חשיפה: הרבי מגיב לסערת השתתפות שז"ר בהתוועדות המרכזית

זלמן קפלן, חב"ד אינפו

מידי שנה נהג מר שניאור זלמן שז"ר לכבד את החסידים בהשתתפותו בחגיגה המרכזית בי"ט כסלו בכפר חב"ד.

בשנת תשכ"ג נבחר שז"ר לכהן כפרזידנט מדינת ישראל, בהגיע י"ט כסלו לא שינה שז"ר ממנהגו והתייצב בחגיגה המרכזית. שז"ר אף מסר דרישת שלום מהרבי מלך המשיח שליט"א. הדבר התפרסם והובא לכותרות העיתונות הכללית.

מסיבות כאלו ואחרות, היו כאלו שעינם צרה בהשתתפותו של שז"ר בחגיגת החסידים וראו בזה כעין אפליה והעדפה של ציבור מסוים בארץ על פני הציבור כולו.

מערכת עיתון 'דבר' שיגרה סופר מיוחד שהתקבל לראיון אצל הרבי שהשיב לו על השאלות. השיחה גלשה אף למחוזות אחרים, וכדרכם של עיתונאים שאל הסופר שאלות אותן חסיד מן השורה לא היה שואל וקיבל תשובות מרתקות.

מרכז החדשות החב"די – חב"ד אינפו מגיש את הדברים.

[חשוב לציין כי הדברים נכתבו על ידי מערכת העיתון, ולע"ע לא ידוע לנו על הגהה של הרבי או חסיד אחר לדברים כך שבשום אופן לא ניתן להסיק מהם מסקנות מרחיקות לכת, והדברים לא מדויקים אפילו ברמת 'בלתי מוגה'].

הרבי מליובביץ ונשיא המדינה

סופר מיוחד נתקבל לראיון אצל הרבי מליובאביץ והבהיר כמה עניינים שהסבו תשומת לב הקהל בקשר עם ביקור הנשיא בכפר חב"ד בי"ט כסלו, "יום הגאולה" של חסידי חב"ד. להלן השאלות והתשובות.

שאלה: הנשיא ז. שז"ר בביקורו בכפר חב"ד בי"ט בכסלו הצהיר שהאדמו"ר מליובאביץ ביקש אותו למסור לאנשי הכפר ד"ש ודברי ברכה וגם בקבוק "בנדקטין" בשביל ההתוועדות. ויש אומרים, כי ספק אם מצד הנימוס והפרוטוקול ראוי לבקש כזאת מנשיא מדינה, שאינו מן הראוי שיראה האהדה יתירה לחלק מאזרחי המדינה בהבדלה משאר האוכלוסייה?

תשובה: יהודי מגזע חב"ד, הקשור עם תנועת חב"ד ברחשי לב עמוקים – ביקורו בכפר חב"ד, מסירת ד"ש להם וכו' הוא עניין הנובע ראשית כל, מפנימיות הנפש, והרי רחשי לב אלה לא משתנים כשאדם נבחר למשרה נעלה, כמו שאין משתנים רחשי לב לבני משפחה, לדוגמה. ולכן היה בכל אופן מבקר בכפר חב"ד גם בשנה זו, כמו שביקר שם מדי שנה בשנה מקודם, משתתף בהתוועדות וכו'. ומובן ופשוט שאין כאן מיעוט בדמות ופגיעה בכבוד – כי אם ביטוי לרגש לבבי ער וחם.

שאלה: האם אין דעת האדמו"ר שהנשיא החייב לוותר על כמה מענייניו ומנהגיו מאז, בהם רגיל היה קודם שנבחר לנשיא המדינה? לוותר על יחסי ידידות יתירה וכו'?

