-
לרגל היארצייט של החסיד והמקושר האגדי, נקרא כמה מדברי הרבי המיוחדים אודותיו ונעמיד על דיוקם כמה פרטים בפרשיית הפצת הכרוזים • באיחור משווע של חצי יובל, ננסה להבעיר בליבם של חסידים את השאיפה החסידית הטבעית, שהתפרצה אצל ר' אברהם קודם זמנה: לפרסם את הרבי מלך המשיח מסוף העולם ועד סופו • טורו השבועי של משיח פרידמן באדיבות 'בית משיח' • לקריאה
חב"ד אינפו|כ״ב באלול ה׳תשע״ומשיח פרידמן, בית משיח
1 "אבינו הראשון אברהם בגלל עבודתו במסירת נפש לפרסם אלקותו ית' – אל אחד – לכל בני העולם, זכה להנחיל לזרעו עד סוף כל הדורות את האמונה הטהורה בה' ובתורתו, וכל איש ואשה בישראל יש להם הכח והעוז למסור נפשם על התורה הקדושה". (היום-יום, כ"א אלול).
ואין מתאים יותר מפתגם זה, לשקף ולבטא את אישיותו של המקושר האגדי, שבתאריך הפתגם חל היארצייט שלו – ה"ה מיודענו (המוכר היטב לקוראי מדור זה..) החסיד ר' אברהם פאריז ע"ה. אשר הוא "אבינו הראשון" של כל מפרסמי הרבי שליט"א בדור השביעי, ובעיקר: בעבודתו במסירת נפש לפרסם זהות המשיח – "מלך אחד יהיה לכולם" – לכל בני העולם.
בדומה לאברהם אבינו ש"הכיר את בוראו" בקטנותו, גם ר' אברהם פאריז שנולד וגדל בעיר באברויסק שברוסיה הלבנה, למשפחה שלא נמנתה על עדת החסידים – ביום בהיר אחד, עוד בטרם מלאו לו שלוש עשרה שנים, קם ונסע לבדו וביוזמתו ללמוד ב'חדר' שע"י ישיבת תומכי תמימים בעיירה ליובאוויטש.
בכמה מהטורים הקודמים סיפרנו ותיארנו את התקשרותו והתמסרותו המופלאה של ר' אברהם לרבותינו נשיאנו ובפרט לרבי מלך המשיח שליט"א. בטרם נמשיך ונספר על כך, נקדים ונפתח בכמה מהדברים המיוחדים שאמר עליו הרבי – מהם נלמד על מהותו של חסיד זה והיחס המתאים למורשת ההתקשרות המשיחית שהנחיל לנו.
2 "אברהם פאריז איז געווען א חסיד'ישער איד" [אברהם פאריז היה יהודי חסידי] העיד עליו הרבי בהתוועדות ש"פ במדבר תשכ"ט (בתוך שנת האבלות על ר' אברהם) בקשר ל'חסידישע גניבה' שלו, בשנת תרנ"ח, כשלקח והעתיק את כתבי החסידות שכתב הרבי הרש"ב לעצמו. "ער האט געלערנט חסידות, און ער איז געווען א אמת'ער חסיד'שער תמים, און דער רבי נ"ע האט אויף איהם געזאגט "אז תבוא עליו ברכה, און הלוואי וואלטן אויך אנדערע גנב'ענען"…" [הוא למד חסידות והוא היה תמים-חסידי אמיתי, והרבי נ"ע אמר עליו "תבוא עליו ברכה והלוואי שגם אחרים היו גונבים"…].
בהתוועדות ש"פ בשלח תשכ"ד סיפר הרבי : "נכנסתי פעם אל הרבי ואמר לי א ווארט אודות עצמו.. דבר שהיה קשה לשמוע. באותו הזמן הגיע מכתב מאברהם פאריז.. ואמרתי לרבי "הנה, אברהם פאריז כותב כך וכך" השיב לי הרבי "באם אני הייתי חושב על עצמי כפי שאברהם פאריז חושב אודותיי וכו'. הרי שהרבי לא שלל שאברהם פאריז לא צריך לחשוב כך אודותיו (מסתמא היו עוד כאלו שחשבו כן רק שהוא כתב זאת), שניצוץ מנשמת משיח ישנו בכל אחד, ומכל אחד בנשמת משיח.."
