בקבוק המשקה ופרוסת הלעקאח שחילק הרבי במכירה פומבית

בבית המכירות צולמנס שבירושלים תתקיים בראשון הבא מכירה פמבית מיוחדת עם פריטי יודאיקה, כתבי יד, ספרים, גלויות ועוד מגדולי הרבנים וכן מתחומי הישראלינה ונוספים. פריט מעניין שיוצע למכירה הוא פרוסת הלקעח שחילק הרבי ושנתון בתוך מעטפה חומה, על זה רשם המקבל: "קיבלתי לעקח ערב יו"כ לאחר תפילת מנחה, מכ"ק אדמו"ר שליט"א."

בערב יום הכיפורים המנהג 'לבקש' מיני מזונות – 'לעקאח' – וגם אוכלים ממנו. נהוג בדרך כלל לבקש מאת הגבאים ושמשי בית הכנסת, עניינו הוא, שבאם נגזר על האדם שיזדקק לבריות, יצא ידי חובה בבקשת ה'לעקאח'. אצל החסידים המנהג לקבל מאת האדמו"ר ופעמים היה שהרבניות חילקו לעקאח. בערב יום הכיפורים נוהג הרבי לחלק לעקאח לכל אחד ואחד כשהוא לבוש בבגדי משי של שבת וחגור אבנט ומברך את כל אחד ואחד בשנה טובה ומתוקה.

בשנת תשי"א סיפר הרבי, בשם אדמו"ר הריי"צ: הבעש"ט היה אומר שנתינת לעקאַח בערב יום הכיפורים הוא מנהג עתיק, ובעת נתינת הלעקאַח היה נוהג לומר "איך גיב דיר לעקאַח און דער אויבערשטער זאָל דיר געבן אַ גוט יאָר",(תרגום: אני נותן לך 'לעקאח' ושהקב"ה יתן לך שנה טובה) ואאמו"ר (אדמו"ר הרש"ב) היה מוסיף "אַ זיס יאָר" (תרגום: שנה מתוקה).

קרה והרבי חילק לעקאח גם לאחרי יום הכיפורים. לאחד מאנ"ש שנכנס לבקש לעקאַח במוצאי יום הכיפורים – אמר הרבי: עכשיו אין זה הזמן להענין דנתינת לעקאַח שבערב יום הכיפורים, אבל אף על פי כן (הרבי נתן לו חתיכת לעקאַח, ואמר) הא לך, "פּאַשען זיך"… על כל השנה. ובשנים אחרות היו מאנ"ש שלא הספיקו לקבל "לעקאַח" בערב יום הכיפורים, נתן הרבי "לעקאַח" בהושענא רבה (או בשמיני עצרת), ובירכם בהנוסח דערב יום הכיפורים. 

פריט מעניין נוסף הוא 2 מכתבים מהאדמו"ר הרבי הריי"צ, והאדמ"ור הזקן, שחולקו כתשורה בחתונתו של הרבי מלובביץ' עם הרבנית חיה מושקא שנערכה בי"ד כסלו תרפ"ט, בעיר וורשה. שבועיים לאחר בואו בקשרי השידוכים, ביום י"ד בכסלו, התקיימה חגיגת הנישואין של הרבי בחצר ישיבת תומכי תמימים וורשא. מסדר הקידושין היה אדמו"ר הריי"צ שגם אמר את כל שבע הברכות בדביקות. במהלך סעודת החתונה עבר אדמו"ר הריי"צ משולחן לשולחן עם מגבת מלצרים על כתפו, חילק משקה ובירך את המסובים. סעודת החתונה נגמרה בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר. לאחריה נעמדו הקהל והאדמו"רים שהשתתפו בשמחה ורקדו יחד כמה פעמים בעיגול (כריקוד חסידי פולין). לאחר מכן רקדו אדמו"ר הריי"צ והרבי יד על כתף במהירות, כסגנון הריקוד החב"די, והאדמו"רים נפרדו לשלום. 

הוריו של הרבי נבצרו מלהשתתף בחתונה עקב איסור יציאה מרוסיה בעקבות פעילותם למען היהדות. הם ערכו במקביל אירוע חגיגי לציון חתונת בנם. באירוע השתתפו ידידים רבים והשמחה הייתה גדולה, למרות העדרם של החתן והכלה. אחרי החתונה שהו הרבי והרבנית מספר ימים בבית מלון בוורשא. ביום חמישי ט"ז בכסלו חזרו הרבי והרבנית לריגא והתגוררו שם במשך כשני חודשים, ובי' שבט תרפ"ט עלו על הרכבת מלטביה לברלין וקבעו בה את מושבם.

מוצע למכירה גם פריט ייחודי: בקבוק משקה שחילק הרבי. משקה הוא כינוי מקובל למשקה חריף אלכוהולי בקרב חסידי חב"ד. על משקה אומרים החסידים 'לחיים' בהתוועדויות. בשנים הראשונות השתמש הרבי בהתוועדויות במשקה הנקרא בנדיקטין, ובעקבות מעשה שהיה עבר הרבי להשתמש בפומבי במשקה סמירנוף (אף שבביתו המשיך הרבי להשתמש בבנדיקטין גם אחר כך). עד היום משקה זה הוא המשקה העיקרי שמשתמשים בו בהתוועדויות חסידיות ב-770. כמו כן, מוצעים למכירה גם דמי חנוכה שחילק הרבי בשנת תשל"ח וכן ריבוע קריסטל, אשר צרבו בתוכו את תמונת הרבי מלובביץ'.

פריט נדיר נוסף הוא כרזה מרגשת בחתימת החפץ חיים, רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, הרבי הריי"צ, ועוד רבנים. ש"קוראת אל אחינו בכל אתר ואתר, עת קרב זמן חרותנו קול שוועת אחינו ברוסיא שם דאגה נוראה.. ע"ד הספקת מצה למועד לחג הפסח למאות אלפים משפחות. סיבת הדאגה, הוא העוני הגדול בין אחינו ברוסיא. והשנה נוסף על כן השנה שנת בצורת במדינת רוסיא. אחינו, שאלה אשר כל אחד מישראל מחויב להשיב עליה. כולנו כאחד נשא עלינו ח"ו את הכתם השחור הנורא, אשר ייכתב על לב ישראל לדיראון עולם, ח"ו, כי אנחנו כל ישראל היושבים חוץ לארצם, ראינו בצרת אחינו ואחיותינו ולא באנו ח"ו לעזרתם., אחינו.. האם נשב ח"ו בחבוק ידיים? .. החיוב על כל אדם מישראל להפריש נדבתו לשם "מעות חטים ליהודי רוסיא". החוב על כל הרבנים ליסד בכל מקום ומקום, "ועד למעות חטים ליהודי רוסיא".. הסכת ושמע ישראל.. הביאו איש איש את תרומתו בשביל אחינו לפסח, מהרו, חושו, אל תאחרו שעה, כי שעה ליום תחשב" על המכתב חתומים גדולי הדור של אז: בשולי הקריאה חתימותיהם בדפוס של מרן החפץ חיים, רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, האדמו"ר רבי יוסף יצחק  שניאורסון, רבי יחזקאל ליבשיץ, רבי אברהם דובר כהנא שפירא, רבי מנחם מענדל ז'ק.