המונולוג המצמרר של המתנדב בנצי ליזרוביץ

מתנדב מד"א בנצי ליזרוביץ:

"קיבלתי את המידע על הפיגוע ברשת הקשר של מד"א וארגוני ההצלה, הייתי בבית בגבעת זאב ומיד עליתי על אופנוע החסד ונסעתי למקום הפיגוע.

הילד כבר לצערי היה ללא רוח חיים ונשאר לנו רק לכסות אותו בשקית. שאר הנפגעים פונו באמבולנסים מהזירה חלקם בהחייאות.

גופת הילד הקטן הועברה לאמבולנס שבזירה.

מתנדב נוסף הרב ישראל וורטהימר קורא לי ושואל, האם האמא נמצאת כאן.

קצין משטרה אמר במידה ויש מי שיזהה את הילד בשטח, נשחרר אותו מיד לקבורה. אחרת נצטרך להורידו לאבו כביר.

כאן התחלנו הרב ישראל ואני לחפש שכנים ואף לאתר את האמא.

שכן שגר בבניין ניגש אליי ומוסר את שמות הילדים, שאלתי האם האמא כאן, וענה לי – כן. והביא אותנו אליה.

היא היתה מוקפת בשכנות שבאו להיות איתה ברגעים הקשים הללו.

ניגשנו אליה, ושאלנו אותה: את האמא? היא עונה כן. ואז בזהירות אמרנו לה שעוד כמה דקות נקרא לה, הקצין ואנחנו רוצים לדבר איתך.

היא מסתכל לי בעיניים ושואלת: "הבן שלי בחיים? מה מצבו?"

הסתכלתי על חברי בארגון הרב ישראל ורטהימר והוא מסתכל עליי חזרה כסימן מה עונים לה.

עניתי לה: צריך תפילות, עוד מעט נדע. בתוך ליבינו ידענו שהוא כבר לא בין החיים.

בתוך ליבי נשברתי – התאפקתי לא לפרוץ בבכי ליד האמא. דמעות זלגו מעיניי.

לבסוף שלחנו את האמבולנס של לשמגר בהוראת המשטרה בכדי לעשות את הזיהוי שם, האמא נשלחה ברכב מיוחד עם צוות חובשי איחוד הצלה שיהיו איתה ברגע הקשה וקבלת הבשורה המרה וקצין משטרה שכבר המתין לה במקום לזיהוי וקבלת הבשורה.

האמא קיבלה את הבשורה הקשה והגיבה: "מה יש להגיד? תודה רבה לה' שקיבלתי ל-5 שנים את הילד, שלחתי קרבן לה' חזרה".

זה חלק מהסיפור העצוב שגורם לדמעות..