של הלימוד זה פשוט להפוך את הדור! רחמנא ליצלן – אנחנו מסתפקים בקריאת קטעים נבחרים וזהו… לימוד גאולה ומשיח זוהי האבן שבכתר המלך של דורנו, אותה יש לפרסם ולהפיץ בכל מקום מקום!
כמו כן ישנם חסידים שהולכים להחתים יהודים ברחוב על 'קבלת המלכות' הענין הזה שיהודים יחתמו על זה שהרבי מלך המשיח זה דבר חשוב ביותר, אך חסיד שלא יודע שיחות יסודיות – לא שייך שידבר עם אנשים בענין! איך תשכנע אנשים במשהו שאצלך הוא לא שלם? זה כמו שאחד ידבר באותיות של הבעש"ט על כך שהכל הוא אלוקות, ואלוקות זה הכל, אך הוא לא למד שער היחוד והאמונה… הלימוד הוא דבר הכרחי.
לדעת – להתחבר
יצא לי לדבר עם כמה רבנים, ושאלתי אותם מדוע דוקא בחב"ד נשארה החסידות? אין הכוונה על מנהגים; על סוג כזה של שטריימל וספודיק, חומרה לא לדבר במקוה, וכל מני מנהגים, אלא חסידות בהשקפה, מדוע זה נשאר רק בחב"ד?
והתשובה הייתה: מקום בו הדבר אשר בו מאמינים ועל פיו חיים ומתנהגים, אך לא 'לומדים אותו', לא עוסקים במהות שלו – הוא פשוט מתכלה, נעלם! ולא שזה לא אמיתי, זה אמיתי. אך ברגע שכל תלמידי המגיד לא שמו את הדגש על 'לימוד' באותו רגע הדבר נעלם. ולכן אדמו"ר הזקן, חרף ההתנגדות הרבה גם מבית, שם דגש על חב"ד – חכמה בינה דעת, שהדברים יחדרו בשכל האדם.
הרס"ג כותב משפט המבטא זאת היטב: "אין אומתנו אומה, אלא בתורתה". זה אולי נשמע קצת 'מתנגדישער', אבל לא. כי הלימוד אודותיו מדברים זה התבטלות. זה לא כדי לנפח כרסו בש"ס, זה לימוד בשביל שדבר ה' יחלחל בעולם, קהילות קדושות שלימות שלא למדו בתמידות עניינים של מהות והשקפת התורה לא החזיקו מעמד מול העולם, מדוע? היות והמוח לא היה חדור באלוקות, ממילא הנכדים והנינים עוזבים את הדרך בה דבקו אבותיהם…
לכן חובה שכל אחד מאיתנו ליבוא לידי "מחשבה והתבוננות באופן של "דעת", "שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו בחוזק" בעניני משיח וגאולה ולכל לראש המחשבה וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר בהכניסה לימות המשיח, "הנה זה בא", כיון שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, וסיימו כל עניני העבודה בשלימות" (משיחת הדבר השבועי). לדעת פירושו להתחבר לעניין, ו'לשחות' בו.
היסודות ל'בנין' הגאולה
כעת ניגש ל'מה צריך ללמוד', איך ניתן לדעת האם אני יודע גאולה ומשיח, האם יש שיטתיות איך ומה ללמוד?
בכללות, ישנם שלושה סוגי שיחות בגאולה ומשיח:
א. שיחות העוסקות ביסודות של גאולה ומשיח; מה המהות של הגאולה, ימות המשיח ומלך המשיח. כגון השיחה בבלק (שבוע זה) חלק ח"י בלקוטי שיחות.
אגב, דבר מדהים שגיליתי: את כל שיחות היסוד אודות נצחיות הבטחת הגאולה, חזרת מלכות בית דוד, וכל שאר השיחות ב'דבר מלכות' שהרבי חילק בט"ו אייר נ"א, את כולם התחיל הרבי לומר ולהגיה לאחר המאורע בשמיני עצרת תשל"ח. אני לא יודע איך להסביר את זה, אך מזה רואים שכל דבר גשמי שקורה אצל הרבי זה משהו שאנחנו לא מבינים כלל בחשיבה אנושית.
