להפסיק את נשף המסכות • אחרון חביב

שניאור חביב, בית משיח

1.

לפעמים, כשאני נתקע, עם נושא לכתוב עליו, אחרי שאני משיל עשרה קילוגרמים ממשקל גופי בהליכה הלוך ושוב בחדר, אני פשוט עושה חיפוש במחשב האישי ומקליד את שם הפרשה, בניסיון לקבל השראה כלשהי. בדרך כלל, זה לא מניב תוצאות מרשימות. אבל השבוע דווקא מצאתי את הקטע הבא שנכתב כאן בטור לפני בפרשת תצווה תשע"ג לפני שנתיים בדיוק:

"לא הרבה זמן היה צריך לחלוף מאז התפוגגו הדי הבחירות שהשאירו אותנו עם רצפה מלאה קונפטי ובלונים שיצא מהם האוויר בדיוק כמו ההבטחות הנוצצות שקיבלנו בסיור המוקדם.

לא חלף הרבה זמן מאז לקחו אותנו ראשי המפלגות לסיור חגיגי מוקדם. הם הבטיחו לנו בכחול וירוק על לבן, עם נקודות אדומות חזקות את כל מה שרק יכלו להבטיח.

מליונים, השקיעו המפלגות כדי לזכות בקולם של חסידי חב"ד. כולנו הלכנו לבחור בהוראת הרבי. והמפלגות רבו על הקולות שלנו. כל אחת מארבעת המפלגות הרלוונטיות הציגה את 'נציג חב"ד בכנסת' מטעמה. לא פחות מארבעה 'נציגי חב"ד' התמודדו לכנסת התשע עשרה. וזה עוד כשחב"ד בכלל לא מתערבת בפוליטיקה.

אבל כל זה היה בסיור המוקדם. אמנם לא הרבה זמן עבר מאז, אבל עכשיו אנחנו כבר עולים חדשים, וזה סיפור אחר לגמרי.

עכשיו 'נציגי חב"ד בכנסת' כורתים ברית עם לפיד כי הם נעלבו בימים שלפני הבחירות מנציגי חב"ד מהתנועה המתחרה, בתגובה 'נציגי חב"ד' מן המפלגה השלישית רצים לזרועות השמאל ומאיימים בפינוי ישובים כדי לנקום ב'נציגי חב"ד' שהלכו עם לפיד שמבקש לגייס את תלמידי הישיבות.

מסובך? לא. מאכזב? קצת.

לפני שנים, כשלמידתי בתלמוד תורה, ארגנו בכיתה 'נהפוך הוא' לקראת פורים. אני התיישבתי עם התלמידים, וכל תלמיד בתורו ניגש לשולחן המורה ומסר שיעור קצר בפני הכיתה.

אם להיות אופטימי. יכול להיות שכל הסיפור של לפיד, בנט, ביבי והחרדים זה בכלל משחק של 'ונהפוך הוא'. הצגת הפורים של ממשלת ישראל. אבל במחשבה יותר רצינית, יכול להיות שזה בכלל עונש על זה שכמה עסקני חב"ד ש'לא מתערבת בפוליטיקה', התערבו קצת יותר מידי?

עד כאן מה שהופיע בטור ההוא. אני רק מניח את זה כאן. איך אוהבים לומר במפלגות? חומר למחשבה…

2.

חג הפורים יחול אמנם רק בשבוע הבא אבל חגיגת המסכות משתוללת בארץ במלוא עוזה כבר שבועות ארוכים. מיד עם ההודעה על פיזור הממשלה והכנסת, ניתן האות 'הולכים לבחירות' וכולם רצו לתפור להם תחפושות ומסכות.

כולם משתתפים בחגיגה, תדמיתנים, פרסומאים, יועצים, קמפיינרים, מנהלי קריאייטיב, תקציבאים, ולכולם יש פרנסה ברוך ה'. מקסימום, המדינה תשלם… כולם עובדים שעות נוספות בחסות חגיגת הדמוקרטיה והשכר. לאחד תופרים תחפושת של ימני קיצוני, לשני מסכה של קשוח, לשלישי מסכה של משיח בן דוד.

אל תחשבו, זה ממש לא קל התפקיד הזה. אני, עשרים וארבע שעות עם הכובע ליצן, משתגע. עכשיו תחשבו מה זה ללכת עם תחפושת במשך שלשה חודשים, כשכולם יודעים שזו תחפושת, ואתה צריך להמשיך להעמיד פנים רציניות ולנסות להמשיך לשחק את המשחק המגוחך, למרות שאתה בעצמך יודע שאף אחד לא מאמין לך.

אבל מה לנו כי נלין על הפוליטיקאים. הרי כולנו בסופו של דבר מתחפשים. אנחנו מתחפשים בעבודה, מתחפשים בבית, מתחפשים בבית הכנסת. זו הרי השיחה הידועה של הרבי לפורים, שאין מי שלא חזר אותה לפחות פעם אחת בפני מאות חיילים מרוחים בבוץ, באסיפת ועד הבית או בכל מקום אחר.

3.

אבל יש לפעמים הזדמנויות להפסיק את נשף המסכות. לקרוע את המסכות ולחשוף את פרצופו האמתי של עם ישראל. ועל הדרך גם לגלות לעצמנו, למשפחה וילדים מי אנחנו באמת.

פורים הוא הזדמנות נפלאה לעשות זאת. בשביל זה צריך לקחת קצת לחיים, משלוחי מנות, מגילה, ולצאת עם הילדים לרחובה של עיר, למחנות צבא, לבתי רפואה, לכל מקום שיש שם יהודים. להביא להם את שמחת החג, לקרוא להם מגילה, להתרגש לראות אותם מתרגשים, לקרוע מעליהם את המסכה ולגלות את הנשמה היהודית המאירה שמאחוריה.

לחיים לחיים!

לתגובות: shneorc@gmail.com