כאילו בכך לא די, הבה נביט ונתבונן כיצד הרבי 'משתף' כביכול, את ר' אברהם במחשבותיו, במילים נדירות ומרעידות-לב, אותם כתב לו הרבי באופן אישי, בהוספתו בעצם גוף כתב יד קודש, על המכתב-כללי מתאריך ט' שבט ה'תשי"א, ערב קבלת הנשיאות: "ר' אברהם, מ'דארף צוריק אראפבריינגען דעם רב'ין. אזוי איז צו שווער – סיי פאר מיר, סיי פאר אייך, און ווער האט הנאה דערפון?" [ר' אברהם, צריך 'להוריד' אלינו בחזרה את הרבי, המצב כעת – הוא קשה מידי גם עבורי וגם עבורכם, ולמי יש הנאה מכך?].
את יסודות השקפתו ודרכו בהתקשרות, קיבל ר' אברהם, בזמן נשיאותו של הרבי הריי"צ מידידו הקרוב באותם ימים, הלוא הוא הרמ"ש – הרבי, שר' אברהם היה שותפו למלאכת הקודש בשליחות הרבי הריי"צ, להפצת הבשורה 'לאלתר לגאולה' וגליונות 'הקריאה והקדושה'. לימים, העיד ר' אברהם כי באותה תקופה נהג לנסוע בסאבויי יחד עם הרבי, ששוחח עמו במשך שעות ארוכות, במיוחד בענייני התקשרות.
הרה"ח דוד גולדשטיין ע"ה סיפר כי בהתוועדות שנערכה ב-770 בשבת י"ב תמוז תש"ט, סיפר הרמ"ש – הרבי: לפני נסיעתו של ר' אברהם מארה"ב, הוא בא אלי לביתי כדי להיפרד לשלום. כשנפרדנו, הוא הושיט לי את ידו ואמרתי לו "תן לי ברכה", הוא איחל ואמר "מיר זאלן זיך זעהן צוזאמען מיט דעם רבי'ן אין [שנתראה יחד עם הרבי ב]ארץ-הקודש". כששאלתי אותו מדוע אינו מאחל "זאל מען זעהן זיך מיט משיח'ן" [שנתראה עם משיח] הוא השיב: הרי אמרתי זאת, דער רבי איז [הרבי הוא] משיח"…".
החסיד הנודע ר' פנחס (פיניע) אלטהויז שהה פעם בביתו של ר' אברהם כשעל השולחן היה מונח מכתב אותו הכין לשלוח לרבי. ר' פיניע הציץ וראה כיצד מבקש ר' אברהם להיות בטל לרבי כמו בהמה לבעליה – שהבהמה צריכה לתת את התוצרת, ועל בעליה מוטל לדאוג לכל צרכיה. עבור ר' פיניע היו מילים אלו מוזרות ותמוהות, והוא התייחס אליהם בבדיחות הדעת.
בהזדמנויות שונות לאחר מכן, סיפר ר' פיניע לחבריו החסידים בתל-אביב על ה'בדיחה' המוצלחת, וגם כשנכנס לרבי ל'יחידות' הוא סיפר זאת במליצה… באותו רגע, הרצינו פניו הקדושות של הרבי, שאמר לו, תוך שהוא מצביע על אחת המגירות בשולחנו "כל המכתבים של אברהם פאריז נמצאים כאן אצלי". ר' פיניע הבין מיד שה'בדיחה' שלו לא הייתה במקומה.
3 בצורה כזו או אחרת, כולכם בוודאי שמעתם על פרשיית הכרוזים שהפיץ ר' אברהם על מנת לפרסם כי הרבי הוא מלך המשיח. אך בהזדמנות זו (ועקב גירסאות שונות ומשונות שנדפסו לאחרונה), נספר זאת שוב, תוך העמדת כמה פרטים על דיוקם ההיסטורי – על פי מכתבו של הרה"ח משה סלונים ע"ה, שבירר את פרטי הסיפור בשעתו.
[ובהקדים מה שמספר ר' משה, שפעם בחודש תשרי התוועד ר' אברהם ב-770 על כך שהרבי הוא המשיח, וכשתמה עליו הרב דז'ייקובסאן מה הדיבורים הללו? השיב לו ר' אברהם: הרבי אמר לי לדבר על כך. כיצד? אני כותב לרבי בתדירות על מה שאני מדבר בהתוועדויות עם בחורים ואברכים, וכמובן אני תמיד מדבר איתם אך ורק על זה שהרבי הוא המשיח, והרבי הורה לי להמשיך בכך ביתר שאת…].
בקיץ תשכ"ה עלה במוחו של ר' אברהם רעיון הדפסת הכרוזים והפצתם. כחסיד אחראי וזהיר וכדרכו בקודש בכל עניין ובכל פעולה, הוא כתב לרבי על כל התכנית. הרבי השיב לו כי מכתבו התקבל, אך לא הגיב ישירות לתכניתו. בהמשך לכך הדפיס ר' אברהם את הכרוזים, שלח דוגמא מהם לרבי והודיע שהוא מתכונן לפרסמם בקרוב. הרבי שוב אישר את קבלת מכתבו.
