כשאח נגד אח – תפקידנו הופך להכרח

בשעה זו מלחמת הבחירות כבר בשלב האחרון והמכריע. אנו נמצאים רגע לפני פתיחת הקלפיות, בשעה שמנהלי הקמפיינים מסיימים את תפקידם ומשאירים מאחוריהם אדמה חרוכה, עם שסוע, מוכה ומושפל, הרס, פירוד ומחיצות שמכונות התעמולה והשטנה שלהם זרעו בעם.

תוצאת הבחירות אינה ידועה, התוצאה הידועה לעומת זאת, קשה מנשוא.

העם מוכה ושפוף מקמפיין שגרם לחלקים מהעם להאמין שהם עומדים מול שואה כלכלית דוהרת (אין זה המקום להוכיח כמה שקר ורעל יש במסרים הללו, די שניזכר בנתוני התל"ג, הפיתוח בהיי-טק, האבטלה  האפסית ועוד, ואני לתומי חשבתי שמשהו עולה הרבה, זהו סימן שהרבה מוכנים לשלם בעדו, אך הם לעומת זאת אומרים בנשימה אחת שהדיור יקר ושכולם רוצים לעזוב את הארץ…).

תוך שימוש בכוחו הידוע של לשון הרע גרמו (מעבר למצג השווא) לרגש תיעוב כמעט אנטישמי כלפי מי ששייך לגוש השני תוך שהם מאשימים את האחר בכל הצרות מאז ברית בין הבתרים ותוך שהם מאיימים על עזיבה המונית של הארץ אם לא יהיה מהפך.

מליוני הדולרים שהוזרמו בדרכים כאלו ואחרות נותבו ליצירת רעש תקשורתי עצום שכותרתו היתה יאוש, הפחדה מאסון כלכלי, תוך יצירת תיעוב השני. הם לא הריצו שום מנהיג, להיפך, מתי שרק יכלו העלימו את הדמויות מאחורי הקמפיין.

הצד השני עומד מבולבל, מושפל, המום מזוזע על החורבן, רמיסת הכבוד שלנו כעם, כשמדינה זרה קנתה את דעת ההמון בכסף ופעלה להמליך עלינו מנהיג מטעם שיאפשר לשלוט בעם אחר (כיבוש זר זה לא מה שדיברתם נגדו?). הם שואלים איך גנבו לנו את המדינה מתחת לאף? העקרון החדש עליו נסובה מערכת הבחירות, שניתן לקנות את דעת ההמון בכסף, גם אם לא הביא הפעם לשינוי פני הממשל – דגל שחור מתנוסס מעליו – ממנו אין חזרה.

באופן חוצה גבולות פוליטיים מימין ומשמאל, אם בכל מערכת בחירות הדגש היה על מה מפלגה מבטיחה לפעול כדי לשפר את המצב, הדגש הפעם היה ללכלך ולרמוס את היריב בכל דרך אפשרית, ניצול פליטות פה כדי לבייש ולבזות, המושגים הם "זה או אנחנו או הם!" יש "הם" בעם ישראל?

פירוד לשם פירוד, קרע לשם קרע, מלחמה ללא מטרה שנאה לשם שנאה – שנאה לשמה.

אם מישהו חושב שמילים לא יכולות להרוג ותעמולה נגמרת למחרת הבחירות, מוזמן להיזכר באירופה לפני 70 שנה, מילים וסרטוני תעמולה הפך עם מנומס לעדת מרצחים שפלה. ואצלנו אין הכוונה לפחד מקיצוני זה או אחר שיצא משליטה כי אם לנזק רחב יותר, קרע בעם, מלחמה בין אחים.

ירי בתוך הנגמ"ש הוא לא רק ירי בתוך המחנה. גם ירי למחנה השני ממוען ליהודי הנוסע איתך באותו נגמ"ש!

סכנה זו של קרע בעם, מוחשית ומסוכנת אף יותר מהפצצה האירנית, הבעיה הערבית וכל הבעיות הכלכליות גם יחד. שהרי כוחנו באחדותנו. עם ישראל מאוחד הוא בלתי מנוצח מאז ומעולם.פירוד הלבבות, החומות והמחיצות בינינו הנם מקור החולשה מאז ומעולם.

כעת דרוש מנהיג שיוכל לאחד את השורות בעם. מנהיג שיטע בלב האנשים תקווה לעתיד חדש וטוב יותר. מנהיג של כל העם ולא של מחנה אחד. מנהיג שמוביל משנה מדינית, בלי אינטרסים זרים.

כזה יש רק אחד! משיח הוא הגורם המאחד היחידי של עם ישראל, הוא לא בא לעשות לביתו אלא כל ענינו למען עם ישראל, הוא מציג דרך סלולה, בטוחה וישרה גם במישור המדיני וגם הכלכלי. המסר שלו הינו תקווה, עתיד טוב – גאולה ששייכים אליה כל הפלגים בעם, ללא מחיצות וללא הבדלים. זו משאלת לב הנטועה במטבע הגנטי הטבוע עמוק בכל לב יהודי, המנגינה המחזירה את הבן האובד לחיק אביו.

משנה זו ניתנת להסבר בקלות למי שאמונתו אינה בגילוי, בשכל פשוט שהאחדות בעם אינה כלי לדבר אחר, היא מטרה בפני עצמה. והמאחד בעל הבסיס הרחב הוא שכולנו יהודים וכולנו מתאחדים בעניין אחד- מבקשים שיבוא משיח.

אלפי חסידי חב"ד נרתמו והתגייסו כדי להעביר את המסר הזה כבר ביום הבחירות. ותכל'ס – לצאת לקלפיות ביום הבחירות למבצע תפילין עם מסר מאחד ומחזק. לא מסר פוליטי כי אם ההפך הגמור. ממשלת אחדות ישראל, כולנו אחים, די למחלוקת!

ערב כ"ז אדר, עם כל הסימנים שהרגעים הללו הנם הרגעים האחרונים ממש לפני סוף המרוץ, לפנינו הזדמנות חד – פעמית לעשות את התפקיד שרק אנחנו יכולים לעשותו.