ויהי בנסוע ויאמר משה: ה'התוועדות הנוסעת' בביתר עילית

זלמן צרפתי

בסרטון שהתפרסם בשבוע שעבר, נראה חסיד חב"ד הדור פנים, עם זקן ארוך ומאפיר, יושב מאחורי הגה אוטובוס ציבורי, לוקח את המקרופון מעמדת הנהג וכורז בקול חם ונעים: "בוקר טוב וברוכים הבאים לנוסעי קו 298 מעיר התורה והחסידות ביתר עילית לירושלים עיר הקודש דרך רחוב דרך חברון. דבר ראשון נגיד למי שנוהג להגיד תפילת הדרך שכבר יצאנו מביתר ואפשר להגיד.

"לשירותכם יש כאן בקבוקי מים בתוך המקרר בקדמת האוטובוס. יש גם כוסות בשירות עצמי. אם יהיה מישהו שיתנדב להיות 'שר המשקים' לדרך ולכבד את הנוסעים, זה יקל על האנשים שיהיה להם יותר נעים לקחת שתיה.

"אנחנו גם מבקשים שאם יש למישהו אשפה, שלא יזרוק את זה על הרצפה, לא בין הכסאות ולא בין הקיר לכסאות. יש כאן שקיות אשפה למי שצריך, ויש כאן גם מגבונים וטישו למי שצריך. תעזרו לי לכבד את הנוסעים הנכבדים, גם אלו שנוסעים בנסיעה הזו, וגם אלו שיבואו בנסיעות שלאחר מכן.

"אנחנו מאוד מקווים שאנחנו נצטרך לשנות את מסלול הנסיעה, כי נשמע את משיח צדקינו ונסע תיכף ומיד ממש לבית המקדש.

"שיהיה לכם יום טוב ויום מוצלח". הוא מסיים ומכבה את המקרופון. ברקע נשמע קולו של הרבי מתגבר: "כן בקודש חזיתיך, לראות עוזך וכבודך". המחזה הזה ללא ספק בלתי שגרתי בעליל בסצנת הנסיעה בתחבורה הציבורית, אבל נוסעי האוטובוסים בביתר כבר התרגלו לתופעה.

משליחות לשליחות

"אני שליח". אומר ר' משה דוד כהן חסיד חב"ד מביתר עילית, ונהג האוטובוס. "הייתי כל החיים בשליחות, והחלטתי שאין שום סיבה שאפסיק. אז מה אם אני נהג אוטובוס, שליחות של הרבי, הפצת המעיינות אפשר לעשות בכל מקום, ועל אחת כמה וכמה באוטובוס".

ר' משה דוד הוא בנו של מרא דאתרא של קהילת חב"ד בביתר הרב אשר לעמיל הכהן, מפוסקי ההלכה המפורסמים בציבור החרדי, ואחיהם של הרבנים ישעיהו ואלחנן כהן שלוחי הרבי באלמא אטא, קזחסטאן. כשר' משה דוד מדבר על תפקידיו בשליחות בעבר, הוא מתכוון לשנים הרבות בהן פעל בארץ ישראל כנציג בית חב"ד בקזחסטאן, והיה למעשה הגב הלוגיסטי של השלוחים בימים שלא ניתן היה להשיג דבר בקזחסטאן.

"שנים רבות עבדתי בשביל האחים שלי. הם היו שלוחים שם, ואני הייתי השליח כאן. הייתי דואג לכל מה שהיה צריך לשלוח אליהם מהארץ ומהעולם, ופעם זה היה כמעט הכל. אפילו טישו ונייר טואלט היה צריך לשלוח מהארץ. שלא לדבר על מזון ומוצרי צריכה. הייתי גם מסתובב בעולם כדי לארגן להם את מה שצריכים. הכל גם היה מלווה בהמון המון בירוקרטיה ולוגיסטיקה וזה דרש ממש משרה מלאה ועסוקה".

