מצות עבודת יד לפסח שני • שונה הלכות

ברוך, שליח חב"ד בשכונה בפתח תקוה, התארגן לקראת חג הפסח.

לשם כך הזמין ברוך כ30 קילו מצות עבור הסדר המרכזי לכ200 אנשים ועבור אירוח בביתו במשך כל ימי החג, זאת בנוסף לכ500 שלישיות מצה, אותם תכנן לחלק לפני חג הפסח. את ההזמנה עשה במחיר זול יחסית, דרך חלוקה מסויימת, תוך תיאום משלוח עד לביתו של כל הסחורה.

דא עקא, ששכנו של ברוך, העונה לשם גמליאל היווה מטרד גדול עבורו. הוא תיעב את פעילותו של ברוך ולא חדל מלקנטרו ולהציק לו בכל צעד ושעל. הפריע לו גם הרעש שיצר בהתוועדויות הרבות שאירח ברוך בביתו. לשם כך הוא חיפש הזדמנות לנקום בו.

בצהרי יום חמישי, כשבוע קודם חג הפסח – הגיעה משאית מהמאפייה ופרקה את משלוח המצות על יד דלת ביתו של ברוך.

והנה, בטרם בא ברוך לאסוף את הסחורה – נכנס השכן גמליאל לבניין, ועלה במעלית. מה התפלא לראות ערימת קרטונים לא מבוטלת של מצות ליד הדלת של ברוך שכנו.

חמד לו האיש לצון, ובמחשבה של רגע ומתוך רשעות 'לשמה', לקח את כל הקרטונים, הכניס למעלית, ושם אותם ליד המחסן של ברוך, שהיה בקומה -1.

הגיע ברוך לביתו בערב, ואת הקרטונים לא ראה. טלפן אל המאפיה, אך שם אמרו לו שהחבילה הגיעה ליעדה. בקיצור – החבילה עם המצות נעלמה.

חיפשה ברוך בכל הבניין ולא מצא. למחסן לא חשב להגיע, כי אותו מכר לגוי, וכלל לא סביר שישימו משלוחים בקומה -1

ברוך לא ידע מי לקח לו את המצות, אך כל זה לא הותיר לו ברירה: הוא רץ בעצמו שוב למאפיה וקנה מצות באלפי שקלים, כדי לא להישאר בלי מצות לעצמו ולחלוקה.

מיד לאחר הפסח, העלה גמליאל, השכן הליטאי את המצות בחזרה ליד דלת ביתו של ברוך. אלא שלביש מזלו, תפס אותו ברוך ואז הבין הכל…

דרש ממנו ברוך לשלם על כל המצות שהחביא לו במשך החג, באומרו: הן עכשיו מצות אלו כבר לא רלוונטיות, וכבר קניתי אחרות בדמים מרובים!

אלא שגמליאל שכנו השיב לו בפלפול: ומה בכך? הרי שלך לפניך! הלו החזרתי בדוק מה שלקחתי! מה גם שלא בדיוק לקחתי את זה, אלא בסה"כ שמתי את זה ליד המחסן שלך, ולא ליד הדלת, כדי שלא יפריע למעבר!

ונשאלת השאלה האם ברוך צודק בטענתו, ולכן על אף שהמצות חזרו אליו בשלימותם, יצטרך גמליאל שכנו לשלם לו על הנזק בקניית המצות הנוספות, או שלא?

תשובה בקצרה: השכן חייב לשלם על המצות שהעלים לברוך טרם החג, ואף אם ברוך קנה את המצות בסבסוד וכדומה – ישלם לו כפי שהיו שוות ללא הנחה, בעת הקניה, טרם החג.