שיחות היסוד, הינם שיחות אשר כל השיחה עוסקת בגאולה ומשיח בלבד. כפי שיש שיחות שבנויות על רש"י מסויים, או על איזו הלכה מוקשת ברמב"ם. לאחר לימוד השיחה על הרש"י או על הרמב"ם, בסיום השיחה הלומד יודע רש"י מסוים על בוריו.
וכך גם בגאולה ומשיח, לאחר לימוד השיחה, הלומד מקיף את הנושא בשלימות. לדוגמא: השיחה בחלק ח"י הנ"ל אודות חזרת מלכות בית דוד, ומהות האמונה במלך המשיח, על כך שמשיח מביא לידי שלימות התורה ומצוות. היה בירושלים חסיד ושמו ר' אברהם הערש כהן הוא היה מאנשי ה'נטורי קרתא' בירושלים, ואחר כך הוא נהיה חב"דניק. כשהגיע השיחה של הנ"ל (שאח"כ הודפסה בחלק ח"י בלקוש"), הוא אמר (הוא היה תלמיד חכם 'קיצוני', הונגרי כזה) שמי שלא לומד את השיחה הזו, הוא פשוט לא מאמין במשיח, הוא לא יודע במה הוא מאמין! "קרקפתא דלא מנח משיח".
ואז הוא שכפל את השיחה בכמה מאות עותקים, והסתובב אצל רבנים והיה שואל אתם מאמינים בי"ג עיקרים? כן, אז מה הכוונה להאמין לביאת משיח? וכך הוא היה מחלק עשרות ומאות שכפולים מהשיחה, והוא הסביר שזה כדי שאנשים ידעו במה הם מאמינים…
וכן השיחה בלקוטי שיחות חלק כ"ז פ' בחוקותי על שתי תקופות, לאחר הלימוד ניתן לומר שכעת הנך יודע נושא מסוים בגאלה ומשיח, הקפת את הסוגיא בשלימותה.
ספר יסוד המלקט זאת, הוא הספר 'חידושים וביאורים בגאולה ומשיח', מהשיחות הנדפסות שם ניתן לדעת את ה'יסודות'. אי אפשר לללמוד את שיחות הדבר מלכות כמו שצריך, לפני שלומדים את שיחות היסוד האלה. ברגע שלומדים את השיחות האלה, מבינים מה זה המהות של משיח. זהו דבר ראשון – שיחות יסוד.
ב. שיחות מהותיות, אך מפוזרות. היינו שיחות שקצת יותר קשה להכיר אותם, עקב היותם מפוזרות זעיר שם בכל מיני שיחות אחרות. לדוגמא: הנושא של משיח בן יוסף (בחלק ל"ב), הרבה אנשים שואלים אותנו מה זה שאתם אומרים שהרבי משיח, הרי קודם צריך לבוא משיח בן יוסף, כך כתוב בגמרא מס' סוכה. ולא כולם יודעים שהרבי מתייחס לזה.
גם שלב מהותי מאוד לגאולה; כמו גוג ומגוג, או האם יהיו עניים ועשירים בגאולה, וכיו"ב. ובכללות הם נאספו בספרי לקוטי שיחות גאולה ומשיח; אם חסיד יקפיד כל שבוע לגמור את הלקוטי שיחות גאולה ומשיח, יהיה לו כבר ידע בסיסי בגאולה ומשיח.
ג. שיחות אשר אינם עוסקות בנושא מסוים וספציפי בגאולה, אלא בנושא וברעיון של 'מגולה לגאולה'. כמה פעמים נתקעתם בשיחות ומאמרים שעוסקים ב'ירידה צורך עליה' או 'סיבת ירידתה של הנשמה למטה'? כל השיחות האלה אם נתבונן קצת נראה שהם עוסקות בגאולה ומשיח.
השיחות האלה של 'ירידה לצורך עליה', היינו שהירידה עצמה היא עליה, וכל מיני מושגים שהרבי הכניס לנו בתת מודע, אלו הם שיחות בלתי נפרדות משאר השיחות בענייני גאולה ומשיח, והבעיה היא שהם מפוזרות בכל הלקוטי שיחות אגרות ומאמרים, וצריך שהחסיד עצמו יעבור ויחפש. והוא יכול למצוא את זה פתאום בסתם שיחה שהוא לומד בלקוטי שיחות. אותם ניתן לראות בספר 'מגולה מגאולה', המלקט לפי נושאים, הרבה עניינים בגאולה ומשיח. בתשנ"ב הרבי אישר את הוצאתו לאור. אבל לא יכול להיות שחסיד יסתפק בקריאת קטעים בספר 'מגולה לגאולה', ובזה יסתכם כל הלימוד גאולה ומשיח שלו! על ידי הלימוד בזה – תפתח את המקורות המצוינים בסוף כל קטע, תעיין ותרחיב. אל תסתפק בקטע הקצר בספר.
