שלוש נשמות: מכתב אותנטי מהשליח ל'לה פאז' שבבוליביה

ב"ה

מכתב קטן שכתבתי למשפחה שלי ערב שבת האחרון.

שלושה יהודים. שלוש נשמות. שלושה סיפורים.

בתמונה הוא אולי נראה לכם כמו רב עם זקן לבן… אבל כרגע הוא מציג את עצמו בתור "שמאן" מעין גורו אנדיאני.

הפגישה שלנו התחילה בצורה קצת הזויה. בקבוצת וואצאפ של המטיילים ראיתי הודעה ממטייל שמזמין את כולם לטקסים של אינדיאנים באיזו חווה.

יצרתי איתו קשר בפרטי, הוא הסביר לי שהוא עושה שם סדנא רוחנית. הזמנתי אותו לבית חב"ד, ללמוד "סדנא יהודית".

תוך כדי הדברים, הוא כותב לי: "האמת היא שהשמאן גם יהודי…"

האבא וגם האמא שלו יהודים ממוצא ליטאי, התגלגלו לבוליביה. ואיכשהוא הוא נהיה "שמאן אנדיאני".

נזכרתי שלפני שנים, ניהלתי טקס קבורה של יהודיה מאורגוואי שביקשה להקבר בבוליביה. מאחר שהיא נולדה וגדלה פה בלה פאז. הבן שלה הגיעה ללוויה בלווית עשרות סיקים וכל מיני אנשים מוזרים. לא ממש הצלחנו לדבר בסיטואציה הזו…

בהמשך, הגעתי אליו לשבעה לנחם, והוא סיפר לי שהוא נוסע להודו. ציידתי אותו במספרים של בתי חב"ד שם.

הוא אפילו כתב לי משם כמה הודעות. אבל לפתע ניתק הקשר. כנראה החליף מספר וואצאפ או מה.

והנה, עכשיו, אחרי 7-8 שנים, המטייל הזה שנמצא בסדנאות של ע"ז, ומחדש את הקשר ביננו.

התברר שבעקבות הקורונה הוא חזר לבוליביה לפני כמה חודשים.

כמעט ונפגשנו אבל הוא קיבל לפתע קורונה. ופה הקורונה זה ענין מסוכן…

כך המפגש נדחה ונדחה עד שיחזור ללה פאז.

ואתמול ממש השכם בבוקר נפגשנו בביתו. בהתחלה די חששתי, הבית מלא כולו פסלים, חרבות, כל מיני צורות ואיורים של ע"ז. מה אני אגיד לו ואיך הוא יקבל את זה?

אבל הלב היהודי החם התגלה, שוחחנו חצי שעה שאחריה הוא הניח תפילין בשמחה גדולה.

להפתעתי, טלית הייתה לו. את התפילין שהיו לו מסבא שלו הוא נתן מתנה לבן שלו.

בהשגח"פ היה איתי סידור עם תרגום לספרדית. אחרי שהוא סיים לקרוא את קריאת שמע בעברית הוא שאל אם אפשר לקרוא גם בספרדית וממש בהתרגשות פנימית הוא קרא מילה מילה בקול את כל התפילה.

כמובן שאחרי תפילה כזו, השארתי לו מתנה את הסידור. הסברתי לו על מצוות קריאת שמע בבוקר ובערב. בהמשך כשהוא הביא מים ופירות ניצלתי את ההזדמנות והראיתי לו היכן מופיעים ברכות הנהנין. הוא ממש התלהב.

ואם חשבתי שאני "מקרב" אותו לרבי, התברר שהוא היה פסח בקראון הייטס בתשנ"ג או תשנ"ד. לצערו הרב הוא לא זכה אז לראות את הרבי. אבל הקשר התחיל כבר אז…

סיימנו את המפגש עם החלטה טובה להפגש מידי שבוע. ובעז"ה יהיה המשך לסיפור. (דרך אגב, התכתבתי עם המטייל שהיה אצלו וכבר המשיך הלאה לפרו, והוא כותב לי בדיוק אני מניח תפילין אצל החבדניקי"ם פה בפרו. הרבה שלוחים למקום)

ביציאה ממנו אני מקבל הודעה מרב מסוים: "מחפשים אותך מהלשכה של הראשון לציון".

מה הם רוצים? אני מתעניין.

"יהודי נפטר ורצים לשרוף את הגופה"

כמובן אני מוסר את המספר שלי.

כמה דק' אחרי, מתקשרת אליי אשה בוכיה. בקושי הצלחתי להבין אותה. הבן שלה לידה יותר רגוע מסביר לי את הענין. אבא שלה נפטר בלה פאז. והבן שלו (שהוא בעצם אח שלה) רוצה לשרוף את הגופה. ולא רוצה לשמוע על שום פתרון אחר. היא ממש אשה שומרת תומ"צ, כנראה היו בנתק כמה שנים. ולא יכולה לעלות על דעתה שישרפו את הגופה של אבא שלה.