תשובה בהרחבה: ישנה הלכה שאדם שגזל מחברו חמץ קודם הפסח והחזירו לבעליו לאחר הפסח, בלא שמכר החמץ לגוי בנתיים – יכול הגזלן לומר לנגזל 'הרי שלך לפניך', וזאת אע"פ שבגלל שעבר הפסח לא יוכל הנגזל להשתמש בחמץ זה. הטעם לכך הוא משום שזהו היזק שאינו ניכר, שהרי כל מי שרואה כיכר לחם זה, יהיה מוכן לשלם עליו את מלוא התמורה, לולי שידע שלחם זה עבר עליו הפסח (ואסור מתקנת חז"ל) – ממילא לא נעשה שינוי בלחם עצמו או בביקוש אליו, ועל היזק שאינו ניכר א"א לחייב גזלן.

אמנם במקום אחר בהלכה מצינו לגבי אדם שגזל מחברו אתרוג קודם סוכות והחזירו לו לאחר סוכות – אינו יכול לומר לו 'הרי שלך לפניך', שהרי כאן זה היזק ניכר, בשונה מהמקרה הקודם.

וההסבר פשוט: לאחר סוכות איש לא מוכן לשלם על אתרוג אפילו פרוטה, זאת בשונה מטרם החג אז מחירו מרקיע שחקים. הרי שניכר וידוע לכל שאתרוג שיוצע אחר סוכות למכירה, יגיע לפח יותר מהר מאשר שמישהו יקנה אותו… על כן מדובר בהיזק ניכר, גם אם לא ניכר פיזית – ניכר הנזק בשווי החפץ ביחס לזמן המכירה ועל הגזלן לשלם את מלוא עלות האתרוג לנגזל. זאת שונה מכיכר לחם לאחר הפסח שאכן לא נהיה שינוי בו או בביקוש אליו לאחר החג, ואינו אסור אלא משום תקנת חכמים (כנ"ל).

עפ"ז הדין גם במצה: אין איש שמוכן לשלם על מצה לאחר החג, וכולם מעדיפים חמץ טרי, ובטח שאיש לא ישלם על קופסת מצות את המחיר שהיו לוקחים עליה טרם החג, לכן היות ויש פה נזק ניכר ביחס לזמן שבו נמכרה הסחורה – על הגזלן לשלם לנגזל את מלוא התמורה כאילו קנאה בשוק החופשי, ללא הנחות וכדומה.

והנה יש שהקשו מההלכה נוספת, לגבי אדם שגזל מחברו מטבע ולאחר מכן הוציאה המלכות את מטבע זה משימוש, שיכול להחזירו לנגזל ולומר לו 'הרי שלך לפניך', היות ובגוף המטבע לא נעשה כל שינוי, ואע"פ שכעת לא ניתן להשתמש עם המטבע, ולכאורה סותר לדוגמא המובאת מאתרוג?

אלא שיש לחלק בין הדוגמאות, שבזמנם היה המטבע בעל שווי עצמי, ופרצוף המלך שהיה מוטבע על המטבע סימן את האישור מהמלוכה לשימוש במטבע, אך גם לולא צורת דיוקן המלך, המטבע עדיין שווה את הכסף/נחושת/זהב שהוא מיוצר ממנו. מה גם שֶׁלּוּ ילך האיש לצורף ויסדר תמונת המלך על המטבע – יחזור הוא להיות חוקי ע"פ כללי המדינה. נמצא שאין כאן באמת היזק, שהרי בכל מקרה יש שוויות למטבע עצמו, ובקל ניתן לתקנו.

זאת בשונה מאתרוג ומצה, שאין להם שום שוויות לאחר החג, ולראיה – אחוז המכירות ה'גבוה במיוחד' שלהם לאחר החג… ע"כ ברור לכולם שיש כאן נזק, וגם עבר הגזלן על איסור מפורש של אונאת דברים ועליו לשלם לנגזל את כל שווי המצות ולשוב בתשובה שלימה.

מקורות: ב"ק (צו:), שו"ע (ורמ"א ע"פ תוס' ורא"ש) חו"מ שס"ג ס"א, פ"ת שם סק"א, משפטי התורה סימן ל"ג.