על המעבר לעמדת הנהג בחברת קווים אחרי שנים בשליחות האחים בקזחסטאן מספר ר' משה דוד: "עם הזמן, השערים נפתחו, הכל נעשה יותר קל ואת הכל ניתן להשיג כבר ברוסיה ואוקראינה, כך שהיקף העבודה עבור בית חב"ד בקזחסטן פחת מאוד וברוך ה' יש לי משפחה גדולה לפרנס. עשיתי רישיון לאוטובוס וחשבתי להתפרנס כנהג עצמאי, אבל ההשגחה הפרטית רצתה אחרת. לפני תשעה חודשים הגעתי לחברת קווים והחלטתי שהשליחות לא מפסיקה אלא מתחילה ובגדול.

טוב מראה עינים

כשאני מבקש מר' משה דוד לתאר לי איך נראית נסיעה אצלו באוטובוס הוא מיד מזמין אותי לבוא לבקר. "כי טוב שתבוא בעצמך לראות, כשרצו בעיתון של ביתר לעשות כתבה על מה שהם קראו 'האוטובוס החסידי', אמרתי להם פשוט תשלחו מישהו שיסע איתי כמה פעמים ויכתוב את מה שהוא רואה".

"אצלי כל נסיעה היא התוועדות חסידית. אני משמיע ניגונים של ניח"ח. ניגוניים חסידיים אותנטיים ושורשיים ואין נסיעה שלא מתפתחת שיחה על חסידות, על הרבי, על משיח. פעמים רבות זה ווארטים ודברי תורה ואז אני חוזר רעיונות של הרבי.

"בימי ספירת העומר לא יכולתי לשים ניח"ח בגלל שיש שם מוזיקה, אז שמתי הקלטות שהרבי שר בהתוועדות. אין לך מושג איזה מהפכה זה עושה. אנשים שומעים את הרבי מנגן והם מתרגשים. ניגשים אלי אנשים בנסיעה ומשתפים אותי בסיפורים על הרבי, בסיפורים על פגישות שלהם עם שלוחים. אישה אחת מבוגרת ניגשה אלי פעם מהחלק האחורי של האוטובוס רק כדי לספר לי שהילדים שלה נולדו בזכות הרבי. 'הרבה שנים לא היו לנו ילדים, ביקשנו ברכה מהרבי וזכינו לשני ילדים' היא סיפרה לי בהתרגשות גדולה".

וזה חוץ מהפן הגשמי שאני משתדל לשרת בו את הציבור ככל יכולתי. אני משתדל להאיר פנים ולברך כל אחד שעולה לאוטובוס. אם אני רואה מרחוק מישהו שרץ לכיווני, כמובן שאמתין לו. אני מחזיק בקביעות במקרר שליד עמדת הנהג שתיה קרה וכוסות, נייר טישו ומגבונים לחים לרווחת הנוסעים. אגב בעמדת ה'גשמיות' יש גם רוחניות. יש שם תמיד ספר חת"ת, סידור, תהילים ועוד כמה ספרי קודש להשאלה לנוסעי האוטובוס.

איך הגיבו הנוסעים לאיחור?

ואיך באמת הציבור מגיב לתופעה?

אני שומע רק תגובות נלהבות. 'קשה לרדת מהאוטובוס שלך', 'לנסוע איתך זו חוויה', אחרי נסיעה איתך כל היום נהיה יותר חיובי'. זה הסגנון. ברוך ה' תשעה חודשים אני בשליחות בבית חב"ד שלי באוטובוס, ומעולם לא שמעתי אפילו תלונה אחת. להיפך, אין נסיעה שאני לא מקבל תגובות נלהבות עד נלהבות מאוד. יש לי בבית עשרות מכתבי תודה שקיבלתי מנוסעים וזה בתשעה חודשי עבודה. אני מגיע במחשבה שאתה כאן כדי לשרת את הציבור, אז הציבור חש את זה ומחזיר כמים הפנים אל הפנים.