הוא החל בהפצת הכרוזים, חילק אותם לעוברים ושבים ואף פרסמם בעיתון 'דבר' שיצא באותם ימים. רק כעבור זמן, כאשר כמה מאנ"ש הקימו קול מחאה והתלוננו לרבי כי הכרוזים גורמים לחילול ה' וכדו' – קיבל ר' אברהם מברק ממזכירות הרבי: "נבהלנו ממכתבו ובבקשה תיכף להפסיק הפצת המכתב והכרוז ולאסוף ולשלוח למזכירות את כל הנשארים עד אחד ומטובו לאשר תיכף מילוי ההוראה האמורה".
נכדו, הרה"ח יוסף הרטמן מספר בזיכרונותיו כי אחרי קבלת המברק אמר לו ר' אברהם בצער עמוק הוא [הרבי] לא רוצה ("ער וויל נישט"), אולי עוד לא הגיע הזמן". מנכדו, הרה"ח לוי פאריז שמעתי בעצמי לפני כמה שנים כי בהמשך למברק הנ"ל, הגיע מכתב מהרבי, בו נאמר כי אכן עדיין לא הגיע הזמן לפרסום כזה.
בפשטות, ברור כי באותה תקופה אכן לא נדרש מהחסידים העיסוק בנושא זה שהרבי הוא המשיח, מכיוון שאת כל כוחותיהם ומרצם נדרשו להשקיע בעבודת 'השליחות היחידה' דאז: הפצת המעיינות חוצה (שלעתים, בשנים ההם, אף היה עלול נושא זה להפריע ח"ו לעבודה זו – כפי שהתבטא הרבי במענות הידועים לרב וולפא ובשיחתו מש"פ בראשית תשמ"ה). אם כי מסיפור זה נראה כי הרבי לא שלל זאת מלכתחילה, אלא בדיעבד. ואין אתנו יודע עד מה…
4 אבל חלילה לנו 'להיתקע' בשלהי תשכ"ה, כאשר במהלך השנים שחלפו מאז הצעיד אותנו הרבי קדימה. אחרי שכבר זכינו ל"שנה שמלך המשיח נגלה בה", אחרי שמלך המשיח כבר 'הסגיר את עצמו' כשהכריז "הגיע זמן גאולתכם" ממקומו ב'גג בית המקדש' שבחו"ל (כפי שמסביר לנו הרבי בעצמו, בקונטרס 'בית רבינו שבבבל') – אין עוד טעם לנסות להסתיר.
אחרי הביטויים המדהימים בשיחות הקודש מתנש"א -תשנ"ב שהוגהו במיוחד לצורך פרסומם בעיתונים, אחרי המילים הברורות ("נשיא דורנו, המשיח שבדורנו", 770 בגימטריא בית משיח", "כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו . . המשיח היחיד שבדורנו", ראשי תיבות מי"ד "על סדר הקירבה אלינו", ועוד) בהם הרבי 'חשף את עצמו' כמלך המשיח בפני כל באי עולם, אחרי כל זה – כבר באמת מגוחך לטעון שאסור לגלות את ה'סוד' הזה.
והעיקר, אחרי הוראתו המפורשת של הרבי לגילוי זהותו כמשיח, בש"פ תזריע-מצורע תנש"א: ""ואנן (חסידים) נעני' אבתרייהו (בנוגע לרבותינו נשיאינו, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו)", ואחרי הפרסום הגדול ביותר על ידי הרבי עצמו, בעידודו הנמרץ לשירת 'יחי אדוננו' – הרי לגמרי לא מובן כיצד מסוגל חסיד לנסות להתחמק מכך…
ואני שואל: איך, ריבונו של עולם?! איך אפשר להפעיל בליבם של אותם חסידים את אותו רגש חסידי טבעי ובריא, המשתוקק ומייחל לגילוי ופרסום הרבי מלך המשיח מסוף העולם ועד סופו, אותו רגש שהתפרץ אצל ר' אברהם קודם זמנו (באופן של "אהבה מקלקלת השורה"…) – כיצד נוכל להבעיר אותו, לפחות באיחור של 25 שנה ולא יותר ח"ו, בליבם של חסידים בני-זמננו?
התרופה היחידה הידועה לנו לעת-עתה: לימוד ושינון השיחות שנלקטו בספר 'בשורת הגאולה', צפייה חוזרת בוידיאו מעידודי שירת יחי. וגם, קריאת הספר הנפלא "אחד היה אברהם" שעוד לא נתקלתי בספר משיחיסטי קיצוני ממנו.
לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628
תגיות: בית משיח, משיח פרידמן