אבל אשמים אנחנו • ברל'ה קרומבי

ברל'ה קרומבי, יו"ר תנועת תקומה

ביממה האחרונה עם ישראל סוער בעקבות פרסום שמות הארכי טרוריסטים, שצפויים להתשתחרר בעסקת הדמים למען השבת 22 חטופים חיים ועוד 10 גופות. רבים שואלים את עצמם איך הגענו למצב הנוראי הזה, בו ישראל מוכנה לשלם מחיר הזוי ובלתי נתפס שכזה עבור חלק קטן מאד מהחטופים, בעוד שעל פי תקדימי העבר הלא רחוק אותם מחבלים ישובו לרצוח יהודים ולעסוק בטרור.

יתירה מכך הפעם מדובר בהנהגה הבכירה של ארגוני הטרור,במחבלים הנתעבים והסדידסטיים ביותר. לא סינוואר אחד משתחרר כעת, אלא מאות סינווארים. מחבלים שנידונו לעשרות מאסרי עולם(!!) ישובו בקרוב לבתיהם בג׳נין וטול כרם ויתקבלו כגיבורים. הם יסתובבו חופשיים בעוד קורבנותיהם קבורים עמוק באדמה ומשפחותיהם מפורקות. בין אותם מחבלים נוראיים ישנם גם כאלה שריצו פחות מעשר שנים ממאסרם על רצח.

ככה נראית תמונת הניצחון של הטרור. הם רצחו, ערפו ראשים, וכעת משתחררים כגיבורים ומעבירים מסר שבישראל משתלם לרצוח יהודים. כל מחבל צעיר בשכם יודע היום שהוא יכול לרצוח, לטבוח ולעשות פשעים נוספים, אבל בסוף ישראל לא תמצה איתו את הדין והוא ישוחרר.

אלה לא רק מחבלים שפלים שרצחו בעבר, אלא מי שמהווים גרעין ההנהגה של מסעות הטבח הבאים. אלה המנהיגים של האינתיפאדה של מחר.

2.

כבר חודשים אנחנו זועקים נגד עסקת הדמים הנוראית הזו. כבר חודשים ברור לנו שעסקה ״בכל מחיר״ היא עסקה מזעזעת ומסוכנת. לי ולחבריי היה ברור מהרגע הראשון שהעסקה הזו תהיה עסקת דמים נוראית, שתסכן את ביטחון ישראל ותקרע את החברה הישראלית.

אבל הציבור הימני התמכר לקמפיין החטופים של השמאל, כמו שהציבור הישראלי כולו התמכר לשקט. שלום עכשיו – ומלחמה אחר כך. העיקר שלא נצטרך להתמודד עם הכאב המיידי.

את עצרות יום שלישי בכיכר החטופים מילאו רבים מקרב הציבור הימני, חובשי כיפות סרוגות ואנשים טובים ותמימים. זה גם הקהל שהגיע לכל ערבי ״החיבור״ וה״שיח״ עם מטה החטופים, שתחת איצטלה של חיבור ואחדות הכינו את הקרקע לעסקה הנוראית. המיסו את לב הציבור כדי שברגע האמת אף אחד לא יזעק שהמלך עירום. במקום להפגין נגד עסקת דמים נוראית ולזעוק ״לא בכל מחיר״, הציבור הימני נסחף בקמפיין ״בכל מחיר״. והיום כולנו רואים מה המחיר הנורא.

את מי חשבתם שישחררו בעסקה הזו, ליצנים רפואיים ומנחי חוגים, או את רבי המרצחים הגדולים ביותר?!

אבל קולו של הציבור הימני נדם, כולל בימים האחרונים, כשהיה ברור שרק לחץ נגדי יעצור את העסקה המטורפת. המשפחות השכולות הגיבורות של פורום גבורה ומשפחות החטופים הגיבורות של פורום תקווה, קראו לציבור הימני להגיע לירושלים למחאות נגד העסקה המסוכנת, אבל רק אלפים בודדים נקראו למחאה. ואני שואל איפה כל אותם אנשים יקרים שהיו בכיכר החטופים כל יום שלישי? איפה כל אותם רבנים שטרחו להגיע למפגשי פיוס ושירה שהכשירו את הלבבות לעסקה, אבל כשכבר היה ברור מחירה הנוראי קולם נדם? איך קרה שלא נשמעה דעת תורה ברורה, אלא רק מקומץ רבנים בודדים שהשמיעו את קולם? האם זו דרכה של תורה?

אני שואל כל אחד, אם היתה ניתנת לו האפשרות לחזר ל-חשוון תשע"ב, ערב אישור עסקת שליט, האם בדיעבד לא היה נכון להפיל את הממשלה ולעצור את העסקה המזעזעת שהביאה עלינו את טבח 7.10?! נראה שהתשובה ברורה.

אבל הלב הטוב והרחום של הציבור הימני לא עמד בקמפיין הרגשי ובהאשמות הנוראיות שהטיחו בנו כאילו לא אכפת לנו מהחטופים. אנשים רבים אמרו לי כי המחיר ברור להם, אבל אין בהם את הכוחות ״לצאת נגד שחרור חטופים״, כשהם מדחיקים את המחיר הכבד, ובעצם גם מאמצים את הטעות היסודית הנוראית כאילו רק עסקת דמים היא הדרך היחידה לשחרור חטופים.

3.

היום ברור שמחיר הדמים הנוראי הזה מתאפשר בזכות אותו קמפיין מופקר שזעק במשך שנה וחצי ״עסקה בכל מחיר״ לצד קריאות ״עכשיו, עכשיו, עכשיו״. אבל הלחץ האדיר הזה, שגובה בקמפיין בעלות מאות מליוני שקלים ומשרדי פרסום שכבשו את המדינה, לא נענה באף תגובת נגד.

למרבה הצער הציבור הימני עדיין לא התבגר ועדיין לא מבין למה כבר 50 שנה הוא צודק בכל התחזיות, אבל נכשל פעם אחר פעם ביישומן. נכשלנו בעצירת הנסיגה מסיני, נכשלנו בקמפיין לעצירת אוסלו, נכשלנו בגוש קטיף, בבריחה מלבנון, בעסקת שליט, נכשלנו ברפורמה וכעת נכשלנו שוב בניסיון למנוע עסקת דמים, ששוב מי שישלם את מחירה יהיו אזרחים תמימים.

הסיבה לכך היא שלא השכלנו להבין איך נראה מאבק ציבורי אמיתי. בשמאל הישראלי כבר הבינו מזמן שמי שקובע את עתיד המדינה הם לא 120 חברי כנסת, אלא מי שמשפיע עליהם. הם מגייסים מאות מליוני שקלים לקמפיינים, בעוד שאצלנו אנשים לא מבינים מדוע יש לתרום לארגונים חוץ פרלמנטריים ותנועות מחאה.

ובעיקר הם פועלים בנחישות מהיום הראשון למסמס כל התנגדות רעיונית – ואנחנו למרבה הצער יושבים בבית. עדיין לא בוגרים מספיק כדי להבין איך קובעים ומובילים את סדר היום. הלוואי וכעת נלמד.