לפני שבוע וחצי קיבלתי קו במוצאי שבת. שהיה צריך להתחיל מירושלים. נתנו לי שם כתובת לא מדויקת, ועד שהבנתי איפה התחנה, הגעתי אליה באיחור של חצי שעה. בדרך כלל, כשנהג מאחר אפילו בכמה דקות, ואנשים מחכים לו במוצאי שבת בקיץ עם מזוודות וילדים שנרדמים על הידיים, אז בדרך כלל הם עולים במצב של 'שפוך חמתך'. אבל כשהגעתי לתחנה, אנשים ראו שזה אני ועלו בשקט. הם אמרו לי "אם זה בשביל לנסוע איתך, היה שווה לחכות".

רק חב"דניק יכול…

אתה מסיע בעיקר ציבור חרדי. ביניהם, אני מניח, רבים שהשקפתם איך נאמר בעדינות, אינה עולה בקנה אחד עם ההשקפה החב"דית. איך הם מקבלים את ההתוועדות החסידית הזו לאורך כל הנסיעה?

"מצוין. התגובות החיוביות וההתלהבות חוצה מגזרים והשקפות. משיב ר' משה דוד. רבנים חשובים שהסעתי אמרו לי שרק חב"דניק מסוגל לקחת דבר כל כך גשמי ופשוט כמו נסיעה בתחבורה ציבורית ולהפוך אותו לחוויה רוחנית.

אברך ליטאי ניגש אלי אחרי ששמע את הרבי מנגן 'צמאה לך נפשי' ושאל אותי בפליאה אם גם בחב"ד מנגנים את הניגון הזה? שאלתי אותו מה זאת אומרת 'גם'? הוא אמר לי שאצלם שרים את זה בקביעות כל שבת בסעודה שלישית.

"אחרי הנסיעה איתך, כל התפילה נראית אחרת"

"באופן כללי, לציבור החרדי יש מידת הכרת הטוב", הוא מסביר "ואנשים באים לפרגן ולהודות". רבני העיר שחלק גדול מהם זכיתי להסיע אצלי באוטובוס אמרו לי לאחר מכן שהם מתפעלים מאוד מהאווירה המיוחדת השוררת באוטובוס ומדהים לראות את הרוגע שזה משרה על הנוסעים כולם. מספר רבנים אף שוחחו עם אבי הרב שליט"א בנושא, ואמרו לו שהשמחה והניגונים באוטובוס משפיעים על העיר כולה וגם על הנהגים האחרים.

"אחד הנוסעים כתב לי פעם שכשעובר עליו יום קשה הוא יודע שמה שיכול לפתור לו את הבעיות זה 'נסיעה באוטובוס עם ר' מוישה', כמוהו יש עוד רבים שאומרים שהם חיכו בתחנה במיוחד שיוכלו לעלות לאוטובוס ולשמוע את הניגונים ואת המילה הטובה, כשעברתי קו, אמרו לי נוסעים שהם שוקלים לבדוק את המסלול של הקו השני ולהתאים להם את זה, כי קשה להם לוותר על הבוקר טוב שלי".

"הייתה תקופה שהייתי עובד בבוקר מוקדם והייתי לוקח אנשים לתפילה בנץ, אנשים אמרו שאחרי הנסיעה כל התפילה שלהם וכל היום שלהם נראה אחרת לגמרי".

מכירת חמץ אצל נהג האוטובוס

אגב, עיתון 'שערים' המקומון הנפוץ בביתר עילית נענה להזמנתו של ר' משה דוד ואכן שלח כתב שחזר וסיפר בהתפעלות על מה שראה בכתבת חג ענקית בגיליון פסח האחרון:

"על חלון הזכוכית הסמוכה לדלת תלויה מודעה המבשרת כי לראשונה – אולי אפילו לראשונה בהיסטוריה – ניתן למנות את הנהג שימכור את החמץ שלכם לרבני העיר. במודעה נכתב באותיות מאירות עיניים: "תזכורת! מכירת חמץ. השנה אפשר גם באוטובוס. חתום עכשיו אל תפספס.. אין שום עניין לדחות את החתימה בשטר ההרשאה של מכירת חמץ לרגע האחרון. חתום עכשיו! שלא תפספס".

