התוועדות סוערת: כיצד הגיב הרבי בחריפות לטענת ה'חוזר'?

באחת השנים הראשונות התרחש מקרה מסויים, שבעקבותיו הרבי הוריד את הנשיאות מישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית ב-770. כמה בחורים, שכאבו מאוד על מה שהיה, נכנסו לחדרו של המשפיע הנודע ר' שמואל ע"ה לויטין (ששימש כמשפיע הראשי של הישיבה), ובעודו אוחז בתפילתו התחצפו אליו קשות. זמן קצר לאחר מכן קרא המזכיר, הרב חדקוב, לכל התמימים שהשתתפו ב'מחאה' והורה להם להיכנס לחדרו הקדוש של הרבי.

הבחורים נבהלו מאוד לנפשם. חלקם עוד היו לפני טבילה במקווה (כמובן שתיכף רצו ל'מקווה').. הרבי דיבר בכאב גדול, ואמר: 'הייתכן לדבר כך? הלא עוד טרם נולדתם, הוא (ר' שמואל לויטין) כבר זכה לשמוע חסידות מהרבי הרש"ב'. הרבי חזר על כך כמה פעמים. הרבי הצביע על נייר המכתבים של הישיבה, והתבטא שאין זה משנה השורה (כלומר, אם מופיע על נייר המכתבים הרשמי שהרבי הוא נשיא הישיבה).

ר' יואל ע"ה כהן, שהיה כבר בהנהלת הישיבה אזר אומץ רב ואמר: הבחורים רוצים ישיבה של הרבי. הרבי ענה: 'אם אתם רוצים שייכות אליי – תלמדו נגלה, תלמדו חסידות, ותתחילו להתעסק בעבודת התפילה. ומה נוגעת לכם הפוליטיקה שלי? – פוליטיקה היא עומק הרע'! בהמשך הדברים התייחס הרבי לדבריו של ר' יואל: 'ועוד יש כאן מישהו המלמד עליהם זכות. הרי עוד מעט הם יתחתנו, ומה יהיה מונח להם בראש? לקנות furniture [רהיטים]'. עניינו של בחור, אם־כן הוא – ללמוד נגלה, ללמוד חסידות ולהתחיל לעסוק בעבודת התפילה..

מהי חסידות? אחדות הוי'. מרגלא בפומיה דר' איצ'ה דער מתמיד (בעודו מתהלך אנה ואנה לפני התפילה): 'אויב ער איז דא, בין איך דאך נישטא – דארפן זיך קילן די פיאטעס [=אם הוא פה, הרי אני אינני פה – אז צריכים להצטמרר עקבי הרגליים]'. כלומר שאם הקדוש ברוך הוא ישנו – אזי אני אינני מציאות. ידיעה זו צריכה לחדור עד הסוף, עד העקביים ממש. כי אם אני מרגיש את עצמי, ויש דברים שאני רוצה ויש דברים שאינני רוצה, אזי אני קיים, זה סותר לאמת האמיתית שהוא ישנו.

בשנת תשי"ז הגיע המשפיע הנודע ר' ניסן ע"ה נמנוב לרבי לחודש 'תשרי'. לילה אחד ר' יואל כהן הזמין אותו אל ביתו. בין הדברים ר' יואל בקש ממנו שיאמר איזה 'ווארט'. פניו של ר' ניסן האדימו מעט ואמר, שהרבי הרש"ב אומר שהיצר הרע כבר הסכים ללמוד 'נגלה', ואפילו ללימוד 'חסידות', אבל על 'עבודת התפילה' הוא לא מסכים בשום אופן. ולמה? כי בזה דורכים עליו, בזה מכאיבים לו. 'עבודת התפילה' הוא עניין עדין ועמוק ויש בו דרגות רבות עד אין סוף..

החסיד ר' לייזר ע"ה גורביץ' אמר לי, שהוספת חמש דקות בתפילה, זה כבר בגדר של אריכות התפילה – אם תחשבו על זה תבינו שזה כל־כך אמיתי ונכון. לא צריך בשביל זה דרגות גבוהות, פשוט להתפלל מתוך הסידור כמו שהרבי דורש, ולהיות מונח רק בתפילה. מישהו שואל, מישהו מדבר, אבל אתה כעת מתפלל..

עניין נוסף חשוב הוא 'לחשוב חסידות' לפני התפילה, עם הטלית ותפילין. המחשבה לא מוכרחת להיות זמן רב, אפילו רק כמה דקות; לא חשוב שיהיה בעמקות מיוחדת, אלא פשוט לחשוב על תוכן הדברים הנלמדים. 'עבודה פנימית' – דרישה יסודית ועיקרית היא בחסידות. עוברת היא כחוט־השני בכל מהות האדם ובכל פרטי עבודת ה'.

לעולם לא אשכח את פניו הקדושות של הרבי בהתוועדות חג הסוכות תשי"ז. ראיתי את פניו פעמים רבות, ותמיד אור רוחני נסוך על פניו. אבל אז היה משהו לא נורמלי – לא היה צריך להיות רוחני בכדי לראות את זה. הרבי סימן לנגן ניגון שלפני המאמר, לאחריו פתח באמירת מאמר דא״ח 'וטהר לבנו לעבדך באמת'.

הרבי שאל בבכיות עצומות – זה היה מחזה מבהיל ממש – כיצד שייך לבקש שעבודת הלב תהיה באמת? ניחא בנוגע למעשה ניתן לבקש שיהיה באמת, שהלא ייתכן שהמעשה ייעשה שלא באמת. אך כיצד תיתכן עבודה שבלב שהיא לא באמת? הלא אם אין זה באמת, אזי זה לא עבודת הלב – זה כלום!… פירושה של 'עבודה פנימית' היא שהדברים באים להתאמתות מוחלטת, ללא שקר..

עברו כבר כמה שנים מג' תמוז, נשארנו לבד. זה לא צחוק. כל אחד מאיתנו צריך לחשוב קצת מה האחריות שלו בעניין. האחריות שלך היא למסור את עצמך. אם אנחנו נתעורר ונתחיל לחיות, נזכר לסוף – מה שהרבי כל כך זעק – על ביאת המשיח במהרה בימינו אמן. זכרו, הדיבורים של הרבי זה לא צחוק. הרבי בא להוציא את עם ישראל מהגלות ומהצרות. האשמה היא עלינו, למדנו חסידות ולא מביאים זאת לחיי היום־יום שלנו, כביכול מעכבים בעדו..

ישנו פתגם ששמעתי מהרבי כמה פעמים, שאם יהודי אחד יעשה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה – אזי יבוא המשיח. יש לי שאלה, קלאץ קשיא, מה עם כל הצדיקים בכל הדורות? רשב"י לא היה כמו שצריך, אדמו"ר הזקן?! התירוץ הוא, ולא תירוץ סתם, אלא זו האמת. דורשים דווקא מאיתנו, אנשים עם גוף ובשר, עם נפש הבהמית וכל הבעיות, לא מאנשים צדיקים שהם גילויי אלקות מיוחדים.

צריכים לקחת בחשבון את מה שרוצים מאתנו – שנתמסר, שלא נחשוב אודות עצמנו. ה' יעזור, שנהיה קצת שייכים וקשורים לענינים. שכאשר נתעורר באמצע הלילה – המחשבה תהיה על הרבי, כי זה כל החיים שלנו!! לחיים, ה' יעזור שהרבי יחזור, מספיק ההעלם וההסתר!