טולי פיקרש, עיתונאי ויועץ תקשורת
דווקא מי שהצליח ל'חשמל' את האווירה בעיצומו של ה'באנקט' המסורתי במוצאי שבת ב'770' במסגרת כינוס השלוחים העולמי, בכלל לא היה חב"דניק. היה זה הזמר והחזן המוערך דודו פישר, שבהופעה סוחפת ומרגשת הצליח להרים את מאות הנוכחים ל'ריקוד' של התעלות שקשה לתאר במילים.
אבל אולי בעצם זה כל הסיפור. אם תרצו המהות הח"בדית, האישיות הכובשת של כל אחד ואחד מכ-4000 שליחי הרבי בכל התפוצות. אתה לא צריך להיות חב"דניק מבטן ומלידה כדי להפוך לכזה. די שתשהה מספר רגעים לצידו של הרב דוד נחשון, היסטוריה מהלכת של תורת הרבי מעדות שמיעה, או של הרב משה אסמן הכריזמטי או של כל אחד ואחד מהשליחים המסורים כדי להפוך ל'שליח הרבי'…
במהלך עבודתי העיתונאית ליוויתי לאורך השנים לא מעט התוועדויות חסידיות, כנסים ו'מגה אירועים' במונחים של העולם הדתי- חרדי. אבל שום דבר לא הכין אותי לכינוס השלוחים העולמי. יותר נכון, הידידים בחב"ד הכינו אותי ואת עמיתי חזקי עזרא מערוץ 7 והסבירו לנו על תפילת השבת ב'770' או על ה"באנקט' במוצאי שבת באותו מקום, אבל כמה שניסו, שום דבר לא הכין אותנו ל'דבר האמיתי'.
את מה שכולנו חשנו, היטיב לבטא דודו פישר: "פעם ראשונה אני נמצא כאן . נכנסתי בליל שבת ל '770' , את פני קיבלו הצפיפות והדוחק… בוא נגיד שאם הייתי עומד בתור לבנק ואחד היה דוחף הייתי נותן לו סטירה חזקה…רבותיי היום כשקיבלתי דחיפות ומכות מכל עבר, הרגשתי על כל דחיפה כאילו קיבלתי ליטוף של הרבי, הריאות התפוצצו אבל הרגשתי כאילו אח מלטף אותי, החוויה שעברתי כאן היא מעל ומעבר, ההרגשה היא של 'לא אמר אדם צר לי המקום לבוא ל- 770'…".
אנחנו העיתונאים מצוידים ביום יום בכמות נכבדה של 'ציניות'. רבותיי, במקרה הזה הציניות נשארה בשדה התעופה. איך אוכל להסביר לחבריי בגבעת שמואל או מרעננה באיזו שמחה אכלתי בשבת ביד את חתיכת השניצל (אחרי ששאלתי בתמימות אם יש מזלג וכל מי שהיה סביבי צחק…) או שכלל לא הרגשתי כיצד רוב ה'משקה' שמזגו לי, נשפך לי על החליפה. וכמוני גם אנשי עסקים, תורמים ואורחים מכובדים, חנוטים בחליפות ועניבות. כולם כאילו התנתקו לשעה קלה מהבלי העולם הזה ונכנסו בבת אחת לעולם החסידות, לעולמם של הרבי ושלוחיו.
בין השיר לריקוד, בין ה'לחיים' לאכילת הקוגל, אני מרותק לשיחה או ל'התוועדות' בין החסידים ובעצם מבין שמאחורי 4325 השלוחים עומדים עוד מיליוני יהודים בכל רחבי תבל- קהילות קטנות בעיירות נידחות או קהילות גדולות, תרמילאים מדרום אמריקה או אנשי עסקים ממנהטן או תל אביב. תורת הרבי חיה, נושמת ובועטת.
למעשה, כינוס השלוחים העולמי שנוסד אי שם ב-1984 על פי הוראת הרבי הוא סוג של 'מטען מצברים', הבית של הרבי ה- 770 הוא מטען ענק של בטריות, כל שליח מגיע ומטעין עצמו לשנה שלמה של פעילות, קידוש שם שמיים, קירוב רחוקים והפצת יהדות וחסידות בכל אתר ואתר.
די לראות את הרב דוד נחשון, יו"ר ארגון ניידות חב"ד בארץ הקודש והרב משה אסמן, שליח הרבי ורבה של אוקראינה מקבלים את ה'טנק' החדש (שעומד להגיע בקרוב לישראל) , עומדים ומתרגשים עד דמעות כאילו קיבלו לידם תינוק חדש, אתה מבין את העוצמה, האמונה והמסירות שעומדת מאחורי השליחות.
אם בני משפחת קופצ'יק היקרים (האבא הרב בצלאל שליח בפונה הודו, הבן שניאור משמש כשליח בניו דלהי הודו ובן נוסף הרב יצחק משמש כשליח הרבי בבוליביה) מספרים כי המפגש המשפחתי האחרון שלהם התקיים לפני 8 שנים, אתה לא יכול שלא לכבד, להעריך ואפילו להעריץ את עבודתם.
אם נחזור רגע ל'דחיפות מאהבה' שקיבלנו במהלך תפילות השבת ב-770, אפשר לסכם זאת בשלוש מילים 'צפיפות שכולה התעלות'. להתראות בע"ה בכנס השלוחים העולמי בשנה הבאה.