היא ניסתה במשך הרבה זמן לשכנע את אח שלה. אבל הוא 'אתאיסט' כהגדרתה. ואומר לה תמשיכי את החיים שלך.

וממש עוד שעתיים שלוש הוא הולך לממש את הרעיון שלו.

התקשרתי אליו. אחרי כמה פעמים הוא ענה לטלפון. מדבר עברית. בחור ממש נחמד. מסרתי לו את תנחומיי.

מתברר שהוא גר כבר כמה שנים בלה פאז. מנותק מהקהילה היהודית. ראה אותי פעם ברחוב עם הילדים אבל לא חשב שיש פה רב בעיר. מאוד מאוד שמח שהתקשרתי. דיברנו כמה דק' ובכוונה לא העליתי בשיחה את כל נושא הלוויה והשריפה.

רק קבעתי איתו פגישה לצהריים באותו יום.

תוך כדי, ביקשתי מהבת בארץ לסדר את הניירת של היהדות עבור האבא שהקהילה היהודית יסכימו לקבור אותו בבית העלמין במקרה ונצליח לשכנע את הבן. נתתי להם את המספר של נשיא הקהילה וראש החברה קדישא.

בהמשך, המזכירה של הקהילה גם דיברה עם הבן כמה וכמה פעמים. ופשוט בלי לעשות מזה סיפור מורכב, הסבירה לו את המנהג היהודי. אני הסברתי לו שהנאצים ימ"ש שרפו גופות של יהודים…

בפגישה איתו התברר שהוא פשוט לא ידע על משהוא אחר. לא היה בקשר עם הקהילה. לא היה מי שיכון ויעזור לו. בקיצור, הרבי שולח את השלוחים שלו ל"אובדים והנידחים" לדאוג לאלה שנפטרו ולאלה שב"ה, איתנו בחיים. הסתדרו העניינים והוא הסכים לקבורה יהודית כדת וכדין.

אפילו הוא הסכים להניח תפילין אחרי עשרות רבות של שנים… קבענו להמשיך את הקשר בעז"ה באופן סדיר יותר.

למחרת, בלוויה צנועה אבל מורכבת (האבא נפטר מקורונה…) תוך כדי שידור לילדים בכל רחבי העולם 2 בנות בארץ, ובן בהולנד, הבאנו אותו לקבר ישראל. ומחכים לתחיית המתים תומ"י ממש.

מבית העלמין, המשכתי ליהודי נוסף. ממש כמה שעות לפני, קיבלתי הודעה באנגלית בוואצאפ:

קוראים לי שלמה, אני גר בלה פאז. אשמח לפגוש אותך.

קצת מוזר.

התקשרתי. סיפור מעניין של השגחה פרטית.

יהודי צעיר. בן 40. אנגלי. היה גר עשור בברלין. החליט לעצור את החיים העמוסים שלו ועבור לבוליביה לשנה.

הוא חיפש בית חב"ד. קיבל מאיזה שליח את המייל שלנו. כנראה מייל ישן ולא מעודכן. וככה המייל לא הגיע ליעדו. והוא המשיך בחיים פה.

השבוע, אחרי כמעט שלושה חודשים שהוא בבוליביה, יצא לטייל עם כמה חברים ב"סלאר – מדבר המלח הגדול בעולם". ולמרות שכעת זו לא ממש עונת המטיילים, ה' זימן בהשגח"פ מופלאה, שהג'יפ שלו יעבור ליד קבוצת מטיילים ישראלים. הוא כבר עבר אותם, ולפתע הבחין בכיפה על ראש אחד מהם. הוא ביקש מהנהג לחזור. וניגש להגיד שלום…

קצת פרופורציות: הסלאר הוא יותר גדול ממדינת ישראל. מספר המטיילים פה עכשיו בעונה הגשומה הוא קטן יחסית. הסיכוי שהם ייפגשו הוא אפסי. שהוא יבחין בנסיעה בכיפה של מישהוא ויבקש לעצור זה פשוט נס של הרבי!

זוג דתיים, שהתארחו אצלנו 3 שבתות האחרונות. למזלו, כשהםשמעו שהוא גר בלה פאז, מיוזמתם מסרו לו את המספר שלי.

וככה נוצר קשר עם עוד יהודי אובד. ב"ה הניח תפילין אחרי למעלה מעשור שנים. שבוע הבא הוא עובר לגור קרוב אלינו וקבענו שיעור שבועי חדש.

טוב. התארך המכתב. ואני רץ להכנות לשבת. ב"ה השבת יהיו לנו מעל 40 אורחים בבית חב"ד…