ישנו ספר מאוד חשוב, שמשום מה לא התייחסו אליו בכובד ראש הראוי, והוא הספר 'עד מתי'. בו ישנם כל השיחות מהממ"ים הראשונים עד תשמ"ז, כל השיחות המדברות על הזעקה 'עד מתי', ועוד.
שהלימוד יהיה חלק מאיתנו
פעם אנשים היו מצטטים רש"י בסוף מסכת כתובות האומר על דברי הגמ' "שלוש שבועות השביע הקב"ה את ישראל" ואחד מהם זה "שלא ידחקו את הקץ", ועל כך אומר רש"י "שלא יתפללו יותר מידי". שנים רבות זו היתה השאלה על חב"ד; מנין ההיתר לעיסוק מופרז כזה, לצעוק לקב"ה, ולהכריח את הקב"ה להביא את הגאולה?
בשיחות האלו ממ"א עד מ"ז, הם שיחות עשירות המסבירות את הענין הזה, וריכזו אותם בספר 'עד מתי'. זה ספר מאוד חשוב. חייבים ללמוד את זה כדי לדעת מה כואב לנו כל כך להישאר בגלות, על מה אנחנו צועקים 'עד מתי' 'דאלאי גלות' ו'משיח נאו'? וגם כדי לנהל שיחה עם יהודי מן השורה על כך שאנו במצב של "חוץ לשולחן אביהם" – חייבים ללמוד את השיחות האלה.
בשיחת ש"פ משפטים תשמ"ה, הרבי מספר בכאב רב על כך שכששאלו שליח אחד למה צריך כל הזמן לדבר על משיח, הוא לא ידע מה לענות… הסיפור שהיה הוא: הרבי שלח את אחד מגדולי השלוחים אל הגאון האדיר הרב משה פיינשטיין ע"ה בעל ה'אגרות משה' בכדי לדבר איתו בנוגע ל'מיהו יהודי', ותוך כדי השליח הזכיר משהו בנוגע למשיח, ור' משה פיינשטיין אמר לו שלא צריך להתעסק בזה יותר מידי, וכהוכחה לכך הראה לו את הגמרא ופירוש רש"י "שלא יתפללו יותר מידי".
בשיחה הרבי אומר בזעקה "הייתכן שלאחרי ששלושים וחמש שנה מדברים על העניין הזה, הוא עדיין לא יודע על מה מדובר…". כלומר, הרבי אומר איך יכול להיות ששליח לא יודע את השיחות שמדברים פה על גאולה ומשיח! איך יתכן מצב כזה ששואלים חסיד שאלה על משיח והוא לא יודע לענות?!
יכול להיות שיבואו מתנגדים לחסיד, ויגידו לא שאסור לדבר על העניין הזה והם יפתחו לו גמרא מפורשת והוא לא יודע שהרבי הקדיש שיחה שלימה על הגמ' הזו! במילא יווצר חלישות אצל החסיד, והמתנגד יגיד 'ניצחתי חב"דניק בגאולה ומשיח' ר"ל!
לסיכום: א. ראשית כל – לימוד השיחות היסודיות. ב. השיחות המדברות על נושאים בגאולה ומשיח, אך לא כשיחה שלימה אודות נושא זה. ג. השיחות העוסקות בנקודות בענייני ומושגי גאולה ומשיח.
רק על ידי הלימוד – משיח יהפוך להיות חלק מאיתנו. יהי רצון שעל ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח, נזכה תיכף ומיד לראות זאת בעיני בשר – בהתגלותו של הרבי שליט"א מלך המשיח נאו ממש. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
________________
הביא לדפוס: זלמן הלוי, באדיבות מגזין בית משיח (מתוך שיעור שנמסר בענייני גאולה ומשיח, העיבוד והעריכה באחריות המערכת בלבד).