"מודעה זו היא המשך ישיר למגמת המצוות שנפתחה כאן באוטובוס החל מיומי הראשון". הסביר ר' משה דוד לכתב הסקרן, "הנסיעה בתחבורה היא חלק בלתי נפרד מהאדם המשתמש בה, וככזו אני משתדל רבות להתאים אותה לציבור החרדי הנוסע בה. מכירת חמץ הוא דבר חשוב ביותר ולצערנו עקב טירדות החג והפסח אנו שוכחים את העניין, לא פעם נתקלתי באנשים שהיו רצים אל אבי הרב שליט"א בשעות הצהריים של ערב פסח, ושואלים האם עדיין ניתן למכור את החמץ, ומתאכזבים לשמוע שמבחינה הלכתית אין כמעט פתרון לאחר שעבר זמן שריפת חמץ.

"זוהי הסיבה העיקרית שיזמתי את המודעה, וב"ה נרשמו עשרות נוסעים למכירת החמץ המהודרת. יש גם אנשים שלא מכירים כלל את המושג וכשהם רואים את המודעה הם שואלים אותי ממתי מוכרים חמץ? מה רע ברמי לוי שמוכר מלא חמץ על המדפים? ועוד שאלות מהסוג הזה, וכשאני מסביר להם על המושג מכירת חמץ הם נדהמים לשמוע וממהרים לחתום את שמם וכתובתם ולבצע קניין הגבהה הממנה אותי להיות שליח למכור להם את החמץ".

הנה אנוכי והילדים

"את הילדים שעלו לאוטובוס" מתאר כתב 'שערים' בהתלהבות, "מקדם ר' משה דוד בחיוך רחב ושואל אותם: 'מי הולך ללמוד טוב היום?' הם עונים לו במקהלה: 'אני', ומתמקמים לידו בכדי לתקף את הכרטיס. במהלך התיקוף מברר הנהג האם כבר מכירים הם את ארבעת הקושיות וכשהם עונים בחיוב פונה הוא לאב ואומר: "עכשיו התור שלך ללמוד טוב את סיפור יציאת מצרים כדי שתוכל לענות תשובה ראויה לארבעת הקושיות". הדלת כבר נסגרה, איתות היציאה ממפרץ התחנה כבר הופעלה, אבל אז נשמעת דפיקה קלה על הדלת, אברך מתנשף שיצא מביתו באיחור של דקה וראה לאכזבתו שהדלת כבר נסגרה, אבל לא איש יקר כר' משה דוד ייתן לאברך כולל יקר – להתאכזב כל כך מהר. בשמחה ובחיוך הוא פותח לו שוב את דלת האוטובוס וסונט בו בחיבה: 'איך חשבת להרשות לעצמך להפסיד לי את ההזדמנות להסיע אברך נחמד שכמוך, תודה שרצת וזיכית אותי בסיוע לדבר מצווה, מצוות לימוד התורה'. האברך המתנשף מודה לו בחום ולאחר מספר שניות כבר חוזר לעצמו ואפילו מפזם להנאתו את ניגון צמאה לך נפשי הנשמע ממערכת הרמקולים של האוטובוס.