תשובה: זוהי נקודה של חילוק אופייני שבין השקפת עמנו והשקפת עמים אחרים – בחובתו של היחיד כשמקבל משרה או תפקיד ציבורי נעלה. ולדוגמה, אצל מאמיני השילוש האדוקים. המקבל על עצמו תפקיד מסוים – עליו לוותר על חיי משפחה וכו', שלפי השקפתם אי אפשר לו לאדם לשמש בתפקיד נעלה בעת ובעונה אחת לשמור גם על צורתו הפרטית והאישית, שאצלם הוא תרתי דסתרי. ובעצם השקפה זו יסודה בסיסמה שלהם ש"יצר לב האדם רע (ולא רק) מנעוריו". ושהאשה היא מקור כל הרוע וכו' וכו'. לא כן השקפת עמנו בני ישראל ההולכים בדרך התורה והמצווה, כמו שמודגש בתורת החסידות בפרט ובמקורות התורה בכלל, שכל מה שברא הבורא הוא טוב לרבות עניני העולם, אלא שצריך לזכך אותם ולהשתמש בהם למטרה טובה, ובלשון הכתוב "בכל דרכיך דעהו".

לפיכך, כשאדם מישראל עולה לגדולה אין זה מחייבו כלל וכלל לנתק קשרי משפחתו או חבורתו הקרובה אליו. ואדרבא, כיון שקיבל תפקידים נוספים ואחריות נוספת וכו', גם רחשי הלב וענייני הנפש מתעמקים, אין לכפות על הנבחר למשרה רמה – לעקור עברו, לנתק יחסי משפחה וידידים ולהיעשות – יצור "נושא משרה", ספר הטקס והפרוטוקול מהלך על שתיים. וכי יפגשו אחיו ואמר לו "שלום עליכם" – יצווה הממונה על הפרוטוקול לירות עשרים פעמים ואחת בכלי תותח ואח"כ יענהו "עליכם שלום".

ואילו היו אלה ששאלו קושיות כאלה עקביים יותר, היו צריכים לדרוש: שינוי שמו, כיון שנקרא על שמו של בעל שיטה מסויימת (שמו של בעל הגאולה די"ט כסלו); גם שינוי שמו המשפחתי – שמקורו מחוץ לארץ ישראל; לדרוש שיסיר מעל האיצטבאות שלו כל הספרים שהתעניין ולמד בהם וקרא מקודם ולמלא מקומם מספרים "רשמיים" אחרים.

שאלה: יש ששאלו מה רואה האדמו"ר לשלוח בנדיקטין דווקא?

תשובה: כן נהוג היה אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר מיוסד על נוהג אביו האדמו"ר – להשתמש בי"ט כסלו בפורים וכיו"ב בבנדיקטין, והם ביקרו כמה פעמים במדינה ששם מייצרים משקה זה, ובוודאי חקרו על אודות אופן התוצרת, – ליתר שאת בקשתי לחקור בזה עוד הפעם לפני איזו שנים. ברם, לולא נהגו כם בבית הרב משך דורות, ויש טעם בדבר שאין כאן מקומו, לא הייתי מחדש נוהג זה.

שאלה: בחוגים ידועים בארץ הקרובים לחצר ליובאביץ מדברים על התפשטות התוועדות של י"ט בכסלו, ובכלל הגברת הקצב של "הפצת המעיינות" כמו שרגילים לכנות את פעילות אנשי חב"ד.

תשובה: נצטווינו בכל ענייני טוב וקדושה "מעלין בקודש", ומשתדלים אנשי חב"ד לנהוג כן. ובוודאי שכל הרוצה למלאות ימיו ושנותיו בחיים – לא יסתפק בעמידה על עמדו היום כמו אתמול ומחר כמו היום. והרי זה מתכונות כל דבר חי, חי באמת – "ללכת מחיל אל חיל". וכאן מקום אתי למחות נגד השימוש בביטוי "חצר" בהנוגע לחסידות בכלל, וחסידות חב"ד בפרט. אמנם ישנה "חצר" המשמשת מבוא מהרחוב אל הבית וממוצע ביניהם וזקוקים לחצר כזו – כדי להקל על המעבר מן החיצוניות והפורמליות אשר בחוץ אל הלבביות והפנימיות אשר בבית – אבל לא זוהי מטרתה של החסידות ותוכנה – שהיא בדוגמת בית מלא אור וחום של תורה ומצוות ואהבת ישראל ולא "חצר". ולא עוד, אלא שבית זה פתוח הוא לרווחה לכל מי שרוצה להתחמם לאור התורה והמצוה. תורתנו – תורת חיים ומצוותיה, עליהן נאמר "וחי בהם".