אנו ממשיכים תחנה ועוד תחנה והאוטובוס כבר מלא עד אפס מקום, ר' משה דוד לא מראה אותות לחץ ולמרות עשרות הילדים המצטופפים סביבו – סביב מושבו של הנהג, הוא אינו רוטן או מעיר ולו לא הערה קלה, לשאלתנו הוא אומר: "לי אישית זה לא מציק שהם עומדים פה, ואם זה משמח אותם לעמוד סמוך לחלון הקדמי – מי אני שימנע אושר זה עבורם". אחד הילדים שמגיע בכדי לתקף את הכרטיס מבקש מהנהג להוציא את התדפיס בעצמו ומבוקשו נענית על אתר. דל העט לתאר את אושרו של הילד כשהוא לוחץ על הכפתורים על פי הוראת ר' משה דוד, ועם הוצאת התדפיס הוא אץ רץ לאביו לספר לו בהתרגשות שהוא הוציא את הכרטיס 'לבד' במכשיר של הנהג.

כבוד ללומדי התורה

במהלך הנסיעה אנו שמים לב לניקיונו הבוהק של האוטובוס, לא שקיות חטיפים ולא בקבוקים ריקים, לא שאריות מזון ואפילו לא אבק מצטבר. "אני מנקה את האוטובוס מידי נסיעה" אומר לנו בחן ר' משה דוד הנהג, "למרות שזהו לא תפקידי ובדרך כלל מידי משמרת מנקים את האוטובוס בחניון, אבל אני חש חובה לשמור על אכסניה נקיה עת אני מאכסן פה תלמידי חכמים, אברכי כולל, וילדים צדיקים ההולכים לשקוד על תלמודם בחדר. זהו לא כבוד להכניס ולארח אותם ברכב מלוכלך, לכן אני תמיד מחזיק באוטובוס את כלי הניקיון ושומר על סביבה נקיה".

הנסיעות הראשונות

את העבודה באוטובוס החל ר' משה דוד בתקופת החגים של השנה. החג הראשון שלו באוטובוס היה סוכות. "בסוכות היה זה הפעם הראשונה שפתחתי את הבית חב"ד באוטובוס", הוא מספר "הפעלנו את הניגונים החסידיים על חג הסוכות ושמחת תורה והנוסעים יצאו לריקוד וכך קיימנו את מצוות שמחת בית השואבה. לאחר מכן בי"ט כסלו, חג הגאולה וראש השנה לחסידות שמתי מודעה בקדמת חלון האוטובוס בו אני מברך את הנוסעים ואת כלל בית ישראל 'לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו' בחנוכה קישטנו את האוטובוס בסטיקרים של חנוכה ואף הדבקנו חנוכייה עם נרות על אדן החלון. בליל פורים לקחתי את האוטובוס מהחניון בתום משמרת הלילה ובני ביתי קישטו את כל האוטובוס בבלונים ובקישוטים משמחים, ובמהלך יום הפורים עבדה מערכת המוזיקה שעות נוספות עם ניגוני פורים מקפצים לשמחת הנוסעים הצעירים והצעירים ברוחם. בפורים אף קיבלתי מספר משלוחי מנות מנוסעים יקרים שכתבו מכתבי תודה מדהימים שחיממו את ליבי".

דוגמא לנהגים אחרים – איך מגיבים הנהגים האחרים? מה אומרים בחברה על ה'תוועדות הנוסעת'?

"החברה מרוצה מאוד. היא כל הזמן מנסה להעלות את המודעות לחוויית נסיעה בקרב הנהגים וכשהנוסעים מרוצים, אין שירות יותר טוב מזה לחברה. אבל ברוך ה' המנהלים הישירים שלי תומכים בי ומעודדים אותי. אני גם מקפיד כל בוקר להניח להם ולנהגים תפילין כך שהשליחות היא לא רק עם הנוסעים אלא גם עם הצוות.

"גם הנהגים מתחילים לאט לאט להיכנס לראש הזה. כשנכנסתי לפני תשעה חודשים, הנהגים צחקו עלי. אמרתי להם שהם חייבים לשנות את הגישה לנוסעים והם יגלו שהנוסעים החרדים הם ציבור נפלא ואדיב. אמרו לי 'אתה חדש, אתה עוד מתלהב. חכה חודש חודש וחצי, אתה תדבר יותר גרוע מאיתנו". היום הם מתחילים ללמוד ממני לאט לאט.